תוכנית ההתנתקות: מה אפשר לעשות נגד תופעות מזוויעות כמו פרופ' בנימיני ו"התכשיט"

שני כוכבי מרום זרחו השבוע בשמי הציבוריות הישראלית, כשני כטב"מים המתנגשים באוויר מעל רעננה. האחד, פרופ' איתי בנימיני, לוחך הארטיקים ביום כיפור, שהיה לו דחוף לבאס את התפילה בגן מאיר בהתנהגות אנטי־חברתית מגעילה, והשני, צבי אליה, תכשיט נתנייתי שהפך עצמו למכונת רעל של איש אחד ופרסם אלפי פוסטים נגד כל מי שלא בא טוב לביביסט הרשע שגר בתוכו, כולל משפחות חטופים, אהוד ברקים וכל מי שציווהו ליבו הקטן.

לכאורה שני אנשים שונים, מגיעים משני קצות הקשת העלק־אידיאולוגית, אבל בעצם מגיעים מאותו מקום עצמו. מקום של חוסר יכולת לראות מורכבות, לחוש חמלה כלפי הזולת גם אינו חושב כמוך. מקום של היסחפות בלתי מבוקרת למחוזות של "המציאות לא מוצאת חן בעיניי, אהפוך לאדם אלים ואשנה אותה בכוח".

ופה, מתברר שלא משנה אם אתה מוכר תכשיטים או פרופסור מדהים בוויצמן עם מבט מתנשא, המנגנון הוא אותו דבר בדיוק. ניתוק. ניתוק מהלב הטוב שיש תמיד בקרבו של כל אדם, וניתוק מעם ישראל על כל צבעיו ודעותיו ואמונותיו. מחשבה שיש רק אפיק אחד שניתן ללכת בו, וכל דרך אחרת ראויה לטיפול מבטל, כוחני, דורסני.

ומה שמאפשר לשני כוכבי השבוע לזהור אלה הרשתות החברתיות. גם הפרופסור מפרסם ללא הרף חומרים פרי עטו, יצירות מלאות ארס והרס, וגם העלוב מנתניה מתחבא מאחורי פרופילים פיקטיביים ומשחרר נפיחותיו בסתר. עד שנחשף.

וראו זה פלא, שני אנשים באמת לא מעניינים במיוחד - אלא אם כן אתם בענייני מתמטיקה גבוהה או חפצים לקנות שעון - הופכים למשפיעים על מצב הרוח הציבורי, על החוסן הלאומי, מופיעים במהדורות, שמם בפי כל, אפילו למדור הזה, שתנאי הקבלה אליו קשים במיוחד, הצליחו להסתנן.

כי אנחנו חיים בעידן הקיטוב המתוכנן, ועל אנשים טובים שמכינים מזון לחיילים תשמעו פחות, אבל על כסיל בעל תואר שליקק ארטיק מול פני ציבור בצום תשמעו מכל חור. אז אם אתם מכירים אותם, נתקו קשר. היום. לא שלום, לא בוקר טוב, לא תן לי שעון ולא פתור לי משוואה. יש לייבש עד שישובו בתשובה שלמה.

הפער האיום

האירוע הנורא במסיבת הנובה, טראומה מהכי גרועות שיכולות לקרות בעולם, בתוספת מנות גדושות של סמים מכל הסוגים, הוא כר מחקר להרבה חוקרים מתחום הסמים. התוצאות מרתקות, וישפיעו על העתיד ועל תפיסת חומרים משני תודעה לשנים הבאות.

קודם כל, יש מחקר מעניין של ביה"ח שיבא ואוניברסיטת בן־גוריון. כידוע, רבים מהמבלים בנובה היו נתונים להשפעת חומרים כאלה ואחרים בשעת המתקפה. חלקם צרכו סמים, חלקם אלכוהול, חלקם גם וגם. הנתון הראשון שזוהר מתוך הדיווחים הוא שמי שלא היה נתון להשפעת חומר משנה תודעה בכלל - קבוצת הסאחים - פיתחו תסמיני פוסט־טראומה ברמה הכי נמוכה, אם בכלל. כלומר, אלה שיכולים ליהנות ללא שימוש בכלל, בין שהם בהיי טבעי ובין שחוששים מחוויות סמים, עמדו בניסיון הנורא טוב מכל קבוצה אחרת.

אני מניח שזה קרה, בין השאר, משום שהפער בין החוויה שקדמה לפרוץ הזוועה לבין התופת היה גדול פחות מאשר אצל כל שאר המבלים, שנפלו למרבה הצער מקיום שמיימי למציאות גיהינומית. אבל אולי ניתן להסיק מסקנות נוספות, למשל שמי שצריכים סמים, בדרך כלל קשים, כדי ליהנות, מראש עשויים להיות יותר פגיעים. אולי.

מסקנה שנייה שעולה מתוך המחקר הזה היא שמי שצרך אלכוהול, לחוד או בשילוב עם סמים, אכל אותה הכי בגדול. כשאלכוהול נכנס למערכת - הנזק מועצם בענק, ואלה שערבבו ולקחו מכל הבא ליד, מתקשים להתאושש מפחד המוות שאפף אותם ונמצאים במצב הקשה ביותר עד עצם היום הזה.

המידע הזה מצטרף לאינסוף מחקרים שקובעים שמכל הסמים, אלכוהול הוא המסוכן מכולם. וזה מטורף שדווקא הוא ממשיך להימכר באופן חוקי, ללא שום הגבלה, בעוד סמים אחרים, מזיקים פחות, זוכים ליחס אחר לגמרי.

למשל ה־MDMA. מחקר אחר, מאוניברסיטת חיפה, דווקא מגלה שמי שלקחו את הסם הזה היו מוגנים מפוסט־טראומה יותר מכל המבלים האחרים. אנחנו גם יודעים על טיפולים יעילים ביותר לנפגעי פוסט־טראומה עם הסם הזה, שאולי צריך להוציאו מפקודת הסמים ולסווגו כתרופה. בסיווג הסמים הוא נחשב סם קשה, אבל מתברר שיש לו השפעות מיטיבות לא מעטות במקום שחומרים אחרים לא מדגדגים את התודעה. שווה לבחון מחדש את מעמדו.

מה שבטוח הוא שאלה שערבבו מכל הבא ליד, תודעתם התערבבה מאוד באירוע הנורא הזה, וכדאי שיידע זאת כל מי שהולך למסיבות כדי להתנתק, להתחבר, או השד יודע מה, באמצעות כימיקלים. אלכוהול רע וערבובים לא טובים ו־MDMA לא חוקי, אבל יש מצבים שבהם הוא דווקא מתגלה כמי שעשוי לשכך את הכאב.

כטב"מים 3

זה הקטע השלישי שאני כותב על העניין של מיני מרחפים, ובכל יום התחום משתנה. הפגיעה הקשה בבסיס גולני בתחילת השבוע רק ממחישה כמה הגענו למערכה הזאת לא מוכנים, כמה לקינו גם פה ביהירות וכמה צריך לתקן, ומהר, כי הנה עלול לבוא עוד אחד.

לפני שנה וחצי הגיע לכאן שר החוץ האוקראיני עם שברי כטב"ם רוסי המיוצר באיראן. הוא רצה שיעשו לו כאן הנדסה לאחור, יגלו איך הוא פועל וימצאו לו מזור ותרופה. שלטונות צה"ל לא שעו לבקשתו, אולי נשמע גם חרחור מתנשא קטן.

אמר אז שר החוץ האוקראיני: יום יבוא וזה יפגע גם בכם. אז הנה, היום בא. והיום הזה הגיע, כך עולה ממסמכי סינוואר יימח שמו, גם כי הוא זיהה שבקרוב תהיה לנו מערכת לייזר ליירוט מעופפים מטרידים, ורצה להקדים. מה שהוא ראה אנחנו הדחקנו. טובים בהדחקה.

בינתיים, האוקראינים הסתדרו. הם פיתחו תורת לחימה נגד כלי טיס זעירים, ומצליחים ליירט את רובם ולהתגונן מפגיעתם הרעה. כמה חבל שלא קפצנו על המציאה אז, לפני שנה, וכמה חבל שאיננו קושרים ברית אמיצה איתם כעת.

לפני שנה זה היה חצי מובן, כי לא היה ברור איפה עומדת רוסיה ביחסים איתנו. היום זה ברור ככוכב האדום בשמי הלילה. היא אויב על מלא, היא חברה של איראן, והיא תעשה הכל לפגוע בנו. לכן ברית הגנה אווירית עם אוקראינה היא הכרח, ויש לחתום עליה עוד הערב. אני פנוי בין שבע לשמונה וחצי.

במקביל, מערכת הלייזר שלנו כבר מוצגת בתערוכות בעולם, "מגן אור" שמה, ואני לא מבין איך מערכת הביטחון לא הזמינה את כל מה שרפאל יכולה לייצר בחמש השנים הקרובות. תעמיסו לנו כל מה שיש לכם. כל מכשיר חדש שיוצא - נא להטביע עליו צ' בגדול ולהעביר. תודה.

המלחמה לא תמה, לאויב יש עוד הפתעות בשרוול, רובן מזמזמות וחומקות מרדארים בקלות. לעדכן גרסת הפעלה בבור, להפסיק ליירט עם מטוסי קרב וכיפת ברזל, לאמץ יירוטים עם תותחים ומקלעים, לשגר קרניים קטלניות, לפרוס רשתות מעל כל הטנקים והכלים ההנדסיים. וכשזה ייגמר, לעשות לכל הטכנולוגיה הזאת התאמה ליתושים.

avrigilad@gmail.com