לכוד בטייוואן - הישראלי שנכלא בראיון ראשון מאז הרשעתו: "תצילו אותי"

"יש לי סיוטים ואני כמעט לא ישן. כל לילה אני חולם ששוטרים טייוואנים נכנסים לחדר שלי ועוצרים אותי שוב על לא עוול בכפי. אני קם בבהלה, שטוף זיעה, והגוף שלי רועד המון זמן.

"העלילו עלי עלילה כאילו תקפתי מישהו, אבל רק התגוננתי. כנראה בגלל שאני ישראלי, הפכתי קורבן לניסיון דריסה. עד עכשיו אני לא מבין איך הכל התהפך עלי ובסוף אני הורשעתי בתקיפה. המחשבה שמחכות לי שלוש שנים וחצי בכלא בטייוואן מחרידה אותי. אם המדינה לא תעשה מאמץ להתערב מבחינה דיפלומטית, כמו שהיא עושה עם ישראלים אחרים, לא יהיה טעם לחיים שלי. אני אבוד במקום שמקפח זרים, עשיתי טעות שהגעתי לכאן. אני מתחנן, אני לא יכול יותר. תחזירו אותי הביתה".

לכוד בטייוואן - ליאור בן יוסף שנכלא והורשע בפנייה מרגשת: "תצילו אותי"

שיחת הווידאו עם ליאור בן יוסף, שמתראיין לראשונה לאחר שהורשע בטייוואן, קורעת את הלב.
הוא הגיע לטייוואן לפני כשלוש שנים והקים חנות קוסמטיקה משגשגת, במטרה לסייע כלכלית לאמו ולאחיותיו. הכל השתנה באוקטובר 2021, בעקבות עימות פיזי בינו לבין נהג ג'יפ מסוג פורשה.

ליאור מתעקש כי הנהג, גבר ממוצא מלזי, ניסה להוריד אותו באלימות מהכביש ולאחר מכן דקר אותו בידו. הנהג, מצידו, טען במשטרה כי ליאור היכה אותו באגרופיו וניסה לשדוד את התיק שלו.

סיפורו של ליאור (32), כך נדמה, נלקח מספר של קפקא. הוא נעצר וישב חמישה חודשים בכלא מקומי, שם חווה לדבריו גילויי אנטישמיות והתעללות מצד הסוהרים. משפחתו חסרת האונים הקימה חמ"ל בבית האם בפתח תקווה. אחיותיו, בעבודת נמלים, בחנו את החקירות במשטרה, את העדויות בבית המשפט ואת המסמכים הרפואיים של המתלונן. הן ראו אין ספור פעמים את סרטון האבטחה, שצולם במצלמת רחוב באחת המדינות המצולמות בעולם.

סרט הווידאו שתיעד את התקרית מעלה ספקות לגבי אשמתו של ליאור וסותר חלק מהעדויות של המתלונן, נהג הג'יפ ויליד מלזיה במקור, מדינה שאינה מסתירה את שנאתה לישראל. נוסף על כך, המתלונן אף הודה בעדותו במשטרה כי זיהה שליאור הוא אדם ממוצא מזרח־תיכוני, ושיער שהוא ישראלי או איראני ובעל הכשרה צבאית.

"ערערתי על גזר הדין, אבל גם נהג הג'יפ ערער", אומר ליאור בקול שבור. "הוא מתעקש שאכנס לכלא ל־12 שנות מאסר. כולם חושבים שמדובר סתם בעימות בכביש, אבל לדעתי הסיפור הוא שונה ובעל מאפיינים אנטישמיים, כי נראה שהנהג עקב אחרי כמה שעות.

"טייוואן לקחה ממני את רישיון העבודה ואת הדרכון, והתחושה שלי היא שאני גם ככה בכלא. לא יכול להתפרנס ולא לחזור לישראל. פעמיים ניסיתי להתאבד, שמישהו יציל אותי בבקשה".

"אתה מנסה להרוג אותי?"

ליאור, מדריך כושר במקצועו, נראה בשיחה מטייוואן שונה מתמונותיו לפני המעצר. את שיערו השופע מחליפה תספורת קצוצה ועל פניו שורה הבעה מבולבלת ומבוהלת. הביטחון שהפגין בעבר נעלם לאחר מעצרו, ולאחרונה אובחן אצל פסיכיאטר מקומי כסובל מפוסט־טראומה.

הוא טס לסין באמצע 2019 ועבד באי מקאו במכירת מחליקי שיער ומוצרי קוסמטיקה מים המלח. חצי שנה אחר כך פרצה הקורונה, הדוכן שלו נסגר, וכשהחלו הסגרים עבר לטייוואן, שהיתה אז פתוחה וכמעט נקייה מהמגיפה. הוא הוציא רישיון עבודה ובתחילה עבד כשכיר במכירת קוסמטיקה בעיר טאיג'ונג, במרכז המדינה. זמן קצר אחר כך הקים חנות באחד הקניונים בעיר ובהמשך הכיר בת זוג מקומית.

"רציתי להצליח פה בתחום העסקי, כי קל להתפתח כאן ויש הזדמנויות", הוא אומר. "לא באתי להשתקע ולהפוך את טייוואן למדינה שלי, אלא כמו לא מעט צעירים כאן, רציתי לחסוך כדי לקנות בית ולסייע למשפחתי. העסקתי שמונה מוכרות מקומיות והרגשתי שאני בכיוון הנכון".

בצהרי יום שלישי, 12 באוקטובר 2021, יצא ליאור להתאמן בחדר כושר. הוא נסע על הקטנוע שלו, לבוש מכנסיים קצרים וחולצה לבנה, וכשסיים חזר לדירתו, התקלח, לבש מכנסי ג'ינס סקיני בצבע אפור וחולצה שחורה ויצא לכיוון הקניון.

"בערך 200 מטר ממקום העבודה שלי עצר אותי ג'יפ פורשה לבן, חסם את הצומת והנהג קילל אותי וצעק עלי", הוא משחזר את התקרית שהפכה את חייו על פיהם. "לא הבנתי מה הוא אומר, אבל לדעתי שמעתי את המילה 'ישראל'. זה היה בחור בן גילי, ובטיפשותי הוצאתי לו אצבע משולשת. אמרתי באנגלית שיתקדם והמשכתי בדרכי כשהרמזור התחלף לירוק.

"כשהתקרבתי לצומת הבא שמעתי רעש חזק של מנוע מתקרב אלי והרגשתי הדף. קלטתי בזווית העין שהג'יפ הולך למחוץ אותי והייתי בטוח שאני עומד למות, אבל למזלי הצלחתי לעלות על המדרכה וזה הציל את חיי.

"הוא עצר צמוד למדרכה ולמעשה חסם לי את הדרך. הייתי מבוהל, כי רגע אחד צעקו עלי ועכשיו רוצים לפגוע בי בפיגוע דריסה בטייוואן? ירדתי מהאופנוע, ניגשתי לחלון המושב שליד הנהג שהיה פתוח, הכנסתי את היד, עשיתי תנועה של שאלה ואמרתי באנגלית 'אתה מנסה להרוג אותי?'.
"הוא לא ענה וראיתי שהוא לקח חפץ וניסה לצאת מהצד של הנוסע, כי בצד השני היתה תנועה. חשבתי לברוח, אבל חששתי שהוא ידקור אותי בגב או בצוואר והחלטתי למנוע ממנו לצאת מהמכונית".

מדוע חשבת שהנהג רוצה לתקוף אותך?

"שפת הגוף שלו היתה מאיימת ותוקפנית. ביד שלו היו סכין או מברג ואני כבר ראיתי את עצמי מת. דחפתי אותו עם האגרוף דרך החלון, אבל הוא לא הפסיק אז שוב כיוונתי אליו אגרוף ואז הוא תפס לי את היד ומשך אותי פנימה, לתוך הג'יפ. התקוטטנו כשחצי גוף שלי בחוץ, הוא עבר למושב הנוסע, משך לי את היד ועם הרגליים בעט כל הזמן בדלת והטיח אותה כנגד הגוף שלי. הייתי בתנוחה מוזרה והבטן והברכיים שלי חטפו מהלומות.

ליאור בן יוסף: "כשהתקרבתי לצומת הבא שמעתי רעש חזק של מנוע מתקרב אלי והרגשתי הדף. קלטתי בזווית העין שהג'יפ הולך למחוץ אותי והייתי בטוח שאני עומד למות, אבל למזלי הצלחתי לעלות על המדרכה וזה הציל את חיי"

"פתאום הרגשתי כאב חד ביד שהוא תפס. ניסיתי להיאבק בו עם היד השנייה והבחנתי בחפץ על המושב. תפסתי אותו כדי להכות איתו את הנהג, ואז הוא פקח עיניים בפליאה ושחרר לי את היד. זה היה תיק ועזבתי אותו, כי ראיתי שהיד שלי משפריצה דם. עליתי על האופנוע וטסתי למרפאה מקומית, שם עשו לי תפרים".

הגשת תלונה במשטרה?

"האמת, הייתי בטראומה. קודם צועקים עלי ואחר כך דוקרים אותי. התלבטתי והחלטתי לא להיכנס לסיבוכים משפטיים. בטייוואן מתייחסים באדיבות לאזרחים אסיאתיים, אבל אם אתה כהה עור או מהמזרח התיכון, היחס אליך פחות טוב".

אז למה נשארת?

"כל הזמן התלבטתי אם להישאר שם. התנדנדתי בין הרצון לעשות כסף לבין הגעגועים לישראל".

"צרחתי ובכיתי מכאב"

בעודו מתאושש מהפציעה קיבל ליאור טלפון ממשטרת טאיג'ונג. "זה היה שלושה ימים אחרי התקרית", הוא מספר. "אמרו לי להגיע לתחנה בקשר לתאונה וחשבתי שזו בדיחה, אבל בכל זאת לקחתי עורך דין והייתי שקט. ידעתי שטייוואן מרושתת במצלמות, זה כמו האח הגדול כאן.

"הגעתי לחקירה בתחושה שהחוקרים יודעים שנהג הג'יפ ניסה להתנקש בחיי ועוד העז להגיש תלונה, אבל בחקירה סיפרו לי שהוא התעוור כתוצאה מהקטטה. לא הבנתי על מה הם מדברים, כי אני נפצעתי ולא הוא, רק בהמשך הבנתי מהדו"חות הרפואיים שלו שזה לא היה ולא נברא".

מייד לאחר החקירה הראשונה, ליאור נעצר ונלקח לכלא טאיג'ונג. "כל יום בצהרים הביאו אותי לחקירה עד חצות, לא נתנו לי לאכול, רק מים", הוא נזכר. "פעם אחת הסכימו שאעשן בשירותים, כשאני באזיקים כמו איזה עבריין. מעולם לא הסתבכתי בפלילים ואני לא אדם אלים. ההתנהגות כלפי לא הגונה. אני אמנם זר, אבל אני מעסיק עובדות מקומיות, תומך בכלכלה ומשלם מסים".

מה עבר עליך בחמשת החודשים שבהם היית עצור בבית הכלא?

"התנאים היו מאוד קשים, האוכל היה דוחה והסוהרים היו אלימים. התא היה קטן וחשוך, עם ריח קבוע של זוהמה ולחות ובלי כלים סניטריים. אין חלון והכל חנוק.

"הפתח היחיד היה תעלת ביוב עם מאוורר, שהעכברושים היו נתפסים בו והגוויות שלהם היו עפות לתוך התא. לא פעם, כשהתחשק להם, הסוהרים שללו ממני אוכל במשך כמה ימים. לא ראיתי אור יום למעט פעם בחודש, וגם זה לדקות ספורות.

ליאור: "ערערתי על גזר הדין, אבל גם נהג הג'יפ ערער. הוא מתעקש שאכנס לכלא ל־12 שנות מאסר. כולם חושבים שמדובר סתם בעימות בכביש, אבל לדעתי הסיפור הוא שונה ובעל מאפיינים אנטישמיים, כי נראה שהנהג עקב אחריי כמה שעות"

"ביום הראשון הסוהרים ביקשו שאחתום על טופס בסינית, ללא תרגום, וסירבתי. באותה שנייה הם הפילו אותי לרצפה ואחד מהם הצמיד לי את הברך לצוואר עד שנחנקתי. במקביל הם היכו אותי ומשכו אותי מהידיים.

"גם אחרי שהתנצלתי ואמרתי שאחתום על מה שירצו, הם ריססו אותי בגז מדמיע, שהיה הנשק האהוב עליהם. פעם אחת רוקנו עלי בקבוק שלם ולא יכולתי לנשום. היו מקרים שריססו את כל הגוף, כולל איברים אינטימיים. פעם ביקשו ממני להתפשט ועמדו והסתכלו עלי. זו הטרדה מינית".

היו גם גילויי אנטישמיות?

"היו הרבה. הסוהרים קראו לי 'jew' וצחקו כשקראתי תהילים. כל פעם שאלו איפה האלוהים שלי עכשיו, כשאני בכלא".

מי היה איתך בתא?

"בעיקר אסירים סיעודיים ומסכנים. פעם היה איתי הומלס שנהג להתעורר באמצע הלילה ולגעת לי בפנים. זה היה נורא".

ליאור: "הסוהר ריסס אותי בגז מדמיע ושם אותי ל־20 יום בצינוק. שמעתי צרחות של אסירים אחרים והפנמתי שאני צריך לשתוק. לקחו ממני את התהילים וזרקו אותם על הרצפה, זה היה אחד הרגעים הקשים. הייתי בודד, רעב ובעיקר בכיתי"

גם האסירים האחרים התייחסו אליך ככה?

"למען האמת, הרבה פחות. את רוב ההשפלות והאלימות חוויתי מהסוהרים, שאם המבט שלך לא בא להם בטוב - אתה מקבל מכות וגז מדמיע, יורד לשכיבות סמיכה, צועקים עליך, מנערים אותך ואתה כל הזמן חסר אונים.

"יום אחד הגיע אלי הרב של חב"ד ואחרי שהלך שרתי את שיר למעלות. אחד הסוהרים התעצבן ולי היה רגע של אומץ ואמרתי שאני לא מפחד ממנו. צעקתי 'שמע ישראל' והאסירים מסביב צחקו. זה לא היה טבעי, כי אנחנו חייבים להשתחוות בפני הסוהרים ובעיני אותו סוהר עשיתי מרד.

"הוא ריסס אותי בגז מדמיע ושם אותי ל־20 יום בצינוק, שבו ישבתי כל הזמן בחושך כמעט מוחלט. שמעתי צרחות של אסירים אחרים והפנמתי שאני צריך לשתוק. הם לקחו ממני את התהילים וזרקו אותם על הרצפה. זה היה אחד הרגעים הקשים שלי. הייתי בודד שם, רעב ובעיקר בכיתי.

"אחרי הצינוק רזיתי מאוד. יום אחד התעלפתי ונפלתי על הגב. לא יכולתי לעמוד על הרגליים ושמו אותי בכיסא גלגלים. הסוהרים אמרו שאני מעמיד פנים והמשחק שלהם היה להכריח אותי לעמוד. כשלא יכולתי, מנעו ממני אוכל. אחרי כמה ימים הם לקחו אותי לבית חולים והכריחו אותי לעמוד ברכב. כשלא הצלחתי, משכו אותי בכוח וזרקו אותי על הגב. הם התעלמו ממני כשצרחתי ובכיתי מרוב כאב.

"אושפזתי לשלושה ימים והסוהרים ביקשו מהאחיות לא לתת לי אוכל, כי אני מעמיד פנים. הם לקחו בקבוק מים, שמו אותו במרחק וכשהתחננתי לשתות הם אמרו שאגיע אליו לבד. אפס רחמים כלפי. זמן קצר אחר כך ניסיתי להתאבד בפעם הראשונה. לקחתי שקית ניילון וכרכתי אותה על הפנים. רציתי לחנוק את עצמי כי לא ראיתי מוצא. הסוהרים מנעו ממני להצליח".

ב־13 בדצמבר 2021, בעודו במעצר, הוגש נגד ליאור כתב האישום בגין תקיפה חמורה וניסיון שוד.

ליאור: "כנראה בגלל שאני ישראלי, הפכתי קורבן לניסיון דריסה. אני לא מבין איך הכל התהפך עלי ובסוף אני הורשעתי בתקיפה. המחשבה על שלוש שנים וחצי בכלא בטייוואן מחרידה אותי. אם המדינה לא תעשה מאמץ להתערב, לא יהיה טעם לחיים שלי"

"עשה הכל עבור אחרים"

כ־400 ישראלים עצורים או כלואים היום ברחבי העולם, מרביתם בגין עבירות סמים. הטיפול בהם נעשה דרך המחלקה לישראלים בחו"ל של משרד החוץ והסיוע הוא לרוב הומניטרי, ועיקרו שמירת קשר בין האסיר למשפחתו ווידוא שזכויותיו נשמרות. לעיתים פועלת המדינה לשחרור ישראלי הכלוא בחו"ל, כמו במקרה של נעמה יששכר, שנידונה לשבע וחצי שנות מאסר ברוסיה בשל החזקת תשעה גרם חשיש, וראש הממשלה נתניהו פעל לשחרורה מול נשיא רוסיה פוטין.

מקרה אחר היה בדובאי, שם נעצרה לפני כשנה וחצי פידא כיואן, שנתפסה עם חצי ק"ג קוקאין. אף שהכחישה את ההאשמות, היא נידונה לעונש מוות.

כיואן שוחררה לישראל במארס השנה בעקבות חנינה שקיבלה מנשיא איחוד האמירויות, השייח' מוחמד בן זאיד, כמחווה לרגל הרמדאן עבור נשיא המדינה, יצחק הרצוג.

לאחרונה סייע משרד החוץ לשחרורו של אזרח ישראלי נוסף שנעצר בדובאי, לאחר שנתפס בשדה התעופה כשבתרמילו עשרות גרמים של חומר החשוד כקנאביס.

אחיותיו של ליאור - מאיה נאור (43), מיכל שרון (41) ומירב בן יוסף (34) - אומרות שאין סיבה שגורלו של ליאור לא יהיה זהה, במיוחד לאור החשש שלא זכה לכאורה למשפט צדק.

"ליאור עשה הכל עבור אחרים", אומרת מאיה. "הוא ויתר על שירות קרבי והתגייס כנהג לחיל האוויר כדי שיוכל לסייע בפרנסת המשפחה. כשהשתחרר למד בווינגייט והפך למדריך בחדר כושר. במקביל עבד במכירות ביטוח. כשהבין שיתקשה להשיג דירה בישראל, ניסה את מזלו בחו"ל".

איך קיבלתם את ההודעה על מעצרו?

מירב: "חברה שלו שם התקשרה והיינו בטוחות שמדובר בתקרית מינורית בכביש. פנינו לחדר המצב במשרד החוץ, והם שלחו לליאור את הקונסול לשעבר בטייוואן, רועי וקנין. כמה ימים אחר כך קיבלנו את דו"ח המעצר. אחרי ששלחנו אותו לתרגום, חשכו עינינו. לי בלטו המילים 'עונש מוות או מאסר עולם'. הרגיע אותי שהשופט ציין שאין חשד סביר לשוד".

מיכל: "לי היה נשמע מוזר שנהג הג'יפ התעוור. מייד שכרנו לליאור עורך דין, אבל לא יכולנו לטוס אליו כי טייוואן היתה סגורה לזרים בגלל הקורונה.

"רק אחרי חודשיים וחצי, בזכות הקונסול, ליאור התקשר אלינו לראשונה. הוא בכה בייאוש ואמר שהוא בקן צרעות".

מייד לאחר השיחה פתחו האחיות את החמ"ל הביתי וביקשו מהסנגור של ליאור לשלוח אליהן כל מסמך הנוגע אליו. בעוד מאיה פנתה לתקשורת, מיכל ומירב עברו בעיון על כל החומרים ממשטרת טייוואן וכך מצאו את גרסתו של נהג הג'יפ לתקרית.

"הוא טען שראה את ליאור עומד בצומת על קו לבן ורדף אחריו כדי לרשום את לוחית הרישוי שלו ולמסור אותה למשטרה", נוברת מיכל במסמכים הסרוקים. "ככה גילינו גם על מצבו הרפואי של הנהג".

מירב, אחותו של ליאור: "היינו בטוחות שמדובר בתקרית מינורית בכביש, אבל כשקיבלנו את דו"ח המעצר ושלחנו אותו לתרגום, חשכו עינינו. לי בלטו המילים 'עונש מוות או מאסר עולם'. הרגיע אותי שהשופט ציין שאין חשד סביר לשוד"

מירב מציגה דפים בסינית ולידם תרגום לאנגלית. "לעדות במשטרה ב־15 באוקטובר 2021 הגיע הנהג עם רטייה על העין", היא אומרת. "הוא טען שהגיע לבית חולים כשדם ניגר מעינו השמאלית, אבל הדו"חות הרפואיים הראו אחרת. כתוב שהוא הגיע כשעינו דומעת וכואבת וראייתו מטושטשת. הוא נכנס לניתוח בעקבות חבלה בעין ובעדשה, שהיתה מלאכותית ולאחר ניתוח קטרקט. הרופאים ציינו בדו"ח שראייתו אמנם מטושטשת לאחר הניתוח, אבל שזה טבעי ושמצבו משתפר. זו היתה הנורה האדומה הראשונה מבחינתנו".

"איראני או ישראלי"

הראיות מהמשטרה והפרוטוקולים מבית המשפט החלו להיערם בדירה בפתח תקווה. ביניהם היה גם דיסק עם תמונות של ליאור על קטנוע וסרטון ממצלמת האבטחה ברחוב.

"כאן גילינו אוצר", אומרת מיכל. "זה התחיל כשבעדות במשטרה הנהג תיאר את ליאור עם מכנסיים קצרים, חולצה לבנה וקסדה מלאה על הראש. מצאנו תמונה שבה הוא לבוש ככה, אבל זה היה יותר מארבע שעות לפני התקרית, ב־13:27, כשליאור היה בדרך לחדר כושר.

"מצאנו גם תמונה שצולמה רגע אחרי התקרית, ב־17:54, שבה רואים שליאור עם מכנסיים ארוכים בצבע אפור וחולצה שחורה. תמוה ביותר - כיצד המתלונן ידע איך ליאור היה לבוש בצהריים? האם עקב אחריו במשך כמה שעות? ומדוע הוא מתאר אותו עם קסדה מלאה כשליאור היה עם מה שקוראים 'קסדת חצי', שבה כל הפנים שלו גלויות?"

מדוע שמישהו יעקוב אחרי ליאור?

מיכל: "התברר לנו שהנהג המתלונן מתגורר כרגע בטייוואן, אבל הוא במקור ממלזיה. זה לא חדש שמדובר במדינה מוסלמית ואנטישמית, שמצהירה על שנאתה ליהודים ולישראל. אולי הוא ראה במקרה את ליאור, שמע אותו מדבר בעברית והחליט להתנכל לו? זה נשמע כמו קונספירציה, אבל אני פתוחה לכל הסבר אפשרי".

מיכל מציגה את עדותו של הנהג במשטרה ומדגישה משפט שבו הוא ממשיך לתאר את ליאור: "יש לו פנים אופייניות של גבר לבן באזור המזרח התיכון", טען המתלונן. "שמתי לב לזה בגלל שחייתי בחו"ל במשך תקופה ארוכה בענייני עסקים ויש לי הבנה אינטואיטיבית של המאפיינים האתניים האזוריים של כל מדינה. אם אתה מתעקש לשאול, יש לו מאפיינים של איראני או של ישראלי".

חוקר: "כשהצד השני תקף אותך, האם חשדת שהוא מתכוון להרוג אותך?".

נהג: "אני חושב שמטרת התקיפה שלו היתה לשתק אותי כדי לשדוד את התיק שלי. אינטואיטיבית אני חושב שהוא אדם שעבר אימוני קרב". בהמשך ציין הנהג עוד כי חשב שליאור הוא חייל.

"אם זו לא הוכחה שהנהג ידע שליאור ישראלי, אז אני לא יודעת מהי הוכחה", אומרת מירב. "כיצד ידע איך ליאור נראה, לאור העובדה שטען שהיה עם קסדה מלאה והיה חושך? עולה כאן חשד לא קל שמדובר בפשע שנאה".

מיכל, אחותו של ליאור, מציגה את עדות נהג הג'יפ במשטרה ומדגישה משפט שבו הוא מתאר את אחיה: "יש לו פנים אופייניות של גבר לבן באזור המזרח־התיכון. אם אתה מתעקש לשאול, יש לו מאפיינים של איראני או של ישראלי"

רגע התקרית בין ליאור לנהג מתועד בבירור בסרטון שהוגש לבית המשפט. מיכל יודעת לדקלם בעל פה את השעות, הדקות והשניות המדויקות של כל שלב - החל מהרגע שבו הג'יפ נצמד אל ליאור בשעה 17:53.

"מאחר שהם רחוקים מהמצלמה וליאור התכופף אל הג'יפ, לא רואים את העימות ביניהם, אבל אחר כך מתחילה תעלומה גדולה יותר", היא אומרת. "ליאור עזב את האזור פחות מדקה אחרי העימות, ב־17:54, אולם הנהג, באופן מפתיע, נשאר במקומו למרות שלטענתו 'דימם מהעיניים'.

"בשנייה שליאור עזב, ניגש לרכב קטנוע בהיר שעליו רוכב עם קסדה שחורה. ב־17:57 מגיע רוכב שני עם קטנוע כהה וקסדה בהירה, וכמה שניות אחר כך עוזב את המקום האופנוען הראשון. הרוכב השני ניגש למושב הנוסע, אבל המצלמה אינה מצליחה לקלוט בבירור את ההתרחשות במקום והרוכב הזה עוזב ב־18:01.

"שתי דקות אחר כך מגיע רוכב שלישי, שנשאר ליד הג'יפ עד שלמקום מגיעים ב־18:05 אמבולנס ומשטרה ואז מדהים לראות את המתלונן פשוט ניגש אליהם. לאחר מכן הוא חוזר לרכב ונוסע באופן עצמאי לבית החולים. ככה נוהג אדם שהתעוור? הוא אפילו לא התפנה באמבולנס".

מי העד ומי המתלונן?

ארבעה חודשים היה ליאור כלוא בבית המעצר בטאיג'ונג עד שזכה לראות חלק מבני משפחתו.
"בינואר 2022 קיבלנו אישור לבקר אותו וטסתי עם אמא שלי לטייוואן", משחזרת מאיה. "אחרי בידוד של 21 יום, יכולנו להגיע לליאור.

"הביקור הראשון היה ב־8 בפברואר, יום לפני הדיון המשפטי הראשון שלו. לקחנו מונית למקום שכוח אל בטאיג'ונג, שנראה כמו אזור תעשייה, וממול היה יער. נפגשנו עם ליאור דרך זכוכית מפרידה ועם שפופרת טלפון, ממש כמו בסרטים. בכינו. ליאור היה רזה ומוזנח. הוא התחנן שנשחרר אותו והלב שלנו נשבר".

מירב: "אני זוכרת כמה נבהלתי כשראיתי את התמונה שצילמת בכלא. אי אפשר היה לזהות את ליאור כי הוא נראה אחרת, כאילו שאבו ממנו את החיים".

איך צילמת בתוך מתקן הכליאה?

מאיה: "הם לא לקחו את הטלפון אז החזקתי אותו טיפה למעלה. הסוהרים צעקו עלי אבל הצלחתי ללחוץ פעמיים ולעשות גם וידיאו".

למחרת, ב־9 בפברואר, הגיעו מאיה והאם לדיון בבית המשפט בטאיג'ונג. "ליאור הגיע עם אזיקים ונראה אומלל", מתארת מאיה. "ראיתי שם גם את המתלונן, אדם כבן 60, גבוה ורזה, עם שיער משוך לאחור וגם עם רטייה על העין. פתאום הוא התחיל לבכות. עשה שם הצגה שלמה.

"בזמן שהוא העיד, ראיתי שליאור מסתכל עליו בפליאה את מי בדיוק הוא רואה. הסנגור של ליאור, שאמור להיות לצידו, ביקש ממנו להתנצל בפני האיש וליאור ענה באנגלית שהוא לא מבין על מה, כי הוא לא מכיר את האיש הזה ולא ראה אותו מעולם. כשפגשנו אותו שוב, ליאור אמר שמשהו לא הגיוני. הוא התעמת עם בחור צעיר בהרבה".

ליאור: "השופטים אמרו לי שאין זמן שאדבר ולא הגיבו לראיות שהצגתי. הם הנהנו, אבל לא שאלו שאלות ושמרו על פוקר פייס. אני מרגיש לבד, אף אחד לא אוהב אותי ולא רוצה לעזור לי. גם אם יגיע לכאן אליהו הנביא הסיני, שום דבר כנראה לא יעזור"

מיכל מעלה ספק נוסף. היא מוציאה את עדותו של המתלונן בבית המשפט, שבה הכחיש את הדקירה וטען שליאור היכה אותו במשקפיו.

"אני לא יודע היכן נפצע הנאשם", אמר. "כשהוא פגע בי, העדשה שלי נשברה. אם יש פציעה כלשהי, היא בוודאי נוצרה על ידי העדשה השבורה".

לאור עדותו, מיכל מציגה תמונה שצולמה על ידי צוות מז"פ שהגיע לבדוק את הג'יפ של המתלונן שלושה ימים אחרי התקרית. "תסתכלי", היא אומרת, "זה לא נראה לך מוזר שעדשה אחת שלמה איננה? כאילו נתלשה ממקומה וללא שברים? גם המשקפיים והעדשה השנייה ללא כל שריטה. מאיזה שברי זכוכית בדיוק ליאור נחתך? זו הנקודה שבה התחלנו לדבר בינינו על הפללה. למשל, בבית החולים טען המתלונן שליאור היכה אותו עם הסלולרי, אבל אחר כך אמר במשטרה שזה היה עם ידיים חשופות.

"גם אותו דו"ח מז"פ היה מבחינתנו אוצר. לראשונה למדנו שהרכב נשטף מייד לאחר התקרית ושהמתלונן טען בבית המשפט ש'חבר מוסכניק עשה לו הפתעה'. נו, באמת. יש מישהו שלא חושב על העלמת ראיות?

"למזלנו, השטיפה לא היתה יסודית כי בדו"ח מופיע בבירור שנמצאו במקום טיפות דם קטנות שעברו בדיקת דנ"א. אחת שייכת לליאור והשנייה לאדם אנונימי, שלא נמצא במערכת המשטרתית ובוודאות אינו המתלונן".

איך אתם מסבירים את זה?

מיכל: "זו היתה תעלומה, עד שלבית המשפט הגיע פתאום עד ראייה שלא שמענו עליו קודם, צעיר בשם לאי. הוא העיד שראה את כל התקרית ונשאר עם המתלונן עד להגעת המשטרה. כשמסתכלים בסרטון האבטחה, אין דבר כזה".

ליאור זיהה את העד?

מיכל: "לא בבית המשפט. רק אחרי שראה צילום שלו מתוך תעודת זהות. לדבריו זה כנראה נהג הג'יפ שאיתו התעמת. ההשערה שלנו היא שהעד אכן היה הנהג ברכב ושהמתלונן היה בעל הקטנוע השני. בסרטון רואים התרחשות כלשהי ודלת נפתחת, אבל קשה לדעת בדיוק בגלל מרחק הצילום והחשיכה. הספק הזה לבדו היה אמור להוביל לשחרור של ליאור".

הסנגורים הציגו את הסתירות בבית המשפט?

מירב: "לא. הם משתיקים אותנו בכל פעם. זו הסיבה שהחלפנו כמה סנגורים. קשה למצוא מישהו אמין במדינה זרה, כשאתה לא מכיר שם כלום. המון כסף שאין לנו נזרק לפח. זו הסיבה שפתחנו במימון המונים באתר ISUPPORT, במטרה למצוא לליאור סנגור המתמחה בזכויות אדם, אחד שבאמת יצלול לראיות".

מיכל: "בדיון האחרון ליאור ביקש לדבר והציג בפני השופטים את מה שהצגנו כאן, ויש עוד הרבה. הוא אמר שהשופטים היו בהלם. היינו בטוחים שאחרי זה הוא ייצא זכאי, לפחות מחמת הספק".

"העולם סוגר עלי"

כחודש לאחר ביקור בני משפחתו, ב־4 במארס 2022, שוחרר ליאור ממעצר בזכות התערבותה של ח"כ מאי גולן, אז יו"ר שדולת הידידות ישראל־טייוואן. גולן נפגשה עם הקונסוליה בישראל וביקשה שרשויות טייוואן יתחשבו במצבו הנפשי של ליאור. לאחר ששושחרר, משפטו המשיך להתנהל והוא היה ללא דרכון או אישור עבודה.

כעבור כשנה, במארס 2023, הורשע ליאור בניסיון שוד ובתקיפה ונידון לשלוש שנים ושישה חודשי מאסר. חודש אחר כך הגישו גם ליאור וגם המתלונן את ערעוריהם.

ליאור: "קצת אחרי גזר הדין הרגשתי שאין לי מוצא ולקחתי כדורים. ערבבתי מה שמצאתי בבית, אבל זה לא הספיק כדי לגמור אותי. בת הזוג שלי מצאה אותי והזמינה אמבולנס. מאז שהשתחררתי אני מרגיש כמו הומלס. אין לי עבודה והכסף מגיע רק מהמשפחה"

ביום רביעי שעבר התקיים הדיון הראשון בערעור. בשיחה עם ליאור מייד אחר כך, הוא נראה מותש ובעיקר מאוכזב. "השופטים אמרו לי שאין זמן שאדבר ולא הגיבו לראיות שהצגתי. הם הנהנו עם הראש אבל לא שאלו שאלות ושמרו על פוקר פייס", הייאוש ניכר בקולו. "אני מרגיש לבד כאן, אף אחד לא בצד שלי, לא אוהב אותי ולא רוצה לעזור לי. גם אם יגיע לכאן אליהו הנביא הסיני, שום דבר כנראה לא יעזור. לא מעניין אותם שאני הותקפתי ונדקרתי, שניסו לדרוס אותי. אם המדינה לא תתערב לטובתי, הלך עלי. בשביל מה לחיות?"

יש לך ציפיות מהערעור?

"האמת שלא, אבל אני חייב להמשיך להילחם על חפותי. אין לי דרך אחרת להגיע לישראל, המדינה האהובה שלי, אלא אם אשחה אליה. אני עם הגויים סיימתי".

אתה חושש מהחזרה לכלא?

"מאוד. קצת אחרי גזר הדין הרגשתי שאין לי מוצא ולקחתי כדורים. ערבבתי מה שמצאתי בבית, אבל זה לא הספיק כדי לגמור אותי. בת הזוג שלי מצאה אותי והזמינה אמבולנס. מאז שהשתחררתי אני מרגיש כמו הומלס. אין לי עבודה והכסף מגיע רק מהמשפחה.

"תראי", הוא מרים את רגלו לכיוון מצלמת הטלפון. "יש לי שלפוחיות על כל הגוף. למרות שאני לא בכלא כבר יותר משנה, אני סובל מפצעים ומפריחות לא ברורות. כמו טמבל אני משתחווה מול כל מי שמדבר איתי, זה נשאר איתי מהכלא, ובעיקר הפסקתי לחייך".

מה מחזיק אותך?

"אמא והאחיות שלי. הן לביאות, נלחמות עד הסוף. אני פונה מכאן לנשיא המדינה יצחק הרצוג ולשר החוץ אלי כהן, אני מבקש שיפסיקו להתעלם ממני. לא הורשעתי בסחר בסמים ואני לא עבריין. האחיות שלי דיברו איתכם, נדנדו לכל חברי הכנסת, הבטחתם לסייע. אני מקווה שהלב שלכם ייפתח אלי. גם אם לא תצליחו, זה בסדר, אבל לפחות תנסו. העולם כאן סוגר עלי".

תגובות

ממשרד החוץ נמסר כי "המקרה של ליאור בן יוסף מוכר למחלקה לישראלים בחו"ל ולנציגות ישראל מזה חודשים רבים, ומטופל על ידי כלל הגורמים הרלוונטיים. יודגש כי משרד החוץ מנוע מלהתערב בהליכים משפטיים המתנהלים כנגד אזרחי המדינה השוהים בחו״ל".

יו"ר סיעת יש עתיד ח"כ בועז טופורובסקי, המשמש כיום יו"ר שדולת הידידות ישראל־טייוואן, מנסה לסייע לליאור. "אני פועל בשיתוף וביידוע משרד החוץ מול כל הגורמים הרלוונטיים בטייוואן, כדי להביא לסיומה המהיר של הפרשה", אומר ח"כ טופורובסקי. "יש לנו מחויבות לסייע לכל ישראלי שנמצא במצוקה בחו"ל, תוך כבוד לחוק המקומי ולשלטונות. הצוות שלי ואני בקשר הדוק עם משפחתו של ליאור ומעודכנים באופן שוטף בהתפתחויות. נמשיך לסייע להם".

מבית הנשיא נמסר בתגובה: "בית הנשיא פועל בשיתוף פעולה מלא עם משרד החוץ בנושא. ככל הידוע לנו, נציגות ישראל בטייוואן והמחלקה לישראלים בחו"ל מטפלות בליאור במסירות רבה מזה חודשים ובית הנשיא ימשיך ויעמוד בקשר עם המשפחה".

אבי לי, נציגת משרד הכלכלה והתרבות של טאיפיי בתל אביב, מסרה בתגובה כי "טייוואן היא מדינה דמוקרטית ומבוססת שלטון, עם מערכת משפט עצמאית. כתב האישום של מר ליאור בן יוסף נמצא בהליך שיפוטי, וכמייצגת הרשות המנהלית, לא אתייחס יותר להליך המשפטי. נמשיך לעבוד עם משרד הכלכלה והתרבות בישראל ובטאיפיי כדי לספק סיוע קונסולרי. יודגש כי טייוואן היא מדינה שאינה אנטישמית כלל וכלל. אנו מציינים את יום השואה הבינלאומי בטייוואן מאז 2016, ביחד עם ישראל. זאת ועוד: נציג ישראל בטייוואן אמר פעם, לאור העובדה שמספר התקריות האנטישמיות ברחבי העולם נמצא בעלייה, כי היהודים תמיד הרגישו בטוחים בטייוואן".

tala@israelhayom.co.il