ירצה או לא ירצה, חייו של הדייר החדש בבית "האח הגדול" דריק ג'וניור (די ג'יי) שארפ ילוו לעד ברגע בלתי נשכח אחד. זה קרה לפני יותר מ־20 שנה, ב־8 באפריל 2004. קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א הגיעה, בסוף שלב הטופ 16 ביורוליג, למשחק מכריע מול ז'לגיריס קובנה, שבו היתה חייבת לנצח כדי לעלות לשלב הפיינל פור.
המשחק היה צמוד ומתוח. היתרון עבר מקבוצה לקבוצה לאורך כל המשחק. שתי שניות לסיום הרבע הרביעי ז'לגיריס הובילה ב־3 נקודות ולמכבי היה כדור אחרון. במהלך מבריק מסר גור שלף את הכדור מקצה המגרש אל קו ה־3 של ז'לגיריס, היישר לזרועותיו של דריק שארפ. בשבריר שנייה שארפ הסתובב, זינק וירה שלשה ממצב בלתי אפשרי.
הכדור נכנס, מכבי השוותה את התוצאה, ניצחה בהארכה, עלתה לפיינל פור, ובסופו של דבר זכתה בגביע היורוליג. המהלך, שזכה לשם "נס ז'לגיריס", הוא אחד מרגעי הכדורסל הדרמטיים והזכורים ביורוליג עד היום. שארפ נחשב עוד קודם לכן לשחקן השישי (השחקן הראשון שעולה מהספסל) הטוב ביורוליג, ובעקבות הסל הבלתי נשכח הוא הפך למיתולוגיה, אגדה אירופית.
די ג'יי, בנו, שבילדותו נהג להגיע עימו לכל המשחקים והאימונים, הפך לדמות מוכרת בקרב השחקנים והאוהדים בצהוב. כולם חיכו שיגדל וציפו ממנו לגדולות. דמיינו אותו ממשיך את דרכו של אביו האגדי. כיום, בגיל 27, די ג'יי כבר יודע שזה לא יקרה, אבל עדיין מסרב בתוקף להשלים עם המציאות.
שלא כמו אחיו למחצה עמנואל, שמככב בקבוצה של אוניברסיטת יוסטון בליגת המכללות בארה"ב ומכוון ל־NBA, הקריירה של די ג'יי תקועה. בשנתיים האחרונות הוא משחק במכבי חיפה שבליגה הלאומית, ומאז 2015 החליף לא פחות משמונה קבוצות. אף אחד כבר לא שואל אותו "נו, מתי תגיע למכבי ת"א?"
"אלה נעליים שמעט מאוד אנשים יכולים להיכנס אליהן, אבל זה טבעי שהציפיות ממני יהיו גבוהות", הוא אומר. "בכל זאת, אבא שלי שיחק 16 שנים במכבי ועשה דברים שהרבה אנשים בארץ ובאירופה זוכרים. תמיד היו מנסים להתחבר איתי ולהגיע אלי בגלל אבא שלי. חשבו שיש לי הכל, אבל זה לא תמיד היה נכון מבחינה מקצועית. אנשים שלא הכירו אותי ציפו ממני להיות במכבי. היו עושים עלי כתבות כילד, וכבר אז היו שואלים אותי את השאלות האלה".
מתסכל?
"אני יכול להבין את ההשוואה ואת הציפייה, אבל ככל שהתבגרתי כך חייתי יותר בשביל עצמי ופחות התעסקתי בזה. מגיל קטן המטרה שלי היתה להגיע ל־NBA. עם השנים ההזדמנות הזאת נסגרה, אבל עדיין שאפתי לשחק ברמות גבוהות יותר, כמו ליגת העל ואירופה".
מה שלא קרה.
"כן, וזה מתסכל ולא קל כי אני עובד מאוד קשה. בכל שנה מחדש אני רואה שזה לא זז לשום מקום, ולא מתקדם. אני עובד ומנסה למצוא את הדרך ואת הקבוצה שתתאים לי, שתוכל להגיע לאן שאני רוצה. אני בן אדם עם אופי מאוד חזק שממשיך לעבוד, לא לוותר ולא להיות מתוסכל מזה".
"מתעלמים ממני"
בתחילת דרכו כשחקן כדורסל מקצועי ההשוואה התכופה לאבא פחות הלחיצה אותו, לדבריו. "הרגשתי שמאמנים נותנים לי לשחק את המשחק שלי ולהתפתח באופן עצמאי", הוא מסביר.
"כשהגעתי לבוגרים הקרדיט שקיבלתי ממאמנים הלך ופחת. הרגשתי שלא מעריכים אותי מספיק ושלא נותנים לי את ההזדמנות המתאימה, ולא היה לי מאמן נכון שיעזור לי לעשות את קפיצת המדרגה הזאת שהיתה חסרה לי. ככל שהזמן עבר, כך התחלתי לשאול את עצמי האם אגיע לאן שאני רוצה או לא?"
ומה ענית לעצמך?
"שעוד לא הגעתי לאן שהייתי רוצה להגיע, אבל, כמו שאמרתי, יש לי אופי חזק ואני ממשיך לעבוד ושואף להגיע לאן שאני רוצה".
"תמיד היו מנסים להתחבר איתי ולהגיע אלי בגלל אבא שלי. חשבו שיש לי הכל, אבל זה לא תמיד היה נכון מבחינה מקצועית. אנשים שלא הכירו אותי ציפו ממני להיות במכבי. היו עושים עלי כתבות כילד, וכבר אז היו שואלים אותי את השאלות האלה"
מה אבא חושב על הקריירה שלך?
"זה מוזר, אבל האמת היא שזאת שיחה שלא קיימתי איתו אף פעם. לא ניגשתי אליו ושאלתי אותו מה דעתו על הקבוצה או על הליגה שאני משחק בה. תמיד כשהייתי בא אליו ואומר לו שאני לא משחק או שאני מרגיש שאני לא מקבל מספיק קרדיט על מה שאני עושה, הוא היה אומר לי 'תמשיך לעבוד ואל תפסיק להאמין'. הוא תמיד האמין בי, ולא הטיל ספק לרגע שאצליח".
ֿהוא גם היה זה שדחף אותך לשחק כדורסל?
"האמת היא שלא. עד כיתה ה' הייתי משחק כדורגל, אבל אז התחלתי לשחק כדורסל ולאט־לאט התאהבתי בזה. התחלתי ללכת למשחקים ולאימונים של אבא, ועד עכשיו אני משחק. השאיפה שהפריצה הגדולה שלי תקרה, עדיין קיימת. אני אוהב את הכדורסל יותר מדי בשביל שאוותר".
חשבת לפרוש באיזשהו שלב?
"לא היו לי מחשבות לפרוש, אבל כן היו רגעים שהרגשתי אבוד. הרגשתי שאני לא מתקדם ולא מביא את עצמי לידי ביטוי, ושקצת מתעלמים ממני ולא מכבדים אותי. היו ימים שהייתי בוכה לבד בחדר ההלבשה ואף אחד לא ידע מזה. הייתי מאוד פגוע, אבל משם גדלתי המשכתי לשחק - ואני אשחק עד שלא אוכל יותר".
הוא נולד וגדל בהרצליה. יש לו שמונה אחים ואחיות, אבל הוא הבן היחיד לשני הוריו (ארבעה אחים מנישואים קודמים של האם ועוד ארבעה מנישואים שניים של האב). כבן בכור, הוא קיבל את שמו של אבא דריק בתוספת "ג'וניור", כנהוג בחברה האמריקנית.
לאחר שסיים את לימודי התיכון הוא עבר לארה"ב, ובהמשך נע בין תל אביב, פלורידה ומגדל העמק. כיום הוא גר עם אחיו בנתניה. "לאורך השנים עברתי בכמה מקומות שאין ביניהם קשר, אבל הם הפכו אותי להיות הבן אדם המגוון שאני. בכל קיץ אני גר אצל אחי עד שאני מוצא קבוצה לשחק בה. אחר כך, בהתאם לכך, נקבע מקום המגורים הבא שלי". בגיל 19 חזר לארץ לבד, ללא הוריו. "הקשר עם ההורים שלי מאוד טוב", הוא מעיד. "בדיוק לפני שבועיים חזרתי מחופשה עם המשפחה בפלורידה. אני רואה אותם פעם בשנה, וזה מטעין אותי לקראת השנה שעומדת להגיע".
קשה לגדול בלי הורים?
"האמת היא שכן. אני בלי אמא בארץ מ־2019. מצד שני, מאז שאני פה לבד למדתי מהי אחריות ואיך להתמודד לבד. אין לי פה אמא שתתמוך בי, וגם אבא לא פה כדי לראות את המשחקים ולתת עצה. ברור שזה קשה. אני מרגיש לבד בתוך הסיטואציה הזאת, אבל האחים שלי נמצאים כאן בשביל לדחוף אותי בכל שנה. זה המזל שלי".
"אני יכול להבין את ההשוואה לאבא, אבל ככל שהתבגרתי כך חייתי יותר בשביל עצמי ופחות התעסקתי בזה. המטרה שלי היתה להגיע ל־NBA. עם השנים ההזדמנות הזאת נסגרה, אבל עדיין שאפתי לשחק ברמות גבוהות יותר, כמו ליגת העל ואירופה"
על שירות צבאי הוא לא ויתר, למרות הפגיעה בקריירה הספורטיבית. "כשהייתי בן 19 חזרנו לארץ, ולא דיברו איתי מהצבא במשך שנה, אז חשבתי שכבר לא יגייסו אותי", הוא מספר. "אני מודה שגם פחדתי להתגייס כי ידעתי שזה יפריע לי בכדורסל. באחד הימים היה לי משחק טוב והרגשתי שאני ממש בכיוון הנכון. בבוקר שאחרי הגיע צו הגיוס. נוצר מצב שעשיתי טירונות בגיל 21 וסיימתי צבא בגיל 24".
אני מניח שידעת שזה יפגע לך בקריירה.
"היה רס"ר אחד בבסיס שממש פגע בי, והרגשתי שעשו לי דווקא. המפקד היה בא ואומר לי פתאום, בלי שום הסבר, 'היום אתה לא יוצא מהבסיס לאימון'. זה היה מתסכל ומובן שהיו לזה השלכות".
את התהילה שלא השיג בקריירת הספורט הוא עשוי לקבל עכשיו, לאחר כניסתו לבית המפורסם במדינה. "יש לי פה הזדמנות, אז למה לא?" הוא מסכים. "כשהייתי בארה"ב ראיתי פוסט שמזמין לאודישנים לכניסה השנייה של 'האח הגדול'. שלחתי הודעה, ובאופן מפתיע חזרו אלי אחרי כמה ימים, ביקשו פרטים ומשם זה התגלגל".
למה, בעצם, רצית לעשות את זה?
"כי מאז שאני קטן ועד היום מכירים אותי בתור הבן של דריק שארפ, ומי שמכיר אותי היום זה רק כי אני משחק כדורסל ולא יותר מזה. אני חושב שיש בי יותר מזה, ושהגיע הזמן שיכירו את האישיות האמיתית שלי".
מה היית רוצה שיראו בך?
"שאני רגיש, חכם, מצחיק ויכול להסתדר עם כל בן אדם, לא משנה מי הוא. אני באמת מסתדר עם כל אחד. אני רוצה שיידעו שאני פה בזכות עצמי".
איך אבא הגיב כשסיפרת לו על זה?
"הוא היה בהלם. הוא תמיד ידע שרציתי להיות בטלוויזיה, אבל לא חשב בכיוון הזה. הוא אמר שיש לי את זה באישיות, ואף פעם לא הבנתי למה הוא התכוון. הוא אמר שאני דמות מיוחדת שחייבים לראות אותה - והנה, זה קרה והוא מאוד שמח בשבילי. הוא אומר שהוא ידע שמתישהו זה יקרה, הוא תומך ומאמין בי".
מחפש חיבור
הסיבה שהמלהקים חזרו אליו במהירות אינה מקרית. לדי ג'יי יש עבר והווה לא פתורים עם הנסיכה של הבית, פרידה עוזיאל, וגם עבר קצרצר עם הנמסיס שלה, הדר - בדיוק מה שצריך כדי להתסיס את הבית מחדש. והוא מוכוון מטרה.
"פרידה ואני מכירים בערך שנה וחצי ויצאנו כמה פעמים", הוא מספר. "החיבור בינינו קרה בטבעיות. התקשורת והכימיה שלנו הן לא משהו שאפשר להפסיק אותו".
אז למה זה בכל זאת לא עבד?
"פרידה היא בחורה מאוד רגישה ואחת שרוצה מערכת יחסים רצינית. אני חושב שבאותו הזמן שהיא רצתה יותר, אני לא ידעתי אם אני מוכן למשהו רציני. הקשר בינינו אף פעם לא הסתיים, ושמרנו על קשר לפני שהיא נכנסה לבית. אני מרגיש שיש לנו עסק לא גמור ושיכול לקרות משהו. אני לא יודע לאן זה ילך, אבל אני בטוח שיכול לקרות משהו".
איך היא תגיב כשהיא תראה אותך?
"אני חושב שהיא תהיה בשוק. היא לא חושבת לרגע שאכנס לשם. פעם אמרתי לה שהחיבור שלנו כל כך טוב, שאם היינו יחד בתוכנית ריאליטי היו חושבים שאנחנו נשואים. קצת מצחיק שזה משהו שהולך לקרות באמת".
היית רוצה איתה עכשיו משהו רציני?
"אני לא אגיד לך שאני רוצה את זה עכשיו כי אני לא לבד בסיפור ואני לא יודע באיזו סיטואציה היא נמצאת ומה היא עוברת בבית. אני לא יודע איך היא מרגישה ואם היא מוכנה לקשר. אחרי שאגיע לשם אני אדע, אבל אני כן חושב שזה יכול לקרות. אם זה יגיע למקום כזה, אני פתוח. אני חושב שזה משהו שיכול לקרות".
מה דעתך על הקשר שלה ושל דני?
"אני לא כל כך יודע מה קורה ביניהם ואם יש להם רגשות אחד לשני או שזה סתם פלרטוטים. אני חושב שזה משהו שאדע רק כשאהיה בפנים. אבחן את זה מקרוב, אדבר על זה עם פרידה, ואז נבין מה כל אחד רוצה".
ואם היא לא תרצה, תלך על מישהי אחרת?
"לא. כרגע העיניים שלי רק על פרידה. אם יהיה מצב שלא ילך ביני לבינה ותהיה מישהי שאיתה כן הכל יתחבר אז נראה, אבל כרגע אני מתעניין רק בפרידה".
הבנתי שיש לך גם קשר עבר להדר.
"כן, אני מכיר אותה מלפני בערך שמונה שנים. הכרנו דרך חברים משותפים וקצת פלרטטתי איתה בהתחלה, אבל לא קרה משהו מיוחד ולא המשכנו לדבר אחרי זה. עכשיו, כשניפגש בבית, היא תהיה כמו אחותי. לא יקרה משהו מעבר. אני חושב שהיא מסתכלת עלי כמו אח שלה. הרגשות בינינו אף פעם לא צפו באמת, אז אני חושב ששנינו לא מסתכלים אחד על השני בצורה כזאת".
"זה לא נכון שאני מנצל את הסיטואציה כדי לחזור לפרידה, אבל אולי הבנתי מאוחר מדי שהחיבור בינינו מיוחד. תמיד אמרתי לה את זה כשהיינו נפגשים - והיא הסכימה איתי. היא מתאימה לי לאישיות. מייד מרגישים אותה כשהיא נכנסת לחדר"
הזוגיות הרצינית האחרונה שלו היתה די מזמן, ב־2019. מאז הוא פנוי. "היתה לי חברה במשך שנה שבעצם היתה האהבה הראשונה שלי", הוא מספר. "מאז שנפרדנו לא היה לי משהו רציני. לא מצאתי חיבור שהתאים לי. עם פרידה זה כן קרה, וכשיו אני חייב לבדוק לאן זה יכול ללכת. לא היה לי חיבור כזה מאז האקסית - וזה מסקרן אותי".
בקיצור, אתה ממש בעניין. יש מצב שאתה נכנס רק בשביל זה?
"אני לא מבטיח שאכנס לבית האח ונהיה ביחד. להגיד שאני מנצל את הסיטואציה זה לא נכון כי דברים משתנים, ואולי הבנתי מאוחר מדי שהחיבור בינינו מיוחד. תמיד אמרתי לה את זה כשהיינו נפגשים - והיא הסכימה איתי. היא מתאימה לי לאישיות. מייד מרגישים אותה כשהיא נכנסת לחדר. אני גם אוהב את הקעקועים שלה ואת איך שהיא רוקדת".
אתה מרגיש שאתה בשל לזוגיות?
"כן. אני מרגיש שהתבגרתי בשנים האלה, עברתי דברים, הכרתי נשים, ועכשיו, בגיל 27, אני יודע מה אני רוצה וצריך מבחורה - ואני חושב שלפרידה יש את זה. אני מאוד מסוקרן לגלות מה יקרה".
ואתה לא חושש שהכניסה לבית האח תרחיק אותך עוד יותר מהחלום של הכדורסל?
"לא. אני חושב שזה עוד צעד בתהליך שלי, שיכירו אותי ואת האופי שלי. זו גם הזדמנות בשבילי ליהנות. אחרי שאצא משם אחזור לעבוד, להיפגש עם הסוכן ולראות אילו קבוצות מעוניינות בי".
אתה בגיל שעוד אפשר להגיע בו לאן שאתה שואף?
"בכדורסל הכל עניין של סיטואציות. אתה יכול להיות שחקן מדהים, לעשות עונה טובה וזה יכול להוביל אותך לקבוצה בכירה ולשנות לך את החיים. אני מחכה לרגע הזה שיקרה - ואני באמת מאמין שהוא יקרה".
erans@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו