ככה פתאום, נעלמה נגה יצחק מחייהם של הוריה וחבריה, והותירה מאחוריה תעלומה סבוכה ומורכבת. צעירה יפה, עם עיניים כחולות וחיוך כובש, שהיתה בעבר קורבן לאונס אכזרי אך שמרה על אופטימיות וביקשה לבלוע את העולם.
ב־21 בנובמבר 2018 יצאה נגה מביתו בגבעתיים של בן זוגה לשעבר, צעדה ברגל לרמת גן ושהתה שם עד לפנות בוקר, כשהיא מותירה מאחוריה רסיסי חיים ואינספור סימני שאלה. מה עשתה באותן שעות ועם מי שהתה? מדוע הסלולרי שלה נותר זרוק ברחוב ז'בוטינסקי? האם הותקפה על ידי שב"ח שישן באזור ונעלם זמן קצר אחר כך? שמא עלתה על טרמפ לא ידוע? ואולי החליטה ללכת ברגל למקום מגוריה בנאות אפקה, חצתה את פארק הירקון והותקפה על ידי אלמוני?
נגה יצחק, שנעדרת מאז 2018, בסרטונים ששלחה למשפחתה לפני שנעלמה. אביה, רון יצחק, עם החוקר הפרטי גיל שמואלי
לשאלות כאלה יש לא פעם מענה, ודאי בעידן טכנולוגי מתקדם כל כך. אף שבתיק היעדרות זה פעלה משטרת תל אביב ללא לאות בחיפוש רגלי אחריה ובמקומות הבילוי החביבים עליה, החוקרים לא ביצעו שתי פעולות אלמנטריות - הוצאת חומר ממצלמות האבטחה הצופות אל המקום שבו נמצא הטלפון של נגה. הם גם לא בדקו אנטנות סלולריות קרובות מאוד לאזור, כדי לאתר משתמשים בטלפונים אחרים, שהיו באותו שטח ובאותה שעה.
מאז אותו יום, רון יצחק, אביה של נגה, אינו נח לרגע בניסיון למצוא שביבי מידע שישפכו אור על מה שאירע לבתו הבכורה. סביבו פועל חמ"ל של מתנדבים וחוקרים פרטיים, בהם גם ד', בכיר לשעבר ביחידת השבויים והנעדרים של צה"ל. ד', ולא המשטרה, היה זה שהצליח לדלות מהטלפון של נגה לא מעט פרטים, כולל אילו שירים שמעה ביוטיוב עד שהסוללה התרוקנה.
בעוד כחודשיים יועבר התיק מתחנת לב תל אביב ליחידת הנעדרים של המטה הארצי בירושלים, כפי שקורה עם כל תיק נעדר כעבור חמש שנים. היחידה מונה קצין, חוקר ופרופיילר, שאמורים להשתלט על כ־600 תיקי נעדרים שלא פוענחו עד היום. רון מאמין שבכך ויתרה המשטרה על האפשרות למצוא את נגה. השבוע הוא יצא עם החוקר הפרטי גיל שמואלי, המתנדב בעמותת "בלעדיהם" לתמיכה במשפחות הנעדרים, במטרה למצוא כיווני חקירה שטרם נבדקו. בסיור אחד של כמה שעות הם בחנו תיאוריית תקיפה על ידי שב"ח והעלו אפשרויות נוספות. השאלה היא מי יבחן אותן עכשיו.
"להערכתי, התיק ייקבר בין מאות תיקים ולא יתעסקו איתו יותר", אומר האב רון בעצב. "התחננתי לאורך כל הדרך שיוציאו את המצלמות, ועכשיו מאוחר מדי. המשטרה היתה שבויה בקונספציה שנגה נעלמה מרצונה ולפני שנה קבעו פתאום שהיא התאבדה. אין בעיה, איפה הגופה? נגה גם העלימה את עצמה אחרי מותה? נראה שלא הביאו בחשבון אפשרות לאירוע פלילי או לאומני. זה זלזול או חוסר מוטיבציה. עשיתי הכל בשביל נגה. הסתובבתי ברמת גן, תשאלתי אנשים ואפילו דיברתי עם מדיומים. בימים האחרונים שלחתי מכתב למפקד תחנת לב תל אביב, סנ"צ אליעד לנקרי, וביקשתי ממנו לא להרים ידיים. שיבצע עוד פעולות בזמן שנותר".
מה אומר הלב שלך לגבי נגה?
"הלב אומר שהיא בחיים, מוחזקת איפשהו, אבל הראש חושב אחרת. אני מעדיף להאמין ללב שלי, אפילו שהוא מרוסק".
ילדות יפה ואונס אכזרי
הקשר בין רון לנגה (34) היה יוצא דופן. כמעט כל יום דיברו בטלפון ושלחו זה לזה הודעות טקסט. ההודעות של נגה היו תמימות, ילדותיות מעט, מלאות בלבבות בשלל צבעים ובאמוג'ים של פירות. היא כינתה אותו גיבור, הוא קרא לה נגי נג.
רון בוהה בהתכתבות האחרונה ביניהם, יום לפני שנעלמה. "בוקר טוב אבא שלי גיבור. שיהיה לך יום נפלאות ואהבה הצלחה ויופי", כתבה ועיטרה עם לב סגול וכוכב מנצנץ. "בוקר אור יפה אהובה ומתוקה שלי", כתב והוסיף לבבות אדומים.
שום פרט בילדות של נגה לא רמז על העתיד הכואב שעמד בפתח. היא נולדה בקיבוץ געש לרון ואיריס, וכבר בינקותה היתה חייכנית. "היא אהבה טבע וחיות, והמצוקים של געש היו המקום הכי אהוב עליה. שם נהגה לצייר ולכתוב שירים", מספר רון בערגה. "כשהיתה בת שנתיים עברנו לגור בארה"ב, שם עבדתי כמנהל תפעול וייצור של חברת רהיטים. אחרי ארבע שנים התגרשנו, כשאיריס היתה בהיריון עם הבת הקטנה, אלה".
נגה חזרה לישראל עם אמה, אולם כעבור שנה ביקשה לגור עם רון בארה"ב. "היא התגעגעה אלי", הוא אומר בפשטות. "גם כשחזרנו יחד לארץ אחרי שנה, היא נשארה לגור איתי עד השחרור מצה"ל. לאחר מכן נסעה לשבע שנים לארה"ב ועבדה בהפקת אירועים. היא התחתנה שם עם דן, בחור אמריקני, התגרשה וחזרה לישראל".
עם חזרתה, התגוררה נגה עם אביה בראשון לציון ועבדה בשזירת פרחים. החיים התנהלו על מי מנוחות עד ליוני 2015, כשנגה היתה בת 30.
"היא יצאה לבלות עם חברים", רועד קולו של רון. "בדרך חזרה, בסביבות חצות, נגה נכנסה למועדון סנוקר וקנתה לעצמה בירה. חמישה אריתראים ביקשו שתבוא איתם. היא זעקה לעזרה, בכתה וניסתה לברוח, אבל הם הרימו אותה וחטפו אותה לדירה של אחד מהם. כשהגיעה הביתה היא רצה למקלחת ואחר כך סיפרה לי מה קרה".
לרון קשה לתאר את רגעי החרדה, הכאב וההשפלה שעברו על בתו. גזר הדין, שניתן בבית המשפט המחוזי מרכז, מפרט את האירוע המחריד. ארבעה השכיבו את נגה על מיטה ואנסו אותה בזה אחר זה במשך שעה וחצי, כשאחד מהם שומר על הדלת. על החמישה נגזרו עונשי מאסר שנעים בין 6 ל־17 שנים.
השופטים רות לורך, צבי דותן ודבורה עטר ציינו בהחלטתם, כי "מעשיהם של הנאשמים לוו באכזריות רבה, בחוסר אנושיות כלפי המתלוננת, תוך ניצול מצבה כשתויה וחסרת יכולת ממשית להתנגד.
מעשה החטיפה בוצע בכוח, חרף ניסיונה הנואש של המתלוננת וביכולתה המוגבלת להתנגד אל מול נאשמים החזקים ממנה ופועלים יחדיו לממש זממם. צפייה בסרטוני מצלמות האבטחה מלמדת כיצד המתלוננת מובלת ונחטפת אל זירת האונס כשק וככלי, ולא כאדם".
נגה נראתה אבודה. כדי למחוק את הזוועות, גמעה אלכוהול. בלילות התעוררה בצרחות. היא הלכה לפסיכולוגית, אולם לאחר כמה פגישות טענה שאינה רוצה להמשיך להתבוסס בכאב. היא שוב עטתה את החיוך שלה, הפגינה שמחת חיים והשתקמה לאיטה. בהמשך עברה לגור ביחידת דיור אצל סבתה בנאות-אפקה, עבדה במסעדה ברמת החייל ולמדה יהדות ורפלקסולוגיה.
גזר הדין תיאר איך נגה הובאה לדירה בכוח, ארבעה השכיבו אותה ואנסו אותה בזה אחר זה כשאחד מהם שומר על הדלת. על החמישה נגזרו עונשי מאסר שנעים בין 6 ל־17 שנים. השופטים כתבו: "צפייה בסרטונים מלמדת כיצד המתלוננת מובלת ונחטפת אל זירת האונס כשק וככלי, ולא כאדם"
"אני חושב שכל השמחה היא כלפי חוץ, אבל היא הסתכלה קדימה ושמרה על אופטימיות", אומר רון. "היו לה מערכות יחסים ארוכות והאמנתי שטוב לה. חודש וחצי לפני ההיעדרות טסנו יחד לשמונה ימים בבולגריה. אלו היו ימים אחרונים של אושר".
הודעות רבות ללא מענה
רון מדבר על נגה רק בלשון הווה. הוא חושש להשלים עם האפשרות שהיא אינה בין החיים. שבוע לפני שנעלמה חל יום הולדתה העברי, והם יצאו יחד להצגה "עלובי החיים". היו להם תוכניות לצאת למסעדה ביום הולדתה הלועזי, שחל יומיים לאחר שנראתה לאחרונה.
ביום שלישי, 20 בנובמבר 2018, נגה יצאה מביתה לעבודתה. כשסיימה, המשיכה לביתו של א', בן זוגה לשעבר. לפי גרסתו של א' במשטרה, היא נשארה לישון איתו בתקווה שיחזרו, אולם הוא אמר לה שזה לא יקרה. לדבריו, נגה היתה נסערת. ב־7:30 בבוקר, יום רביעי, היא עזבה את הדירה לבושה בג'ינס משופשף, חולצה לבנה ועם תיק אפור על הגב. בדרכה, התקשרה לקייטרינג והודיעה שאינה מגיעה לעבודה.
"אנחנו יודעים שהיא יצאה ממנו בריאה ושלמה, כי המשטרה הוציאה תמונות ממצלמת אבטחה אחת באזור", נשמעת הביקורת בקולו של רון. "החוקרים לא בדקו מצלמות אחרות המתחקות אחר צעדיה, כך שלא ידענו לאן היא פנתה".
מתי ידעת לראשונה שנגה נעדרת?
"ימי רביעי הם היחידים שבהם נגה ואני לא דיברנו. לכן לא ידעתי מה קורה איתה מאז יצאה מביתו של א'. בבוקר היא תמיד הלכה לעבודה, ואחרי זה יש לה שיעור רפלקסולוגיה, שממנו היא חוזרת מאוחר. למחרת, ביום חמישי, ניסיתי להשיג אותה, אבל הטלפון היה כבוי. חשבתי שהיא ישנה או באזור ללא קליטה. ניסיתי שוב אחרי כמה שעות ושוב לא היה צלצול".
בהודעה ששלח לנגה ב־17:17 כתב רון "מה שלומך מתוקה שלי? תחזרי אלי בבקשה. מחר יום הולדת. איזה כיף. דברי איתי שנתכנן". כשלא היה מענה, שלח הודעה נוספת ב־20:05. "נגי נג, את מדאיגה אותי מאוד. בבקשה תתקשרי דחוף".
רון: "הייתי מוטרד. התקשרתי לאמא שלי, שאצלה נגה התגוררה, והתברר שהיא לא הגיעה. בהתחלה חשבתי שהיא עם חברים ולא פנויה לשיחה, אבל כשזה גלש לשעות מאוחרות, נלחצתי".
מדוע היא גרה אצל הסבתא ולא בדירת שותפים?
"אני גר ליד רחובות והיה לה נוח שם מבחינה כלכלית, וגם כי זה היה קרוב לעבודה שלה. היא תכננה לעבור לדירה לבד".
מתי פנית למשטרה והודעת שנגה נעדרת?
"בשישי בבוקר, אחרי שלא ענתה כל יום חמישי. במקום לחגוג יום הולדת, התחלתי בחיפושים אחריה".
ב־11:10, אחרי שהיה במשטרה, השאיר לה רון הודעה נוספת: "רציתי לאחל לך יום הולדת שמח אך לא יכול ליצור קשר. מקווה שהכל בסדר. את מדאיגה אותי מאוד".
מה חשבת אז שקרה?
"חשבתי ששוב עברה תקיפה, שאולי האנסים שלחו חברים שלהם לחפש אותה או אולי אנשים אחרים. היא פגיעה ותמימה. מאמינה באנשים. חששתי שמישהו חטף אותה וכלא אותה, והיא לא יכולה ליצור קשר".
צילום אחרון בבגדים אחרים
הנחת העבודה הראשונית של המשטרה היתה שנגה בחרה להיעלם מרצונה. לצד מתנדבים שהתאספו סביב רון, חיפשו השוטרים את נגה במקומות האהובים עליה. הם סיירו בחוף הים בתל אביב, ברחוב אלנבי וגם על המצוקים של קיבוץ געש. נוסף על כך תחקרו את החברים שלה. בן משפחה של רון היה זה שהביא את המידע הראשוני.
רון: "שבועיים אחרי ההיעדרות המשטרה אמרה לי שהטלפון של נגה חזר לחיים ונפתח באזור רמלה. התברר שתושבת העיר מצאה את הטלפון ברחוב ולקחה אותו. נגה לא היתה משאירה את הטלפון שלה מאחוריה, אלא אם היא נלקחה משם בכוח"
"יומיים לאחר שדיווחתי על ההיעדרות, הוא חילק פליירים עם תמונה של נגה, וככה הגיע לדוכן שווארמה בכיכר רמב"ם ברמת גן", משחזר רון. "פתאום הבנו שנגה לא חזרה לתל אביב אחרי שיצאה מגבעתיים. התברר שהיא הגיעה לשווארמה ב־12:30, הזמינה המבורגר ובירה ונשארה עד בערך 15:00.
"פתחתי מייד עמוד פייסבוק שנקרא 'מחפשים את נגה יצחק' וגם עמוד אינסטגרם וקבוצת ווטסאפ. מוכרת בקניון ביאליק, שנמצא חמש דקות מהכיכר, ראתה את הפרסום בפייסבוק ויצרה קשר עם המשטרה. היא סיפרה שנגה היתה בחנות, נראתה במצוקה, דיברה איתה בקול גבוה ואמרה שהיא לא שומעת טוב".
העדות הזו הביאה את המשטרה להעריך שנגה היתה כנראה תחת השפעת סמים. בפעם השנייה הוציאו החוקרים מצלמת אבטחה מאחת החנויות ליד הקניון. נגה תועדה שם בפעם אחרונה, ב־16:45, כשהיא צועדת על רחוב ביאליק לבושה במכנסיים שחורים וסווטשירט שחור. ההערכה היא שהחליפה בגדים כי נעשה לה קר.
רון: "זה השלב שבו נדנדתי למשטרה שיבדקו יותר מצלמות כדי לבחון לאן נגה הלכה מהקניון. אין לי מושג מדוע לא עשו את זה. בכתבת טלוויזיה אמר אחד הקצינים ש'אתם יודעים כמה מצלמות יש שם?', כשהוא מתכוון שאי אפשר להתחקות אחרי כל אחת. מדוע לא לחפש ברדיוס מסוים סביב אותה נקודה ואז להתמקד רק במקום שאליו פנתה? זה לא עולה כסף. ביקשתי גם שיעקבו אחרי הטלפון שלה, אבל אמרו שהוא סגור ואפשר לעשות את זה רק כשייפתח. הייתי חסר אונים. ככל שעובר הזמן, קטן הסיכוי למצוא אותה".
אף שלא ענתה לטלפון, הקפיד רון להשאיר לנגה מדי יום הודעות קורעות לב, מקווה בסתר ליבו שבשלב כלשהו היא תקרא אותן.
היתה לך מחשבה שנגה התאבדה?
"שני פרופיילרים של המשטרה קבעו בהתחלה שאין לה נטיות אובדניות. אני, שמכיר אותה יותר מכולם, יודע שהיא לא חשבה על מוות. שמחת החיים שלה סחפה את המשפחה והחברים שלה. בכל התמונות שלה היא מחייכת. לא היו אצלה סימנים לדיכאון קליני. העובדה שהיא יצאה מבואסת מא', לא אומר שרצתה להתאבד. היא עברה דברים קשים בהרבה.
"בואו נבחן את הנושא, מאחר שהמשטרה מאמינה כעת שנגה התאבדה. היכן מתאבדת בחורה ברמת גן? היכן הגופה? גם אם עלתה על גג, בסופו של דבר יהיה ריח. כל עוד אין מצלמות שמראות לאן הלכה, כל תיאוריה שתועלה, היא רק בגדר השערה".
טלפון זרוק באמצע הרחוב
שביב של תקווה צץ כשבועיים לאחר שנעדרה. "התקשרו מהמשטרה ואמרו לי שהטלפון של נגה חזר לחיים והוא נפתח באזור רמלה", ממשיך רון. "החוקרים מיהרו לשם עוד באותו יום, אבל הציפיות התרסקו. זו לא היתה נגה. התברר שביום חמישי לפנות בוקר, בסביבות 2:40, ליד ז'בוטינסקי פינת ביאליק, הסתובבה תושבת העיר עם הכלב שלה. היא ראתה את הטלפון של נגה מונח על בטונדה מאחורי תחנת האוטובוס, ולקחה אותו. זה היה פחות מיממה אחרי שנגה יצאה מהבית של א' וכמה שעות אחרי שצולמה בקניון, שנמצא בפינה הזו. בזמן הזה לא ידענו שהיא נעדרת.
"האישה זרקה את כרטיס הסים ואחרי שבועיים נתנה את הטלפון לבת שלה. כשהבת פתחה את הטלפון, התקבלה ההתראה במשטרה. האישה מרמת גן זומנה לחקירה ולמעשה היתה הראשונה שנתנה לנו רמז נוסף שנגה נשארה ברמת גן. לי היה ברור שהיא לא היתה משאירה את הטלפון מאחוריה, אלא אם נלקחה משם בכוח".
"כשקיבלנו מהמשטרה את הטלפון, ד' הכניס סים, ופתאום כל המידע עלה, כולל הודעות שנגה שלחה. גילינו שיום לפני ההיעלמות היא ניסתה לקבוע תורים לרופאים וקבעה פגישה עם משכיר דירה בתל אביב. זה נשמע כמו בחורה שרוצה להתאבד?"
אתה לא כועס על האישה שלא בדקה של מי הטלפון או לפחות ניגשה למשטרה?
"אני לא מבין את ההתנהלות, אבל מניח שזה נעשה בתמימות. זו אישה נורמטיבית ובוגרת. לא הבנתי מה יש לה לקחת טלפון גלקסי ישן יחסית? אם היתה עושה את המצופה ממנה, כנראה שזה היה מקצר את לוחות הזמנים. היינו יודעים יותר מהר שנגה נעדרת וגם היה לנו מיקום מדויק".
זה לא היה הזמן לבדוק את מצלמות האבטחה שליד תחנת האוטובוס והצומת?
"אם היו בודקים לפני כן, כנראה לא היינו צריכים לחכות לאישה שלקחה את הטלפון. ביקשתי שיוציאו לפחות עכשיו. אלא שבוע לאחר מכן, כשנגה נעדרה כבר שלושה שבועות, הלכתי בעצמי למקום. ראיתי שיש מצלמה בבנק דיסקונט והיא משקיפה בדיוק על המקום שבו נמצא הטלפון. ממול ראיתי את אגף הביטחון של עיריית רמת גן, וגם שם היו שתי מצלמות. נכנסתי לבנק ולאגף הביטחון, והם הסבירו שאי אפשר להוציא את חומרי המצלמות ללא צו בית משפט שתבקש המשטרה. מייד הבנתי שהחוקרים לא ביקשו את הסרטונים. ידעתי שהסיכוי שהם יהיו זמינים אחרי חודש הוא קלוש עד אפסי. חלון ההזדמנויות הזה נסגר".
אתם יודעים איך הגיע הטלפון לתחנת האוטובוס?
"בשלב הזה לא היה לנו מושג. שיערנו שהיא ישבה במקום או שמישהו הניח אותו שם. בלי מצלמות אנחנו מתנהלים בערפל. אני באמת לא מצליח להבין ואף אחד במשטרה לא נתן לי תשובה מדוע זה לא נעשה. אני מפנטז שלעירייה יש שרתים ששומרים מידע שנים רבות לאחור. חוץ מזה, מעל קניון ביאליק, שנמצא עשרים צעדים מתחנת האוטובוס, יש אנטנה סלולרית. מדוע לא בדקו אותה? אולי אפשר לבדוק חמש שנים לאחור".
לאור מצוקת כוח האדם במשטרה, אתה מאמין שיש חוקרים שיושבים יומם וליל סביב תיק אחד כמו בסדרה בנטפליקס?
"המשטרה אכן מוגבלת בכוח אדם, אבל מתברר שהיא מוגבלת גם מבחינת ידע וחשיבה. גיליתי שלא כל החוקרים הזוטרים חושבים מחוץ לקופסה".
אז המסקנה שלך היא שנגה לא היתה חשובה להם?
"להפך. ראיתי איך השוטרים מסורים לחקירה. בהתחלה הם הפנו משאבים, זמן ורצון, והיו מאוד אנושיים ואמפתיים. אפילו הביאו במיוחד פרופיילר. הבעיה שהחשיבה הטכנולוגית לא היתה שם. אם היו חושבים לרגע שמדובר באירוע פלילי או על רקע לאומני, אז החקירה היתה נראית אחרת".
מידע חדש בטלפון שנפתח
במשך שנתיים לא התקדמה החקירה, אף שתחנת לב תל אביב הקפידה לרענן את הצוות ולהחליף חוקרים.
"אחרי המון תחינות והפעלת לחץ, הסכימו במשטרה לשחרר לידינו את הטלפון של נגה", נאנח רון. "ד' לקח אותו, הכניס סים, ופתאום כל המידע של נגה עלה, כולל הודעות ששלחה. גילינו שיום לפני ההעלמות היא קבעה עם חבר ילדות, ניסתה לקבוע תורים לרופאת שיניים ולרופאת נשים, קבעה ביום שישי פגישה עם משכיר דירה בתל אביב. זה נשמע כמו בחורה שרוצה להתאבד? היו לה תוכניות קדימה.
"המדהים יותר הוא שד' גילה שנגה אכן שהתה באותו מקום שבו נמצא הטלפון שלה, שהיא שמעה שתי הרצאות של רבנים שאהבה, ואחר כך האזינה לשירים ביוטיוב, כמו למשל להקת נירוונה. בשלב מסוים היא התחילה 'להקפיץ' שירים ולא שמעה אותם עד הסוף. בטוח היתה מותשת לאחר שיטוטים ברחובות וללא שינה. בסביבות 1:50 נגמרה הסוללה והטלפון כבה.
"ידענו שהאישה מצאה את הטלפון ב־2:40. זה אומר שמשהו קרה לנגה בחמישים הדקות האלה. ד' ואני הגענו למקום ושוחחנו עם בעלי עסקים בסביבה. גילינו שצמוד לתחנה האוטובוס יש מדרגות שיורדות לפסז' רמה ובכל ערב המקום התעורר לחיים. אחת המסעדות הוציאה שולחנות וספות והיתה מוזיקה ושתייה. אולי נגה עברה שם, אולי ישבה עם אנשים. אחרי שנתיים את מי אני אשאל? בהמשך סיפרו לנו שבמחסן במקום התגורר שוהה בלתי חוקי, שב"ח. מעדויות של בעל מסעדה לשעבר ואחת העובדות, התברר שזמן קצר לאחר שנגה נעלמה גם הוא נעלם".
המשטרה מצאה את השב"ח או דיברה עם המעסיק שלו?
"לא שידוע לנו".
השבוע, לאחר תקופה ארוכה, חזר רון למקום האחרון שבו נראתה בתו. אליו מתלווה החוקר הפרטי, גיל, איש כוחות הביטחון לשעבר ובעליו של משרד "פוקוס" לייעוץ ביטחוני וחקירות. בשנים האחרונות מלווה גיל את עמותת הנעדרים, שהוקמה על ידי ורדה ושוקי מניביצקי, שבנם דניאל נעדר מאז אוקטובר 2014.
הוא ורון נפגשים בקניון ביאליק, חוצים את הכביש לפסז', עולים את המדרגות ומגיעים לבטונדה הקטנה מאחורי תחנת האוטובוס. מצד אחד נמצא הבנק, ומהצד השני בניין מגורים ישן. על הקיר גרפיטי לא ברור ולידו הכיתוב "ראיתי". רון יושב על הבטונדה וידיו מלטפות בעדינות את הבטון המחוספס והמאובק. מאחד המחסנים שבגב הפסז' יוצאים שני עובדים דוברי ערבית. הם חדשים במקום ובעלי אישור עבודה. גיל משוחח עם כמה בעלי עסקים וחלקם מכירים את הסיפור של נגה וטוענים שלא ראו אותה, אינם יודעים באיזה שב"ח מדובר ואצל מי הוא עבד.
החוקר גיל ציין שבין השנים 2018 ל־2020 אירעו באזור גשר המכבייה כמה תקיפות של נשים. אם נגה חזרה ברגל מרמת גן לבית סבתה בנאות אפקה, ייתכן שעברה על הגשר הזה. אבל המצלמות המכסות את הגשר לא נבדקו מעולם
רון: "גיל, המקום נראה אחרת מלפני חמש שנים. העליתי בעבר את נושא השב"ח בפני המשטרה ולאחרונה ביקשתי ממפקד התחנה שיכניס לתמונה גם את השב"כ. אני לא מבין למה לא חיפשו אותו. צריך למצוא אותו ולעשות מסדר זיהוי".
גיל: "איך עדי הראייה יודעים שהשב"ח היה כאן ביום שבו נגה נעלמה?"
רון: "הם התעקשו שהוא היה כאן כל הזמן. שמעתי שהאזור הזה הוא מקום מפגש של שב"חים".
גיל: "בין אם זה נכון או לא, קו החקירה הזה היה צריך להיבדק על ידי המשטרה. ברגע שנודע שנגה היתה כאן, היו צריכים לרכז שלושה ימים של מאמצים ולבקש חומרים של המצלמות.
"החוקרים היו צריכים לערוך חיפוש במחסן ולנסות לאתר דנ"א. צריך גם לבצע מחקרי תקשורת, לבדוק אנטנות סלולריות ולמצוא איזה מספרים עברו כאן לפנות בוקר, בזמן שהיתה כאן, עד שהטלפון הפסיק לעבוד".
אפשר למצוא דנ"א אחרי חמש שנים?
גיל: "לפי מה שאני רואה, המחסן הספציפי סגור. אם נגה היתה במקום, ימצאו שם משהו".
אף שתיאוריית השב"ח נשמעת ריאלית לרון ול־ד', גיל מעלה אפשרויות נוספות. "המקום הזה הוא נקודה מכרעת, אבל בלי המצלמות ייתכן שלא נדע לעולם מה קרה", הוא אומר. "סביר להניח שנגה היתה עייפה ורצתה לחזור הביתה. אולי עלתה על מונית, אולי נגררה ונחטפה לתוך רכב מזדמן, בדומה למה שקרה לה כשנאנסה. יש אפשרות שפשוט צעדה ברגל. בעזרת מפות של גוגל אפשר לראות שהמרחק מהנקודה הזו ועד הבית שלה הוא כשעה הליכה. היא יכולה לצעוד דרך רחוב ביאליק או להגיע עד לקניון איילון, ומשם לחצות לנאות אפקה דרך גשר המכבייה. כל האזור הזה מלא במצלמות אבטחה".
גיל מספר על תופעה שרון שומע בפעם הראשונה. הוא מציין כי בין השנים 2018 ועד 2020 אירעו באזור גשר המכבייה כמה תקיפות של נשים. מי שהעלתה את הנושא למודעות היתה שדרנית הטלוויזיה מירב מילר, שפרסמה פוסט באינסטגרם ביוני 2020. "חשופות על המסלול - או איך הפכנו למטרות נעות?", כתבה. "בשנה האחרונה היו לפחות שלוש תקיפות מדווחות של נשים שרצו להנאתן בפארק הירקון, והפכו לקורבנות של גברים שניצלו את הרגע שבו הן היו לבד, כדי לתקוף אותן. פיזית, מינית וכמובן נפשית.
"לא ייתכן שאישה שיוצאת לרוץ לבדה תרגיש מאוימת, ולא משנה איפה ובאיזו שעה. לא הגיוני שאצא לרוץ בחשש שמי יודע מה עלול לקרות לי, אם ארוץ לבד, ולא מסתדר לי שמקום מושלם כמו פארק הירקון יקבל 'אזהרת מסע' רק כי חורשי רע אורבים בשביליו...
"מטריד אותי גם חוסר העניין בסיפור. איך יכול להיות שאישה חוטפת מוט בראש לאור יום, ואחרת מותקפת בשירותים, וזה לא זוכה להד תקשורתי, לרובריקה בעיתון ולפולואו בתוכניות האקטואליה? עד כמה אנחנו קהים ומקבלים בשוויון נפש יחסי, תקיפה אלימה וגסה של אישה, רק כי היא לבד וזה קל?".
רון: "ראיתי איך השוטרים מסורים לחקירה. בהתחלה הם באמת הפנו משאבים, זמן ורצון והיו מאוד אנושיים ואמפתיים. אפילו הביאו במיוחד פרופיילר. הבעיה שהחשיבה הטכנולוגית לא היתה שם"
אחת התקיפות, בתחילת 2019, היתה של צעירה שהתחרתה בריצות מרתון. התוקף קרע לה את החולצה אולם היא הצליחה להימלט ממנו. במקרה שלה נעצר חשוד במעשה, אולם הוא שוחרר למעצר בית לאחר שלא הצליחה לזהות אותו.
"אני לא אומר שזה מה שקרה, אבל זה היה צריך להיות אחד מכיווני החקירה", אומר גיל ועיניו בוחנות את פארק הירקון. "אפשר היה לבדוק אנשים שנעצרו בעבר או להגיע לסביבת הגשר עם גששים וכלבים, וגם לעשות תצפיות כדי לאתר חשודים שמסתובבים שם".
מה ניתן לעשות עכשיו, כמעט חמש שנים אחרי ההיעדרות?
גיל: "הזמן הוא עובדה ואי אפשר לקחת אותו לאחור. צריך לעבור שוב על תיק החקירה ואולי יש פעולות שניתן לבצע בעזרת מחקרי תקשורת. אפשר לנסות לאתר את השב"ח, לבדוק את המקום שבו ישן, למצוא מי העסיק אותו, כדי לברר מדוע סיים את עבודתו, וגם לבחון את האופציה של תקיפה בפארק".
העברת התיק למטה הארצי תסייע או תקפיא את העבודה?
"קשה לי להאמין ששם יגיעו לאיזשהו ממצא לאור מספר התיקים ביחידה. אני לא מכיר תיק נעדר שפוענח שם".
תגובת משטרת ישראל
ממשטרת ישראל נמסר: "משטרת ישראל מטפלת בנושא איתור הנעדרים והאלמונים במדינת ישראל כמשימה בעלת חשיבות ורגישות מן המעלה הראשונה, ולאורך השנים אותרו בזכות המשטרה אלפי נעדרים. כל העוסקים במשימה זו מכירים בכך שמאחורי כל נעדר יש משפחה, קרובים וחברים, ופועלים מתוך אחריות ומחויבות.
"מייד עם קבלת הדיווח על אודות היעדרותה של נגה יצחק, בוצע מגוון רחב של פעולות חקירה לאיתורה, לרבות
"סריקות, שימוש באמצעים טכנולוגיים, בדיקת מצלמות אבטחה, תשאולים ועוד. כל דיווח שהתקבל לאורך השנים נבדק לעומקו.
"לצערנו, עד כה לא עלה ממצא היכול לסייע בקידום החקירה. היחידה החוקרת נמצאת בקשר רציף עם המשפחה ומעדכנת בכל התפתחות ככל שניתן. נמשיך לחקור את המקרה במקצועיות וביסודיות וכל מידע חדש שיגיע למשטרה ייבדק וימוצה בכלל האמצעים העומדים לרשותנו במטרה לאתר את נגה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו