באר אורה | הכשרה לאלפי גדנ"עים
ב־1949 נקדחה בחבל אילות הדרומי (21 ק"מ מצפון לאילת) באר שקיבלה את השם "ביר הינדיס" (באר החושך), ולפיכך הוחלט לקרוא למקום באר אורה. כעבור שנה הוקם במקום בסיס צבאי לגדנ"ע, שאירח אלפי גדנ"עים מצטיינים לשהות של שבועיים, שבמהלכם הוכשרו לתפקידי הדרכה ופיקוד. ב־1989 נסגר הבסיס, ובמקומו הונחה במאי 2001 אבן פינה ליישוב קהילתי שבו חיים כיום כ־1,200 תושבים. בצילום: רה"מ דוד בן־גוריון מבקר בבסיס באר אורה, 1957. מימינו: רמ"ט פיקוד דרום רחבעם זאבי ("גנדי").
עציון | מכאן יצאה ההתקפה על הכור בעיראק
בסיס עציון (כנף 10) שכן מצפון־מערב לאילת ושימש את חיל האוויר מ־1972 עד 1982. מעציון פעלו טייסת סקייהוק ושתי טייסות כפיר, וכן מטוסי חיל האוויר האמריקני שעסקו בטיסות סיור באזור. ב־1981 יצאו מהשדה מטוסי צה"ל שתקפו את הכור הגרעיני בעיראק. מ־1978 שימש הבסיס גם שדה תעופה אזרחי לטיסות שכר מאירופה לאילת. בצילום: צוות המטס שהעביר את טייסת כפיר מעציון לעובדה, 1981. כורע ראשון משמאל: מפקד חיל האוויר, אלוף דוד עברי. עומד מעליו: מפקדו האחרון של בסיס עציון, אל"מ מנחם שרון.
בה"ד 4 | ה"לא קרביים" שלחמו בגבורה במחבלי חמאס
בסיס ההדרכה מס' 4 שכן מ־1949 בצריפין ושימש המחנה המרכזי של צה"ל לטירוני חי"ר, לטירונות כלל־צה"לית ולטירונות מתגייסים בעלי כושר לקוי (כ"ל). אחרי מלחמת ששת הימים עבר בה"ד 4 לבית אל שביו"ש, והתמקם במחנה צבאי ירדני לשעבר, שבו השתלמו מדי חודש כ־2,000 מתגייסים שלא יועדו לשירות קרבי. ב־1995 הועתק בסיס הטירונים מבית אל לזיקים, מדרום לאשקלון. בבוקר 7 באוקטובר 2023 מנעו מדריכי המחנה את כיבושו בידי כ־50 מחבלי חמאס, בקרב שבו נהרגו שבעה מחיילי הבסיס. בצילום: סיום תרגיל טירונות בבה"ד 4, 1969.
צריפין | במתכונת הבריטית של "בסיס־על"
מחנה צריפין ("סרפנד") הוקם על ידי הבריטים מייד עם כיבוש ארץ ישראל ב־1917/8 והיה למרכז הצבאי הגדול של בריטניה במזרח התיכון. ב־16 במאי 1948, יומיים אחרי הכרזת המדינה, עזבו הבריטים את צריפין, לא לפני שהכניסו אליו את חיילי הלגיון הערבי, שנהדפו כעבור שלושה ימים בידי חיילי חטיבת גבעתי. צריפין שמר על מתכונת "בסיס־על" הבריטית, ורוכזו בו לא פחות מ־15 בסיסי־משנה צה"ליים. ב־2015 הוחל בפינוי הדרגתי של המתחם, במגמה להפוך את הנדל"ן היקר לשכונות מגורים. רוב בסיסי צריפין מיועדים לפעול מעיר הבה"דים שבנגב. בצילום: טירונים באימון בבה"ד 4 בצריפין, 1951.
סירקין | המחנה הסודי של סיירת מטכ"ל
מחנה סירקין שליד פתח תקווה שימש ביתם הקבוע או הזמני של מיטב יחידות וחילות צה"ל, ובהם חיל האוויר, המודיעין, בית הספר לקצינים (בה"ד 1) ובית הספר לטיסה. במקום שכן בסיס הקבע של סיירת מטכ"ל, שברוב שנותיה אסור היה להזכיר את שמה. סירקין, שהוקם ב־1941, היה חוליה חשובה במערך שדות התעופה של חיל האוויר המלכותי הבריטי בארץ ישראל. ב־2022 פונה המקום לטובת שכונת מגורים, שבה, כך הובטח, "ישולבו מבנים היסטוריים מהמחנה". בצילום: מחנה סירקין בשליטת לוחמי אצ"ל, מאי 1948.
יונה | "הבסיס של חבורת חסמבה"
מחנה נופש שהקימו הבריטים ב־1942 על רכס הכורכר הפונה לים בצפון תל אביב, לטייסי חיל האוויר המלכותי. ארגון ההגנה השתלט על המקום עם פינויו, ובשטחו הוצב התותח שממנו נורתה ה"אלטלנה". יונה - שנקרא על שם יונה רסין, ממפקדי ההגנה שנהרג בקרבות בדרך לירושלים - שימש בסיס קליטה ומיון, וב־1950 הוסב לאירוח ספורטאי המכביה השלישית (הראשונה אחרי קום המדינה). בהמשך פעל במקום הבסיס הראשון של חיל הרפואה, וכן בסיס הדרכה לכושר קרבי, עד למעברו ב־1957 למכון וינגייט. יונה חלש בתחילתו על כל שטח גן העצמאות של היום, וצומצם ב־1950, עד שב־1962 פונה לטובת הקמת מלון הילטון. האגדה מספרת שבאותו מקום שכנה המערה החשמלית של חסמבה. בצילום: אימון ירי ביונה, 1949.
עוד בסיסים שנעזבו:
אלנבי: מחנה שהוקם ב־1916 על ידי הטורקים בדרום ירושלים ושימש לימים בסיס צה"לי, עד שפונה בתחילת שנות ה־90 לטובת מתחם מגורים, משרדים ומסחר בשולי שכונת תלפיות.
בית דגן: שכן בקרבת צומת בית דגן, בשטח ששימש עד מלחמת העצמאות בית מלאכה לטוויית חוטים. זמן קצר אחרי קום המדינה הועבר הציוד מהמקום, שהפך לסדנה צבאית לטנדרים, למשאיות ולמכוניות נוסעים. בהמשך הוקמו בשטח המחנה גם נגרייה, רפדייה ומצבעה. המחנה ננטש על ידי צה"ל בתחילת שנות האלפיים.
מרכוס: מחנה ששכן בחיפה, מול מלון "דן", ושימש את חיל החינוך במשך שנים בתור בית ספר לחיילים שלא הצליחו להשלים השכלת יסוד במסגרת בית־ספרית.
חסה: מחנה שהקימו במקור הבריטים בקרבת אשקלון. שימש עד 2006 את חיל השריון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו