דילמת האזיק: הצצה נדירה ליחידת "מעוז" האחראית על האיזוק האלקטרוני

עלטה מכסה את השכונה הידועה לשמצה באחת מערי המרכז. רק תאורה קלושה מסמנת את הדרך לשני מפקחים של יחידת "מעוז" לפיקוח אלקטרוני, השייכת לשירות בתי הסוהר.

מימינם חורשה עבותה, משמאלם חומת לבנים גבוהה המוקפת במצלמות אבטחה. במתחם המגורים מתגורר עבריין המואשם בסחר בסמים ומשתייך למשפחת פשע מוכרת ואלימה. אף שהוא נכנס ויוצא מהכלא כבר שנים רבות, בית המשפט החליט לתת לו הזדמנות נוספת ושלח אותו עם אזיק אלקטרוני להמשך מעצר בבית, עד לגזר הדין. העבריין לא ידע שהמפקחים מתכננים לו ביקורת פתע.

אחד המפקחים, רב־סמל בכיר יואב שגיב, מתקשר מבחוץ ליחידת בקרה המוצבת בבית העצור ומשמשת לתקשורת. למרות הצלצול הטורדני, אין מענה. יואב מחייג שוב, גם הפעם לא נשמעת תשובה. שותפו, רס"ל מתקדם מורן גלזר, נדרך. השכנים מסביב מציצים מהחלונות ואחד מהם יוצא החוצה. ידו של מורן מונחת קרוב לחגורה, ליד הנשק המוסתר מתחת לחולצה. עיניו בוחנות את הסביבה העוינת.

יואב מתקשר כעת לאחותו של העבריין, החתומה על ערבות כספית ואמורה להשגיח עליו 24 שעות ביממה. גם היא אינה עונה. "אתם כנראה עדים לאירוע של הפרת תנאי מעצר", מבהיר יואב בשקט את מה שכל אחד יכנה בפשטות "בריחה".

לפתע נשמעת חריקה. השער האחורי נפתח והאחות מציצה ממנו כשהיא מתנשפת. "סליחה", קולה רועד, "השקיתי את העציצים בחצר והטלפון לא היה לידי".

מרחוק נראה העבריין במכנסיים קצרים, שיערו נוטף מים. "הייתי במקלחת", הוא צועק מבוהל ואינו מעז לעבור את מפתן הדלת, שמגדיר את הטווח שהוקצב לו. "אתה יודע מה יקרה אם לא תענה לטלפון", אומר יואב בקשיחות. "אתה רוצה לעלות לשימוע ביחידה ולחזור למעצר בכלא? לפני יומיים חרגת מהטווח המותר, לא תהיה אזהרה נוספת".

העבריין מנסה לרצות אותו: "בעזרת השם, אצא מהעולם הזה מתישהו. חשוב לי להיות ילד טוב".

"למדתי להבליג ולהירגע"

האזיק האלקטרוני מעולם לא היה כך במרכז העניינים. יותר מעשור מופעלת ביחידת מעוז התוכנית המיועדת לעצורים עד תום ההליכים ולאסירים המשוחררים על שליש. לצד זאת, בשנים האחרונות נידונה הרחבת החוק למניעת אלימות במשפחה, שלפיה יושמו אזיקים אלקטרוניים מבוססי GPS על גברים שהוצאו נגדם צווי הרחקה.

הדיונים בנושא היו יצריים, כשהפוליטיקאים מבצעים שינויים לפי השקפתם. לבסוף החוק עבר לאחרונה בכנסת וייכנס לתוקפו בעוד כשנה. יישום החוק מעסיק כעת את שב"ס, ובשבועות האחרונים פועל צוות חשיבה מיוחד, הכולל מפקד בית סוהר, יועצים משפטיים, אנשי טכנולוגיה ותכנון וגם בכיר במעוז, שאנשיה לא נחשפו עד היום.

"עדיין לא הוחלט אם תוקם יחידה חדשה או שהפעילות תהיה תחת מעוז", מסבירה מפקדת מעוז, סגן־גונדר מירב אורון, שנכנסה לתפקידה לפני כשלושה חודשים. "לאזרח הרגיל קשה להבחין, אבל יש הבדל מהותי בין שתי התוכניות. הפיקוח החדש הוא טכנולוגי ויתעסק רק באזרחים שאין נגדם, ואולי גם לא יהיו, הליכים פליליים. זה חדש לשב"ס, כי טיפול באנשים שקיבלו צווי הגנה בהליך משפטי אזרחי, ולא פלילי, הוא לא הייעוד שלו. יחידות דומות בעולם - למשל בספרד, בפורטוגל, בצרפת ובאיטליה - פועלות תחת המשרד לביטחון הפנים או תחת משרד המשפטים".

עד שבשב"ס יגבשו תוכנית הפעלה, זו הזדמנות להציץ לתוך יחידת האיזוק האלקטרוני היחידה בארץ, בינתיים.

הפיקוח בעזרת אזיקים אלקטרוניים קיים בכל העולם. בארה"ב יש כ־400 אלף מפוקחים, ובאירופה עוד כ־150 אלף. מרביתם בבריטניה, שבה נמצאים כ־20 אלף מפוקחים. בספרד יש כ־5,000. מספרם של שאר העצורים עם אזיק אלקטרוני עומד על מאות בודדות בכל מדינה.

לישראל נכנסו האזיקים ב־2005, כפיילוט של המשרד לביטחון הפנים, כדי לנטר את מיקומו של מפוקח לפי התנאים שנקבעו על ידי בית המשפט בהליך פלילי. בהתחלה הוחלה התוכנית על עצורים ששוחררו לביתם בערבות, וכעבור שנה נוספו גם אסירים ששוחררו על שליש. ב־2009 הועברה האחריות לשב"ס, וכעבור שש שנים שינתה הכנסת את סטטוס המפוקח לעצור עד תום ההליכים - כזה שהוגש נגדו כתב אישום ומחכה לסיום המשפט. הפיקוח האלקטרוני הפך למעשה לחלופת כליאה, ולא לשחרור בערובה.

שלוש מטרות עיקריות מובילות להחלטה להעביר עצור לפיקוח אלקטרוני: מניעת נזקים וחשיפה רצופה לסביבה עבריינית, העלאת סיכוי לשיקום ומתן מענה למצוקת הצפיפות בבתי הסוהר.
המערכת הטכנולוגית מורכבת מאזיק שחור ומיחידת בקרה בעלת שפופרת טלפון, המכונה מקלט. דרך המקלט נוצר הקשר בין העצור למשל"ט (מרכז השליטה) של מעוז, שעבר לאחרונה שדרוג מסיבי. המערכת מנטרת כל תזוזה קלה של המקלט, כל חריגה מגבולות הגזרה שנקבעו, או איחורים מיציאה החוצה שקיבלה אישור מראש ומכונה "חלון".

מעוז מתפעלת גם חברת אבטחה אזרחית, המתקינה את האזיקים ומחזיקה בשטח סיירים וטכנאים. כיום מפקחת מעוז על 1,028 עצורים, ובהם גם סוכן הדוגמניות לשעבר שי אביטל ובכירים בעולם התחתון.

באופן חריג נעתר אחד העצורים של מעוז לשפוך אור על הצד השני. העצור, נ' (27), מואשם בהצתה ושוהה בביתם של קרובי משפחה, הרחק מהמקום היוקרתי שבו גדל. השכונה צפופה ועתירה בנייני רכבת ישנים. בכניסה לבניין רובץ חתול מנומנם ולידו שלושה ג'וקים מתים.

נ' פותח את הדלת. שיערו סתור, עורו שזוף ומבטו נבוך. לרגע הוא נראה כמו חייל משוחרר שחזר עכשיו משהות ארוכה בדרום אמריקה, אולם הצמיד על רגלו מסגיר את מצבו. הוא שהה כמה חודשים בבית מעצר, שאחריהם נעתר בית המשפט לבקשתו והעבירו לחלופת הכליאה, מאחר שאין לו עבר פלילי והוא בעל פוטנציאל שיקומי גבוה.

הדירה הקטנה היא סיר לחץ בהתהוות. ארבעה מבוגרים ושלושה זאטוטים המתרוצצים מסביב בקולניות. המפקחים יואב ומורן מדברים עם נ' על הדיון האחרון בבית המשפט. טון דיבורם נע בין ענייניות לדאגה אישית. כשהוא מתיישב לראיון, הם עומדים משני צדדיו ללא תזוזה, כמו השומרים של ארמון בקינגהאם בלונדון.

"לא קל להיות כל היום בין ארבעה קירות, אבל האופציה השנייה גרועה יותר", אומר נ' בכנות. "התמוטטתי נפשית בבית המעצר, אני לא שייך לעולם הזה. שירתי במשטרה צבאית, התנדבתי במשטרת ישראל, היה לי עסק פרטי ונקלעתי לחובות. הייתי כל כך מיואש, שהסכמתי לשמש נהג מילוט תמורת 1,000 שקל".

שום דבר בנ' אינו דומה לטייפקאסט של העבריין המצוי, זה שמניח כיפה בבית המשפט ועוטה על פניו הבעה קורבנית. "טעיתי", הוא אומר מייד, "גם מיליון שקלים לא שווים כלא ורישום פלילי. הייתי תחת לחץ של אנשים שאיימו עלי שאם לא אסיע אותם יירו עלי, על הבית שלי.

"במעצר הביתי אף אחד לא מנסה לדרדר אותי, למכור לי סמים או להתנכל לי. אני לומד להעסיק את עצמי, ורוב הזמן מבשל או אופה למשפחה. אני לא חורג מגבולות הגזרה, לא מבצע הפרות ולא מתכוון להפר את האמון שהמערכת נתנה בי. אקבל כל עונש שיטילו עלי ואם יוחלט שאכנס למאסר, זה מה שיקרה".

מה הכי קשה בכליאה הביתית?

"אם יש ויכוח בבית, אני לא יכול לפתוח את הדלת ולצאת החוצה. למדתי להבליג ולהירגע. צריך פרופורציות. הכלא הוא סיר לחץ מבעבע יותר. האזיק הוא מתנה, אפילו אם לפעמים זה מגרד קצת. בזכותו אני יוצא לעובדת סוציאלית ולקצינת מבחן. שתיהן מאפשרות לי לפרוק את מה שאני מרגיש. למי בבית המעצר היה אכפת מהצרות שלי?"

השיחה עם נ' גולשת לחוק החדש. "להרים יד על בת זוג, או על אישה בכלל, זה הכי שפל שיש", הוא אומר. "למה נשים צריכות לברוח למעון לנשים מוכות? שיגבילו את הגבר האלים. רק על אנסים ורוצחים לא הייתי שם אזיק, הם צריכים להישאר בכלא כל חייהם".

"רגישות מול אסרטיביות"

בדרך לביקורת פתע אצל העצור הבא בודק יואב את הנתונים באייפדים החדשים שחולקו לצוותים, ומספר על העבודה המורכבת של המפקחים. "כולם כאן בעלי ניסיון ארוך בשב"ס, בין שכסוהרי ביטחון ובין שכלוחמים ביחידת נחשון לליווי עצורים", הוא מסביר. "לא תראו כאן משוחררים טריים מצה"ל.

"המפקחים צריכים להסתכל לעצורים בגובה העיניים, אבל לדעת גם להציב גבולות ברורים. אנחנו לא חברים שלהם. זו רגישות מול אסרטיביות, והכל עניין של איזונים ובגרות. האינטרס הוא שמפוקחים ייפתחו אלינו, כדי שנוכל לסייע להם לעבור את התהליך כמה שיותר בשלום. התפקיד שלנו תורם המון לחברה הישראלית, כי בדרך הזו קיבלנו עבריין ונחזיר אזרח נורמטיבי".

נ' (27), עצור עם אזיק אלקטרוני: "להרים יד על בת זוג, או על אישה בכלל, זה הכי שפל שיש. למה נשים צריכות לברוח למעון? שיגבילו את הגבר האלים. רק על אנסים ורוצחים לא הייתי שם אזיק, הם צריכים להישאר בכלא כל חייהם"

יואב (42), נשוי פלוס שלושה, התגייס לשב"ס ב־2004. תחילה שימש סוהר בכלא גבעון וכעבור שלוש שנים עבר ליחידת נחשון. לפני חמש שנים הגיע למעוז. "נושא הכליאה מחוץ לחומות הוא 'הדבר' עכשיו", הוא ממשיך, "העולם הולך לכיוון של חלופות מאסר, ומספר האסירים עם אזיק אלקטרוני עולה בכל המדינות.

"האופציה שלהם לשיקום היא גבוהה יותר והם לא חשופים לסמים, לאלימות או לסחיטה. אני מאמין בתיאוריה הזו ומעדיף לשמש מפקח מאשר סוהר ביטחון, כי כאן אתה יכול להביא את האישיות שלך לידי ביטוי. המרחב גדול יותר בשל הממד האנושי. זה לא רק העצור, אלא גם המשפחה והאנשים שמוכנים לשמש ערבים.

"לפעמים אנחנו קצת כמו עובדים סוציאליים, וגם עברנו הכשרות בנושא תשאול וקריאת שפת גוף. מאחר שכולנו היינו סוהרים, יש לנו יכולת לדבר עם העצורים בשפתם. חוץ מזה, לא כל המפקחים כאן הם מרמת אביב ג'. רבים פה גדלו בשכונות פחות טובות, לצד עבריינים, כך שאנחנו מכירים את ההתנהלות והמנהגים".

אתם מדברים על שיקום. לא היו כאן עצורים שחזרו על העבירות שוב ושוב?

יואב: "היו כאלה לא מעט. לפעמים מפוקח חוזר לתוכנית אחרי שסיים לרצות מאסר על משהו אחר, או כאלה שמראש הצטברו נגדם כמה תיקים פליליים".

אז היכן השיקום כאן?

"המערכת לא מרימה ידיים לגבי העצורים האלה, ומי שקובע אם לתת להם הזדמנות נוספת הוא בית המשפט. עם זאת, ההזדמנויות הן לא לנצח. שופט יכול להחליט שאין עוד אמון בעצור".

יצא לך להציל חיי אדם במסגרת העבודה?

"אחרי שלושה חודשים ביחידה אחד העצורים איחר לחזור הביתה מ'חלון'. הגענו לתשאל אותו בהפתעה והוא היה לבד בבית. אף אחד מהערֵבים לא שמר עליו. הוא נלחץ כשראה אותנו, צרח שהוא רוצה להתאבד ורץ לכיוון המרפסת.

"הצלחנו לתפוס אותו מאחור רגע לפני שקפץ, והוא התנגד, בעט, קילל, ונאלצנו להפעיל נגדו כוח רב. הכנסנו אותו לסלון, הושבנו אותו על כיסא והרגענו אותו. תוך כדי הזמנו עובדת סוציאלית ואמבולנס. למחרת הוא יצא מהתוכנית, משום שהוחלט לאשפז אותו בבית חולים פסיכיאטרי.

"לפני שלושה חודשים קרה לי ההפך. הגעתי למפוקח, עבריין מין, ששהה בהוסטל ולכן לא נדרש לערבים. דפקתי על הדלת והוא לא ענה, ולא הגיב לצלצול מהמקלט. בסוף פרצנו את הדלת ומצאנו גופה על המיטה. הוא היה מאוד חולה, מושתל איברים, ונפטר זמן קצר קודם לכן בנסיבות טבעיות".

החיישן שיש באזיק לא התריע?

"אין לי מושג מדוע לא התריע. אולי היתה תקלה, אולי לא היה מספיק זמן לזהות כי להערכתי הוא נפטר ממש דקות ספורות לפני שנכנסנו. עשיתי לו החייאה ללא הצלחה. גם הפרמדיקים לא הצליחו להציל אותו".

המפקח רס"ל בכיר יואב שגיב: "אני מאמין שעדיף לשמש מפקח מאשר סוהר ביטחון, כי כאן אתה יכול להביא את האישיות שלך לידי ביטוי. המרחב גדול יותר בשל הממד האנושי. זה לא רק העצור, אלא גם המשפחה והאנשים שמשמשים ערבים"

"נאלצנו להשתמש בכוח"

ביתו של המפוקח השלישי, העצור על עבירות תעבורה, ממוקם באזור של בנייני מגורים בני שלוש קומות. ביתו בולט לעין, שכן הוא היחיד שמתגורר בבית צמוד קרקע. המבנה מוקף חומה אפורה ומצלמות אבטחה, ובחוץ חונה מרצדס חדישה.

השער נפתח וממנו יוצא אחד הערבים. "אתם מהבילוש?" הוא ספק־שואל ספק־קובע. "מה קרה? מה הוא עשה עכשיו? הקפדנו שהוא לא יחרוג יותר מגבולות הגזרה".

המפוקח עומד בקצה הסלון. כף רגלו האחת על המסילה של התריסים והשנייה עם האזיק בפנים, כדי לא לחרוג מהטווח. בשבועיים האחרונים הוא הפר פעמיים את הנהלים: פעם אחת איחר לחזור מבדיקה רפואית, ובפעם השנייה נשאר לבד לאחר שלא מנע מערב לצאת לקניות. מורן מסמן לו לצאת לחצר ומבהיר שהוא מאשר לו.

העצור מנצל את ההזדמנות כדי לבחון את החצר הגדולה ותולש כמה עשבים שוטים. "זה מפוקח שבודק מדי פעם את הגבולות שלנו, כמו מפוקחים אחרים", אומר מורן לאחר הביקורת. "פעם אחת 'כאילו' לא שם לב שיצא מהטווח, לפני יומיים טען שהיו פקקים בדרך מ'חלון', אבל לא סיפק תצלום כהוכחה. עצורים שמתעכבים בגלל תנועה מקפידים לשלוח וידאו שבו רואים אותם ואת הסביבה.

"העלינו אותו לשימוע בפני המפקדת של שלוחת מרכז, סגן־גונדר עו"ד תמר דורי, והובהר לו שאם תהיה הפרה נוספת הוא חוזר לכלא. המפוקח קיבל עד עכשיו צ'אנסים, כי למרות שהוא בן למשפחת פשע מוכרת הוא לא נגרר לעולם התחתון ויש לו את כל הנתונים להשתקם".

המפקח רס"ל מתקדם מורן גלזר: "רק בתי המשפט קובעים מי יגיעו לתוכנית, אבל מעוז היא חלק ממערכת שמנסה להחזיר אנשים למוטב. עצורים שכלואים בבית נגררים פחות לתרבות רעה. זה חלק משינוי חשיבה שהעולם עובר"

מרבית העצורים ביחידה הם עבריינים בעלי עבר פלילי. למרות ההזדמנויות שבית המשפט מעניק, קשה לחלקם להתנתק מהשגרה שאפיינה את מהלך חייהם. לפחות פעם אחת מצאו את עצמם המפקחים בסיטואציה מסכנת חיים.

אחת כזו אירעה לפני כשלושה חודשים, כששניים מהמפקחים הגיעו לביקורת אצל העבריין משה בן שמחון (27), שהואשם לפני כחמש שנים ברצח על רקע מלחמת כנופיות. לאחרונה החליט בית המשפט להכניסו למעוז, מאחר שהמשפט התארך. כשסיימו את הביקורת והגיעו אל הרכב שמעו המפקחים יריות חזקות. מחסלים ירו בבן שמחון בעודו בחצר, ונמלטו מהמקום.

"לא עברתי חוויה כזו, אבל נתקלתי באירוע שהיה יכול להסלים ברגע", משחזר יואב. "לא מזמן הגעתי לביקורת, ופתאום שמתי לב שעל הרצפה מונחים קליעים ובצד יש שכפ"ץ. הגענו רגע אחרי היריות והערכנו שמדובר בניסיון חיסול. קראנו למשטרה והמפוקח השתולל, הוא לא רצה לחזור לכלא.

"במקרה אחר, לפני שנתיים, הגענו לקחת מפוקח לשימוע לאחר שהפר את התנאים באופן בוטה. הוא יצא ללא אישורים ונשאר בבית בלי ערב. תוך כדי הקיפו אותנו בצורה מאיימת 30 אנשים שצעקו, דחפו וניסו למנוע מאיתנו לקחת אותו. הזעקנו למקום עוד צוותים ואת המשטרה, ורק אחרי זמן רב יצאנו משם. לא תמיד אנחנו יודעים באיזה מצב נמצא המפוקח שמאחורי הדלת. הוא יכול להיות עצבני או בהתקף פסיכוטי, זה לא חריג".

מורן: "בגלל זה הכשירות הגופנית היא חלק חשוב בעבודת המפקח. אנחנו עוברים פעם בחודש אימוני קרב מגע ובכל שלושה חודשים אימוני ירי. לפני כמה חודשים, בשימוע למפוקח, הוא התלהם, קילל והשתולל ונאלצנו להשתמש בכוח. חלק מהעבריינים הם גדולי גוף וצריך להיות מיומן כדי להשתלט עליהם".

מורן (41) נשוי לסוהרת ביטחון ולהם שני ילדים. את דרכו החל כסוהר ביטחון בנווה תרצה, אולם פרש מהתפקיד לאחר כשנה. כעבור כמה חודשים חזר לשב"ס, הפעם כלוחם בנחשון. במקביל הדריך אימוני ירי, כושר קרבי וקרב מגע. במעוז הוא נמצא שנתיים. "התגעגעתי לשטח ורציתי לחזור להיות מבצעי", הוא מחייך, "העבודה כאן מאתגרת. יש סדר יום, אבל הוא משתנה כל הזמן, בעיקר בשל הפרות של עצורים. הקפצות בלילה הן לא אירוע נדיר. אני אוהב את הדינמיות, את מהירות הפעולה ואת החשיבה מחוץ לקופסה".

אתה חושב שצריכים להיות כאן מפוקחים שהם רוצחים או עברייני מין?

"מי שקובע שעבריינים יגיעו לתוכנית הם אך ורק בתי המשפט, אבל מעוז היא חלק ממערכת שמנסה להחזיר אנשים למוטב. זהו ערך חברתי חשוב. עצורים שכלואים בבית נגררים פחות לתרבות רעה. זה חלק משינוי חשיבה שהעולם עובר. גם באירופה ובארה"ב יש עלייה במספר המפוקחים בחלופות כליאה".

העבירה של העצור היא פונקציה מבחינתכם?

"אנחנו מפרידים בין הרגש למקצועיות, גם כשמדובר בעבריין מין סדרתי שפגע בילדים".

נתקלתם בעצורים שביקשו לצאת מהתוכנית ולחזור לכלא?

"זה קורה בעיקר בסופי שבוע, כשכל המשפחה ביחד. לפני שנה התקשר אחד המפוקחים ואמר שהוא מרגיש נטל על המשפחה שלו. אשתו התפטרה מהעבודה כדי לשמש ערבה, וההורים שלו הגיעו לסייע כשהם מתניידים באוטובוס.

"זה מגיע לא מעט גם מהכיוון ההפוך. לאחרונה התקשרה אחות של מפוקח ואמרה שהיא לא מסוגלת יותר. זו תקופת החופש, הילדים רוצים לטייל והיא תקועה בתוך ארבעה קירות. המפוקח לא רצה לחזור למעצר ומאוד כעס, אז עשינו איתו מרתון שיחות ולקח המון זמן עד שהתרצה והסכים לחזור לכלא. הוא היה מבואס ועצבני כי לא מצא ערבים אחרים".

מעצר בבית מוביל גם לגירושים?

"לא נתקלתי במקרים כאלה".

ומה עם בריחות?

"יש בערך עשר הפרות של תנאי מעצר בשנה, מרביתן של מכורים לסמים. הם לא מצליחים להחזיק מעמד. את כולם אנחנו מוצאים בעזרת המשטרה, לרוב כשהם זרוקים ברחובות מסוממים לגמרי".

"חיסכון בעלויות"

סגן־גונדר מירב אורון (50), נשואה ואם לשלושה, היא האישה השלישית העומדת בראש יחידת מעוז. את דרכה בשב"ס החלה ב־1997, כשהתגייסה כסוהרת ביטחון בנווה תרצה. משם התקדמה לתפקידי מטה עד שלפני שנתיים הפכה לראש ענף כליאה, המטפל ברישום אסירים, במעבר שלהם ובתנאי כליאתם.

לאור העובדה שמעוז כבר עוסקת בטכנולוגיה של אזיק אלקטרוני, לא טבעי שהיא תורחב ולא תוקם יחידה חדשה?

"צריך לדעת שבתוכנית החדשה לא רק אוכלוסיית המפוקחים שונה, אלא גם הטכנולוגיה. במעוז מדובר באזיק ללא GPS, ואנחנו יודעים שמפוקח הפר תנאים בזכות המרחק המוגדר שלו מהמקלט הביתי. התוכנית החדשה היא לאיזוק טכנולוגי ולא אלקטרוני, כך שהשיטה היא שונה.

"בשיטה החדשה האזיק של המפוקח יהיה בעל GPS, כך שניתן יהיה לדעת בכל רגע נתון היכן הוא נמצא. כמו כן, יש גם את המתלונן או המתלוננת שהוציאו את צו ההגנה. ככל הנראה הם יחזיקו אצלם מעין יחידת מקלט קטנה, היודעת להתריע כשהמפוקח מתקרב אליהם ומפר את הטווח שקבע בית המשפט".

ואם לא מדובר רק בצו הגנה, והאישה התלוננה במשטרה נגד הגבר האלים?

"בהליך פלילי העצור יגיע למעוז".

סגן־גונדר אורון מספרת כי התקן במעוז עומד על 1,200 מפוקחים. המספר נקבע לפי מספר האזיקים, כוח האדם ביחידה והמשאבים. גם היא תומכת בגישה השיקומית.

"אני מעדיפה לראות עצור באזיק אלקטרוני", היא אומרת. "אין ספק שהריחוק ממקום שעלול לדרדר לעבריינות הוא ערך עליון, אבל לא פחות חשובה היא הצפיפות בבתי הסוהר. בתי הכלא בישראל מסוגלים להכיל 14,500 אסירים, אולם התפוסה כיום עומדת על 16 אלף. אם היינו מוסיפים עליהם את העצורים של מעוז, שב"ס היו צריכים לבנות עוד שני בתי סוהר. נוסף על כך יש חיסכון בעלויות. אסיר בבית כלא עולה למדינה 240 אלף שקלים בשנה, לעומת אסיר במעוז שעולה 60 אלף שקלים".

מה קורה כשעצור מנסה לברוח מהתוכנית?

"ברגע שמתקבלת התרעה במשל"ט, קודם כל מנסים ליצור קשר איתו ועם הערבים שלו. אם אין מענה, אנחנו מזעיקים סייר של חברת האבטחה שתמיד נמצאים בשטח, כחלק מהעבודה שלהם. במקביל, מוקפץ צוות תורן של מפקחים, ובמידת הצורך מזעיקים את המשטרה. תפקידם של המפקחים הוא לפקח על העצורים בתוכנית ולא לתפוס עבריינים נמלטים, כי אין להם סמכויות מעצר".

את ישנה בלילה בשקט כשאת יודעת שמפוקחים, חלקם רוצחים או אנסים, נמצאים מחוץ לכותלי הכלא ומוגבלים בתנועה בגלל אזיק?

"זו הסיבה שהמפקחים עושים לא מעט ביקורות פתע".

סגן־גונדר מירב אורון: "עדיין לא הוחלט אם תוקם יחידה חדשה. לאזרח הרגיל קשה להבחין, אבל יש הבדל מהותי בין התוכניות. הפיקוח החדש הוא טכנולוגי ויתעסק רק באזרחים שאין נגדם, ואולי גם לא יהיו, הליכים פליליים"

יש לכם גם עצורים ביטחוניים. איך אתם מתנהלים מולם?

"לפעמים צוות מתוגבר מגיע לביקורות, במיוחד אם העצור מתגורר באזור עוין".

קשה לכם יותר עם עצורים שמטרתם לפגוע באזרחים יהודים?

"אנחנו גוף שמבצע את הוראות בית המשפט. לא אנחנו מחליטים את מי יש להעביר למעצר עם אזיק אלקטרוני ומי יישאר מאחורי הסורגים".

התרעות בתוך שניות

לפני כחודש חנכו בשב"ס את המשל"ט החדש בירושלים. המתחם הפתוח, כמעט ללא חדרים, מזכיר חברת הייטק קטנה. ליד עמדות המחשב יושבים סמב"צים ועל הקיר מולם מסכי ענק. אחד מהם מציג את מיקום המפקחים ברחבי הארץ, אך השאר מעניינים הרבה יותר. בכל פעם שעצור חוזר מאוחר מ"חלון", נוגע בטעות במקלט או שיש תקלה טכנית, מתמלאים המסכים התרעות אדומות בוהקות, המפרטות את שם העצור ומתארות את האירוע.

לפתע, בתוך שנייה ממלאות את אחד המסכים יותר מעשר התרעות. לצופה מהצד נראה כאילו כל העצורים בארץ תכננו בריחה קולקטיבית, אולם מנהלת המשל"ט, רב־כלאי קלייר גמליאל, מרגיעה בחיוך. "מעוז אחראית על יותר מ־1,000 עצורים", היא אומרת. "מה שאתם רואים כאן זה בקושי אחוז אחד. שימו לב שחלק מההתרעות הן תזוזה של המקלט או תקלות טכניות, שכבר שלחנו אליהן טכנאים. הסמב"צ מתקשר כרגע לכל המפוקחים שהתרחקו מהמקלט. הנה, נותרו רק שלוש התרעות".

אלא שלפני שהיא מסיימת לדבר, על המסך בוהקת התרעה חדשה: "יציאה לא מאושרת". הסמב"צ לוי מתקשר למקלט, אין תשובה. העצור, המואשם בעבירות מין, עונה רק לסלולרי. "איפה אתה ומהי תעודת הזהות שלך", שואל לוי, והעצור משיב ומתעקש שבית המשפט אישר לו לצאת לשעתיים. לוי מבהיר שאין בידי מעוז שום אישור כזה. רק אחרי דקות ארוכות יתברר שלעצור אכן יש אישור, אולם הוא לא טרח לשלוח אותו ליחידה. במהלך השיחה מתקבלת התרעה נוספת - עצור אחר לא חזר לביתו מביקור מאושר בקופת חולים.

"הכל בסדר", מרגיעה שוב רב־כלאי גמליאל, כשהיא מבחינה בדריכות שלנו. "המפוקח התקשר למנהל המשמרת, אמר שהוא תקוע בפקקים ושלח וידאו להוכחה". ההתרעה הזו נמחקת רק אחרי 13 דקות, כשהעצור מתקשר ומודיע שהגיע הביתה.

עד כמה אתם מאמינים לתירוצים של המפוקחים?

גמליאל: "זו לא שאלה של אמון - הכל צריך להיות מגובה בהוכחות שאנחנו בודקים בעצמנו. אם למפוקח יש 'חלון' והוא אמור להיות בבית חולים, נתקשר למחלקה לוודא שהוא הגיע ונוודא גם שיצא משם. לפעמים יש מקרי חירום, כמו אירועים בריאותיים, אז מפקדת היחידה מוסמכת לאשר 'חלון'. במקביל, נבדוק עם מד"א שהמפוקח הזמין אמבולנס ונתקשר לפרמדיקים כדי לבדוק שהוא איתם והגיע לבית החולים. יש למפוקחים אינטרס לשמור על ההנחיות ולהישאר בתוכנית, החלופה הרבה פחות טובה".

מנהלת המשל"ט רב־כלאי קלייר גמליאל: "ביממה אחת יש כ־2,000 התרעות, שבכולן אנחנו מטפלים מייד. יש מפוקחים שמרגישים שבבית חנוק להם, אבל הם בודדים. לבסוף כל עצור עם אזיק אלקטרוני מבין שאין טוב מלהיות בבית"

אתם נתקלים במפירי החלטות סדרתיים?

אורון: "לא יכול להיות מצב כזה בתוכנית. ברגע שיש הפרת הנחיות שחוזרת על עצמה העצור חוזר לכלא. כך קורה גם אם יש ניסיון להפרת תנאי המעצר".

מה התירוץ הכי מוזר ששמעתם?

אחראי המשמרת, בועז: "לפני כשנה התקבלה התרעה על מפוקח שעזב את גבולות הגזרה שלו. אחד הסמב"צים התקשר אליו, והמפוקח סיפר שברח לו סוס מהחווה והוא רץ אחריו. מפקחים הגיעו אליו והתברר שהוא לא שיקר. הוא הוזהר לבל יפר הנחיות פעם נוספת".

אין לכם כאן רגע דל, בכל שנייה התרעה אחרת.

גמליאל מחייכת: "ביממה אחת יש כ־2,000 התרעות, שבכולן אנחנו מטפלים מייד. תסתכלו על המסך - מופיעה עכשיו התרעה על חיישני גוף, מה שאומר שהמפוקח עושה תנועה חריגה. המקלט והאזיק מאוד רגישים. מתוך סך ההתרעות, אולי 15 הן באמת הפרות כמו איחור בחזרה הביתה או התרחקות מהמקלט".

מה ייחשב בעינייך לדרמה?

"ניסיונות אובדניים, והיו כמה כאלה. הערבים של המפוקח לא תמיד יודעים עם מי לדבר, אז הם מתקשרים אלינו ומבקשים סיוע. הסמב"צ תמיד ישוחח עם המפוקח וינסה להרגיע, בזמן שנזעיק אמבולנס, משטרה ועובדים סוציאליים".

את בעצמך נתקלת בניסיונות בריחה?

"רק פעם אחת. מפוקח יצא החוצה עם אזיק ובת משפחה, שחתמה על ערבות כספית בבית המשפט, הבינה מייד את המשמעות מבחינתה ורצה אחריו תוך שהיא מדברת איתנו. היא זו שכיוונה אותנו למיקום שלו ושלחנו לשם מפקחים, סיירים וגם את המשטרה".

גם את נתקלת בעצורים שביקשו לחזור לכלא?

"יש מפוקחים שמרגישים שבבית חנוק להם, אבל הם בודדים. בסופו של דבר, כל עצור עם אזיק אלקטרוני מבין שאין טוב מלהיות בבית".

מעוז במספרים

מספר אסירים כללי: 1,028
בגירים: 938
קטינים: 64
נשים: 26

התפלגות העבירות:

אלימות כללי: 268
מתוכן, אלימות במשפחה: 134
עבירות מין: 21
עבירות ביטחון: 164
עבירות סמים: 154
אסירים בריצוי שליש: 421

עלות שנתית של אסיר בבית כלא: 240 אלף שקלים

עלות שנתית של אסיר באזיק אלקטרוני: 60 אלף שקלים