חיל הנשים - "אל תקרא לי מיידלע"
כ־4,000 מבנות היישוב העברי התנדבו בשנות ה־40 לשרת בצבא הבריטי. נשים התנדבו גם להגנה, לפלמ"ח, לאצ"ל וללח"י, וכשצה"ל הוקם במאי 1948 - עמד לרשותו מאגר של נשים מיומנות בתחומים צבאיים שונים.
ייעודו של ח"ן, לפי חזונו של רה"מ דוד בן־גוריון, היה "לשחרר את רוב הבנים המתגייסים לתפקידים קרביים". נוסף על מילוי תפקידים מנהליים ומקצועיים ותפקידי שירות שונים, פעילות ח"ן התרחבה גם לטיפול בבעיות הפרט, ולביעור הבערות במעברות וביישובי העולים. לאחר 53 שנות פעילות, בשנת 2001, הרמטכ"ל מופז החליט לפרק את ח"ן, במגמה לפתוח את כלל צה"ל בפני נשים. ואכן - כיום כ־90% מהתפקידים בצבא פתוחים לנשים.
לצפייה בסרטון על חיל נשים - הקליקו כאן
אבות הקומנדו הישראלי
שנים לפני סיירת מטכ"ל ויחידה 101, בשנת 1951, הוקמה בפיקוד דרום יחידת קומנדו ראשונה שהורכבה מ־30 לוחמים, ועל כך נקבע שמה - יחידה 30. תפקידה היה לטפל בתופעת ההסתננות בדרום הארץ. לצורך הכשרת הלוחמים הוכנה עבורם תוכנית אימונים מפרכת שנמשכה חמישה חודשים. ליחידה לא היתה תורת לחימה מסודרת. זו נכתבה למעשה במהלך פעילותה, והתמקדה בתפיסת מסתננים, מבריחים וגנבים. יחידה 30 לא קיבלה תמיכה מהפיקוד העליון, ולבסוף פורקה ב־1952. ב־1953, הוקמה יחידה 101, ובה יושמו הניסיון והלקחים.
הבטחתם יונה; יחידת היונאים
תקשורת באמצעות יוני דואר התקיימה בארגון ההגנה כבר מסוף שנות ה־30. יונאי מומחה בשם אברהם עץ־הדר הקים בירושלים את מק"י (מחלקת קשר יונים), ומשם נפוצה תקשורת יוני הדואר לכל רחבי ארץ ישראל, וצעירים רבים הצטרפו לקורס בהגנה שבו לימדו את תורת הטיפול והאילוף של יונת הדואר.
בפעולות ההגנה והפלמ"ח (ואחר כך בצה"ל) יצאו הכוחות הלוחמים לקרב בליווי יונאי שנשא על גבו שובך נייד, ומסרים נשלחו מהחזית לעורף באמצעות פתק קטן שהוצמד לרגלה של היונה. כשצה"ל הוקם ב־1948 טכנולוגיית הקשר הייתה בחיתוליה, אך לרשות הצבא עמדו מאות יונאים מקצועיים. מערך תקשורת היונים התפתח וב־1953 היו בחיל הקשר יותר מאלף יונים מאולפות. כשחיל הקשר התקדם, פעילות יוני הדואר הצטמצמה, עד שגדוד היונאים נסגר בשנת 1957.
לצפייה בסרטון על גדוד היונאים - הקליקו כאן
גדוד טוביה - בעזרת השם, וצה"ל
גדוד טוביה הוקם ב־1948 כדי ליצור לבני הישיבות החרדיות בירושלים מסגרת צבאית מתאימה. שם הגדוד ניתן לו על שמו של מפקדו, בחור ירושלמי דתי בן 23 בשם טוביה ביר, שמונה לתפקידו בשל ניסיונו הצבאי בהגנה.
סיפורו של הגדוד קשור ב"מפקד העם", מערכת הגיוס שהוקמה על ידי המדינה שבדרך במלחמת העצמאות. כשפורסמו ההודעות בעיתונים, שבהן צעירים בני 18 ומעלה נדרשו להתייצב לשירות - נחרדו ראשי הישיבות החרדיות. מנגד, המצב בירושלים היה על סף אסון, וחסרו צעירים להגנה על העיר. לכן נקבע בהסכמה שתלמידי ישיבות בני 18-23 ישרתו יומיים בשבוע, ויועסקו בעיקר בביצורים.
בגדוד טוביה שירתו צעירים חרדים מכל הזרמים, כולל נטורי קרתא. הוא פורק כחצי שנה לאחר הקמתו. חשיבותו גלומה בעובדה שזאת היתה התוצאה של המגעים הראשונים בין צה"ל לבני הישיבות, שהובילו להסדר "תורתו אומנותו".
ההתחלה של רפאל: התקציב - 150 לירות בחודש
במארס 1946 מפקד ההגנה יצחק שדה הציע לדוד בן־גוריון להקים יחידה של אנשי מדע והנדסה, שתעסוק בנושאים צבאיים שמצריכים ידע מתחומי מדע שונים.
בן־גוריון התלהב ואמר: "מלחמות ישראל יוכרעו על ידי הגניוס (הגאונות) היהודית". הוא קבע ליחידה תקציב חודשי של... 150 לירות בחודש. בפסח 1946 התכנסו בסודיות בקיבוץ אפעל עשרות מהנדסים, ממציאים ואנשי פיתוח, שיצקו את היסודות לחיל המדע הישראלי. בשנות ה־50 הפך החיל לגוף אזרחי, וב־1958 התארגן מחדש תחת השם "הרשות לפיתוח אמצעי לחימה" - היא רפא"ל.
צילומים: זולטן קלוגר/לע"מ, דובר צה"ל/ויקיפדיה, www.allbadges.net, בנו רותנברג, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית, ארכיון המדינה, באדיבות האספן אבי נזרי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו