עז א־דין אל־חדאד, או בכינויו "אבו צהיב", הוא אחד מבכירי חמאס ומי שמכהן כמפקד חטיבת עזה. ב־6 באוקטובר, שעות ספורות לפני תחילת מתקפת הפתע על ישראל, הוא כינס בחשאי את מפקדי הגדודים שבפיקודו והעניק להם באופן אישי דף מודפס, שבראשו מתנוסס הלוגו של הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א־דין אל־קסאם.
"מתוך אמונה בניצחון המוחץ, הנהגת הגדודים אישרה את תחילת המבצע הצבאי הגדול 'מבול אל־אקצא'", מכריז בחגיגיות אבו צהיב בראש הדף. "שימו אמונתכם ומבטחכם באל, הישענו עליו והילחמו בגבורה, פעלו במצפון נקי ותנו לצעקות 'אללה אכבר' להיות גולת הכותרת".
בהמשך המסמך, שנתפס בידי צה"ל במהלך התמרון הקרקעי בעזה ונחשף כאן לראשונה בכתבה משותפת ל"ישראל היום" ולעיתון "בילד" הגרמני, מנסח מח"ט עזה בקצרה את ההכנות הדרושות לקראת הפשיטה לעומק ישראל: "יש לוודא ששום פעיל לא עוזב את מקום הכינוס; יש לוודא שלא יהיה שימוש בשום אופן בטלפונים סלולריים (ההדגשה במקור); יש לערוך את האסיפות של הגדודים מתחת לאדמה; הכוחות יקבלו הסבר (רק) בשעתיים האחרונות".
מייד אחר כך מבליט אבו צהיב את אחת המטרות המרכזיות של החטיבה: "יש לוודא שיתקיים שידור ישיר של ההסתערות וההשתלטות על המוצבים ועל הקיבוצים. ל(מחלקת) ההסברה של החטיבה יש אישור להעלות את הצילום (לאינטרנט). יש אפשרות שתיקחו איתכם דגלים של מדינות ערב והאסלאם, כדי להניף אותם במוצבים ובקיבוצים".
בסיום הפקודה מתומצת גם היעד העיקרי של מבצע 7 באוקטובר: "לקחת בשבי מספר רב של חיילים ברגעים הראשונים (של הלחימה) ולשלוח אותם לתוך רצועת עזה (ההדגשה במקור). על החתום: אחיכם, לוחם הג'יהאד, אבו צהיב אל־חדאד, מפקד חטיבת עזה".
הפקודה הצבאית של אבו צהיב לא מורה מפורשות לאנשיו לחטוף ולרצוח אזרחים. היא לבטח לא פוקדת עליהם לבצע מעשי זוועה, כמו עריפת ראשים ופשעי מין. ובכל זאת, זוועות כאלו התרחשו בקנה מידה רחב במהלך אותו יום קטסטרופלי, בכל הזירות בעוטף עזה. "האקטים האלה לא נעשו על ידי אדם אחד או במקום אחד בלבד", אומר גורם משטרתי, הנשען בדבריו על ראיות פורנזיות, על עדויות, על חקירות מחבלים ועל מאות שעות סרטונים. "אתה רואה את מעשי הזוועה האלה בכל מקום במהלך אותו יום".
"הדברים יצאו משליטה", טען בתגובה לכך יחיא סינוואר, מנהיג חמאס ברצועה והארכיטקט של מתקפת הפתע, בהתכתבויות שערך עם אנשיו במהלך המלחמה ואשר פורסמו לאחרונה. "אנשים הלכו לאיבוד בתוך זה, וזה לא היה צריך לקרות". גם במסמך רשמי של חמאס מינואר האחרון נטען כי מתקפת 7 באוקטובר כוונה נגד אתרים צבאיים בלבד, כדי ללכוד חיילים ולשחרר תמורתם אסירים. "דת האסלאם אוסרת פגיעה מכוונת בנשים, בילדים ובזקנים", נכתב שם. "חמאס כתנועה ממושמעת נוהגת לפי כללים אלה".
חמאס, כך נראה, היא אכן תנועה ממושמעת. פקודת המבצע של חטיבת עזה היא רק מרכיב אחד מתוך שיטה מורכבת, ענפה ומתוחכמת, לאו דווקא כתובה וממוסמכת, שטווה הארגון ביעילות ובעורמה לקראת המתקפה הרצחנית שלו. מסמכים נוספים שנתפסו במהלך התמרון בעזה, שחלקם נחשפים כאן לראשונה, לצד שיחות עם ניצולים מקיבוצי העוטף, גורמים שהיו מעורבים בחקירת מחבלים וחוקרים של החברה הפלשתינית, משרטטים לראשונה את היקפה המלא של השיטה הזו ומבהירים עד כמה היתה מהלך מהונדס, מתוכנן ומדויק, שספק רב אם "יצא משליטה".
יתרה מזאת, טבח 7 באוקטובר לא רק כוון מפורשות כלפי אזרחים ישראלים, אלא בוצע במכוון על ידי אזרחים עזתים, שנטלו חלק אינהרנטי בתוכנית הגדולה שרקם חמאס. לדברי חוקרי אקדמיה בגרמניה ובישראל, חלקים בתוכנית הזו מזכירים פרקטיקות שאותן נקטו הנאצים להשמדת יהודי אירופה, כמו השימוש באיינזצגרופן, "עוצבות המבצע" של האס.אס, שהתקדמו בעקבות הצבא הגרמני בפלישתו למזרח אירופה והשתתפו בהשמדה מתוכננת ושיטתית של יהודים.
"לחמאס יש אידיאולוגיה מודרנית להשמדת יהודים", אומר פרופ' מיכאל וולפסון מאונ' הצבא הפדרלי במינכן. לדבריו, סטודנטים באירופה ובארה"ב המביעים הזדהות עם חמאס, "מביעים למעשה סולידריות עם 'ערכים' נאציים"
"חמאס הוא לא רק צבא טרור, אלא גם ארגון שמחזיק באידיאולוגיה מודרנית להשמדת יהודים", אומר פרופ' מיכאל וולפסון מאוניברסיטת הצבא הפדרלי במינכן, אחד החוקרים המובילים בעולם לניתוח היחסים בין גרמניה לישראל. לדבריו, סטודנטים באירופה ובארה"ב המביעים הזדהות עם חמאס, "מביעים למעשה סולידריות עם ה'ערכים' של האיינזצגרופן הנאציים".
יעילות מצמררת
בשעה שתיים וחצי בלילה, 8 באוקטובר, בחסות לוחמי מגלן ודובדבן, יצאה גילה מזרחי מהממ"ד, לאחר שהיתה לכודה בו במשך 20 שעות רצופות. בזמן הארוך הזה הפך ביתה הנאה בכפר עזה, שם היא מתגוררת יותר מ־40 שנה, לעמדה צבאית של מחבלים. "הכל בבית היה שבור והרוס", היא משחזרת השבוע את רגעי היציאה מהממ"ד. "אבל לפני שעזבתי את הבית ראיתי בזווית העין, בתוך כל הבלגן, את צנצנות העוגיות שהשארתי על השיש במטבח. הן היו שלמות וריקות. לבן הצעיר שלי היה אמור להיות יום הולדת באותה שבת, והכנתי לו את עוגיות התמרים שהוא אוהב. המחבלים, שהיו אצלנו בבית במשך שעות, כנראה נהנו מהן מאוד".
כמה שעות לפני כן, תחת מטח של טילים ורקטות, פלשו עשרות מחבלי הנוח'בה, יחידת העילית של חמאס, על כפר עזה. הם לבשו מדי זית, היו חמושים מכף רגל ועד ראש, פרצו את גדר הגבול בזריזות ונכנסו לכפר עזה על גבי טנדרים. צלם העיתונות רועי עידן ז"ל, תושב הקיבוץ, אף הספיק לצלם שני מחבלים עושים דרכם לכיוונו, תלויים על מצנחי רחיפה. עידן נרצח יחד עם אשתו, סמדר ז"ל. בתם, אביגיל, נחטפה וציינה בעזה את יום הולדתה הרביעי. היא שוחררה בהסכם החטופים הראשון.
כוחות הנוח'בה בכפר עזה לא היו רק מאומנים היטב, אלא גם מצוידים במפות, במודיעין מדויק ובפקודות מסודרות. כך היה גם אצל יתר מחלקות הנוח'בה, שנטרלו במקביל את הבסיסים הצבאיים בגזרה, ובתוך כך מוצב נחל עוז הסמוך, שנכבש לחלוטין.
כוח הנוח'בה שנכנס לכפר עזה פעל ביעילות מצמררת. עשרות המחבלים, שידעו בדיוק היכן ממוקמים הנשקייה וביתו הפרטי של רבש"ץ הקיבוץ, שחר אביאני ז"ל, ניהלו קרב קצר מול כיתת הכוננות המקומית, שהיתה בנחיתות מספרית, וחיסלו שבעה מתוך 14 חבריה. מאותו רגע הם שלטו בקיבוץ ללא עוררין. היה להם זמן רב לאכול מעוגיות התמרים של גילה מזרחי. "בסביבות השעה שמונה בבוקר התחלנו לשמוע סביב הבית יריות של נשק אוטומטי וצעקות בערבית", מספר יוסי, בעלה של גילה. "הדבר הראשון שעשיתי זה לשלוח הודעה לרבש"ץ, שחר אביאני. רק אחרי זה הבנתי שבשלב הזה הוא כבר נרצח".
על פי מסמך מדהים בכתב יד, חמאס רצה להשתלט על 221 יישובים, ובהם נתיבות, אופקים ושדרות, תוך "עדיפות ל(גירוש) נשים וילדים, ולקיחת גברים בגילי 50-17 כבני ערובה". בצמרת חמאס העריכו שישראל תגיב "גם בפצצת אטום"
לאחר ששמעו את היריות הסתגרו יוסי וגילה, בני 73, הוא אדריכל נוף והיא מי שניהלה במשך שנים את ה"קניונית" של כפר עזה, יחד עם אחת הנכדות שלהם ובן זוגה בממ"ד. בשלב מסוים שמעו הארבעה כיצד מחבלים נכנסים לתוך הבית ומשוטטים בחדרים השונים, ממש מעבר לדלת. "הם ניסו לפתוח את הממ"ד, אבל למרבה המזל הידית שלו מצ'וקמקת וצריך לדעת איך לתפעל אותה", מספר יוסי. "הם לא הצליחו, ואחד מהם שאל במבטא ערבי כבד 'יש מישהו שם?' אנחנו, מצידנו, התכרבלנו בפינה וניסינו לשמור על שקט". יוסי אף אחז סכין מטבח בידו. "לא שזה היה עוזר לי במשהו, אבל זה מה שהיה לי", הוא אומר.
מתוך הממ"ד יכלו בני משפחת מזרחי לשמוע את מחבלי חמאס שוברים את כל החלונות בבית ועורמים את רהיטי הסלון כך שישמשו להם עמדה צבאית. היחס המיוחד שקיבל בית משפחת מזרחי, שנמצא בקצהו הדרומי של כפר עזה, לא היה מקרי: הוא פונה כלפי הגדר ההיקפית של הקיבוץ, לא רחוק מכביש הגישה ומשער הכניסה ליישוב. המחבלים השתמשו בבית הזה בתור מוצב, שימנע מכוחות צה"ל את היכולת להתקרב לקיבוץ ולהשתלט עליו מחדש. בהמשך יתגלה על הדשא בחצר טנדר טויוטה, שעליו הועמסו אמצעי לחימה רבים. המחבלים כנראה לא הצליחו להכניס את כל הציוד הרב לבית המבוצר.
ביתה של משפחת מזרחי לא היה היחיד שנבחר בקפידה והוסב לעמדה צבאית. בשעה אחת בצהריים של 7 באוקטובר, כאשר כוח קטן בפיקודו של מפקד מגלן הגיע סוף־סוף לכפר עזה כדי לפרוץ אליו, כבר הפך הש"ג של היישוב לשטח השמדה שנשלט באש בידי מחבלי חמאס, שהציבו מקלעים ומטולי אר.פי.ג'י על גגות הבתים הסמוכים. לאורך הגדר ההיקפית הונחו מבעוד מועד שפע מטעני חבלה. "המטרה שלנו היתה רק להרוג, לא לחטוף", סיפר מחבל נוח'בה שנלכד בכפר עזה, בחקירתו בשב"כ. "להרוג גם נשים וילדים".
גילה מזרחי, כפר עזה: "אם יש מזל, זה כנראה שהמחבלים לא הבינו שכל בית מורכב למעשה משתי דירות נפרדות. ככה חלק מהאנשים ניצלו: משפחה אחת נרצחה, משפחה אחת לא. בכל פעם שהם הרגו מישהו, היה נשמע שזה עושה להם טוב"
על פי מסמכים צה"ליים, בזמן הממושך שהיה ברשותם הספיקו המחבלים גם למלכד חלק מהבתים בתוך הקיבוץ, תוך שהם משאירים מחוצה להם אמצעי לחימה, כדי לפתות ולמשוך את החיילים לתוכם. בכמה מהבתים אף מולכדו החלונות, מתוך הנחה שחיילים ינסו להיכנס דרכם. המחבלים אפילו הניחו רימונים ללא נצרה מתחת לגופות, גם של מחבלים הרוגים וגם של חללים ישראלים. בכמה וכמה מקרים העמידו מחבלים פני מתים, כדי להסתער על חיילי צה"ל לאחר שאלו עברו אותם. השיטות הללו היו נפוצות גם במקומות אחרים שנכבשו בידי חמאס באותו יום.
"הגל השני"
בשב"כ ובאמ"ן מגדירים את מחבלי הנוח'בה, שמאות מהם הסתערו ראשונים לעבר בסיסי העוטף ויישוביו, בתור "הגל הראשון" של המתקפה, זה שפרץ את הדרך לגלים שאחריו. זמן קצר לאחר תחילת מתקפת הגל הראשון כבר החלו להשמיע במסגדים של עזה הודעה: מהרמקולים רבי העוצמה בקע קולו של מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית של חמאס, שקרא לכל מי שיכול לקחת רובה, אפילו סכין או גרזן, ולהצטרף לפשיטה לתוך ישראל.
הנחיות ברוח זו ניתנו במקביל גם באמצעי התקשורת של חמאס ברצועה והועברו מפה לאוזן. קריאות הדרבון, מהלך שללא ספק תוכנן בקפידה מראש בידי חמאס, נועדו להציף את העוטף בכמה שיותר מתושבי עזה תאבי הנקם ושטופי השנאה, שייכנסו לישראל בחסות הפרצות שסיפק להם הגל הראשון של כוח הנוח'בה. אם תרצו, גיוס מילואים.
מאות מהאנשים שהגיבו לקריאות הללו בזריזות היו חמושי חמאס שאינם משויכים לכוחות הנוח'בה, או חברי ארגוני טרור אחרים, שלא היו בסוד העניינים לקראת המתקפה. אנשי "הגל השני" אמנם לא התאמנו כולם לקראת המתקפה ולא צוידו בפקודות מסודרות, אבל איכשהו ידעו היטב מה עליהם לעשות.
כך, למשל, בתיעוד שפורסם ברשתות החברתיות, ושצולם במצלמת גו־פרו שנשא עימו מחבל חמאס, ניתן לראות את הבית של משפחת מזרחי בכפר עזה, ואת עץ הברכיכיטון הענק שנטוע בחצר שלו. בסרטון מקיפים את הבית כעשרה מחבלים, לבושים כולם בבגדים אזרחיים (בניגוד לאנשי הנוח'בה שלבשו מדי זית, חלקם צה"ליים), מה שלא מונע מהם להיות מצוידים ברובי קלצ'ניקוב ובאפודי קרב.
בסרטון ניתן לראות כיצד המחבלים הללו משוטטים סביב הבית של משפחת מזרחי וזועקים "אללה אכבר", וכשנשמעת אזעקת צבע אדום, מסתתרים מאחורי הגזע הרחב של הברכיכיטון. פרט לכך, איש לא מפריע להם במעשיהם. אפשר להתרשם שהמחבלים הללו פחות מקצועיים ומסודרים מאנשי הנוח'בה, אבל בתוך המעטפת הנוחה שבה הם פעלו, לא היה מי שימנע מהם להפוך את הבית של משפחת מזרחי לבסיסם הזמני. מהבסיס הזה הם יצאו למסע הרג חסר הבחנה.
ד"ר עידו זלקוביץ': "מפקדי חמאס נתנו הוראות ב־7 באוקטובר, תוך כדי שהם מצטטים פסוקים מהקוראן ומעלים על נס מקרים מההיסטוריה האסלאמית, שבהם מצביאים ידועים ערפו ראשים ועקרו איברים במהלך הקרב"
"לאורך היום שמענו אותם מדברים במשך שעות, יוצאים מהבית וחוזרים אליו", מספרת גילה מזרחי. "בדיעבד אנחנו יודעים שבזמן הזה, בשורת הבתים שנמצאת מאחורינו הם נכנסו לכל בית ורצחו את הדיירים - מבוגרים וילדים. אם יש מזל מסוים, זה שהדירות בכפר עזה חולקות קיר משותף, וכנראה המחבלים לא הבינו שכל בית מורכב למעשה משתי דירות נפרדות. בכל מבנה בשורה הם נכנסו רק לדירה אחת, ולא טרחו להיכנס לדירה הצמודה. ככה חלק מהאנשים ניצלו: משפחה אחת נרצחה, משפחה אחת לא. בכל פעם שהם הרגו מישהו, זה היה נשמע שזה עושה להם ממש טוב. היה קשה מאוד לשבת בממ"ד ולשמוע את כל הדבר הזה קורה מסביב".
בסיום השיחה שולח לנו הבעל יוסי סרטון וידאו של שתי דקות, שצולם מייד לאחר ההשתלטות המחודשת של צה"ל על כפר עזה. ניתן לראות בו את מטבח הבית מנוקב בקליעים, ואת הסלון הפוך כולו. בחצר הקדמית שוכבת עדיין גופה של מחבל, במדים צבאיים, אולי איש נוח'בה. במרפסת האחורית של הבית, תחת צילו של הברכיכיטון הענקי, מוטלת ערימה של גופות נוספות. על הקיר הסמוך ריסס מישהו בספריי אדום "7 מחבלים מתים". כל המחבלים המתים הללו לבושים בבגדים אזרחיים. רובם נועלים סנדלים.
חטיפות מאורגנות למופת
מי שהשתלטו על השכונה הדרומית בכפר עזה, זו של בני הזוג מזרחי, לא בזבזו זמן על חטיפת אזרחים. אבל ב"שכונת הצעירים", שקרובה יותר לגבול הרצועה, פעלו המחבלים באופן שיטתי כדי לחטוף כמה שיותר. הם נכנסו לכל אחד ואחד מ־16 הבתים ששם. בסך הכל רצחו שלושה תושבים וחטפו שבעה נוספים. רק ארבעה מדיירי השכונה ששהו באותו יום בבית, ניצלו לאחר שהצליחו להסתגר בממ"ד. "מי שהתנגד להם נרצח, ומי שלא התנגד - נחטף", סיפר אחד מהם.
ביישוב סמוך ניסו המחבלים להשתמש בשיטה מעט שונה לחטיפת התושבים. על אחת מגופות המחבלים נמצא פתק, שעליו נכתבה בכתב יד בעברית פקודת הסגרה: "על כל תושבי הקיפץ (קיבוץ) להסגיר עצמם אסירים לגדודי אל־קסאם".
נדמה שבכל מה שנוגע לחטיפות, חמאס היה מאורגן למופת. לואיס הר, שנחטף מקיבוץ ניר יצחק ושוחרר במבצע צבאי מרפיח, סיפר בעדות שניתנה בפודקאסט של נדב פרי על "שרשרת החטיפה" שלו: חוליה אחת של מחבלים שלפה אותו מהבית, שנייה הסיעה אותו אל מעבר לגדר הגבול, שלישית הובילה אותו במערכת המנהרות המסועפת שמתחת לעזה, ואחרת הובילה אותו מפתח המנהרה לבית מסתור, שבו הוחזק כשבוי יחד עם קרובי משפחתו - גבר נוסף, שתי נשים ונערה.
הר בן ה־70 סיפר שכל אחת מהחוליות ב"שרשרת החטיפה" שלו הורכבה מאנשים שונים, שפעלו בשיתוף פעולה מלא וידעו בדיוק מה עליהם לעשות. חמאס, כאמור, היא תנועה ממושמעת.
מחבלי הנוח'בה שפרצו לניר עוז התפזרו על פי פקודות שקיבלו מראש, ונטרלו במהירות את כיתת הכוננות. על גופת המחבל היחיד שנמצאה היתה מפה, שבה מחולק הקיבוץ לגזרות. למפה צורפה הוראה: "תחטפו כל מי שאפשר. אם יש התנגדות - תהרגו"
"גיוס המונים עממי"
כיבוש עוטף עזה היה מהלך שתוכנן זמן רב בצמרת חמאס. מסמך מדהים אחר, שנכתב בכתב יד ונתפס גם הוא במהלך התמרון הקרקעי, מפרט את היקפו המלא של "מבול אל־אקצא". על פי המסמך, המטרה המקורית של חמאס היתה להשתלט על 221 יישובים בדרום, ובהם הערים נתיבות, אופקים ושדרות, ולגרש מהם את "המתנחלים". אלו היו אמורים להימלט מהיישובים באמצעות המכוניות של עצמם, תוך "עדיפות ל(גירוש) נשים וילדים, ולקיחת גברים בגילי 50-17 כבני ערובה". בצמרת חמאס העריכו שישראל תגיב בעוצמה למתקפה, "לא רק בתקיפות אלא גם בפצצת אטום". על פי המסמך, הם היו מוכנים לספוג אפילו את זה.
מבצע הכיבוש תוכנן להיות מלווה במאמץ תקשורתי ומשפטי בינלאומי, ומותג בשם "חוזרים הביתה". גם לאזרחי עזה היה תפקיד בתוכנית. "ליתר ביטחון, יש לגייס גיוס המונים עממי לחזרה לכפרים ולכיבושם מחדש באופן סמלי", נכתב בה. "המלחמה הזו היא מלחמת חיים ומוות". התוכנית הגרנדיוזית הזו לא יצאה לבסוף לפועל. אבל גם במהלך 7 באוקטובר ביצע חמאס "גיוס המונים עממי".
"הגל הראשון" ו"הגל השני" של החמושים לא היו הכוחות היחידים שפלשו לשטח ישראל. הצטרף אליהם גל נוסף, שלישי, של מה שמכונה בקהילת המודיעין הישראלית "בוזזים" או "אספסוף". מדובר באזרחים, לאו דווקא חמושים בכלי נשק חמים, שפשוט ניצלו את ההזדמנות שנקרתה בפניהם. "היו אזרחים שקיבלו את ההבנה - ומישהו טרח ביצירת ההבנה הזו - שהגדר נפלה", אומר גורם צבאי. "בעקבות זה נכנסו לישראל כל כך הרבה אזרחים, שחלקם אומרים בחקירות שהם בסך הכל רצו להסתנן לישראל כדי לחפש תעסוקה. היה שם ערב רב של אנשים מכל הסוגים, כולל ילדים בני 12". מעדויות שהגיעו לידי "ישראל היום" ו"בילד", במתקפה השתתפו גם נשים עזתיות.
בחקירות המשטרה של חלק מה"אספסוף" שנלכד בשטח ישראל, הם סיפרו שהקריאות במסגדים והשמועה על גדר הגבול הפרוצה היו הקטליזטור שגרם להם להסתער על העוטף. "יש לא מעט אנשים שאומרים בחקירות 'שמענו את מוחמד דף במסגד, לקחנו סכין, והמטרה שלנו היתה לשחוט יהודים'", אומר גורם במשטרה.
חלק מהבוזזים "הסתפקו" בשחיטת יהודים, ואילו אחרים חטפו בני אדם, כמוצאי שלל רב. על פי גורם המעורה במידע, סביב נושא החטופים הישראלים התפתח בזמן אמת מעין "מחירון", שבמסגרתו הציע חמאס כסף לכל מי שבידיו חטוף ישראלי. "באחד המקרים הוצע למי שהחזיק בידיו חטוף לקבל תמורתו דירה", אומר אותו גורם.
פרופ' דני אורבך: "האכזריות על פי חמאס היתה צריכה להיות גרפית ככל האפשר, כי ככה אתה מראה את העליונות שלך. חמאס מאמין שאם הביטחון שלנו יזועזע, ישראל תתפורר, תיעלם. זה דומה מאוד לצורת החשיבה הנאצית"
"מבשלת ושרה בערבית"
הגלים השונים שהתנפצו בעוצמה על עוטף עזה התערבבו זה בזה ופעלו במקביל. "אלו היו גלים 'נושמים'", כפי שמגדיר זאת גורם צבאי. מעדויות ומסרטונים ניתן להתרשם שכל מי שנכנסו לישראל מרצועת עזה באותו יום, ולא משנה באיזה גל היו, פעלו בסנכרון שכמו הוכתב מראש. אחד המקומות שבהם אפשר לבחון מקרוב את הסנכרון הזה הוא קיבוץ ניר עוז.
כוחות צה"ל הגיעו לניר עוז רק בשעות אחר הצהריים של 7 באוקטובר ומצאו אותו כמעט ריק לחלוטין ממחבלים. בשעות הרבות שחלפו עד אז, הפך הקיבוץ פרוץ לחלוטין ופלשתינים מעזה עשו בו כרצונם. עד כדי כך, שעיתונאי פלשתיני נכנס לקיבוץ יחד עם צוות צילום ושידר משם בשידור חי בטלוויזיה. בסך הכל 77 אנשים נחטפו מניר עוז, ו־40 נרצחו - אחד מכל שלושה תושבים ששהו בקיבוץ באותה שבת.
שיטת חמאס פעלה היטב בניר עוז. ראשונים הגיעו אנשי הנוח'בה לבושי מדי הזית. הם פרצו את הש"ג בשעה 6:35 בדיוק, נכנסו פנימה רגלית, התפזרו ברחבי היישוב על פי פקודות שקיבלו מראש, ונטרלו במהירות את כיתת הכוננות. על גופת המחבל היחיד שנמצאה בקיבוץ היתה מפה, ובה מחולק ניר עוז לגזרות שונות. למפה צורפה הוראת הפעלה אחת: "תחטפו כל מי שאפשר. אם יש התנגדות - תהרגו".
עירית להב, תושבת ניר עוז, בת 57, נולדה וגדלה בקיבוץ. בצעירותה יצאה לסיבוב ארוך בחו"ל, שכלל מגורים ארוכים בהודו, ביפן ובברזיל, ולפני חמש שנים חזרה להתגורר בניר עוז, בשכונת ההרחבה החדשה. כשהחלה הפלישה הסתגרה להב יחד עם בתה, לוטוס, והכלבה שלהן בממ"ד הבית. הבית מסודר עכשיו - "הייתי חייבת לנקות ולסדר" - אומרת להב, אבל בתמונות שהיא מראה לנו בטלפון ניתן לראות את הכאוס המוחלט שהותירו אחריהם המחבלים והבוזזים ב־7 באוקטובר.
"היה ברור מההודעות שרצו בקיבוץ, שהמחבלים עוברים מבית לבית, ושבשלב מסוים הם יגיעו גם אלינו", ממשיכה להב. "התחלנו לחשוב איך אנחנו נועלות את עצמנו. הבעיה היא שכל הגוף רועד, ומאוד קשה לחשוב בבהירות". בעזרת מעט הוראות שקיבלה בטלפון מאחיה, והמון תושייה, הפכה להב לרגע אחד למקגייוור: היא לקחה את המוט של שואב הדייסון, קשרה אותו בעזרת חוט עור דק למשוט שבמקרה היה בממ"ד, והלבישה את המנעול המאולתר על ידית הדלת. "ידעתי שהחיים שלנו תלויים בדבר הזה", היא אומרת.
שעה וחצי אחרי שהשלימה את בניית המנעול, נכנס מישהו לתוך ביתה. "זה נשמע כמו שבעה או שמונה גברים", היא מספרת. "הם היו פה 20 דקות, דפקו על דלת הממ"ד וצעקו. בשלב הזה כבר אין פחד, יש השלמה עם המוות. הרעד נפסק, הגוף רפוי, יודעים שאלה הרגעים האחרונים. בתי ואני אמרנו אחת לשנייה מילות פרידה ו'אני אוהבת אותך'. עד שהמחבלים התייאשו והלכו לבית של השכנים. המנעול שבניתי עבד".
עירית להב, ניר עוז: "חלק מהמחבלים הגיעו עם מכלי דלק, ואנשים סיפרו שהם שמעו אותם שופכים משהו בבית לפני שהוא הוצת. בסיבוב בקיבוץ ראיתי מצבור של צמיגים, קשורים בחבל. הם גררו אותם מעזה כדי להדליק את הבתים"
מי שלא היה בעל תושייה באותו יום בניר עוז, לא שרד. הוא נחטף או נרצח. מתוך 135 בתים בקיבוץ, רק לתוך חמישה לא נכנסו מחבלים. אם לא הצלחת לנעול את דלת הממ"ד, גורלך היה מר. "אלי הגיעו, וחזרו שוב ושוב, בכל שעה בערך", מספרת להב. האנשים הראשונים שנכנסו לביתה עוד ניסו לפתוח את דלת הממ"ד בכוח, הבאים אחריהם בקושי טרחו. הם הסתפקו בבזיזה. "בכל פעם מישהו אחר בא לראות מה הוא יכול עוד לגנוב", אומרת להב. "באזור השעה ארבע אחר הצהריים שמענו שני נערים נכנסים לבית. הם היו בפנים 45 דקות. הם היו האחרונים ש'ביקרו' אותנו".
לאחד השכנים של להב נכנסה אישה עזתית. "המשפחה, שהיתה נעולה בממ"ד, שמעה אותה מדליקה טלוויזיה, יוצאת מנטפליקס, שמה תוכנית כלשהי בערבית, ובמשך ארבע שעות מכינה אוכל ושרה בערבית".
העזתים שנכנסו לבתים בניר עוז כמעט לא השאירו בהם רכוש. "לקחו הכל", אומרת להב. "נעליים, סנדלים, אופניים, בימבות של ילדים, קלנועיות, קורקינטים, טרקטורים, מיכון חקלאי, מכשירי חשמל - מיקרו, טלוויזיה, מיקסר. כל המחשבים, הטלפונים, הארנקים. אצלי לקחו אפילו את הקומקום, כפיות וסכינים".
חלק מה"אספסוף" בניר עוז עסק גם בחטיפה. מעדויות של חטופות מהקיבוץ שחזרו מעזה, חלקן הוצאו מהבית בידי אנשים לא חמושים, הוסעו לגבול על ידי חמוש בביגוד אזרחי, ומשם נלקחו הלאה. "לדעתי המגמה היתה קודם כל לחטוף, אחר כך לבזוז, ובסוף־בסוף - לשרוף", אומרת להב. "לשכונה שלי הפירומנים לא הגיעו, אבל 60 אחוזים מהבתים בניר עוז הוצתו. הם פשוט חתכו את צינור הגז של המטבח, והדליקו".
לדברי להב, "זה כנראה פטנט שהם חשבו עליו תוך כדי, כי חלק מהמחבלים הגיעו לניר עוז עם מכלי דלק, ואנשים סיפרו שהם שמעו אותם שופכים משהו בבית לפני שהוא הוצת. באחד הסיבובים שלי בקיבוץ ראיתי אפילו מצבור של צמיגים, קשורים בחבל. בהתחלה לא הבנתי למה הם שם. רק בהמשך נפל לי האסימון - הם גררו את הצמיגים איתם מעזה כדי להדליק את הבתים". במילים אחרות: ההמון העזתי ידע, מתוך קרביו, שעליו להצית את בתי הקיבוץ ולהעלות אותם באש. השאלה היחידה היתה מה הדרך היעילה ביותר לעשות זאת.
"אספסוף" רוצח ואונס
גורמים המעורבים בחקירת פלשתינים שנתפסו בשטח ישראל, מספרים שגל ה"בוזזים" לא הסתפק רק בחטיפה, בגניבה ובשריפה. חלקם עשו את מעשי הזוועות הנוראים ביותר.
באחד הקיבוצים בעוטף שבהם ביקרנו, למשל, נמצאו כמה גופות ערופות ראש, ולפחות אישה אחת נאנסה. שני מחבלים שנתפסו בידי השב"כ, אב ובנו, אף הודו באונס הזה בחקירתם.
בין המעשים המיוחסים לגל ה"בוזזים" נמצאים פשעי מין נוספים. ב"איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית" הסתמכו על פרסומים גלויים בנושא, ובעזרת עדויות נוספות שאספו הרכיבו את הדוח "זעקה אילמת", שהתפרסם בפברואר. בחמאס אמנם מכחישים בתוקף שפשעי מין התרחשו במהלך 7 באוקטובר באופן מכוון ויזום, אבל על פי הדוח, המתקפה כללה "התעללות מינית ברוטלית, שבוצעה באופן שיטתי ומכוון כלפי אזרחיות ואזרחי ישראל".
הקביעה הזו מבוססת, בין השאר, על כך שדפוסים חוזרים של פשעי מין הופיעו הן במסיבת הנובה, הן בקיבוצים והן בבסיסי צה"ל. בגלל רגישות הדברים לא נצטט את הדוח במלואו, אך נציין כי חלק גדול מהגופות של קורבנות פשעי המין נמצאו כפותות וכבולות, וכי בחלק מהמקרים גופות נמצאו כשאיברי המין שלהן מושחתים.
"לא בחלל ריק"
מהיכן מגיע הרוע הטהור, שאפשר לתושבי עזה - מחבלים ואזרחים - לבצע פשעים מחרידים כל כך נגד חפים מפשע? גם כאן התשובה היא חלק מהתוכנית הגדולה של חמאס, שהתנהלה במשך שנים כהכנה למתקפה. "7 באוקטובר לא התרחש בחלל ריק", כפי שמנסח זאת ד"ר עידו זלקוביץ', חוקר בקתדרת חייקין באוניברסיטת חיפה וראש התוכנית ללימודי המזרח התיכון במכללה האקדמית עמק יזרעאל. "זאת היתה תוכנית עבודה סדורה, תוצאה של מכונת הרעל של חמאס, שבנתה את האירוע הזה במשך זמן רב. הסיפור הזה לווה בהכנה מנטלית ארוכה, שאפשרה לאנשים לבצע את הזוועות שביצעו. הטבח הוא תוצר חד־משמעי של מערכת ההטפה הדתית של חמאס ברצועת עזה במשך שנים.
"חמאס השתלט על הרצועה ב־2007, ובתקופה שחלפה מאז הוא שולט באופן בלעדי באמצעי התקשורת, במערכת החינוך, ברשתות ההטפה במסגדים וכו'", ממשיך זלקוביץ'. "הדור הצעיר בעזה גדל כל חייו תחת גוף שמקדם רעיונות שמציגים את היהודי בצורה דה־הומנית, כיצור נחות שהונה את הפלשתינים וגזל מהם את אדמתם, באופן שאינו לגיטימי וחוקי. כשאתה לוקח את כל ההסתה הזו שאנשים נחשפו אליה במשך שנים, לא רק באופן בלתי פורמלי אלא כחומר גלם במערכת החינוך, ומוסיף לזה את העובדה שרוב הציבור העזתי הוא פליטים, שרק מעצם חציית הגבול חשים התעלות של חזרה לאדמותיהם - אתה מקבל קוקטייל חזק מאוד. הדבר הזה תודלק בצורה אגרסיבית במשך שנים והתפוצץ ב־7 באוקטובר".
המרכיב העיקרי בקוקטייל הרעל הזה, לדברי ד"ר זלקוביץ', הוא פונדמנטליזם דתי. "בחמאס למדו פסקי הלכה שמאפשרים להם לפגוע בכל יהודי, שכן גם ילד וגם זקן היו או יהיו חיילים", הוא אומר. "מפקדי חמאס נתנו הוראות ב־7 באוקטובר, תוך כדי שהם מצטטים פסוקים מהקוראן ומעלים על נס מקרים מההיסטוריה האסלאמית, שבהם מצביאים ידועים ערפו ראשים ועקרו איברים במהלך הקרב".
זלקוביץ' מביא כדוגמה פתק שתוכנו פורסם בעבר בידי דובר צה"ל ונמצא בכליו של מחבל הרוג. "דעו כי האויב הוא מחלה שאין לה תרופה, למעט עריפת הראשים ועקירת הלבבות והכבדים", נכתב שם. בשיחה שקיים מקור ישראלי רשמי עם "ישראל היום" ו"בילד", נמסר כי לפחות במקרה אחד של הרוג ישראלי, ראשו נערף ואף נלקח לתוך רצועת עזה, ושם הוחזק כקלף מיקוח בידי חמאס. חלקי הגופה אותרו לבסוף במהלך התמרון והושבו לקבורה בישראל.
"כשאתה מדבר על הרג ועל התעללות ביהודים כמצווה שמבטיחה לך שכר בעולם הבא, יש לזה השפעה ניכרת", מסביר ד"ר זלקוביץ'. "גם אזרח עזתי מהשורה שנכנס לישראל לא מרגיש שהוא פועל למען משהו חומרי, אלא מבצע את הפעולות האלה - רצח, אונס, ביזה - למען מלחמת דת. לא במקרה אפשר לראות בסרטוני הגו־פרו של המחבלים, שהם שרים שירי הודיה ושבח לנביא מוחמד ולאללה, ולא מדברים על שחרור פלשתין. הרעיון של מאבק דתי הוא זה שמלווה אותם, לא הרעיון של שחרור לאומי. זה מאפשר לך לבצע את מעשי הזוועה מתוך תחושת שליחות ואמונה".
החיבור בין האמונה הדתית לפעולת כוחות חמאס בשטח מקבל ביטוי במסמך נוסף שנתפס על מחבל נוח'בה שחדר לישראל ב־7 באוקטובר. מדובר בדף קרבי ל"העלאת המורל" שניתן לשאת בכיס האפוד, טבלה ארוכה שמטרתה לעודד את לוחמי הזרוע הצבאית של חמאס ולרומם את רוחם, תוך שימוש במוטיבים דתיים ואסלאמיים. הטבלה כוללת פסוקים שונים מהקוראן לצד ציטוטים של מצביאים ומטיפים מוסלמים, שאותם יש לומר לפני היציאה לקרב, במהלכו ואחריו, ואפילו במקרה של פציעה.
כך, למשל, מחבל שנפצע אמור לשלוף את הטבלה מכיס האפוד ולמלמל "אל תרפינה ידיכם מרדוף את הכופרים, וגם אם נפצעתם, הנה פצעיהם כואבים כפצעיכם". ציטוט אחר קורא "הוי לוחמי הג'יהאד, מידות הגברים נגלות בשדות הקרב ולא על בימות הדיבור". באמ"ן טוענים שהמסמך מלמד כי בזרוע הצבאית של חמאס האמונה היא חלק בלתי נפרד מהלחימה.
אכזריות גרפית
הנאצים אמנם לא היו פונדמנטליסטים דתיים, אך האידיאולוגיה הפנאטית שלהם אפשרה לחיילים ולאזרחים גרמנים לבצע רצח עם ביהודי אירופה. לדברי מומחים באקדמיה, יש בהחלט קווים מקבילים בין השיטות הנאציות לאלו של חמאס. "7 באוקטובר היה חלק מהניסיון של חמאס לחסל את האוכלוסייה היהודית בישראל באמצעות הרג של כמה שיותר אנשים וגירוש אחרים", אומר ההיסטוריון פרופ' דני אורבך מהאוניברסיטה העברית בירושלים. "גם במקרה של חמאס וגם במקרה של הנאצים היה 'ניסיון של השמדה המונית', אבל ההיגיון שמאחורי מנגנון ההשמדה היה שונה. בעוד הנאצים רצו לחסל את היהודים כמה שיותר מהר וביעילות, חמאס ידע שהוא לא יכול להרוג את כל יהודי ישראל, אלא רק את אלה שיהיו בשליטתו במשך שעות הפלישה".
אורבך מתייחס לכמויות העצומות של חומרי וידאו שהפיק חמאס במהלך הטבח והעלה לאינטרנט, תוצאה של אסטרטגיה מובהקת שהוכתבה מראש. "המטרה של חמאס היתה לא רק לרצוח אנשים, אלא להפגין את הדומיננטיות של קבוצה אחת על אחרת באמצעות עינויים והשחתה", הוא אומר. "לכן האכזריות היתה צריכה להיות גרפית ככל האפשר, כי ככה אתה מראה את העליונות שלך בתרבות הזו". לדבריו, זו בדיוק הליבה של האידיאולוגיה של חמאס. "חמאס מאמין שישראל היא מדינה מלאכותית. הוא מאמין שפשוט ניעלם אם הביטחון שלנו יזועזע, שישראל תתפורר.
"זה בעצם דומה מאוד לצורת החשיבה הנאצית", ממשיך אורבך, "חמאס רואה בכל הנוכחות היהודית ב'פלשתין' סוג של זיהום. ואם אתה חושב שמשהו הוא זיהום, אתה רוצה לנקות אותו באש".
itayilnai@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו