"פתאום, תחת אש תופת, פעוטה בת שנתיים נכנסה לזירה ופרשה ידיים שאחבק אותה. סוככתי עליה מהכדורים, למחבלים לא היה אכפת שהיא שם"

לפני כחמישה חודשים, בין עשרות מבצעים מסוכנים בג'נין, מעצרים מורכבים בכפרים עוינים וחילוץ כוחות תחת אש צולבת - התמודדו לוחמי יחידת המסתערבים של מג"ב איו"ש עם אחד הרגעים ההזויים בתולדות היחידה. רגע מסוכן כפי שהם רגילים, שהיה בו בזמן גם אנושי ונוגע ללב.

הלוחמים הגיעו לעצור את פארוק א־סלאמה, אחד המפקדים הבכירים במחנה הפליטים ג'נין ומי שהיה חלק מהחוליה שרצחה את לוחם הימ"מ נעם רז. המעצר הדרמטי כלל חילופי אש בלתי פוסקים, תפיסת חמושים וניסיון בריחה של המבוקש. בעודם ממתינים לחילוץ, בתוך אטליז מוקף ויטרינה ותחת אש בלתי פוסקת, פסעה לפתע לתוך המקום פעוטה כבת שנתיים, לבושה בפיג'מה לבנה עם הדפסי חיות, כשרגליה היחפות מותירות שובלי דם.

"היינו שני לוחמים גלויים בתוך הכאוס הזה", משחזר מפקד הצוות, מפקח ת', "והיה רק עמוד בטון צר, ששימש מעין מחסה. שאר הלוחמים, שהיו עם העצורים באירוע, שהו בחדר קטן שהיה יחסית מוגן. מסביבנו היו זכוכיות מנופצות מירי התופת כלפינו. אני עמדתי מאחורי מגן הירי של הלוחם לצידי, כשלפתע שמעתי אותו אומר בפליאה, 'מה זה הדבר הזה?' הצצתי, ראיתי את הפעוטה הזו מתקרבת אלינו והייתי בהלם. היא בקושי הלכה, כפות הרגליים שלה היו חתוכות".

מה עושים במצב כזה?

"יצאתי מאחורי המגן, אמרתי לה בערבית 'בואי, בואי', והיא פרשה את הידיים כדי שארים אותה. חיבקתי אותה וסוככתי עליה בגופי מפני הכדורים. למחבלים החמושים לא היה אכפת שהיא בידיים שלי, העיקר לפגוע בי. התינוקת היא נזק משני מבחינתם. הדם מהרגליים שלה נזל על המדים שלי. עד היום יש לי כתם יבש על הנעליים.

"היא אמרה בערבית 'יבא, יבא', אז שיערתי שאבא שלה בין העצורים והכנסתי אותה לחדר הקטן. רק אחר כך התברר שהאבא הוא אזרח תמים, שנכנס לאטליז והשאיר אותה ברכב. הירי כנראה הפחיד אותה, אז היא יצאה לבד והלכה על המדרכה תחת אש עד לאטליז. זה היה אחד המצבים הסוריאליסטיים שנתקלנו בהם. במזל היא לא נורתה. אם היתה נפגעת, ברור לכם את מי היו מאשימים".

ישראל נמצאת בעיצומה של אחת התקופות הביטחוניות הקשות ביותר בשנים האחרונות. חודש הרמדאן החל זה עתה, ניסיונות לבצע פיגועים מתרחשים כמעט מדי יום, ורק בחודש האחרון הצטרפו למעגל הקורבנות עוד 16 איש, ובהם האחים הלל ויגל יניב ז"ל, שנרצחו בפיגוע הירי בחווארה.

כחלק מהלחימה הבלתי פוסקת, לפני שבועיים חיסלו לוחמי ימ"ס מג"ב איו"ש בכפר ג'בע שליד ג'נין שתי פצצות מתקתקות ומבוקש מהג'יהאד האסלאמי. בתוך מכוניתם של השלושה נמצאו ארבעה מטענים רבי עוצמה, לצד כמויות גדולות של נשק ותחמושת.

כעת, לאחר הפעולה המוצלחת שמנעה פיגועים קטלניים, מוכנים מפקדי הימ"ס ולוחמיה לספר על חצי השנה האחרונה, שהיתה אינטנסיבית, כאוטית ומרובת מעצרים, ובעיקר מלמדת מה מצפה למדינה וליחידה בעתיד הקרוב.

בין ג'נין לחברון

בניגוד לאחיותיה בירושלים ובדרום, ימ"ס מג"ב איו"ש פועלת בגזרה הגדולה והמורכבת ביותר - בשטח שבין ג'נין לחברון. היחידה היא אחת המעוטרות במערכת הביטחון, וכל פעולותיה נעשות בשיתוף עם שב"כ וצה"ל. רק לפני כארבעה חודשים זכתה שוב בצל"ש המפכ"ל ובצל"ש אלוף פיקוד המרכז.

מבנה היחידה כולל שלוש פלגות: שתיים של לוחמים במדים ואחת של מסתערבים, המסוגלים להיטמע בסביבה פלשתינית כמו ילידי המקום. המפקד הוא סנ"צ ד', קצין ימ"מ לשעבר.
העומס המוטל לאחרונה על הלוחמים הוא בלתי נתפס. כמעט מדי יום, כולל בסופי שבוע, הם יוצאים לפעילות מבצעית מסכנת חיים, תחת אש צולבת.

בשבוע שעבר הצטרפנו ללוחמים בבסיס צאלים, לאימון לקראת תרחישים עתידיים. המתקן בשטח מכיל יותר מ־600 מבנים, ובהם מסגדים בעלי צריחים, סמטאות, קסבה ומחנה פליטים צפוף, הנותנים תחושה שחצינו את הגבול והגענו לשכונה בעזה. על הבתים איורים של אחמד יאסין, יאסר ערפאת, רעולי פנים ודגלי הרשות הפלשתינית, ולצידם כתובות בערבית כגון "לשחרר את עזה", המעוטרות בציורי כלי נשק.

לקראת ערב הלוחמים במדים הירוקים מתכנסים בתוך מבנה המסגד. המסתערבים בבגדים האזרחיים ממתינים בחוץ לצילומי האוויר של המבנה, שבו מתבצרים ה"מבוקשים". חלקם מעשנים באוויר הצונן, השאר ספונים בתוך רכב סמוי. בצד מתארגנים לוחמי מג"ב המתחזים למחבלים. הם לבושים בבגדים שחורים, אחד מהם עם כאפייה לצווארו.

מפקד אחת הפלגות, רפ"ק א' (32), מתדרך את לוחמיו וקובע מי מהם ישמש כוח פריצה ומי כוח סגירה שמקיף את המבנה. לידם מונחות מחצלות ועליהן מחסניות דמה לכלי הנשק וכדורים חסרי קליע, לצד ארגזי אוכל ולחם פרוס.

כמו בפעילות המבצעית, גם כאן המודיעין משתנה מרגע לרגע, וא' מקבל הודעה שלפיה המבוקש יושב בתוך רכב בחזית ביתו. כוח הפריצה והמסתערבים מגיעים יחד למקום וקוראים לו לצאת בידיים מורמות, אולם המחבל פותח באש לעברם. הם משיבים ירי נקודתי - והמחבל מחוסל. הנוסע שאיתו מצליח להימלט בחסות החשיכה, ולפתע נשמעות קריאות "ברחן, ברחן". כוח הסגירה על הבית מזהה את המבוקש ויורה לכיוונו, אולם הוא מצליח לפגוע באחד הלוחמים. לאחר כמה שניות גם הוא מחוסל.

בתוך דקות ספורות מגיע מידע מודיעיני נוסף, שלפיו שלושה מבוקשים חמושים יושבים בבית קפה סמוך. בקרי התרגיל מקשים על הלוחמים, ולא מגלים להם כי גם מחוץ למקום הזה חונה רכב שבו מסתתר חמוש נוסף. כמה מסתערבים מתקרבים לבית הקפה, ואחד מהם מזהה מייד את החמוש המתחבא ומדווח עליו בקשר. הם ממשיכים מבלי להיחשף, ובתוך שניות מתנהלות במקום שתי זירות ירי.

בראשונה מצליחים המסתערבים לחסל שניים מהמבוקשים, אולם השלישי נמלט מאחור. הזירה השנייה מתנהלת בחוץ: כוח של לוחמים במדים מצליח לחסל את החמוש ברכב, ובהם פקד מ', שסיפורו נחשף לראשונה במוסף "שישבת" לאחר שקיבל שלושה צל"שים בו בזמן. כוח אחר עוצר את הברחן. התרגיל מסתיים בהצלחה.

לפני עלות השחר

אבל התרגול המוצלח בצאלים לא יכול להתחרות עם המציאות העכשווית של היחידה. ב־2 באוגוסט 2022 התרחש מעצר מורכב ותקשורתי שביצעו הלוחמים, והיה אחד הגורמים המרכזיים לפתיחת מבצע "עלות השחר" ברצועת עזה.

המבוקש היה באסם א־סעדי (62), בכיר הג'יהאד האסלאמי, הנחשב לסמכות עליונה בארגון ולרוח החיה מאחורי בניית כוח צבאי אוטונומי בג'נין, שממנו יצאו מחבלים לפיגועים בישראל. הוא נעצר בעבר שבע פעמים בשל מעורבותו בטרור.

למפקד הפלגה השנייה רפ"ק ר' (46), שהיה אחראי למעצר, יש היכרות רבת שנים עם א־סעדי.

"ב־2018, אחרי שלוש שנים של חיפושים אחריו, עצרתי אותו פיזית בידיים שלי כשהייתי מפקד צוות בימ"ס", הוא מספר. "א־סעדי התחבא אז בבית של אחותו, ובאותה תקופה לא העזו לפתוח בירי על היחידות המיוחדות. גם אז, כמו היום, הוא שימש מנהל כספים שמממן, מסית ומדרבן צעירים, אבל לא אוחז בנשק. הוא ישב שנתיים בכלא ושוחרר בתקופת הקורונה. היה ברור שזה רק עניין של זמן עד שייתפס שוב".

מתי ידעת שאתם יוצאים לעצור אותו?

רפ"ק ר': "חודשיים קודם לכן נודע לי שהוא מבוקש. לא הופתעתי. על פי המידע המודיעיני מהשב"כ, הוא מתנייד ממקום מסתור אחד למשנהו, אבל פעם ביום מגיע לביתו לארוחת ערב בת שעה עם אשתו והמשפחה. הבית ממוקם בפאתי מחנה הפליטים ג'נין, מול שכונת הווילות של העיר עצמה.

"הפעילות נקבעה ל־10 בלילה, שעה שבה היה לנו חלון הזדמנויות. ידענו שלבית יש יציאה אחורית שמהווה מקום מילוט למפעל בטון ומשם לעומק המחנה. היות שאלו שעות שבהן הסביבה עדיין ערה, ידענו שניתקל בירי סביבתי, אבל מנגד תיארנו לעצמנו שא־סעדי לא יילחם, מחשש שבני משפחתו ייפגעו. כשהגענו לחזית הבית נשמעו קריאות 'ג'יש, ג'יש' ('צבא, צבא'). א־סעדי שמע אותן, וכשנכנסתי עם כוח הפריצה הוא כבר לא היה שם. על השולחן נותרו סירים וצלחות, שלימדו שהוא נמלט באמצע הארוחה".

רס"ר ש' (23), סגן מפקד צוות בפלגה, היה באותם רגעים ברחבה של מפעל הבטון. "היו שם חומה גבוהה ושער ברזל, אז נאלצנו לעלות עם סולם כשאיתנו גם לוחם צה"ל מיחידת 'עוקץ' וכלבו", הוא נזכר. "קפצנו מגובה של שניים וחצי מטרים עם האפוד והנשק והתעכבנו קצת, כי הקפיצה מהחומה היתה מסורבלת עבור הכלבן והכלב.

"התמקמתי ראשון מול היציאה האחורית מהבית של א־סעדי. בלוקים ולוחות מתכת גדולים הסתירו לי את הדלת, אבל פתאום ראיתי אדם קצת מבוגר צועד מולי עם ידיים בכיסים. העיניים שלנו נפגשו והוא השפיל מבט והמשיך ללכת בקור רוח. הוריתי לו לעצור, והוא הרים ידיים, התקרב אלי והציג את עצמו כאח של א־סעדי. ידעתי שזה שקר, ושהוא א־סעדי בעצמו. שמתי עליו אזיקים והוא גילה לנו שיירו עלינו, מאיזה כיוון והיכן נמצאים החמושים".

נעשה שטינקר?

ר': "פחד על החיים שלו".

ש': "הוא בקושי סיים לדבר, וחטפנו מטחי ירי מכל כיוון. בגלל שהיינו גלויים ולא היה מה שיסתיר אותנו, הירי היה מדויק. א־סעדי לא רצה לזוז ונאלצנו לגרור אותו בחולצתו כמה מטרים, כשהוא שוכב על הקרקע. בשלב מסוים הוא ניסה לברוח, ואיימתי שנשלח אליו את הכלב. הוא נבהל ועמד על רגליו. מצאנו מסתור מתחת למרפסת קטנה והקיר שלה התמלא חורים.

"כמות האש היתה מטורפת, וירינו בחזרה יחד עם לוחמים נוספים שהיו קרובים אלינו. כוח הפריצה ביקש שנגיע לבית של א־סעדי ונתבצר שם עד להגעת החילוץ של הג'יפים הממוגנים. הם המתינו במרחק של 20 דקות מהבית, כדי לא להסגיר אותנו.

"בין המיקום שלנו לבית של א־סעדי הפרידו 30 מטרים. איך שהתקדמנו, א־סעדי עשה את עצמו נופל. הוא החליט להקשות עלינו. הפעם פקדתי לשחרר את הכלב והוא נשך אותו קצת ברגליים. היינו תחת ירי בלתי פוסק, ולא היה לי זמן לטריקים של המבוקש. הוא שיחק אותה כאילו נפגע, שכב על הרצפה וסירב לקום".

ר': "כמפקד הפלגה הוריתי ללוחמים לתפוס אותו בידיים וברגליים ולגרור אותו לבית, כי הם היו מטווחים כל הזמן".

ש': "פתחנו רימון עשן, שהסתיר אותנו לזמן קצר, ואחד הלוחמים תפס את א־סעדי בחולצה וגרר אותו שוב, בזמן שחיפיתי עליהם והשבתי אש לשלושה מוקדי ירי. כשהגענו למדרגות הבית, כוח הפריצה תפס את א־סעדי והכניס אותו פנימה".

נתקלתם בעבר במבוקש שמסרב ללכת ומעדיף שיגררו אותו 30 מטר?

ר': "גם אם זה קורה, הם עומדים מהר מאוד על הרגליים. א־סעדי היה עקשן בצורה יוצאת דופן. הוא גם סירב שנצלם אותו עבור השב"כ ולא הפסיק להזיז את הראש, עד שאחד הלוחמים אחז בפניו".

היציאה מהמחנה עם א־סעדי היתה תחת אש, אולם הבלאגן האמיתי הגיע כעבור כמה שעות, כשהתברר שמצלמות המפעל תיעדו את בכיר הג'יהאד נגרר על הקרקע, והסרטונים פורסמו ברשתות החברתיות של תושבי ג'נין. מכאן היה קשה לעצור את הסחף. הג'יהאד הבטיחו נקמה על ההשפלה, המתיחות הביטחונית מול עזה גברה משמעותית, וצה"ל ביקש מתושבי הדרום להישאר בקרבת המרחבים המוגנים.

כמה ימים לאחר מכן, ב־5 באוגוסט, החל צה"ל במבצע "עלות השחר" עם סיכול ממוקד של מפקד החטיבה הצפונית של הג'יהאד בעזה, תייסיר אל־ג'עברי. במקביל, חיל האוויר תקף מחסנים לאמצעי לחימה ועמדות צבאיות של הארגון, ולמחרת חוסל גם מפקד החטיבה הדרומית, ח'אלד מנסור.

הג'יהאד, מצידו, שיגר מאות רקטות לעבר ישראל, ורק בשעת לילה מאוחרת של 7 באוגוסט נכנסה לתוקפה הפסקת אש.

איך הרגשתם כשלפני כחודש נגזרו על א־סעדי רק 22 חודשי מאסר בשל הסתה, התחזות וביצוע שירות עבור הג'יהאד האסלאמי?

ש': "לא מתפקידנו לקבוע כמה הוא יקבל".

ר': "ברור לי שאין הלימה בין העונש למעשים שלו, אבל זה לא באחריותנו. זה עונש שמקביל לגנב רכב בפעם השלישית. כנראה בעתיד הוא ייעצר שוב, כי כעת הוא גיבור בעיני עצמו וגם בעיני ארגוני הטרור".

אתם מעריכים שעם כניסתו לכלא ייווצר ואקום בג'נין?

ר': "מבחינת ההסתה לא ייווצר שום ואקום, אבל אני מאמין שיש פגיעה כלשהי בהעברת הכספים לחמושים. לא יפתיע אותי אם א־סעדי ימשיך בפועלו גם בכלא".

נס בדירה הממולכדת

כחודש לאחר מעצרו של א־סעדי, ב־28 בספטמבר 2022, השתתפה הפלגה של ר' בעוד מבצע מתוקשר ששורשיו נעוצים ב־7 באפריל, בפיגוע הירי לעבר ה"אילקה בר" ברחוב דיזנגוף שבו נרצחו יותם מגיני, תומר מורד וברק לופן ז"ל. את הפיגוע ביצע ראאד חזאם (28), שחוסל כעבור כמה שעות.

ראאד גדל בבית שלא מכיר בעם היהודי. האב, פתחי, קצין לשעבר במנגנוני הביטחון הפלשתיניים, מסית דרך קבע כנגד ישראל וסוחף אחריו את בניו. אחיו של ראאד, עבד חזאם (35), המשיך את המסורת הרעילה והוגדר כפצצה מתקתקת. יחד עם הסייען שלו, אחמד אלעונה, כבר הוציא לפועל פיגועי ירי, ובהם לעבר כלי הנדסי של משרד הביטחון. הוא היה על הכוונת של שב"כ.

"קיבלנו את השם שלו כיומיים לפני היציאה למעצר וידענו שהוא מתגורר בדירת מרתף של בניין מגורים השייך למשפחתו", מגולל רפ"ק ר' את הסיפור. "לפי המידע המודיעיני, בבית נמצא גם הסייען ושניהם היו חמושים, כך שהיה ברור שלא ייכנעו אלא ישיבו מלחמה. הם התעסקו עם מטענים והיה להם חלק במלכוד המחסומים בכניסה למחנה כדי לפגוע בכוחות הביטחון".

מפקח ת', מפקד צוות בפלגה, מוסיף שהמעצר תוכנן לשעות הבוקר, אף שעד לאותו יום פעלה הימ"ס רק בלילות. "כשהגענו לבית לא היו כמעט גברים ברחובות", הוא נזכר. "החמושים ישנים במהלך היום ומתעוררים בלילה כדי להתעמת עם הלוחמים הישראלים. ברגע שאנחנו נכנסים למחנה הפליטים מופעלות סירנות ומוקפצת כיתת כוננות, כך שבתוך כמה שניות יורים עליך מכל כיוון".

בעוד תפקידו של ת' היה לאגף את הבית ממרחק, מפקד היחידה ד' ומפקד הפלגה ר' עמדו סמוך לחזית הדירה, ואילו רס"ר ש' ולוחמים נוספים נצמדו לחומת החצר, שהיתה בגובה שני מטרים. סגן מפקד היחידה, רפ"ק ב' (37), שהצטרף לפעילות כלוחם, הגיע עם כוח נוסף לחלק האחורי של החומה.

התוכנית היתה לפרוץ לדירה?

ר': "לא. תכננו להפעיל נוהל 'סיר לחץ', שבו כורזים למחבלים לצאת. אם זה לא הולך, יורים על הבית כדי לגרום להם להיכנע".

סגן מפקד הימ"ס בדיוק חלף על פני הכניסה של הדירה, וכנראה הוא ולוחמיו נצפו במצלמות האבטחה של המחבל. שניות ספורות אחר כך, בטרם התחיל 'סיר הלחץ', אירע פיצוץ רב עוצמה ויחידת הדיור של המבוקשים קרסה לקרקע ועלתה באש. האדמה רעדה, בלוקים ואבנים עפו באוויר ופטריית עשן ענקית היתמרה לשמיים.

נבהלתם?

ר': "הופתענו ולא ציפינו. לראשונה נתקלנו במחבלים שממלכדים את הדירה שלהם, מתוך מחשבה שנפרוץ פנימה וניפגע. לא נלחצתי, כי ידעתי שהלוחמים לא היו בחזית הפיצוץ".

רס"ר ש' עמד צמוד לחומה, וקיר הבלוקים קרס עליו ועל הכוח שאיתו. "זה היה נס", הוא אומר כעת. "לא ראיתי כלום, רק שמעתי את הרעש. הייתי בטוח שהמטען הוצמד לחומה כי הרגשתי הדף חזק. מייד אחר כך היו שלושה פיצוצי משנה, כנראה ממטענים שעפו מהבית".

סגן המפקד, רפ"ק ב': "מייד הבנתי שמדובר במטענים. עפו עלינו כמויות של אבנים. כל אותו יום הוצאתי אותן מתוך האפוד והבגדים. אם הפיצוץ היה קורה עשר שניות קודם לכן, כשהייתי מול הכניסה לבית, כנראה לא היינו מדברים היום".

המחבלים הפעילו את המטענים בעזרת שלט, כשהם ממתינים בחצר, ובחסות המהומה ניסו לברוח בקפיצה מעל לחומה, בדיוק במקום שבו שהו ב' והכוח שלו.

"מייד אחרי הרעש החזק השתרר שקט, ממש דממה", מתאר ב'. "שמענו רחשים מכיוון החצר, כמו לחישות וטפיפות רגליים, וראינו שניים שקופצים מעל לחומה, ממש לידנו. ירינו בהם כשהם באוויר והם נפלו על הקרקע לרגלינו. זיהינו אותם מייד, לפי התמונות שקיבלנו מהשב"כ לפני המבצע. לשניהם היה נשק ביד".

אלא שהדרמה הגדולה המתינה בפתח. אש תופת הקיפה את הלוחמים, תופסת את מפקח ת', שנכנס לשלד של בניין ללא קירות ונותר נצור במקום במשך שעתיים וחצי. "האזור שבו שהינו היה חשוף ליורים, והם טיווחו בנו במשך כל הזמן", הוא מספר. "הצטמצמנו כמה לוחמים בתוך נישה של מטר, ואם ניסינו לזוז חטפנו כדורים ישירים. היה בלתי אפשרי לצאת משם".

ר': "הוריתי לת' לא לזוז. זה היה אור יום וקשה לזהות ככה את מקורות הירי. המיקום של סגן הימ"ס ב' היה מורכב אפילו יותר. במקור תכננו לצאת ממחנה הפליטים בהליכה רגלית של 150 מטר, ושם המתינו הג'יפים הממוגנים, אבל מפקד היחידה שינה את התוכנית וקבע שהרכבים הממוגנים ייכנסו אלינו ויצאו ב'שאטלים' עם הלוחמים. אז הירי היה חריג בעוצמתו, אבל היום זו כבר שגרה".

היה סיכוי שמישהו מהחמושים יתקרב אליכם כדי לבצע פיגוע התאבדות?

ר': "לא, כי היו צלפים מסביב שפגעו במי שהעז להתקרב. חוץ מזה, היום המחבלים הם בעניין של הקרבה ולא של התאבדות. הם לוקחים את הסיכון שאולי ייהרגו, מקפידים לשים על מחסניות כלי הנשק תמונות של מבוקשים שחוסלו, אבל ישמחו יותר אם יישארו בחיים".

מפקד היחידה, סנ"צ ד' (50), מצטרף לשיחה: "המבצע עצמו הסתיים בתוך דקה כשהמבוקשים נהרגו, אבל כוח האש של החמושים הפתיע אותנו. הג'יפים הממוגנים נכנסו שוב ושוב כדי להעמיס לוחמים. זה היה אחד ממבצעי החילוץ הארוכים ביותר שעשינו".

"יום ציד" בג'נין

רנ"ג נעם רז ז"ל (47) היה לוחם ימ"מ ותיק ומוערך. ב־22 באפריל 2022 השתתף במבצע לסיכול חוליית טרור שהיתה בדרכה לביצוע פיגוע, והצליח להרוג מבוקש מטווח קצר. מייד אחר כך העניק טיפול מציל חיים למפקדו, שנפצע קשה. על פועלו בתקרית הוענק לו צל"ש.

פחות מחודש אחר כך לקח נעם חלק בכיתור ביתו של פעיל הג'יהאד האסלאמי בוואדי בורקין שליד ג'נין. בזמן יציאת הכוחות מהשטח נפגע באורח קשה בהיתקלות עם חוליית מחבלים, ולאחר שעות בודדות נקבע מותו.

החוליה ההיא היתה על הכוונת של שב"כ. אחד המחבלים שהיה חבר בה הוא פארוק א־סלאמה (37) ממחנה הפליטים ג'נין, ששימש מעין קמב"ץ מקומי השומר על קשר עם תשתית הטרור "גוב האריות". כל חסימות הכבישים, הצבות המטענים או תכנון הירי על לוחמים נוהלו על ידיו.

בשל פעילותו נותר א־סלאמה חמקמק, עובר מדירת מסתור אחת לאחרת, דבר שהקשה על שב"כ להשיג מידע מדויק על מיקומו. שעת הכושר הגיעה ב־3 בנובמבר 2022, יומיים לפני חתונתו המתוכננת.

"החלטנו לצאת ל'יום ציד' במחנה הפליטים, שבמסגרתו אין כתובת מוגדרת", מסביר סגן מפקד פלגת המסתערבים, פקד ה' (42). בשנים האחרונות הוא המסתערב המעוטר ביותר במדינה, הנושא חמישה צל"שים.

"ימי הציד היו אופייניים לאינתיפאדה השנייה, והיום הם נדירים בזכות מידע מדויק של שב"כ", הוא ממשיך, "ועל פי התוכנית שגובשה ביחידה המודיעין, יגיע מהמסתערבים בשטח. הכנו מראש סיפורי כיסוי לכמה תרחישים: למקרה שיישב בבית קפה ומסביבו חמושים, אם יסתובב ברחוב, או אם ניאלץ להמשיך לנסוע עם הרכב. התושבים במחנה מכירים זה את זה, והשטח היום רגיש יותר מבעבר. המחבלים חשדנים יותר, כי מסתערבים הם כבר לא סוד. גם הפעם הוחלט לעבוד באור יום, כי ידענו שא־סלאמה ייצא לסידורים לפני החתונה.

"נכנסנו למחנה ב־10 בבוקר ברכבים מוסווים, שהסתובבו באזורים שונים. הרחובות היו שוקקים, מלאים באזרחים ובחמושים. נטמענו בשטח במשך שלוש שעות, ישבנו לאכול, רכשנו סיגריות וקנינו ירקות ופירות. היתרון שלנו כיחידה הוא הגמישות. נעשה הכל כדי להפוך לחלק מהנוף של השטח העוין ולסיים את המשימה. המודיעין צף תוך כדי פעילות".

רפ"ק א', מפקד אחת מפלגות הלוחמים, החליט להצטרף לרכב המסתערבים והתלבש כמותם. "א־סלאמה טרטר אותנו", הוא מחייך. "עלה לאוטו, ירד ממנו, נכנס לבית, יצא החוצה וקנה עגלים לשחיטה עבור החתונה שלו. הוא התנהג כמו מבוקש זהיר, והסייען שלו בדק כל מקום לפני כן. לפעמים קיבלנו מידע שהוא במקום מסוים, ועד שהגענו אליו הוא כבר נעלם".

ה': "את כל הבדיקות האלה צריך לעשות בלי למשוך תשומת לב, אבל כעבור שעתיים הודיעו מהשב"כ שאחד מכלי הרכב שלנו כנראה נחשף, ותושבים דיווחו עליו לחמושים כחשוד. המסתערבים שם עזבו את המקום.

"כעבור חצי שעה נודע שא־סלאמה נמצא באטליז ואיתו 12 חמושים. החלטנו להמתין. היינו מעטים, המקום עוין, וקרב יריות עלול להפוך למרחץ דמים עבורנו. הצהריים הגיעו, ומחנה הפליטים נראה כמו שוק מחנה יהודה ביום שישי. חלון ההזדמנויות נפתח אחרי השחיטה, כשחלק מהחמושים עזבו את המקום.

"בהתייעצות עם מפקד היחידה הוחלט שהמסתערבים לא ייכנסו לאטליז, שכן שלושה זרים במסיבה אינטימית הם אירוע חשוד. ההחלטה היתה שלמקום ייכנס כוח במדים. אני וא' המתנו ברכב, בסמטה סמוכה".

בסרטון שצילם אחד החמושים ונמצא בידי הימ"ס, נראה א־סלאמה משסף את גרונה של עגלה ולאחר מכן מרים בתנועת ניצחון את ידיו עם הסכין כשהן מגואלות בדם. כשהחגיגה הסתיימה, הוא נשאר במקום עם שלושה חמושים. בסרטון נוסף, שצולם במצלמת האבטחה של האטליז, נראה המחבל בצעד לא שגרתי - מניח לפתע את רובה ה־M16 שלו על הרצפה ואז יוצא החוצה מהמקום.

"זה היה הרגע שבו א־סלאמה ראה אותנו מול הפתח", מספר רס"ר ט' (33), סגן מפקד צוות. "הוא ידע שאם יהיה לו נשק ביד מותר יהיה לירות בו. את האקדח הוא השאיר מוסתר במכנסיים".

לרגע נראה כי המעצר יעבור חלק, אולם אז החלה שורת תקלות. אחת הדלתות של רכב הלוחמים נתקעה ורק חלקם יצא החוצה, ובראשם ט'. הם נכנסו לאטליז משמאל ולא הבחינו בא־סלאמה חומק מימין. הכוח שהתעכב כמה שניות כבר יצא, אבל לא הצליח לפגוע במבוקש. אלא שמזלו של א־סלאמה הלך ואזל - הוא פנה בריצה לסמטה שבה המתינו א' והמסתערב ה'.

שיטות זיהוי מיוחדות

בעוד ט' והלוחמים מתמודדים עם מעצר החמושים, הירי הבלתי פוסק והפעוטה שנכנסה במפתיע לאטליז, זיהה ה' את המבוקש מרחוק. "למדתי אותו מתמונות ומסרטונים", הוא מסביר. "יש לנו שיטות זיהוי כמו בדיקת המרחק בין הגבות, צורת העיניים והשפתיים".

א': "הוא רץ אלינו באקדח שלוף, וכל הזמן הסתכל לאחור כדי לראות אם רודפים אחריו. נתנו לו לעבור את הרכב שלנו, כדי לא לירות בו לכיוון שבו היו הלוחמים שלנו, ואז ה' ואני פתחנו את דלתות הרכב. הוא הסתובב אלינו עם האקדח בידו, ואז יריתי בו שישה כדורים".

ה' דיווח בקשר על ההיתקלות והודיע שהמסתערבים בדרך החוצה.

השארתם מאחוריכם את הלוחמים במדים שהתמודדו עם ירי כבד ואינטנסיבי?

ה': "אסור שהמסתערבים ייחשפו. מפקד היחידה הורה להכניס מייד את הג'יפים הממוגנים כדי לחלץ את הלוחמים".

ט', לא נלחצתם כשנשארתם לבד בתוך האטליז?

"ממש לא. זה התפקיד שלנו. זו לא הפעם הראשונה שבה אנחנו מתבצרים תחת אש צולבת. אחרי 15 דקות הג'יפים הגיעו, ובגלל הירי האינטנסיבי הם נעמדו עם הפתח האחורי ממש צמוד לכניסה, כשג'יפים של צה"ל משמשים חוצץ".

ומה עם העצורים?

ט': "הם היו איתנו, למעט האבא של הילדה".

הוא אמר לכם תודה שהצלתם את הבת שלו?

ט': "לא ציפינו למשהו כזה, אבל אני בטוח שהוא שמח שדאגנו לה".

ה': "בסופו של דבר, למרות הפעילות המורכבת והאירועים הבלתי צפויים, השגנו את המטרה. חיסלנו מחבל שביצע פיגועים, תכנן להוציא לפועל עוד כמה ולקח חלק בירי על נעם רז".

זה מתסכל כשמחסלים מחבל מתוחכם, בעל השפעה, אבל המוטיבציה להוציא פיגועים נגד ישראל אינה פוחתת?

א': "זו העבודה שלנו. אנחנו לא יכולים להרים ידיים. תמיד יקומו מחבלים חדשים".

ט': "הרצון שלנו לעצור מחבלים הוא למען המדינה, זה בדנ"א של היחידה. גם לאחר שא־סלאמה חוסל לא היתה לי בעיה להיכנס למחנה הפליטים למחרת לעוד מבצע מעצרים. המוטיבציה כאן גבוהה".

ה': "מה שמוביל אותנו הוא השליחות, והיא לעולם לא תיגמר. יחוסל אחד ויקומו עוד עשרה - הייעוד שלנו הוא לשמור על ביטחון אזרחי ישראל".

"זביידי רעד מפחד"

כשבועיים לאחר חיסולו של א־סלאמה, ב־22 בנובמבר 2022, יצאו שני תלמידי כיתה י"ב מדלית אל־כרמל, טירן פרו וחברו, לערוך קניות בכפר ברטעה, שחציו בישראל וחציו בשטח פלשתיני. הם היו מעורבים בתאונת דרכים, ובעוד החבר הוטס במסוק למרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, טירן אושפז במצב קשה בבית החולים בג'נין.

חוליה של רעולי פנים חמושים מהג'יהאד האסלאמי חטפה אותו, בהוראתו של ג'יבריל זביידי (35), אחיו הצעיר של זכריא זביידי (47), ששימש בעבר מפקד גדודי חללי אל־אקצא בג'נין והיה מנהיג בריחת האסירים הביטחוניים מכלא גלבוע לפני כשנה וחצי. לטענת משפחתו של טירן, בעת החטיפה הוא היה בחיים אולם המחבלים ניתקו אותו מהמכשירים ומהצינורות וגרמו למותו.

זביידי הצעיר קרוב מאוד לאחיו זכריא. יחד בנו בג'נין שתי וילות צמודות, הממוקמות במתחם מגודר ומוקף מצלמות אבטחה. "ג'יבריל זביידי היה מבוקש על ידי השב"כ בגלל החטיפה, וגם משום שניסה לטרפד את המשא ומתן להחזרת הגופה", מבהיר רפ"ק ב', סגן מפקד היחידה. "גם הוא, כמו א־סעדי, היה אחראי למחסומים ושלח חוליות של מחבלים לפגוע בכוחות צה"ל. הוא בעל מעמד".

גופתו של טירן שוחררה יומיים לאחר החטיפה, אולם המבצע למעצר זביידי התבשל עוד כחודשיים ונקבע ל־12 בפברואר השנה.

"היה חשוב לנו לקבל את המשימה הזו, מאחר שגם במג"ב וגם בימ"ס משרתים לא מעט לוחמים מהעדה הדרוזית ורצינו לסגור עבורם מעגל.

"ידענו שזביידי מתגורר ליד כביש ראשי, אבל האזור סמוך לשטחים פתוחים, מה שהופך את הלוחמים שמכתרים את האזור לחשופים", מסביר ב'. "הלוחמים במדים ירדו מהרכבים והקיפו את הבית, ואחד מהם קרא לזביידי בערבית והורה לו לצאת. הדלת נפתחה, אשתו התקרבה אלינו והבטיחה שהוא כבר מגיע. דרך החלונות ראינו תכונה בבית, אנשים זזים ממקום למקום. חשבנו שזביידי מתכנן לברוח, אבל הוא יצא בידיים מורמות. ברגע ששמנו עליו אזיקים, התחיל ירי מכל כיוון. משכנו אותו לבית סמוך והתבצרנו שם. החמושים ירו גם על הבתים של האחים זביידי, למרות שהיו שם נשים וילדים, ואנחנו המתנו לחילוץ של הג'יפים הממוגנים".

איך זביידי הגיב במהלך הירי?

"עמדתי לידו כל הזמן, הוא רעד מפחד. כשהג'יפים הגיעו, הכנסנו אותו לאחד מהם ובדקנו את המכונית הפרטית שלו. מצאנו שם מצבור של תחמושת צלפים".

"גמישות בהפעלה"

מפקד היחידה סנ"צ ד' הוא גם אב לילדה קטנה, מה שהופך את האירוע עם הפעוטה בת השנתיים שהצילו לוחמיו למרגש יותר עבורו.

"ההחלטה איזו יחידת מסתערבים נשלחת לפעילות בגזרה שבה פועלת גם דובדבן הצה"לית היא החלטה של אוגדת איו"ש, שקשורה ליכולות של כל יחידה", הוא מסביר. "מה שמאפיין את ימ"ס מג"ב איו"ש הוא הגמישות בהפעלה. אנחנו ערוכים להקפצה מעכשיו לעכשיו, ולא חוזרים לאחור גם אם יש תקלות. את הפעילות על א־סלאמה, למשל, המשכנו למרות שאחד מרכבי המסתערבים נחשף. זו יחידה שחותרת למגע".

לאור העובדה שהפלשתינים מגלים יכולות טכנולוגיות, זה מקשה על המסתערבים?

"הכי קשה לנו מאי־פעם, במיוחד אחרי כישלון הפעולה החשאית בעזה ב־2018 שבה נהרג סא"ל מחמוד חיר א־דין מהמערך למבצעים מיוחדים של אגף המודיעין. המחבלים רגישים למה שקורה באוויר ומחפשים רחפנים ומל"טים של צה"ל. הם עורכים בידוק לכל רכב מסחרי גדול, במיוחד בג'נין ובשכם, כי למדו שהיחידות המיוחדות משתמשות לפעמים במכוניות כאלה.

"לאחרונה הם שמים מחסומים ממולכדים בכניסות למחנות הפליטים, במיוחד בלילות, ומשתמשים ברשתות החברתיות שלהם כדי להפיץ אזהרות ביחס לכלי רכב חשודים".

איך מתמודדים עם המצב הזה?

"אנחנו מתאימים את עצמנו בשיטות הפעולה ובהפעלת אמצעים טכנולוגיים. זה כמו משחק שחמט".

ואיך אתה "מזפזפ" בין היחידה התובענית להורות לילדה קטנה?

"כדי שאתם תחיו ברוגע, מישהו אחר צריך לחיות כמו משוגע. זו הדרך שבה בחרתי".

tala@israelhayom.co.il