ישראל רוקח, ששימש ראש העיר הרביעי של תל אביב בשנים 1952-1936, היה ידוע כמי שהקפיד לשמור תמיד על יחסים טובים עם מגזר העיתונאים, גם כשהללו תקפו אותו מפעם לפעם לאורך 16 שנות שלטונו בעיר.
אי לכך, כאשר פנו אליו עיתונאים בתחילת שנות ה־50 וביקשו שיסייע להם להשיג דיור מתאים בתל אביב - נרתם ראש העיר למלאכה, בכמה תנאים: ראשית, כך קבע, המגורים לא יהיו במרכז העיר אלא בפרווריה; לא יימצא פתרון דיור לכל עיתונאי בנפרד, אלא לקבוצה בבית משותף; וקביעת הזכאות תתבצע על ידי ועדת שיכון שתורכב על פי מפתח מפלגתי.
עד מהרה אותר שטח להקמת שיכון העיתונאים, באזור שנקרא בעבר "אדמות זבלאווי" והפך לשכונת יד אליהו. המבנה שהוקם היה בלוק עם שלוש כניסות ושלוש קומות, שתי דירות בכל קומה - ובסך הכל 18 דירות (כיום, רחוב מרגולין 21). הדירות היו בנות שלושה חדרים ברמת "סטנדרט", ומחירן עמד על 1,900 לירות.
לקראת סוף מאי 1953 נכנסו העיתונאים לדירותיהם החדשות. בהם היו שלום רוזנפלד ושמואל שניצר (לימים, עורכי העיתון "מעריב"), חביב כנען (חוקר היסטוריה ועיתונאי ב"הארץ"), שבתי פורטנוי ("ידיעות אחרונות"), עמנואל כץ (העיתון "חרות") ועוד, בסך הכל 18 משפחות עיתונאים. חלקן סבלו מקשיי מימון ונכנסו לדירות, אף שלא הושלמה בהן מלאכת הבנייה.
בשנות ה־60 הוקמו ביד אליהו עוד שני "בלוקים" ייעודיים לעיתונאים, ברחובות הפלמ"ח ויצחק שדה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו