הנה כמה נתונים בלתי נתפסים: בשיא החום, בשבועיים הראשונים של אוגוסט, אושרו בישראל רישיונות לכריתה של יותר מ־13 אלף עצים. 525 מהם אושרו על ידי פקידי יערות עירוניים. פקידי היערות המחוזיים של משרד החקלאות אישרו כריתה של יותר מ־11 אלף עצים, 9,800 מתוכם בקיבוץ חולדה, שנמצא בפיקוח פקיד היערות של מחוז ירושלים. רשות הטבע והגנים אישרה כריתה של 480 עצי איקליפטוס ברמת הגולן, וקק"ל אישרה כריתה של 309 עצים על אדמותיה.
התופעה אינה חדשה: בשנת 2020 לבדה נכרתו 94 אלף עצים בוגרים בישראל. בפועל, ייתכן שהנתון גבוה יותר, שכן אלה רק העצים שנכרתו באישור. בסך הכל, על פי דוח שהפיק אגף המחקר של הכנסת בדצמבר 2019 לבקשת חברת הכנסת דאז מיקי חיימוביץ', בשש השנים שבין 2013 ל־2018 הונפקו 40 אלף רישיונות, ובהם אושרה כריתת 376 אלף עצים. כריתת 54.4% מהם (204 אלף עצים) אושרה לצורכי בנייה ופיתוח. ומאז המצב לא השתפר, להפך.
לא כל השנים דומות: ב־2014 נכרתו או הועתקו העצים הרבים ביותר - כ־140 אלף, ואילו בשנת 2018 מספר העצים שנכרתו או הועתקו היה הנמוך ביותר - 46,740. במרחב הבנוי נכרתים ברישיון 70,127 עצים בממוצע בשנה, ואם קצב זה יישמר - עד 2040 ייכרתו יותר ממיליון עצים. וכאילו לא די בכך, בישראל פורצות מדי שנה כ־600 דליקות יער, המכלות כ־50 אלף עצים בממוצע.
וכל זה, להזכירנו, קורה במדינה שבה עצים בוגרים נחשבים למוגנים וכל פגיעה בהם אסורה והיא עבירה פלילית שבצידה עונש של עד חצי שנת מאסר. בחוק פקודת היערות מוגדרת כריתה כ"כל פעולה הגורמת או עלולה לגרום למותו של אילן מוגן או עץ בוגר, לרבות ריסוס, הרעלה, הסרת קליפת העץ, שריפת העץ, חיתוך שורשיו או בנייה בתוך תחום קוטר צמרתו". כל פעולה כזו מחייבת הנפקה של רישיון כריתה, הניתן רק על ידי פקידי היערות הרשמיים.
אם כריתה מתבצעת בלי אישור והכורת נתפס, יוטל עליו קנס. בישראל כולה פועלים רק שני פקחי יערות(!) שבסמכותם להטיל את הקנס - אבל לא לגבות אותו. מאותו דוח של אגף המחקר של הכנסת עולה כי תחום ההגנה על עצים מתאפיין באכיפה פלילית חלשה מאוד. כך, למשל, 56% מהקנסות שהוטלו בשנים 2016-2018 בגין כריתה לא חוקית של עצים לא נגבו כלל, ואף לא הועברו להמשך טיפול במרכז לגביית קנסות. כך שבפועל שיעור גביית הקנסות עמד על 17% בלבד (370 אלף שקל מתוך 2,174,400 שקל). אגב, הכסף שנגבה עובר ישירות לקופת האוצר ולא משמש לנטיעת עצים חדשים או להגברת הפיקוח.
כי אם כבר חלם, אז עד הסוף.
בעולם - הרס יערות מתקדם
בעולם הגדול מצבם של העצים אינו טוב יותר. במפגש האקלים שהתקיים בדצמבר 2018 בקטוביץ שבפולין פורסמה הצהרה שקראה לתמיכה עולמית ביערות ובשמירה עליהם, בהיותם מרכיב מרכזי וחיוני במאבק הגלובלי למיתון הפליטה של גזי חממה. ההצהרה הזו הגיעה על רקע פגיעה מתמשכת ביערות העולם. על פי דוח מצב היערות בעולם לשנת 2015, הרס היערות בעולם עומד על 33 אלף קמ"ר לשנה - פעם וחצי שטחה של מדינת ישראל.
למה זה נורא כל כך? מפני שיערות מספקים מגוון רחב מאוד של שירותים אקולוגיים הנחוצים לקיום האדם ולרווחתו על פני כדור הארץ. הם הגורם המרכזי הסופח פחמן דו־חמצני מהאטמוספירה - שהוא גז החממה העיקרי האחראי למרבית שינויי האקלים שאנו חווים. למעשה, בלי היערות כנראה לא היינו מתקיימים. הם מספקים לנו חמצן, מטהרים את האוויר, משמשים עוגן מרכזי בקיום של מערכות אקולוגיות הכוללות אינספור בעלי חיים וצמחים, ומספקים לנו מזון, עץ, תרופות ומקומות לטייל ולהירגע בהם.
לפי נתוני האו"ם, יותר מ־1.5 מיליארד בני אדם תלויים ישירות בקיומם של היערות. זו כנראה הסיבה שבתוכנית אסטרטגית שאימץ הארגון ב־2017 המטרה העיקרית הוגדרה כהגדלת שטחי היער העולמי בכ־%3 עד שנת 2030. כיום, כ־%7 מהיערות בעולם הם יערות נטועים, בהשוואה ל־%4 ב־1995. מדינות רבות, דוגמת סין, פקיסטן והודו, נוטעות עצים ויערות בהיקפים אדירים. פקיסטן לבדה נטעה מיליארד עצים משנת 2014 כחלק מיעד של נטיעת 10 מיליארד עצים. זה חשוב במיוחד מפני שכיום חמישית אחוז מהשטח היבשתי של כדור הארץ מוגדרת כצחיחה־למחצה, ושליש מאוכלוסיית העולם חיה באזורים המוגדרים כצחיחים - כך שקשה להפריז בחשיבות הייעור ובעצירתם של תהליכי המדבור.
בברזיל, למשל, הממשלה הצהירה בתחילת השנה כי בכוונתה להפסיק את כריתת היערות עד 2030, תוך חיזוק אכיפת החוק נגד פשעים סביבתיים. ואכן, במדינה שנודעה בכריתת היערות המאסיבית באמזונס צנחה הכריתה ב־34% במחצית הראשונה של 2023 וירדה לרמתה הנמוכה ביותר זה ארבע שנים. מנתונים של סוכנות החלל של ברזיל עולה כי בששת החודשים הראשונים של השנה נכרתו רק 2,649 קמ"ר של יער. ועדיין, מדובר בשטח הגדול כמעט פי 3.5 משטחה של העיר ניו יורק.
הערים, במיוחד העשירות והמתוירות, גילו את היתרונות הגלומים בעצים: במדריד החליטה העירייה על הצללת רחובות שלמים ויצרה בכך אזורי מדרחוב נוחים ובטוחים לציבור. למהלך זה היו גם תועלות כלכליות בזכות התפתחותם של אזורי מסחר תוססים בשטחים המוצלים. בעיר אסקישהיר שבטורקיה חידשה העירייה אזור שבו שכן בעבר בזאר ונזנח עם נהירת הקונים לקניונים הממוזגים. הפיכת הרחוב לשוק פתוח נעשתה באמצעות פאנלים מיוחדים שמתכווננים במשך היום כדי לאפשר הצללה וזרימת אוויר לתוך המרחב.
במלבורן, העיר השנייה בגודלה באוסטרליה, החליטו להשתמש בהצללה טבעית של עצים כדי להתמודד עם תופעת החום העירוני לנוכח שינויי האקלים. במסגרת התוכנית העירונית הוחלט על נטיעתם של 70 אלף עצים עד שנת 2040, וכך יגדל כיסוי העצים בעיר מ־22% ל־40%.
בסקרמנטו שבקליפורניה פועלת תוכנית לעידוד התושבים לטעת עצים בבתיהם, הכוללת חלוקה בחינם של עצים. גם בטוקיו יש תוכנית להכפלת מספרם של העצים בעיר למיליון בעשר השנים הבאות, הכוללת יוזמות לעירוב הקהילה, ובהן חלוקת שתילים לנטיעה.
בשנים האחרונות התקבלו תוכניות אסטרטגיות לייעור עירוני גם בלונדון ובטורונטו. התוכניות בעלות רכיבים דומים, ובהם מיפוי של כיסוי העצים בעיר, קביעת יעדים להגדלת הנטיעות בהיקף גדול, זיהוי חסמים לנטיעות ומיזמים לשיתוף הציבור. בלונדון תקצבה העיר את נטיעתם של מאות אלפי עצים, תוך העדפה לנטיעת עצים מקומיים שיביאו למרב התועלות מבחינת המגוון הביולוגי.
פתרון נוסף שצובר פופולריות בעולם הוא "מגדלי יער": בניינים מיוערים, כמו "בוסקו ורטיקלה" שבמילאנו - צמד מגדלי מגורים בגובה 110 מטר ו־76 מטר, שעליהם גדלים יותר מ־700 עצים על שטח של 8,900 מ"ר של טרסות תלויות. כדי לקיים את הצמחים, הבניינים משתמשים באנרגיה מתחדשת המופקת מלוחות סולאריים וממי שפכים מסוננים. כצפוי, העצים מצמצמים כמעט לאפס את עקבות הפחמן של שני המגדלים.
ואצלנו? למרבה ההפתעה, ישראל היא אחת המדינות הספורות בעולם ששטחי היערות בתחומה, בתחילת המאה ה־21, גדלו באופן משמעותי מתחילת המאה הקודמת. מדובר בתוצאה של מאמץ נטיעות יזום, בין השאר של קק"ל, שיש לו גם שורשים לאומיים ואפילו דתיים. בתרבות הישראלית נטיעת עץ נחשבת עדיין לאקט פטריוטי, כחלק מהאתוס הציוני של כיבוש השממה וגאולת הארץ. ואכן, במסגרת מפעל הייעור המתמשך של קק"ל ניטעו ברחבי הארץ, החל מ־1901, יותר מ־240 מיליון עצים על שטח של 920 אלף דונם.
עם זאת, במרחב העירוני בישראל המצב שונה לגמרי.
המטרה: קירור ב־10 מעלות
עברו הימים שבהם יערות בישראל נוצרו על ידי ילדים שנטעו שתילים של קק"ל. היום כבר מדובר בהחלטות ממשלה. ואכן, במסגרת תוכנית ההיערכות הלאומית לשינויי האקלים קיבלה הממשלה ב־2022 את החלטה 10/22, בשיתוף משרדי הגנת הסביבה והחקלאות, להצללה ולקירור של המרחב העירוני באמצעות ייעור עירוני והגברת ההגנה על עצים בוגרים בריאים, בפרט במרחב הציבורי.
זה רק נשמע כמו עוד תוכנית ממשלתית שיכולה לסיים את חייה באיזושהי מגירה נעלמה - אבל האמת היא שמדובר במיזם מהפכני למדי שאם ייושם כלשונו הוא עשוי לשנות לגמרי את המרחב העירוני בישראל, ואמור לקרר אותו ב־10-6 מעלות בממוצע. ואולי הכי מדהים: ממשלת הימין־על־מלא אימצה את התוכנית, אף שזו אושרה בממשלת בנט־לפיד, והמשרד להגנת הסביבה של השרה סילמן אף ניאות לתקצבה.
במסגרת התוכנית החדשה צפויים להישתל ב־20 השנים הבאות ב־21 רשויות מקומיות בישראל כ־450 אלף עצים, על מדרכות בלבד. ואל תקלו ראש בכך: בהנחה שמחירו של עץ בודד עשוי להגיע לאלפי שקלים, מדובר בעלות של כ־1.5 מיליארד שקלים שתמומן ממקורות ציבוריים, פילנתרופיים ועסקיים.
ד"ר עמיאל וסל הוא ראש אגף חוסן אקלימי במשרד להגנת הסביבה ומוביל את התוכנית לייעור עירוני.
ד"ר וסל, גם אם התוכנית שלכם תיושם מחר בבוקר אנחנו לא ניהנה מהצל של העצים האלה לפני 2050.
"נכון, אבל אנחנו חושבים על משבר האקלים בעוד 20 שנה, ועובדים גם על תחזיות עד שנת 2100. התחזית המצומצמת ביותר שלנו היא ל־2050. ברור שאנחנו רוצים שכבר מחר יהיה טוב, אבל זוכרים גם שהמצב הקיצוני של היום יהיה הסטנדרט של מחר. ולכן אנחנו חייבים לעשות תוכניות לטווח ארוך מאוד. חזרתי עכשיו מסיור באום אל־פחם, למשל. גילינו שאין שם תשתיות לעצים. לייצר תשתיות עומק כאלה זה תהליך שלוקח 20-10 שנה".
פרק הזמן הזה לא הופך את הפתרון של הצללה באמצעות עצים ללא כדאי? האם לא היה עדיף לשים איזושהי פלטה על עמוד שנותנת צל, וזהו?
"כרגע עצים הם הפתרון האידיאלי שאנחנו מכירים להצללה ולקירור. יש להם חסרונות שאנו מודעים להם: הם נדלקים בשריפות ורגישים לכנימות, וצריך להשקות אותם. נכון שאפשר לייצר צל גם באמצעים מלאכותיים, אבל עץ הוא עדיין האפשרות הכי טובה. זו משימה מורכבת ותהליך ממושך, אבל אנחנו נצליח".
צריך גורם מאזן
ד"ר ארז ברקאי ממשרד החקלאות הוא מנהל אגף יער ואילנות ופקיד היערות הממשלתי הרשמי של מדינת ישראל. כלומר, כל רישיון כריתה של עץ במדינה נמצא באחריותו - כך שהמספרים אינם מפתיעים אותו, אבל בהחלט מדאיגים.
ד"ר ברקאי, כמה עצים ניטעים וכמה נכרתים בישראל בכל שנה?
"אין לי מספרים מוחלטים לתת, אבל לצערי נראה שהנתונים נוטים יותר לכיוון הכריתה".
ומה אתם עושים כדי לשנות את היחס הזה?
"החל משנת 2024 נוציא קול קורא לשלטון המקומי כדי להתחיל את פרויקט הנטיעות במרחב העירוני. אבל צריך להבין שהמאבק שלנו על שמירת איזון בין צורכי הפיתוח לבין הרצון לטעת כמה שיותר עצים הוא מאבק יומיומי ומתמשך. ואלה המספרים עוד לפני שהחלו הפרויקטים הגדולים של התחבורה הציבורית, הרכבות הכבדות והקלות והמטרו, שישנו לגמרי את המרחב הציבורי שאנחנו חיים בו".
ועדיין, שום עץ במדינה לא ייכרת בלי אישור שלך.
"נכון, אבל צריך להבין שבסופו של דבר יש פה מאזן שלם של צרכים, והתפקיד שלנו הוא להיות, בין השאר, גורם מאזן. אנחנו לא יכולים לבוא ולהגיד: אין בינוי בישראל. זה לא בסמכותנו, יש מוסדות תכנון במדינה. התפקיד שלנו הוא לוודא שהפיתוח מתבצע תוך שימור אופטימלי של העצים במרחב העירוני. אנחנו צריכים להחליט על אילו עצים אנחנו נלחמים, כמה אנחנו נלחמים על כל עץ, ואם נכון להילחם על כל עץ. למשל, האם נכון לדרוש שינוי בתכנון רק כדי לשמר קבוצת עצים".
ואם פשוט תתנגד לכל כריתה?
"אז די מהר יבוא מישהו עם הרבה כוח בתוך הממשלה ויגיד: בואו נחשוב איך אנחנו משנים את החוק להגנת העצים, כי הוא מעכב ומונע את פיתוח הארץ. התפקיד שלנו הוא למצוא את הנקודות שבהן נכון וחשוב להילחם על העצים ולדאוג שהם נשמרים".
יש לכם איזושהי סנקציה נגד קבלן שלא יעמוד בתנאי התוכנית ולא ייטע די עצים במקום העצים שכרת?
"הקבלן נדרש להציג התחייבויות ותוכנית פיתוח נופית לפני אישור הכריתה, והיא נבדקת על ידי הרשות המקומית. הוא מפקיד ערבות, ואם הוא לא עמד בהתחייבות אפשר לחלט לו את הערבות".
הכסף שיעבור בתוכנית החדשה לרשויות המקומיות לצורך נטיעת עצים צבוע רק למטרה הזאת, או שכל ראש רשות יכול לקחת את התקציב ולעשות בו כרצונו?
"הכסף לא צבוע ספציפית למטרה הזאת, אבל הרשות המקומית לא תקבל מאיתנו כסף עד שתציג תכנון מדויק מה היא עומדת לעשות ברחוב. והיא לא תקבל את הכסף עד שהיא תוכיח לי שהיא עשתה זאת. מובן שיהיו ציוני דרך במהלך הפרויקט כדי לקבל את הכסף, אבל הרשות לא תוכל לשחק בכסף ולעשות מה שהיא רוצה".
תגיד, כמה עולה עץ?
"תלוי איזה עץ. יש עצי זית עתיקים שמחירם יכול להגיע לעשרות ואולי גם למאות אלפי שקלים, ויש עצים שגדלים במשתלה שקוטר הגזע שלהם עד 9 ס"מ ומחירם 350 שקלים. אבל בנטיעה על המדרכה, עם הובלה, סמוכות והשקיה, הוצאה על עץ יכולה להגיע לסדר גודל של 5,000 שקלים".
יש עצים שאתם אוהבים פחות וכאלה שיותר? הבנתי, למשל, שאתם לא ממש מחבבים דקלים. זה נכון?
"אנחנו לא אוהבים עצים פולשניים ואוסרים את נטיעתם. אנחנו מעדיפים עצים מקומיים שיודעים להתרבות. יש עצים שהם ממש עשבים רעים. הדקל הוא עץ יפה, אבל הוא לא נותן הרבה צל ושותה המון מים, כמעט פי שלושה מעץ אחר. חיפושית חדקונית הדקל מאיימת על ייצור התמרים, שהוא ענף חקלאי חשוב מאוד בישראל. העיריות משקיעות כסף רב בהדברת המזיק הזה, וגם בהסדרת חופות הדקלים ובהסרת אשכולות הפרי. הדקל הוא עץ שדורש תחזוקה גבוהה מאוד. אנחנו מעדיפים עצים שמעניקים הרבה צל".
צפיפות - גם מתחת לקרקע
גם ענבר אשכנזי, מנהלת תחום תכנון ומידע באגף יער ואילנות במשרד החקלאות, לא רואה איך המגמה הזאת תשתנה בשנים הקרובות. "צריך לזכור משהו", היא מדגישה, "מדינת ישראל היא מדינה בעלת צמיחה דמוגרפית גבוהה מאוד. זה תפוח אדמה סופר־לוהט, ואף אחד, אף משרד, אף שר, לא מדבר על זה. הבעיה נוצרת כשיש ריבוי טבעי גבוה כל כך ויחידת שטח מוגבלת. במילים אחרות, אין פה מקום. ואז יש ציפוף של המרחב הקיים. ואז יש התחדשות עירונית, וגם היא צפופה, שזה טוב כי אתה נוגס פחות בשטחים הפתוחים. אבל זה גם רע, משום שאתה מייצר אזורים שלמים במרחב העירוני שאי אפשר לטעת בהם עצים".
למה?
"כי אין עומק לקרקע בגלל החניונים החפורים מתחת, בתת־קרקע. וכשאין עצים, אתה מגביר מאוד את החום העירוני. ככל שאתה מצופף יותר אנשים ביחידת שטח, כך יש יותר מזגנים, מנועים ומכוניות, ואז אתה מעלה באופן דרסטי מאוד את החום בעיר. שני התהליכים האלה - ההתחממות הגלובלית והדמוגרפיה - גורמים לכך שאנחנו שואפים לטעת כמה שיותר עצים. לפני שקיבלנו את ההחלטה על תוכנית 10/22 היתה עבודה של שנתיים וחצי עם המועצה הלאומית לכלכלה ועם מינהל התכנון, והגענו למסקנה שאם יש משהו שיכול להפחית את ההתחממות של המרחב הבנוי, הרי הוא רק נטיעה איכותית של עצים".
נועם בר־לוי הוא מנהל המרכז לייעור עירוני ולהצללה במועצה הישראלית לבנייה ירוקה.
מה הסיכוי שזה באמת יקרה?
"זה ידוע שישראל מתחממת בקצב מהיר - פי שניים מהממוצע העולמי. כולנו מרגישים את זה על בשרנו, בטח בחודשי הקיץ. אנחנו חייבים לפעול מהר. רוב אזרחי ישראל חיים בערים, והן חמות יותר מהמרחב הפתוח. אחד הפתרונות הבסיסיים ביותר לקירור הערים הוא עצים. לעץ יש יכולות מופלאות להוריד את הטמפרטורה. אם בצידו האחד של רחוב יש עצים נותני צל וצידו האחר חשוף לשמש - ברור איפה כל אחד יבחר ללכת".
זה ברור, אבל מה החידוש בתוכנית?
"החידוש הוא שאנחנו מפסיקים להתייחס לעץ כדבר נחמד שיש, ומתייחסים אליו כתשתית חיונית, כמו חשמל ותאורה. אנחנו רוצים שלכל מתכנן, לכל רשות מקומית ולכל מקבל החלטה יהיה ברור שצריך עצים בכל כמה מטרים, בכל רחוב, בטח ברחובות מרכזיים וראשיים, שאנשים הולכים בהם או רוכבים בהם על אופניים. ולא רק שיהיו הרבה עצים, אלא גם להעניק להם את מיטב התנאים שבהם יוכלו לשגשג".
אילו תנאים עץ צריך?
"המרחב העירוני בישראל צפוף מאוד, ויהיה עוד יותר צפוף. יש מלחמה על מקום. יש המון תשתיות שעוברות מתחת לקרקע - חשמל, טלפון, תקשורת, מים, ביוב ועוד, ואז לעץ לא נשאר מקום. פעמים רבות תוחמים אותו בגומה אטומה בבטון, ובעצם אין לעץ שום סיכוי להתפתח בתנאים כאלה. צריך לתת לעץ מספיק מקום ולהקפיד על סוג הקרקע ועל מערכות השקיה. המרכז מעניק ליווי מקצועי לרשויות המקומיות שמתמודדות עם האתגרים האלה ברמה יומיומית, ומסייע להן כדי שיוכלו לשפר את רמות ההצללה ולנהל את היער העירוני בצורה חכמה יותר".
יש טענות שעד שעץ הופך בוגר ונותן צל אחרי 20 או 30 שנה הוא לא מביא שום תועלת, ואפילו גורם נזק סביבתי. זה נכון?
"כשעובדים עם עצים צריך הרבה סבלנות וחשיבה לטווח ארוך. אני חושב על ילדיי הקטנים, על גלי החום הצפויים בשנת 2043, וב־2053, כשהם ילכו עם הילדים שלהם לגן ולבית הספר, כי המצב עומד להיות הרבה יותר חמור. אם מבצעים את השתילה נכון, עצים יכולים לתת צל גם לאחר שמונה או עשר שנים".
איך תחליטו איפה לשתול את העצים החדשים?
"המרכז למיפוי ישראל (מפ"י) פיתח כלי שמראה, על פני מפה, את הכיסוי של חופות העצים. אנחנו עובדים עם גופים נוספים, באקדמיה ובחברה האזרחית - בין השאר, עם 'יד הנדיב' - שתמכו בגיבוש התוכנית הלאומית לייעור עירוני ולהצללה שהובילו משרדי הממשלה, ושמסייעים לפתח כלים שיעזרו לרשויות המקומיות. בסופו של דבר תהיה מפה פתוחה, לשימוש של כולם, שבה נראה היכן בדיוק נמצא כל עץ, ויהיו לו גם תעודת זהות ומספר משלו".
ד"ר רוני בר, מנהלת אגף עירוניות, מחקר וקשרי חוץ במינהל התכנון, רואה את התמונה מצידה של המדינה, והיא אינה צופה שינוי מגמה דרמטי בשנים הקרובות.
"זה נכון שבתהליכי פיתוח נכרתים פעמים רבות עצים - גם בהקמת שכונות חדשות וגם בהתחדשות עירונית. קשה להימנע מזה לגמרי, אבל יש מנגנונים, כמו סקר עצים וחוות דעת של פקיד היערות, כדי לוודא שהכריתה היא מושכלת ומבוקרת. למדנו עם השנים שאם מקדימים את התהליכים ומביאים בחשבון את העצים מוקדם יותר בתהליכי התכנון - התוצאה טובה יותר".
עד כמה אתם מביאים בחשבון את העצים במהלך התכנון?
"הייתי שמחה להגיד שזה השיקול המוביל, אבל יש הרבה שיקולים. המודעות, בכל מקרה, הולכת וגדלה. השאיפה היא לשלב את העצים הקיימים בתכנון ככל האפשר, אבל לא תמיד זה עובד. עם זאת, משתדלים להקפיד שיהיו נטיעות חדשות. אמנם אין תנאי בחוק לנטיעות חדשות, אבל משתדלים שתהיה לעצים התשתית הפיזית להתפתח מתחת לקרקע, אחרת הם לא גדלים".
אז השאלה היא איך אתם משתמשים בכוח שלכם כמינהל התכנון כדי לשפר את המצב?
"אמנם קשה לנו לחייב נטיעות באופן גורף, כי כל עיר וכל שכונה בארץ נראות אחרת, עם תנאים שונים, אבל אנחנו עובדים בימים אלה על מדריך לתכנון נכון לחום, ובו נתייחס בהרחבה לנושא ההצללה ולעצים. אנחנו מתייחסים לזה ברצינות רבה, ובקרוב נפרסם הנחיות בנושא".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו