אפשר לסלוד מנתניהו - ולהיות ימין

הלכה השנה הכי מורכבת שאני זוכר פה. אחרי 2023 שהיתה הכי זוועה, באה השנה היוצאת עם מסרים כל כך מורכבים, עם סתירות פנימיות כה עזות, שבעיניי טוב שהיא נגמרה ושאפשר להתחיל מהתחלה, לא שהשנה הנכנסת מבטיחה פשטות.
מבחינתי האישית, קרעו אותי מבפנים שני כוחות אדירים.

האחד הוא הרצון החזק עד כאב באחדות. בכל מקום ראיתי אנשים שזז בהם משהו ושהבינו שבלי אחדות אמיתית, לא מהשפה והחוצה, אין לנו מה לחפש בסביבה הרעילה הזאת של המזרח התיכון. אנשים ונשים שהבינו והפנימו כי רק דרך נתינה לכלל, בלי חשבונות של השתייכויות שבטיות, בלי לחפש ריב על כל מילה שעוברת במרחב, רק דרך חיבור נדיב, אפשר לרפא את כל מה שקרעו המפרידים במילותיהם הקשות.

הנתינה שלי היתה ועודנה המופע "פתח ליבך" עם דוד ד'אור שרץ בהצלחה צנועה בכל הארץ ומעלה את האחדות על נס, ומעבר לזה גם התנדבות יומיומית ללמד את עיקרי תורת ימימה זצ"ל לאוכלוסיות שנפגעו בשבעה. ניצולי הטבח, נכי צה"ל, הלומי קרב. גיליתי שיש לי כלי מדהים לריפוי נפשות כואבות, הלימוד שלמדתי ולומד, ואני מחלק אותו בחינם למי שצריך. להילחם לא קראו לי, אבל להילחם על השפיות זימנתי את עצמי, ויצא לא רע.

הכוח השני, שפועל עלי בכיוון הפוך, הוא הרצון לסיים כבר את שלטון משפחת נתניהו ועושי דברם. כידוע, או שלא, אני נטוע עמוק בימין האידיאולוגי. אני קורא בימים אלה ספר מהפנט, "הבגינים" של גיל סמסונוב, עם ההיסטוריה המוסתרת של המחנה הלאומי שלא הכרתי. כמה שאני קורא יותר על אצ"ל ולח"י ומה שעולל היישוב לגיבורי המחתרות האלה, כך אני מעמיק בתחושת השייכות למחנה הזה.

אני מרגיש שגדלתי בצד הלא נכון, שנשדדה ממני השייכות האמיתית, הפנימית, העמוקה שלי. ועם זאת, אני יודע בוודאות שעיקר הפילוג בעם מיוצר דווקא בצד הזה, בצד הלאומי, לצורכי שימור שלטון, גם בגלל משקעי עבר וגם מטעמים ציניים להחריד. אני מבין שבשם האחדות, הקדושה בעיניי, מנסים להשתיק כל מי שאומר את האמת הפשוטה - בלי ניקוי אורוות יסודי מהנזקים שגרמה המשפחה לעם ישראל, נמשיך להתבוסס בבוץ השנאה ההדדית שאין לה שום סיבה.

מת לאחדות, משתוקק לשינוי. איך אני מיישב את אלה יחד? סותם את הפה? צועק בקול גדול? פעם ככה, פעם ככה. דיוק גדול לא יצא מזה השנה. מקווה שבשנה החדשה למניינם יקרה כבר משהו שיסדר מחדש את הכלים על הלוח שנקרא החיים שלנו. שנתחיל מהתחלה באהבה. שנה טובה.

עלאווים

אני צופה בסרטונים שמגיעים מסוריה על מה שעושות מפלצות המשטר החדש לבני העדה העלאווית, המפלצות הקודמות, ולא יודע מאיפה הם מביאים את כל שיטות ההתעללות האלה. אחסוך לכם תיאורים, יש בטלגרם. טוב, אולי אחד: ראיתי איך קושרים אדם לעמוד חשמל ומניחים לידו רימון עשן מעַשֵּׁן, עד שהוא נחנק. זאת הרמה.

מכל הדברים שהכי פחות בא לי להיות בשנה הקרובה, עלאווי בסוריה נמצא במקום הראשון. אפילו לא בשביל הנוף היפה של הרי החוף הסוריים, שם הם הסתתרו במשך מאות שנים מהסונים שרצו לחסל אותם. העלאווים הם מין כת שהחליטה ללכת עד הסוף עם כל מה שהשיעים והסונים שונאים. מאמינים שעלי הוא התגלמות אלוהית, חוגגים את חג המולד עם הנוצרים, שותים יין בטקסים הדתיים שלהם. מבחינת שאר המוסלמים הם לא סתם כופרים - הם הכופרים האולטימטיביים. לכן היה מותר ואף רצוי להרוג אותם סתם בשביל הכיף.

אז הם ברחו להרים. הפכו לאיכרים עניים, מגדלי טבק ולימונים. עד שיצא מהם אחד, חאפז אל־אסד, שמינף את השירות הצבאי שלו כטייס לטיפוס במעלה הדרגות, עד שדפק הפיכה צבאית והשתלט על השלטון. הוא מינה עלאווים לכל תפקידי המפתח והפך את הפירמידה הסורית על ראשה. הנחותים נהיו השולטים. בכוח, באכזריות.

טוב, אולי לא בכל הם שלטו. נשאר להם רק דבר אחד קטן שהם שכחו לשלוט בו: הלב של העם הסורי. וזה מביא אותנו להיום, כשהחשבון מגיע. וזה לא סתם חשבון - זה חשבון של 55 שנה עם ריבית דריבית של שנאה. המורדים סוגרים עכשיו חשבון באופן שאפילו רואה חשבון אכזרי במיוחד היה מתבייש בו.

הבעיה היא שהחשבון הזה נגבה מכולם. גם מהילד העלאווי שנולד אתמול, גם מהסבתא שכל חייה בישלה קובה ולא הזיקה לאיש. הם לא מבחינים עכשיו בין מי שישב בארמון למי שקטף לימונים בגינה. בעיניהם עלאווי הוא עלאווי, וכל עלאווי חייב לשלם. כי להיות היום עלאווי בסוריה זה לחיות בסרט אימה, רק בלי האפשרות לכבות את הטלוויזיה כשנהיה יותר מדי מפחיד.

ואני יושב בתל אביב וחושב, אולי זה הלקח: אם אתה כבר שולט במדינה, עדיף לעשות את זה בנחמדות. כי בסוף, כשהגלגל מסתובב - והוא תמיד מסתובב - אתה עלול למצוא את עצמך בדיוק באותו מקום שממנו התחלת, רק עם הרבה יותר אנשים שרוצים להחזיר לך. מה זה אומר עלינו? אתם תגידו.

המלצות

ושוב הצטברו אצלי כמה המלצות טובות שאני שמח לחלוק.

1. אוכמניות. מומחים רבים טוענים שאם יש מזון אחד מעולה לבריאות המוח, זהו האוכמניות. הרוצה להישאר חד וממוקד בגיל השלישי, יאביס עצמו באוכמניות. למה? כי מחקרים מוכיחים שבגלל שאוכמניות מכילות המון אנתוציאנינים, החומר שצובע אותן בסגול כהה, הן מגינות על תאי המוח מנזקי רדיקלים חופשיים, משפרות זיכרון וריכוז, עשויות להאט תהליכי הזדקנות קוגניטיבית ותורמות לגמישות המוחית ולתקשורת בין תאי העצב. שווה, לא? אני צורך 150 גרם של אוכמניות קפואות ביום, הכמות המומלצת בדיוק. אני קונה אריזות גדולות של אוכמניות קפואות, מפשיר כוס מלאה ושם עם יוגורט חלבון על הבוקר. אוכמניות טריות יקרות לאללה, קפואות שוות לכל נפש כמעט. ממליץ מאוד להתחיל לצרוך. אם לא יועיל, לפחות יעשה שיניים כחולות נאות.

2. רמב"ם. אני צורך הרבה תוכן שקשור לתזונה ולבריאות. מכל העולם, ומעט מאוד מישראל. רוב התוכן שמיוצר כאן ערכו נמוך וביסוסו המדעי קלוש. יוצא מהכלל הזה הוא ד"ר גיל יוסף שחר, מהמרכז לרפואת הרמב"ם. האיש מעלה סרטונים בכמויות ומביא מחקרים עדכניים וטיפים מעולים לחיים בריאים. שווה לעקוב. אני מצליב את המידע שהוא נותן עם עוד מקורות, ובדרך כלל הוא מדייק ומנגיש מעולה. אין באמור כאן כדי להמליץ על הדברים שד"ר גיל שחר מוכר, סדנאות ותוספים. לגבי זה אני לא יודע. ואם תוכן תזונתי מעניין אתכם, שווה לעקוב גם אחרי ד"ר אידז (dr.Idz), יצרן סרטונים נפלאים שמפריך הרבה שטויות שמופצות ברשת וזורעות פחדים וספקות בלב כל מי שנחשף. איזה עולם מעניין נהיה לנו עם תוכן מדעי נגיש לכל אדם. רק לבחור את הנכון ולאכול אותו בלי הגבלה.

3. חדאד. אחד האנשים האהובים, בצדק, בישראל הוא יוסף חדאד. אני לא צריך לספר לכם מיהו. המסבירן מס' 1 בעולם, הערבי הנוצרי מנצרת ששירת בגולני ונפצע קשה, האיש שמצליח למוטט את תומכי פלשתין בקמפוסים בטיעוניו המחודדים ובעצם היותו ערבי־ישראלי שאוהב את ארצו. יש לו ספר חדש, "תנו לי להסביר", שבו הוא מספר את סיפורו יוצא הדופן. קראתי השבוע, ספר מעולה, ובעקבותיו הבנתי לעומק את המחויבות שלו לסיפור הישראלי, וגם השתכנעתי שהוא חייב להיות המסביר הלאומי שלנו, כמשרה ממשלתית. אני חושב שתרוויחו אם תקראו, ואני בטוח שקניית הספר היא אמירת תודה סמלית לאיש שלא נח לרגע ומנסה להציל את המעט שנשאר מהכבוד שלנו בעמים.

avrigilad@gmail.com