בערך בשעה 5:00 בבוקר, שבת 7 באוקטובר, צלצל הטלפון המבצעי של רב־פקד ארנון זמורה ז"ל. מהעבר השני היה קצין בכיר בימ"מ. "בשב"כ מזהים משהו בעזה", אמר לו, "תעלה על ציוד".
זמורה, ששהה אז בבסיס היחידה לא רחוק מירושלים, שבו פיקד על צוות כוננות, לא זכה בשלב זה להנחיות מדויקות יותר. למעשה, אפילו לא נאמר לו להזדרז. המידע היחיד שקיבל היה לרדת לעוטף עזה ולתפוס שם כוננות. "הולכים לסופ"ש בדרום", אמר לאנשיו, "קחו איתכם שקי שינה".
על פי עדות שהגיעה למוסף "שישבת", הכוח של זמורה יצא לדרכו אחרי השעה 6:00 בבוקר ונסע לקיבוץ יד מרדכי. שם היה אמור לפגוש נציגים מהיחידה המבצעית בשב"כ. להקפצה מהסוג הזה קוראים "טקילה", והיא משותפת לשב"כ ולימ"מ. היא מופעלת כאשר מתקבל מודיעין על פיגוע טרור שאמור להתרחש בטווח הזמן המיידי. אלא שזמורה, שהיה מתורגל בהקפצות מהסוג הזה, הבין בשעות הבוקר המוקדמות של 7 באוקטובר שיש רק חשד מעומעם, שחמאס מתכנן פיגוע חדירה מוגבל יחסית לשטח ישראל. בשב"כ לא ידעו להגיד לו יותר מזה.
מטח הטילים תפס את כוח הימ"מ בדרך. גם כשהגיעו למושב מבקיעים, חמש דקות נסיעה מיד מרדכי, מודיעין מדויק יותר בושש להגיע. רק כאשר אזרח מבוהל חלף על פניהם ברכב מנוקב כדורים ודיווח על היתקלות ליד שדרות, הבין זמורה לראשונה שמחבלים הצליחו לחצות את הגדר.
כוח ה"טקילה" הקטן והאיכותי - בסך הכל כ־15 לוחמים - החל לנסוע במהירות דרומה על כביש 4, לכיוון שדרות. רכבו של זמורה, שהיה מחובר לעגלה נגררת עמוסת ציוד, היה איטי יחסית ולכן סגר את השיירה. כשהגיע לצומת יד מרדכי, מתוך כוונה לפנות שמאלה לשדרות, הבחין זמורה בכמה אופנועים חונים לצד הכביש. הוא היה משוכנע שמדובר ברוכבים ישראלים, שתופסים מחסה ממטח הטילים שהמשיך להרעיד את האזור. רק אחרי שנורה לעברו טיל אר.פי.ג'י, הבין שהאופנוענים הללו הם מחבלים. השעה היתה 7:10.
בקרב שהתחולל בצומת יד מרדכי, הצליח כוח ה"טקילה" להרוג יותר מעשרה מחבלי חמאס. לאחר מכן התקדם דרומה, לכיוון מחסום ארז, ושם נתקל בשני טנדרים עמוסי מחבלים, וחיסל גם אותם. בדיעבד יובן כי חמאס תכנן להשתלט באמצעות האופנועים והטנדרים הללו על צומת יד מרדכי, ומשם להזרים כוחות צפונה, עד לאשקלון ולקריית מלאכי. קרב הבלימה של צוות זמורה שיבש את התוכנית הזו לחלוטין.
מיד מרדכי המשיך הכוח, בג'יפ מפונצ'ר שנסע על הג'אנטים, למוצב נחל עוז והשתתף בטיהורו. הכוח עוד הדרים על הג'אנטים לבארי, והיה אחד הראשונים שנכנסו לקיבוץ הכבוש. במהלך יום הלחימה הארוך נפצעו כמה מהלוחמים בכוח. המפק"צ זמורה נהרג כשבעה חודשים מאוחר יותר, במבצע לחילוץ ארבעה ישראלים שנחטפו לעזה.
סיפור הקרב של צוות זמורה ב־7 באוקטובר הוא עדות לא רק לגבורה עילאית, אלא גם לעיוורון המודיעיני המוחלט שבו לקה השב"כ באותו יום. מתברר שגם לאחר תחילת מתקפת הפתע לשב"כ לא היה מושג מה זומם חמאס ומה קורה בשטח. גוף המודיעין שמחזיק באחריות המכרעת לסיכול טרור מעזה (לצד אמ"ן), זה שמנהל מול חמאס מאבק עיקש זה כמעט 40 שנה, נכשל כישלון חרוץ.
"לא הצלחנו לייצר התרעה מספקת שתאפשר לסכל את המתקפה", כתב ראש השב"כ, רונן בר, באיגרת ששלח לעובדי השירות ולמשפחותיהם ימים ספורים לאחר אותו כישלון. כמה חודשים אחר כך פרש מתפקידו א', ראש מרחב דרום של השב"כ.
בימים אלה מתקיימים בשב"כ תחקירים שבודקים את הסיבות שהביאו למתקפת הטרור ב־7 באוקטובר, ואת הקושי באיתור מוקדם של המתקפה. מדובר בבדיקה מקיפה של כלל היחידות הנוגעות בדבר, שבוחנת גם תהליכים ארוכי־שנים מול רצועת עזה, תפיסות מחקריות וקבלת ההחלטות בימים ובלילה שלפני 7 באוקטובר.
התחקירים - שאדם שנחשף אליהם מתאר אותם כ"נוקבים" - עוסקים בשלושה צירים מרכזיים: הכשל בהבנת כוונות חמאס והמוכנות שלו למתקפה רבתי על ישראל; 48 השעות שקדמו למתקפה והסימנים המקדימים שהתקבלו בשירות, אך פוענחו בצורה שגויה; ותפיסת ההכלה של הדרג המדיני כלפי עזה, ששב"כ התנגד לה נחרצות, ללא הועיל.
כעת אנו חושפים לראשונה כי התחקירים הללו מצביעים על כמה נקודות משמעותיות. כך, למשל, תוכנית "מבול אל־אקצא" של חמאס לא זכתה להתייחסות נאותה בשב"כ, אף שהיתה מוכרת שם היטב. כמו כן, סוכנים שהפעיל השב"כ ברצועה שוחחו עם מפעיליהם במהלך ליל 7 באוקטובר, אך שיקרו להם או שפשוט לא ידעו על כוונות ההתקפה של חמאס. מהתחקירים גם עולה כי במרחב דרום של השב"כ לא הכירו את מסיבת הנובה, שהתקיימה ממש על גדר הרצועה במהלך סוף השבוע של שמחת תורה 2023.
נתון מעניין נוסף שעולה בתחקירים מתייחס לשאלה מתי התקבלה בחמאס ההחלטה לצאת למתקפת הפתע. על פי ההערכות, יחיא סינוואר וקומץ מקורבים קיבלו את ההחלטה הגורלית ממש בימים שקדמו למתקפה. עובדה זו בלבד הקשתה מאוד על השב"כ באיתור מוקדם של מתקפת חמאס.
יותר משנה אחרי פרוץ המלחמה, תחקירי השב"כ - שבתקופה זו עובד ללא לאות בעזה, ביהודה ושומרון ובגזרות נוספות, הפעם בהצלחה מרשימה, וגם מתמודד עם התקפות פוליטיות מתוזמרות כנגדו - טרם הושלמו. בשב"כ, גם היום, עדיין לא לגמרי יודעים מה קרה להם, והם לא לבד. "אני לא מצליח להבין למה רונן בר החליט את מה שהחליט באותו לילה. לא מצליח להבין!" אומר בזעם בכיר מאוד לשעבר בשירות. "אני לא מסוגל לקלוט - איך הוא לא ראה את מה שקורה לו ממש מול העיניים?"
בחודשים האחרונים שוחחנו עם גורמים בהווה ובעבר בשב"כ ובקהילת המודיעין, בניסיון לענות על השאלה הזו בדיוק. תחקיר "שישבת" חושף את הקושי ארוך השנים של שב"כ לאסוף מודיעין משטח הרצועה, את הדינמיקה של החודשים שקדמו למתקפת הפתע ושהותירו את השירות באפילה, ואת הכרוניקה של אותו לילה אומלל, שבו פגש השב"כ יריב שהצליח להערים עליו ולהותיר אותו במערומיו. "לשב"כ יש משקל מכריע בכישלון", אומר בצער איש שב"כ לשעבר, "אני לא יודע איך הם מצליחים לישון שם בלילה".
שני צירים מקבילים
במהלך חודש ספטמבר 2023 הגיע ריקוד הטנגו בין שב"כ לחמאס לנקודת רתיחה. באותה תקופה התנהלו הארגונים הללו זה מול זה בשני צירים מקבילים, שהיה ברור כי לעולם לא ייפגשו.
מאז ראשית 2023 ניהלו השב"כ וחמאס משא ומתן עיקש, במה שקיבל במערכת הביטחון את השם "שיחות השו"ן (שבויים ונעדרים)". חמאס, שבמשך שנתיים הבליג על סבבי הלחימה שיזם צה"ל ברצועה, עשה באותה תקופה מה שנראה כמו מאמצים אמיתיים להגיע להסכמות עם ישראל, בנוגע לשחרור שתי גופות החיילים ושני האזרחים השבויים שנמצאו בידיו. לאחר שבאוקטובר 2022 סיים את תפקידו מתאם השו"ן מטעם הממשלה ירון בלום, תפס השב"כ פיקוד על ניהול המשא ומתן מול חמאס, שנערך עמוק מתחת לרדאר הציבורי. בשירות אפילו גיבשו רשימה של אסירי חמאס שישוחררו במסגרת הסכם לחילופי שבויים, שהיה נדמה כי הוא בר השגה.
אלא שבמקביל, שב"כ וחמאס פעלו זה מול זה גם באזורים המוכרים להם יותר - פיגועי טרור ומניעתם. בשנתיים שקדמו למתקפת הפתע, ובמקביל לשיחות השו"ן, הצליח "מטה הגדה", שישב ברצועת עזה והורכב ממשוחררי עסקת שליט, להוציא לפועל יותר ויותר פיגועי טרור קטלניים.
הפיגועים הללו אמנם הוכוונו מהרצועה, אך פגעו בבטן הרכה של ישראל, יהודה ושומרון. ביוני 2023 הצליח "מטה הגדה" להוציא לפועל את פיגוע הירי בתחנת הדלק בעלי, שבו נרצחו ארבעה ישראלים. זמן קצר אחר כך התרחש פיגוע ירי נוסף, שבו נרצחה הגננת בת שבע נגרי. גם פיגועים אחרים בהכוונת "מטה הגדה" הפילו חללים ישראלים. רונן בר, ראש השב"כ, רצה לשים לזה סוף.
"אני לא מצליח להבין למה רונן בר החליט את מה שהחליט באותו לילה. לא מצליח להבין!" אומר בזעם בכיר מאוד לשעבר בשירות. "אני לא מסוגל לקלוט - איך הוא לא ראה את מה שקורה לו ממש מול העיניים?"
בתחילת אוקטובר 2023, בישיבה ביטחונית בנוכחות בנימין נתניהו, הציג בר תוכנית סדורה לתקיפת מנע בעזה, שתכוון נגד ראשי "מטה הגדה". המטרה היתה לא רק לסכל את יכולות המטה, אלא גם לשלוח מסר לחמאס שההבלגה הישראלית על פיגועי הטרור באיו"ש הסתיימה. בר גם הציג מוכנות מבצעית מצד שב"כ לחיסול ממוקד של "האס והקינג". השימוש של שב"כ בשמות קוד בהקשר הזה לא היה מקורי במיוחד - האס היה יחיא סינוואר. הקינג מוחמד דף.
נתניהו הקשיב לדברים בקשב רב, אך לא אישר את התקיפה. פחות משבוע אחר כך, נפלו השמיים.
שקט מתעתע
ההתעקשות של השב"כ ליזום פעולה מול חמאס בעזה לא נולדה באותה ישיבה. כבר בתקופתו של נדב ארגמן כראש השב"כ הוא העלה בדיוני הקבינט פעם אחר פעם את רצונו לתקוף את חמאס בעזה באמצעות מכה מקדימה. ארגמן אף הכין תוכנית מבצעית, שמטרתה חיסול ראשי חמאס בעזה והחלפת השלטון ברצועה בכוח מטעם הרשות הפלשתינית.
תוכנית ארגמן קיבלה רוח גבית מכמה שרים בקבינט, ובהם זאב אלקין ושר הביטחון אביגדור ליברמן, אך לא התאימה כנראה לאג'נדה של נתניהו. ארגמן התרשם אז שראש הממשלה מעדיף להחליש את הרשות הפלשתינית ממניעים פוליטיים, ושבינתיים הוא קונה זמן מול התעצמות חמאס ברצועה באמצעות כסף קטארי ודיונים אינסופיים על הסדרה. גם מחליפו של נתניהו, נפתלי בנט, חלק על ארגמן והוסיף לצעוד בנתיב ההסדרה. בנט אף הגדיל את מכסת הפועלים שישראל התירה את כניסתם מעזה, בניגוד לעמדתו הנחרצת של השב"כ.
התוכנית של ארגמן לתקיפה מוקדמת בעזה - "זה או מודל 67' (יוזמה) או מודל 73' (הפתעה)", כפי שהוא עצמו ניסח זאת - נתקלה בסירוב גם מצידו של הרמטכ"ל דאז, אביב כוכבי, שהעדיף לשמר את השקט היחסי ברצועה ולהתמקד בגזרות אחרות. במקביל, כך לפי גורמים בשב"כ, צמצם צה"ל מאוד את איסוף המודיעין ברצועת עזה והפנה את אמצעי האיסוף שלו, בעיקר מל"טים, לגזרת הצפון. חמאס הצליח לייצר בעזה שקט מתעתע, שהתאים לאינטרסים של הצמרת המדינית וכל גופי הביטחון, פרט לשב"כ.
ניסיונות השב"כ לגשר על "הפער היומינטי" בעזה בעזרת אמצעים טכנולוגיים גברו משמעותית בתקופתם של ארגמן ובר. "השירות הפך להיראות יותר ויותר כמו אמ"ן", אומר גורם לשעבר בשב"כ
גישתו ההתקפית של השב"כ כלפי עזה לא השתנתה גם בתקופתו של רונן בר כראש השירות. בעבודה אסטרטגית שביצע בר עם כניסתו לתפקיד באוקטובר 2021, כתב ש"ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לחיות עם יריב אח"סי (אחים מוסלמים) סמוך־גבול בעל יכולות צבאיות". אבל גם בר נאלץ להיכנע למדיניות הישראלית של שקט והכלת האיום. לאורך כהונתו הציג כמה פעמים תוכניות לחיסול ראשי חמאס בעזה, שנדחו בידי נתניהו ובנט. "היכולת שלך לסכל את האיום בעזה היתה מאוד מוגבלת, כי היא היתה כפופה לאישור, שלא התקבל", אומר גורם ביטחוני, "ברגע שאתה לא יכול לסכל מראש, אתה מחכה למחבלים על הגדר ומאבד את כל היתרון שלך".
ואולם בר, כך לפי גורמים המעורים בפרטים, לא התעמת עם צה"ל והדרג המדיני באותה עוצמה של קודמו, ארגמן. כך, למשל, בר תמך בהגדלת מספר אישורי הפועלים העזתים, עמדה שביטא בדיונים המדיניים והביטחוניים שנערכו בימים שקדמו ל־7 באוקטובר, ושתאמה את עמדתם של אמ"ן ומתאם פעולות הממשלה בשטחים. "רונן העדיף ליישר קו עם צה"ל", טוען בכיר לשעבר בשב"כ.
בתחילת אוקטובר 2023 הציג רונן בר תוכנית לתקיפת מנע בעזה, כולל מוכנות לחיסול ממוקד של "האס והקינג" - סינוואר ודף. נתניהו הקשיב קשב רב, אך לא אישר את התקיפה. פחות משבוע אחר כך, נפלו השמיים
"סינוואר החליט על שינוי"
למרות מדיניות ההכלה, בדרג המדיני ובקהילת המודיעין היו מודעים היטב לכך שחמאס בונה את כוחו לקראת התקפה כוללת על ישראל, שתצא לפועל באמצעות כוחות הנוחבה שלו. פקודת התוכנית "מבול אל־אקצא", שנחשפה בידי יחידה 8200 וקיבלה באמ"ן את השם "חומות יריחו", שותפה לראשונה עם השב"כ ב־2018 ושוב פעם ב־2022, בפירוט רב יותר. בדיעבד מבינים בשב"כ כי התוכנית לא הופנמה והוטמעה כראוי בארגון. ההערכה היתה שהיא תבשיל רק מתישהו ב־2025, וכי עד אז הסיכוי שתמומש נמוך. "מה שנאמר זה שחמאס פועל משיקולי כדאיות, ושכרגע השקט טוב לו כי הוא רוצה להתעצם ולשמר את היציאה להתקפה לעתיד", מנסח זאת גורם ביטחוני.
מהתחקירים של שב"כ כעת, עולה כי ייתכן שגם בחמאס עצמו "מבול אל־אקצא" לא נתפסה עדיין כתוכנית בת מימוש. מסמכים שנתפסו במהלך המלחמה מאששים את ההנחה שסינוואר אכן התקדם ברצינות גמורה בשיחות השו"ן, וכי בראש מעייניו היתה האפשרות לשחרר מאות מאנשיו מבתי הכלא הישראליים באמצעות הסכם, ולא באמצעות מהלך צבאי. "התמונה שהיתה לנו דרך המקורות המודיעיניים היא שפני חמאס לא למלחמה", אומר גורם צבאי, "אבל מתישהו סינוואר החליט על שינוי".
מתי התרחש השינוי הזה? בשב"כ סבורים כי הוא התחולל ממש ברגע האחרון. ההתקדמות בשיחות הנורמליזציה מול סעודיה, התפתחות מערכת הלייזר הישראלית ליירוט טילים ופעולותיו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר להקשחת תנאי אסירי חמאס בבתי הכלא והפרת הסטטוס־קוו בהר הבית - כל אלה גרמו למנהיג חמאס ברצועה להרהר במהלך גרנדיוזי, שיוכל לשנות אחת ולתמיד את המשוואה מול ישראל. בחושיו המחודדים גם הרגיש סינוואר שישראל עומדת בפני תקיפה מקדימה ברצועה, תקיפה שהשב"כ אכן דחף לה כאמור בתחילת אוקטובר. הוא העדיף להקדים תרופה למכה.
גורם נוסף שהשפיע מאוד על קבלת ההחלטות של סינוואר, כך לפי הערכות עדכניות בשב"כ, היה הטלטלה הפוליטית והחברתית שהתחוללה בישראל בעקבות הרפורמה המשפטית. סינוואר, אדם דתי ואמוני, חשב באמת ובתמים שאלוהים שולח לו מסרים באמצעות המשבר שהתרחש בישראל. החולשה הפנימית הישראלית, שהגיעה לכדי איום על כשירות חיל האוויר החזק במזרח התיכון, פוענחה על ידי סינוואר לא רק כהזדמנות. הוא ראה בכך צו אלוהי.
על פי אחת ההערכות בשב"כ, ההחלטה הסופית של סינוואר לזנוח את שיחות השו"ן ולצאת למתקפה, התקבלה יחד עם כמה מקורבים כשבוע בלבד לפני 7 באוקטובר.
תרגיל ותו לא
לזכותו של השב"כ יש לציין שהוא הגוף הראשון שקלט את ההכנות למתקפה, והעיר בתורו את מערכת הביטחון כולה. "בלי השב"כ המערכת היתה מתעוררת לאזעקות ב־6:30. השב"כ ראה את המודיעין כאיום אמיתי", אומר גורם ביטחוני.
המודיעין שהעיר את השב"כ, והקפיץ את בר למטה הארגון בתל אביב, היו כרטיסי סים ישראליים, שהיו משויכים לכוחות הנוחבה והחלו להידלק בזה אחר זה במהלך 6 באוקטובר. המעקב אחר הכרטיסים הללו התאפשר כתוצאה ממבצע מודיעיני מזהיר, שכולו באחריותו וביוזמתו של שב"כ. למרבה הצער, זה לא היה מספיק.
עד לא מזמן, כך על פי גורמים בכירים לשעבר במרחב דרום בשב"כ, הדלקתם של כרטיסי הסים היתה "סימן מעיד למלחמה, גם בלי סימנים חשודים נוספים". לדברי אחד מהם, "הסיבה היא, כפי שאמרו לנו אנשי נוחבה בחקירות, שכשיש תרגיל שכולל גם את הפעלת הסימים, הם מקבלים במקביל הוראה שעליהם ללכת למסגד. הם הולכים למסגד בלי הטלפון הפרטי שלהם, ואז יורדים למנהרה כדי להצטייד, כך שאין להם קליטה במשך כמה שעות ואפילו ימים. מאותו רגע הם לא יכולים לדווח מה קורה - אם מדובר בתרגיל או בהתקפה אמיתית - ולכן הנחת העבודה שלנו היתה שמרגע שנדלקים כרטיסי הסים, אנחנו חייבים להיות בכוננות".
"היכולת לסכל את האיום בעזה היתה מאוד מוגבלת, כי היא היתה כפופה לאישור, שלא התקבל", אומר גורם ביטחוני, "ברגע שאתה לא יכול לסכל מראש, אתה מחכה למחבלים על הגדר ומאבד את כל היתרון שלך"
באשר לכרטיסי הסים, זו לא היתה הפעם הראשונה שבה הם נדלקו. בפעמים הקודמות היה מדובר בתרגיל. זו גם היתה הסברה העיקרית בשב"כ באותו לילה - תרגיל של חמאס, ותו לא.
בשעות שבאו לאחר מכן ניסו בשב"כ לפענח את התמונה המודיעינית. אחת האפשרויות שעלו היא שהפעלת הכרטיסים מעידה שחמאס נערך להגנה, ולא להתקפה, לנוכח החשש שלו שישראל נערכת למכה מקדימה בעזה. ההנחה כי מדובר בהכנות לפלישה לאורך הגזרה כולה לא הובאה בחשבון בשב"כ. הגורמים המחמירים בשב"כ טענו בזמן אמת, כי לכל היותר מדובר בהכנות לקראת פיגוע חדירה מוגבל. איש לא דיבר, במהלך כל הלילה, על "מבול אל־אקצא".
בעקבות הפעלת כרטיסי הסים ערכו בשב"כ דיונים מול מקביליהם בצה"ל, ובתוך כך אלוף פיקוד הדרום, ירון פינקלמן, קיים עם השב"כ הערכת מצב משותפת במהלך הלילה. "השיח מול צה"ל היה רציף, והתמונה שוקפה באופן ברור", אומר גורם ביטחוני. עם זאת, רונן בר והרמטכ"ל, הרצי הלוי, לא שוחחו כלל במהלך הלילה.
ב־2:58 לפנות בוקר שלח השב"כ התרעה לאמ"ן, המוסד והמשטרה, שלפיה יש אינדיקציות להשמשה של כרטיסי הסים של הנוחבה, מה שיכול להעיד על כוונות התקפיות. אולם הודעה זו לא נוסחה כהתרעה למלחמה. רחוק מכך. "עד כה, אין ברשותנו מידע על מהות הפעילות", דיווחו בשב"כ, "עם זאת, יש לציין כי מדובר במצרפיות חריגה, ובהינתן סמ"חים (סימנים מחשידים) נוספים עשויה להצביע על פעילות התקפית של חמאס".
אלא שסימנים מחשידים כאלה לא הגיעו לידי השב"כ באופן מובהק. במהלך הלילה שוחחו רכזי חטיבת עזה של השב"כ עם סוכנים שלהם בתוך הרצועה, אך אלו לא סיפקו מודיעין על מתקפה כלשהי, ובפועל הרגיעו את המערכת. בשב"כ בודקים כעת אם הסוכנים הללו שיקרו, או שמא באמת לא היו מודעים למתקפה.
"ב־7 באוקטובר היו לנו מקורות אנושיים, חלקם בתוך חמאס", אומרים בשב"כ, "אל מול הקבוצה המצומצמת של אנשים שתכננו את המתקפה, חיפשנו את מעטפת היומינט (מודיעין אנושי) שתוכל לתת לנו סימנים מקדימים, לכן לא ויתרנו על הרצון לגייס גם בתוך חמאס. הנכס הזה היה אמור לתת לנו הרבה יותר ממה שקיבלנו. הדבר הזה נמצא בליבת התחקיר, ואין ספק שהיינו צריכים להיות יותר טובים. אמנם היו ידיעות יומינט שהתקבלו, אבל על כל סימן מחשיד קיבלנו סימן מחליש".
בשעה 4:30 לפנות בוקר ערך ראש השב"כ הערכת מצב במטה הארגון בתל אביב, בהשתתפות ראשי האגפים בשירות, תחת הכותרת "דיון רב־זירתי".
בדיון הזה, כמו במהלך כל הדיונים שנערכו במטה השב"כ באותו לילה, מסיבת הנובה כלל לא הועלתה על השולחן.
אחת ההחלטות שהתקבלו בתום הדיון היתה להכריז על פקודת "טקילה". "ההנחה היתה שאם אנחנו טועים בהערכה שלנו, הם ייתנו מענה ראשוני", אומר גורם ביטחוני. אין מילים לתאר את הפער בין הערכת המודיעין של השב"כ באותו "דיון רב־זירתי" ב־4:30, לבין המציאות שפלשה לחיינו שעתיים אחר כך.
ההערכה היתה שהתוכנית של חמאס לתקוף תבשיל רק ב־2025, וכי עד אז הסיכוי שתמומש נמוך. "נאמר שכרגע השקט טוב לו כי הוא רוצה להתעצם ולשמר את היציאה להתקפה לעתיד", מנסח גורם ביטחוני
"הספר במספרה, המוכר במכולת"
כדי להבין לעומק את הפער הזה, ואת אתגרי המודיעין של השב"כ מול חמאס בעזה, יש ללכת להיסטוריה. "הכישלון לא מתחיל ונגמר ב־7 באוקטובר", כפי שאומר איש שב"כ לשעבר, שבילה שנים ארוכות ברצועה, "זה כישלון מתמשך".
כוחו העיקרי של שב"כ כארגון מסכל היה מאז ומתמיד ההישענות על מודיעין אנושי, תחום שהופעל בידי חטיבות הסיכול המרחביות. רכזי החטיבות הללו קיבלו אחריות לתא שטח מוגדר, ובאמצעות מקורות אנושיים שגייסו והפעילו, ידעו לומר בדיוק מה מתרחש בתוכו. "התפיסה של השב"כ תמיד היתה גיאוגרפית", מסביר רכז לשעבר בשירות, "הרכז מכיר את השטח כמו את כף ידו. מי גר איפה, היסטוריה של משפחות, משפחות דומיננטיות, דמויות בעייתיות שעליהן צריך להשגיח יותר וכו'".
"באופן מסורתי, תחום היומינט נשען בשב"כ על הכס"ב - כיסוי בסיסי", מצטרף רכז נפה בעזה לשעבר. "מקורות הכס"ב הם הספר במספרה, המוכר במכולת ומטאטא הרחובות, שיודעים לומר לך מה מתרחש בשכונה שלהם. מובן שתמיד היתה שאיפה לגייס מקורות גם ביעד, כלומר בתוך ארגוני הטרור עצמם, אבל התפיסה השלטת בשב"כ היתה כס"בית, ודאי במצב שבו אתה מתמודד מול יעדים אסלאמיים פונדמנטליסטיים, שמאוד קשה לחדור אליהם".
לא משנה אם מדובר במקורות כס"ב או במקורות ביעד: תורת ההפעלה היומינטית של שב"כ נשענה על היכולת של הרכזים לפגוש את המקורות שלהם פנים אל פנים, להסתכל להם בעיניים ולאסוף מהם מודיעין באופן בלתי אמצעי. אבל מאז ההתנתקות בקיץ 2005, וביתר שאת לאחר השתלטות חמאס על הרצועה בסוף 2006, נאלץ השב"כ לשנות כמעט מהיסוד את שיטות העבודה שלו מול רצועת עזה. "עד 2005 שב"כ התנהל בעזה כפי שהוא מכיר. היתה יכולת לפגוש מקור, לתקשר איתו", אומר איש יומינט בשב"כ, "אחרי ההתנתקות זה כבר אירוע אחר לגמרי".
גם הניסיונות של שב"כ לגשר על פערי היומינט הללו באמצעות מבצעים מיוחדים וטכנולוגיה - מבצע כרטיסי הסים של הנוחבה הוא דוגמה מובהקת לכך - לא הוכיחו עצמם ברגע האמת.
אפרופו טהרן
אם בשנים הראשונות עוד הצליחו רכזי השב"כ להגניב מקורות שלהם לתוך רצועת עזה והחוצה ממנה, ככל שחלף הזמן כך הפך העניין הזה קשה, כמעט בלתי אפשרי. בכיר לשעבר בשב"כ מספר שבשנת 2019 השלים חמאס את הקמתו של מערך תצפיות, שהקיף לחלוטין את כל גבולות הרצועה, בים וביבשה. "מאותו רגע אין כמעט יכולת לחדור לעזה מבלי שיראו אותך", הוא אומר, "ולכן גם מאוד קשה לך לגייס ולהפעיל סוכנים".
מעבר לכך, חמאס השתפר מאוד בזיהוי מקורות מודיעיניים של ישראל ובלכידתם. במקרים רבים הוא גם הוציא אותם להורג. בשב"כ בודקים כעת אם מקורות שהופעלו ברצועת עזה, היו למעשה סוכנים שנתפסו בידי חמאס והוכפלו.
כתוצאה מכך בשב"כ החלו להפנות לרצועת עזה יותר ויותר משאבים טכנולוגיים, שחלקם נועדו לתקשר עם הסוכנים ברצועה. אבל גם חמאס לא קפא על השמרים. התקשורת של אנשי השב"כ עם מקורותיהם ברצועה נחשפה לא פעם בידי חמאס. "ידע ומימון איראני, שהחלו לזרום לתוך הרצועה בשנים האחרונות, הגבירו מאוד את יכולתו של חמאס לאתר מקורות באמצעים טכנולוגיים", אומר בכיר לשעבר בשב"כ.
"חמאס עשה עבודה טובה: גם חסם את הגבול, וגם איתר את מקורות היומינט שלנו, פגע בהם ויצר הרתעה לאחרים. למעשה, עזה הפכה לשטח סגור, אין יוצא ואין בא, מקום קטן מאוד, אינטימי, שבו כולם מכירים את כולם. זה יצר קושי גדול מאוד עבור ישראל להתמודד מול הטרור. ארגון חמאס הוא מאוד מסוגר, ויודע לשמור סוד, בניגוד לחיזבאללה, שראינו עד כמה הוא חדור. בשנים האחרונות אין מקום על הגלובוס שבו לישראל יותר קשה להוציא פעילות מבצעית ומודיעינית, מאשר רצועת עזה. זה כולל גם את טהרן".
אפרופו טהרן: למרות הפיכתה בפועל של הרצועה בשנים האחרונות ל"מדינת יעד" (כלומר, אזור שלא נגיש לגמרי לישראל), המשיך השב"כ לקבל אחריות לאיסוף מודיעין מעזה. זאת אף שהמוסד ואמ"ן הם גופי המודיעין המתמחים באיסוף מודיעין ממדינות יעד. "תחשוב על זה", אומר בכיר לשעבר בשב"כ. "המוסד יכול לפעול למשל במדינות יעד, אבל שם יש שדות תעופה, תיירות, עסקים.
שב"כ יודע לעשות גם דברים כאלה, אבל עזה היתה מדינת יעד שלא היה ניתן להיכנס אליה במסווה. אפילו סוכנים מקומיים לא היו יכולים להסתובב שם בשכונות שהם לא גרו בהן, מבלי שיתחילו לשאול אותם שאלות".
בכיר לשעבר בשב"כ טוען כי "גם בתקופת ארגמן השקענו בטכנולוגיה שנועדה לשרת את היומינט, לא להחליף אותו, במטרה לגשר על הפערים שנוצרו בעזה. האינטרס של ראש שב"כ הוא מקסימום מודיעין"
אבל השב"כ התעקש לא רק להישאר בעזה, אלא לקבל על עצמו יותר ויותר אחריות. ב־2010 הוחלט בור"ש (ועדת ראשי שירותי המודיעין) שאמ"ן יחדול מהפעלת סוכנים ברצועה, כפי שעשה עד אז באמצעות יחידה 504, ושתחום היומינט בעזה יועבר בלעדית לאחריות שב"כ. לדברי גורם לשעבר במודיעין פיקוד דרום של צה"ל, שב"כ נותר בעזה אף שהיתרון היחסי שלו - הפעלת יומינט באמצעות שליטה בשטח - נפגע קשות. "אבל לשב"כ היה אינטרס להישאר בעזה", אומר אותו גורם, "כי זה פרסטיז'ה, שליטה, משאבים וכוח". יובל דיסקין, ראש השב"כ שתחתיו קיבל שב"כ אחריות בלעדית ליומינט בעזה, אומר בתגובה כי "אכן עובדתית השירות קיבל אחריות באותם ימים ברצועת עזה, ולא ברח ממנה כפי שאמ"ן ו־504 עשו".
"פיטרו את כולם"
ניסיונות השב"כ לגשר על "הפער היומינטי" בעזה באמצעות אמצעים טכנולוגיים גברו משמעותית בתקופתם של ארגמן ובר, שניהם אנשי מבצעים שלא גדלו בתחום היומינט. באופן כללי, תחת שניהם הוסטה הספינה של השב"כ יותר ויותר לכיוונים טכנולוגיים, על פני יומינטיים. "השירות הפך להיראות יותר ויותר כמו אמ"ן", אומר גורם לשעבר בשב"כ.
אחת התוצאות של הסטת הספינה נגעה לתפיסה הגיאוגרפית בסיכול טרור, שהיתה מקובלת בשב"כ עד לשנים האחרונות. כך, למשל, ב־2018 צומצם מספר הנפות הגיאוגרפיות ברצועת עזה לשתיים בלבד - דרום וצפון. במקום הנפות שבוטלו הוקמו נפות "ייעודיות", כלומר כאלה שמבוססות על נושא מסוים (התעצמות, מערך רקטי וכו'), ולא על חלוקה גיאוגרפית. מבחינתם של רכזי שטח לשעבר, השינוי הזה היה קטסטרופלי.
"בעצם החלוקה לשתי נפות בלבד אתה מעמיס על כל רכז שטח שהוא לא יכול ללמוד אותו בחיים", אומר גורם לשעבר בחטיבת עזה, "כשאתה מוציא את הרכזים מהשטח עצמו, ומשאיר להם רק שתי נפות, זה כמו לעלות לשחק כדורגל עם חמישה שחקני כדורסל. אל תצפה לקבל את המודיעין שאתה רוצה לקבל".
רכז בכיר לשעבר בשב"כ מוסיף כי "ברגע שהתפיסה היתה שאנחנו יכולים להוריד את הרגל מהדוושה בכל מה שקשור ליומינט, אני חושב שהפסדנו".
אחד האזורים שהוזנחו כתוצאה מצמצום הנפות, כך לפי אנשי שב"כ לשעבר, היה ציר "הוברס", שנמתח לאורך הגבול בין רצועת עזה לישראל. "בהוברס היו לנו מקורות כס"ב לא מעטים", מספר גורם ששירת כרכז בחטיבת עזה עד לפני כשש שנים. "היינו קוראים להם 'מזל"ט קרקעי', כי הם בעצם כיסו את קו הגבול. הם היו גדר אנושית מתריעה, עוד לפני התצפיות של צה"ל. הם יכולים לראות התארגנויות, התגבשות של פעילים וכו' מעבר לקו הבתים הראשון, שכוסה בידי תצפיתניות צה"ל. התפקיד שלהם היה להתריע על כל תנועה חריגה או אירוע יוצא דופן".
"חמאס עשה עבודה טובה: גם חסם את הגבול, וגם איתר את מקורות היומינט שלנו, פגע בהם ויצר הרתעה לאחרים", אומר בכיר לשעבר בשב"כ. "עזה הפכה לשטח סגור, מקום אינטימי, שבו כולם מכירים את כולם"
מה קרה למז"לטים האלה?
"למיטב ידיעתי, פיטרו את כולם. הלכו יותר למבצעי גיוס מורכבים, שיוצא לך מהם מקור פעם בשנה. זה דבר שלא עובד במאסות ובחיכוך התמידי של עזה".
רכז ששירת בעבר בחטיבת עזה וחזר לשירות מילואים בשב"כ במסגרת המלחמה, טוען: "בתקופתי הגדרנו את הוברס כיעד לגיוס. היתה הבנה שזה אזור שחייבים לא רק לכסות אותו, אלא שיש לכסות אותו מצוין. עכשיו הופתעתי לגלות שאין את הדבר הזה". לדברי אותו רכז, בין 2012 ל־2023 מספר מקורות הכס"ב - לא רק לאורך הוברס, אלא בעזה בכלל - ברצועה צומצם בכ־50 אחוזים.
בשב"כ טוענים מנגד כי בתקופתו של בר דווקא הועצמו חטיבות הסיכול בעזה, וכי הן זכו לתקציבים משמעותיים, בדגש על תחום היומינט. בר הציב יעדים לגיוס סוכנים ברצועה, והחל מ־2021 גייס השב"כ בעזה סוכנים רבים. באשר לצמצום מספר הנפות ברצועה, אחרי המלחמה והכניסה לשטח מספר הנפות חזר לקדמותו.
בכיר לשעבר בשב"כ טוען כי גם בתקופת ארגמן "השקענו בטכנולוגיה שנועדה לשרת את היומינט, לא להחליף אותו, במטרה לגשר על הפערים שנוצרו בעזה. האינטרס של ראש שב"כ הוא מקסימום מודיעין. הכלים שבאמצעותם אתה מפיק את המודיעין הזה, הם הכלים שבהם תשקיע. בשב"כ לא פגעו ביומינט בשום צורה, רק הוסיפו עליו טכנולוגיה".
לא כולם משתכנעים. גורם לשעבר במודיעין פיקוד דרום של צה"ל אומר כי "לאורך שנים רבות חוט השדרה של השב"כ היה הפעלת מקורות יומינט. זה היה היתרון היחסי האדיר שלו. הדיבור תמיד היה 'תשאירו לנו את היומינט'. אבל עבר על השב"כ מה שעבר גם על אמ"ן. הניהול של השב"כ הפך להיות עם דומיננטיות הרבה יותר גדולה של אנשי מבצעים, כמו ארגמן ובר, על פני אנשי יומינט. אני חושב שהשב"כ דהר לעידן שבו המבצעים והסייבר הפכו להיות מעצב הרבה יותר דומיננטי על פני המקצוע המיושן של הפעלת היומינט. שלא תבין לא נכון - השב"כ עשו דברים יפים בעזה, אבל השאלה היא מה היה המחיר".
"בשב"כ התפתח בתקופה האחרונה חוסר איזון בין מקורות המודיעין השונים", מצטרף רכז לשעבר בשירות, "הארגון הלך יותר ויותר לעולמות הטכנולוגיים - דאטא מיינינג, סיגינט, ויזינט, סייבר וכו'. לשב"כ יש יכולות טכנולוגיות אדירות, אבל כשאתה נשאב לתוך הדבר הזה, אתה מתחיל לשגות באשליות שהטכנולוגיה מראה לך את כל מה שאתה צריך לראות. 7 באוקטובר הוכיח שזה ממש לא נכון".
פירוק השיטה הגיאוגרפית
ההתרחקות של השב"כ מהדנ"א המסורתי שלו, שנשען כאמור על חלוקה גיאוגרפית ועל מקורות אנושיים, באה לידי ביטוי בהחלטה נוספת שקיבל רונן בר בחודשים שקדמו ל־7 באוקטובר.
בעבר הורכב מרחב דרום של השב"כ משתי חטיבות סיכוליות - חטיבת עזה וחטיבת הנגב. "החיבור בין חטיבת הנגב לחטיבת עזה נבע מהתפיסה שמדובר באותו אזור, גם מבחינה גיאוגרפית וגם מבחינה אנושית. את החיבור הזה ידעו לנצל בשב"כ", מסביר גורם לשעבר במרחב דרום.
אלא שבמסגרת רפורמה מבנית שנערכה כמה חודשים לפני פרוץ המלחמה, ניתק ראש השב"כ בר את חטיבת הנגב ממרחב דרום והעביר אותה לאגף האחראי לערביי ישראל. גם החטיבה היהודית סונפה לאגף הזה, שקיבל את השם "זירת ישראל", וזאת מתוך הנחה שהאיסוף המודיעיני של שב"כ מול אזרחי ישראל צריך לפעול תחת קורת גג אחת. בשב"כ מסבירים כי הקמת הזירה היא פועל יוצא של לקחי מבצע שומר החומות, וכי מהלך זה מנע במידה רבה את הצטרפותם של ערביי ישראל למתקפת 7 באוקטובר, כפי שהתרחש בשומר החומות.
גם כאן לא כולם משתכנעים. בכיר לשעבר בשב"כ טוען כי "אחד הפערים הכי משמעותיים הוא העברת חטיבת הנגב. שינוי המבנה נוראי בעיניי".
"התפתח חוסר איזון בין מקורות המודיעין השונים", מצטרף רכז לשעבר בשירות, "לשב"כ יש יכולות טכנולוגיות אדירות, אבל כשאתה נשאב לזה, אתה מתחיל לשגות באשליות. 7 באוקטובר הוכיח שזה ממש לא נכון"
פירוק השיטה הגיאוגרפית בשב"כ בא לידי ביטוי גם בהחלטתו של בר להעביר למרחב דרום אחריות כוללת לארגון חמאס, לא רק בשטח עזה אלא גם בלבנון ובמדינות אחרות, וזאת בניגוד לחלוקה בעבר. לדברי בכיר לשעבר בשב"כ, "היתרון של שב"כ זה שהוא עובד גיאוגרפית. ביטול החלוקה הגיאוגרפית והמעבר לחלוקה נושאית הם בעצם ביטול היתרון היחסי של שב"כ כגוף מסכל. כשאתה לוקח יחידה גיאוגרפית ומנתק אותה מהמרחב שלה, אתה מייצר כשלים". בשב"כ טוענים מנגד כי העברת האחריות הכוללת לחמאס למרחב דרום, הוכיחה עצמה בסיכולים שביצע הארגון בלבנון במהלך המלחמה.
לזכות השב"כ נכון לזקוף גם את יכולת ההתאוששות המהירה שהחלה כבר בבוקר 7 באוקטובר, כאשר עשרות עובדי הארגון יצאו להילחם בעשרות זירות, תוך ספיגת אבידות כואבות: עשרה אנשי שב"כ נהרגו באותו יום. גם לאחר מכן נכנס השב"כ למצב מלחמה בכלל הזירות: רצועת עזה, יהודה ושומרון, פנים ישראל, לבנון ואבטחה בחו"ל.
כבר בימים הראשונים למלחמה הוקמה בשירות מחלקה שאמונה על השבויים והנעדרים ושתפקידה לאסוף מודיעין לתכנון מבצעים לחילוץ חטופים, ובמקביל הוקם חפ"ק ניל"י (נצח ישראל לא ישקר), שמטרתו לבוא חשבון עם כל משתתפי טבח 7 באוקטובר. עד כה, בשיתוף עם צה"ל, חוסלו עשרות רבות מהמעורבים בטבח.
גם מקרב החוג המצומצם של סינוואר, אותו פורום שקיבל ברגע האחרון את ההחלטה לצאת ל"מבול אל־אקצא", נותרו, כנראה, רק שני אנשים בחיים.
itayilnai@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו