מזכיר ארגון מגדלי הצאן בישראל, יורם לבשין, דיווח באמצע מאי 1953 ש"במהלך השנה שחלפה גודלו, פוטמו ונשלחו לשוק בישראל 3,500 ראשי צאן במשקל של 40-30 ק"ג האחד, במשקל כולל של כ־120 טונות, אך "אילו הממשלה היתה מסייעת - היינו יכולים לשלוח לשוק השנה פי עשרה לפחות".
מאז קום המדינה גדל גודלו של עדר הצאן בארץ פי עשרה, וב־1953 נספרו בישראל 80 אלף ראשי צאן. מהנתונים שמסר ארגון המגדלים עלה ש"כבשה אחת מכניסה כ־100 לירות בשנה, ועדר של 70 ראשי צאן יכול לפרנס משפחה בכבוד". עם זאת, המגדלים האשימו ש"ללא סיוע מהממשלה אין לנו אפשרות להתקדם בענף". (בצילום: רועה צאן בגליל, שנות ה־50)
הנעלמים / פריטים שהיו פעם
שרשרת עם ידית לניאגרה
הוותיקים שבקרב קוראינו בוודאי זוכרים את מכל ההדחה הכבד בחדר השירותים, שהיה ממוקם, כשהוא מלא במים, צמוד לגובה התקרה. בחלקו העליון של המכל היתה ידית הפעלה, שאליה חוברה שרשרת שירדה עד גובה האסלה, ובסוף השרשרת הותקנה ידית מעץ או מפורצלן. המשתמש היה מושך בידית, שבתורה היתה מושכת בשרשרת - וזו היתה מפעילה את ידית ההפעלה בניאגרה, ואשד של מים היה שוצף דרך הצינור שיצא מתחתית המכל - ומדיח את תוכן האסלה.
הצרכנייה / פריטים שצרכנו
"פקק" לחשמל
מערכת החשמל הדירתית הוזנה בזמנים ההם מתוך ארונית צרה בחדר המדרגות, שבה היתה לכל דירה יחידה קטנה מחרסינה שנקראה "פקק" (נתיך) ושבבטנה עבר חוט תיל שחיבר את זרם החשמל לדירה. במקרה של עומס־יתר היה התיל מתחמם ונשרף - והפקק היה קופץ ממקומו. במקרים כאלה היו שולפים את הנתיך ומחליפים בו את חוט התיל. מכאן מקור הביטוי "קפץ לו הפקק", שמתייחס לאדם שהתעצבן, התחמם ואיבד את עשתונותיו.
מודעות שהיו
יש לכם תמונות או מזכרות מימיה הראשונים של המדינה? כתבו לנו: Yor@ShimurIsrael.Org
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו