להיות אייל שני

ראש העין תמיד נראית כמו מקום טעים. בשש בבוקר עולה אור עדין על מטבחים שישנו היטב את הלילה ובקרוב יתעוררו וייצרו הכל, לא רק חילבה ולחוח, אלא את כל אוצרותיה של תרבות האוכל הישראלי שנעשתה מגוונת ומרתקת כל כך.

מטבחם של מוריה ואלירן קעטבי, זוג נשוי צעיר (היא בת 21, הוא מבוגר ממנה רק במעט), לא נראה שונה ממטבחיהם של זוגות צעירים אחרים. על המקרר: מגנטים שהופקו בחתונה כלשהי, מלאי חיוכים חגיגיים. על המדף: מכל של סוכר חום, אולי עדות יחידה לכך שכאן חיה בשלנית אנינת טעם וחדורת אמביציה. לעת עתה היא מזמינה אותנו לקערה של קינמונים בחלב בעוד אלירן מכין קפה שחור, אבל ההמשך צפוי להיות יצירתי הרבה יותר וגם טעים.

מוריה נרשמה להשתתף בתוכנית הריאליטי "מאסטר שף", מעין "כוכב נולד" לבשלנים חובבים, שתשודר בערוץ 2 (קשת) מיום חמישי הקרוב. 5,000 שפים על דעת עצמם מרחבי הארץ נרשמו להשתתף בתוכנית, שבה יקודמו או יסוננו על סמך איכות תבשיליהם עד שיימצא מביניהם זוכה, מאסטר שף מקומי. אף אחד מהמשתתפים אינו מקצוען בתחום. אף אחד מהם לא עבד אפילו בתור "ליין קוק" במטבח של מסעדה.

פורמט התוכנית נולד באוסטרליה, שם היתה ללהיט אדיר. היא מתוכננת לעלות בקרוב ברשת FOX בארה"ב, וכן בהודו, באוקראינה, בהולנד ובבלגיה. במולדתה של התוכנית היה הגמר לאירוע הטלוויזיוני שאינו ספורטיבי הנצפה ביותר. אחד מכל ארבעה אוסטרלים צפו בו.

האם אחד מכל ארבעה ישראלים יראה את מוריה קעטבי הצעירה, שמעולם לא למדה בישול, מגישה את מנת הגמר שלה לשופטי "מאסטר שף"? בשש וחצי בבוקר בראש העין עדיין מוקדם להגיד. היא עצמה נראית נלהבת לקראת האודישן, מאופרת למשעי, נתונה בחצאית ג'ינס המעידה על דתיותה ועונדת עגילי זהב עצומים ובוהקים. היא נראית בוטחת, אפילו בוטחת מדי.

לא בפיג'מה

אפילו שמע שמם של השופטים לא מערער את עמידתה הבוטחת של מוריה. את חיים כהן המינימליסט ואת אייל שני המתפייט על אודות עגבניות - היא מכירה היטב. לעומת זאת מיכל אנסקי, המומחית לגסטרונומיה שהקימה את שוק האיכרים בתל אביב, ורפי אדר, בעליה של מסעדת פרונטו האיטלקית שבתל אביב - חדשים לה. אלה ארבעת החברים שמרכיבים את צוות השיפוט ב"מאסטר שף".

מוריה יודעת היטב שבפניה עומד צוות מקצועי להדהים. היא מתרגשת מן המפגש הצפוי אבל לא חרדה. "אני יודעת שיש להם סטנדרטים גבוהים", היא אומרת, "אבל טעמתי את המנה והיא יצאה מושלמת". המנה האמורה היא פילה של מוסר ים בתנור על מצע בטטה, עם פטריות מוקפצות וגבינת קשקבל. הרוטב, לדבריה, יכיל "שמן ירוק", מרקחת מקורית הכוללת מלבד שמן זית גם פטרוזיליה, כוסברה לימון ושום.

אלירן, שלדבריו עלה עשרה ק"ג בשבעת החודשים שחלפו מאז יום כלולותיו, לא יוכל להצטרף. יום עמוס צפוי לו בעבודתו בתחום המחשבים. מוריה גייסה במקומו שתיים מחברותיה: תמר ואליה. היא יוצאת לדרך אל האולפנים בכפר סבא, חמושה בצידנית ובה המצרכים הרבים.

במונית היא מספרת על אהבתה הגדולה: "אני כל כך אוהבת בישול. איזו אהבה! אתם יכולים להעיר אותי בשש בבוקר ואני אבשל לכם, כלומר אני אתעצבן על זה שהערתם אותי בשש בבוקר אבל לא על זה שביקשתם ממני לבשל".

היא מספרת שאת האמנות למדה ממשפחתה וגם מהתבוננות בטלוויזיה. המאכל האהוב עליה? "פסטה פ?-טוצ'יני" היא עונה, בצירה מתחת לפ"א דגושה. הדג שיככב באודישן הוא המצאה אישית, תערובת של רעיונות. "ערכתי את הניסוי על חברים שלא אוהבים דגים. הם בלעו את המנה, אתה מאמין לי? מה יותר כיף לטבח מאשר כשמישהו שלא אמור לאהוב את המנה משתגע עליה-".

את עגיליה הבולטים קנתה במשביר לצרכן. "זה מפגר עד כמה שזה מטומטם שבשביל האוכל שלי אני צריכה להיות יפה, עם איפור עלי והכל, אף פעם לא בפיג'מה, ואם כן בפיג'מה, אז משהו יפה, איזה טרנינג מוצלח".

עם הגיענו לאולפן מתברר שאפילו כאן, בקרב עשרות שייחשפו למצלמה היום, מוריה זוהרת במיוחד. מתחרה אחרת, רויטל אורנשטיין מאזור, פונה אליה לצד שולחן שעליו ממלאים את טופסי הקבלה ויועצת לה להסיר את העגילים. "חבל", היא אומרת לה, "את מתוקה, את יפה, את תצטערי על זה כל החיים".

"לעולם לא אומר שדרוג"

אורנשטיין לא חולקת עם מוריה את טעמה בתכשיטים, אבל בטעמן הקולינרי יש משהו משותף: גם היא בחרה במצע בטטות, ועליו תגיש כבדי עוף במנגו. השתיים מונחות להיכנס אל חדר הצילומים שמתחרים אחרים כבר עמלים בו. ארבע תחנות בישול קטנות נוצרו כאן, מול עיני הקהל, ושני צוותי צילום נודדים ביניהם ומראיינים את המבשלים.

כאן מתחילה פתאום להיסדק חומת הביטחון של מוריה. היא מתעוררת לעובדה שהכירות במטבחים הטלוויזיוניים הן חשמליות. "אין גז!", היא מזדעקת ומוכיחה בכך שתחכומה כבשלנית עולה על זה של מפיקי התוכנית: שף אמיתי יסרב להשתמש באש מדומה. לה אין ברירה.

חרדה נוספת, מורכבת יותר, רודפת את הראשונה: "אני דתייה וזה לא מקובל שבחורה דתייה תהיה בטלוויזיה. אני גם נשואה, ומה אם אומר משהו שייתפש כאמירה לא יפה על בעלי-". היא בודקת שוב ושוב אם יש בידה את כל כלי הבישול שהזמינה. בימי בית הספר שלה סבלה מוריה מהפרעות קשב וריכוז חמורות. לטענתה, הן אינן פוגעות ביכולת הבישול שלה. אבל מי יודע?

המלאכה מתחילה. מוריה מרחרחת כל פרט שיוצא משקיותיה: דג, אגוזי מקדמיה, נבטים, קוצצת, מערבבת ומקפיצה את הרוטב בריכוז רב. בינתיים יוצאים מחדר השופטים מתחרים אחרים, חלקם עוטים את הסינר המעיד שעברו לשלב הבא. אחרים לא זכו בו. אישה שהבלינצ'ס שהכינה קנו את לב השופטים יוצאת רוטטת מרוב התרגשות. "עברתי", היא אומרת למצלמות, "למרות שהשתמשתי במילה שאסור היה לי להשתמש בה: שדרוג". היא חוזרת על הנדר כאילו אלי הבישול עצמם ציוו עליה להימנע מן המילה: "לעולם לא אומר יותר שדרוג!".

המתחרה הבאה מתקבלת בזרועות בן זוגה, שהביע רגע קודם ביטחון בכך שתעבור. אין סינר לגופה. השופטים טעמו מן הדג הצלוי שהכינה והרבו לדבר על מקום עבודתה: אולם שמחות.

בינתיים מגיע צוות הצילום למוריה. יהושע - צלם "ישראל היום" - ואנוכי מתקרבים גם כן אבל אחד המפיקים מבקש שנתרחק. "היא בנסיגה", הוא מסביר, "תראה אותה, היא בלחץ. עדיף שלא יעוטו עליה יותר מדי אנשים". אנחנו מתרחקים, מנסים לספוג מרחוק את פרטי השיחה.

"מה החלום שלך, מוריה-", היא נשאלת.

"להקים מסעדה, כשרה, אבל שתהיה פתוחה לכולם, לא רק לחלק אחד מהעם, גם ליהודה, גם לנינט". היא עוצרת ומונה את המרכיבים שמולה, דואגת פן תצא מריכוז. תמר ואליה, חברותיה, מונחות להתקרב לתחנה. לכאורה זאת אמורה להיות טעות אבל למעשה נוכחותן של השתיים מוציאה את מוריה מן הביצה. הן ביישניות וסגורות למדי וחברתן המפולפלת ממהרת להבליט את הניגוד שבינה לבינן בפטפוט תוסס ובאינספור הבעות פיזיות של חיבה עמוקה.

"בפורים אני ואליה התחפשנו לזוג לסביות", היא אומרת, "אבל בפנימייה הדתית שלנו אף אחד לא קלט את העניין". אליה מסמיקה, הדג שבתנור מתחיל להעלות ריח טוב. ייתכן שהכל עוד יהיה בסדר.

אולי הכל יהיה אפילו יותר מבסדר. רגע לפני היציאה לחדר השיפוט, כשנתחי הדג כבר מחוץ לתנור אבל עדיין לא סודרו בצלחת, מוריה מבצעת מהלך יוצא דופן. "איך אני נראית-", היא שואלת, ואז מודיעה: "אבדוק במצלמה". היא מתקרבת אל העדשה כאל מראת חדר אמבט, מסדרת את שערה ומדווחת לצופים החוזים בה בקלוז-אפ רצחני: "אני מההה זההה לחוצהה!".

אין לך מה להיות לחוצה, יקירה, המעשה הזה מעיד על היותך זהב טלוויזיוני. גם אם לדג שלך יהיה טעם של מצוף קלקר, אותך יהיה כדאי לשמר בתוכנית הזאת. איכשהו, זה ייעשה.

"זה מה שאני אוהבת"

תמר ואליה עומדות ומצפות לחברתן העומדת בפני בית הדין התרוודי. "אם מוריה היתה מאכל, איזה מאכל היא היתה-", הן נשאלות. תמר משיבה: "גברת פלפלת".

כעבור שניות אחדות עומדת גברת פלפלת בשער, דוחפת לפניה עגלה ועליה שיירי הדג. הסינר לגופה, אבל מה שמעניין באמת הוא המילים היוצאות מפיה.

"חיים כהן אמר לי: את יכולה להיות אייל שני הבא! ואייל שני, הוא הריח את הפטרוזיליה ואמר, אני אוהב, אני אוהב את התשוקה שלך. דיברנו על זה שמסעדנות היא עולם של גברים והוא אמר לי: את תעיפי את כל הגברים האלה מהמפה!".

מתברר שכשבחרנו במוריה על פני מתחרים אחרים שהוצע לנו לעקוב אחריהם, בחרנו נכונה. הצעירה הפרובינציאלית נטולת ההכשרה זכתה בתשואות שמעטים זוכים בהן.

רפי אדר העיר שהיא צופה אולי במעט יותר מדי טלוויזיה. אנסקי שאלה אותה בדבר בעיית הריכוז שלה. "הבישול זה משהו יחיד ומיוחד שאני אוהבת ושבו אני יכולה להתרכז", השיבה מוריה. הסיכום היה התלהבות החלטית, נחושה ומהבילה כפאייה שזה עתה יצאה מן התנור.

לצד אותו שולחן שעליו חתמה על טופסי הקבלה שלה וגוננה על עגיליה, יושבת עכשיו צעירה המומה. "יש מחמאה ויש מחמאה", היא אומרת, "אם סתם מישהו ברחוב אומר לך שאת יפה, או.קיי, אבל אם סוכן דוגמניות אומר לך את זה, זה משהו אחר. גם אם לא אמשיך לעלות בתוכנית, את מה שקיבלתי היום, את האמירות האלה, אף אחד לא יוכל לקחת ממני".

היא צודקת לחלוטין. "מאסטר שף" היא תוכנית ריאליטי מוזרה. בניגוד למתרחש ב"כוכב נולד", הקהל בבית אינו יכול להשוות בין הטעמים ולהחליט אם הוא מסכים עם דעתם של השופטים או חולק עליה. הבישול והמסעדנות הם תחומים שבהם חוות דעת מומחים היא קריטית, מוריה קעטבי קיבלה חוות דעת נלהבת כבר בגיל 21 וללא כל הכשרה, ויש לה את הכל מתועד בווידיאו.

בעודנו משוחחים מתגלגלת על פנינו העגלה ועליה שאריות הדג. אני מחליט לנצל את המפגש הלא טלוויזיוני ולנסות לתפוס ביס, אבל לשווא. העגלה ועליה האוצר נעלמת בתוך האולפן, חולפת על פני התחנות שעליהן מקצצים עשבים, מרדדים בצק ומצמצמים רטבים. עוד נפשות שאפתניות שלכל אחת סיפור משלה עובדות כאן קשה כרגע. הן ממלאות את המקום בניחוח שעד כה היה סוד ואולי יהפוך להיות אגדה.

yuvalba@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו