"הלוואי שלא הייתי במרכז כל הזמן", אומר אבי נמני בקולו השקט, השקול. "נוצר איזה רושם שאני משהו יוצא דופן. אבל אני כמו כל בן אדם נורמלי. מי שמנסה לצייר אותי בכיוונים אחרים עושה טעות מאוד גדולה. אני בן אדם פשוט, צנוע, שקט, רגוע. אין לי מחשבות הזויות בראש. אני לא שונה מאף אחד אחר".
אבל להיות אבי נמני זה הדבר הכי רחוק משקט בחיים. בגיל 42 הוא סוגר 25 שנים מאז פרץ לביצת הספורט המקומי, ולא עזב אותה לרגע - תמיד עם רעש גדול מסביב, הצלחות גדולות ואכזבות וריבים מתוקשרים. כשחקן, כמאמן, כסוכן שחקנים. די לשבת איתו בבית קפה ולצפות בהשתאות במבול הטלפונים ובמצעד לחיצות היד מכל אדם שני שניגש אליו, כדי להבין שהאיש הוא אייקון.
הוא תמיד היה סוליסט, מחושב, קר רוח. אחד כזה שאצלו תמיד "הכל בסדר", הוא "לא רב עם אחד", "לא מקנא באף אחד", וכל המלחמות הספורטיביות הרבות ששמו נקשר בהן לא התחילו בו, חלילה. כשהיה שחקן האוהדים סגדו לו, עטפו אותו באהבה, פרסו לכבודו שלטי הערצה ענקיים ביציע 11 בבלומפילד. הוא עצמו דאג להחזיר להם יחס חם ואישי. הגיע לאינספור אירועים של אוהדים, חתונות ובר־מצוות, והפך בעיני האולטראס הכחולים־צהובים לכל יכול.
היום הוא אחד מסוכני השחקנים הבולטים בארץ, עם יותר מ־100 שחקנים שמיוצגים אצלו, לדבריו. בין השמות אפשר למצוא את אלירן עטר, מאור בוזגלו, טוטו תמוז, איתי שכטר, גל אלברמן, אריאל הרוש, וכמובן, יוסי בניון. בין הזרים הבולטים שהוא מייצג אפשר למצוא את שחקני הפועל באר שבע אג'ידה, סוארס וחובאן, את מנגה מקריית שמונה ורבים אחרים. הוא מייצג גם שחקנים לא ישראלים שמשחקים בליגות בעולם, לרוב בשיתוף פעולה עם סוכנים מחו"ל.
"הגעתי למקצוע הזה מאפס", הוא אומר, אבל אם יש מישהו שלא התחיל את העבודה הזאת מאפס, זה נמני. ההיכרות שלו עם הענף והקשרים האישיים הביאו לו במהירות את המיוצג הראשון, מואנס דאבור, ששיחק במכבי ת"א וכיום בגראסהופרס השוויצרית. אחריו באו עוד רבים.
"ביקרתי בהרבה מאוד סוכנויות שחקנים בחו"ל ולמדתי איך הן עובדות. צירפתי אלי את מי שהיום הוא שותף שלי, עו"ד גיא פרימור, ד"ר למשפטים, שהיה בעבר קפטן נבחרת הנוער ושיחק גם בבוגרים של מכבי. אנחנו לא עובדים כמו סוכני שחקנים אחרים בישראל, אנחנו ממש סוכנות שחקנים בינלאומית, עם סטנדרטים בינלאומיים, שנותנת מענה לשחקן 24 שעות ביממה. לא רק במו"מ כדי להשיג חוזה. אנחנו עובדים עם יועצים מנטליים ופיזיולוגיים, ויש לנו סקאוטים שאנחנו מעסיקים. אנחנו גם בתהליך של בנייה של בתי ספר לכדורגל בכמה מקומות בארץ".
השחקנים פונים אליך או אתה אליהם?
"בהתחלה אני פניתי, כי רצינו לגייס כמה שיותר. פעלתי בשקט, כי לא רציתי שיידעו שאני בפלטפורמה הזאת, וככה הצלחנו להחתים לא מעטים. היום זה כבר הדדי, לפעמים אנחנו פונים ולפעמים פונים אלינו".
לקחת שחקנים מהרבה סוכנים.
"עוד לא קרה פעם אחת שגנבנו שחקן שחתום אצל סוכן אחר. עד היום לא תבעו אותנו. אם שחקן מדבר איתנו הוא חייב להוכיח שהוא חופשי ולחתום על תצהיר שהוא לא חתום אצל מישהו אחר".
ישבת עם ערן זהבי בבית קפה, והוא חתום אצל סוכן אחר.
"זהבי הוא חבר שלי. נפגשתי איתו באופן חברי, כמו שאני נפגש איתו לא מעט פעמים. הפעם זה היה במקום שלצערי צילמו. אם רוצים להסתתר לא נפגשים בבית קפה, אתה מבין? לא היה לי מה להסתיר.
"ראיתי את ההדים שזה עשה, וביוזמתי התקשרתי לסוכן שלו (רונן קצב; ע"נ) ואמרתי לו שהוא יכול להיות רגוע לחלוטין, ושלא דיברתי איתו על שום קבוצה. אני לא אעביר את זהבי ממכבי לשום מקום. אני לא רוצה לפגוע לא במכבי ולא בקהל שלה, ואני חושב שהוא נמצא היום בְמקום שהוא טוב לו".
אבל כשאתה מדבר עם שחקן כזה או אחר שנמצא תחת חוזה, הוא יכול להחליט שאתה טוב יותר עבורו ולעבור אליך.
"הוא תחת חוזה. אתה צריך אישור מהסוכן שלו לשיתוף פעולה, לא מהשחקן עצמו. אם שחקן שחתום אצל סוכן אחר פונה אלי ואומר לי שלא טוב לו, שאין לו קבוצה ושהוא רוצה לעבור אלי, אני אומר לו להביא לי אישור בכתב שהוא סיים עם הסוכן האחר.
"יש הרבה מאוד שחקנים שהיו בלי חוזים חתומים אצל סוכנים, רק עם דברים בעל פה. אנחנו הצלחנו לשים עליהם את היד. אני חושב שהיה לנו יתרון, מאחר שאני מכיר הרבה מאוד שחקנים באופן אישי, מתוקף העבודה שלי. אבל אם בסופו של דבר לא אשיג להם קבוצות וחוזים טובים, אז גם השם שלי לא יעזור.
"אני יודע מה זה נפש של שחקן, כי הייתי בכל הצמתים בכדורגל. אם שחקן שלי רב עם מאמן, אני יודע בדיוק איך לעזור לו ולכוון אותו להתנהל נכון. אני יודע מה המאמן מרגיש וחושב, אני מבין שגם הוא בלחץ, תחת זכוכית מגדלת ורוצה להצליח. בסופו של דבר, שחקן כדורגל צריך לעשות כמה שפחות טעויות בדרך ולקבל עצה נכונה, הכוונה נכונה".
היו שחקנים שפנו אליך ולא קיבלת?
"בוודאי. שחקן שמתקבל אצלנו זה שחקן עם פוטנציאל של יציאה לחו"ל או משחק בנבחרת. אחד כזה שניתן לו את כל תשומת הלב ונשקיע בו. מי שלא מתאים לנו, אנחנו אומרים לו בנימוס ובכבוד שאין לנו מספיק זמן לייצג אותו".
זה לא נראה לך בעייתי שאתה גם סוכן שחקנים וגם פרשן במשחקי כדורגל ובתוכניות ספורט, שצריך לתת פרשנות על השחקנים שאתה מייצג?
(צוחק) "מי שיש לו יושר פנימי לא צריך לדאוג משום עיסוק. לא שמעתי עוד על שחקן שאמרו עליו שהוא טוב, וזה עשה אותו טוב יותר ממה שהוא באמת. אז אמרו שאני אומר מילים טובות בשידור על שחקנים שאני הסוכן שלהם. זה שטויות".
מי עומד מאחורי הדברים האלה?
"המתחרים שלי, עם כמה אנשי תקשורת, שאני בעימותים איתם כבר שנים. מפת האינטרסים מאוד ברורה כאן: מי ששונא אותך, תמיד ימצא מה לכתוב נגדך. זה לא ייגמר, העניין הזה. היו נגדי טורים בעיתונות, ועוד יהיו, אני מבטיח לך. לא צריך להתרגש מכל דבר. אז אמרו, אז כתבו. לא כזה סיפור. זה לא גורם לי לא לישון טוב בלילה. אם יש לשון הרע, אנחנו נתבע.
"מי שלא אהב אותי כשחקן, לא אוהב אותי עכשיו. מי שקינא בי כשחקן, מקנא בי עכשיו. זה גלגל כזה, ואנחנו חיים בעולם עם אנשים כאלה. ודי, אני כבר לא מתרגש מכלום. אז בסדר, יש אויבים, אנחנו נילחם בהם. האוטופיה הזאת שהכל הולך חלק והכל מסתדר והכל ורוד - זה לא קיים. לא קיים. אני לא מאמין בזה.
"לי אין עניין לעשות רע לאנשים. אני בא בטוב. לא חושב אף פעם מחשבות שליליות. יש הרבה מאוד אנשים שמנסים להביא אותי למקומות האלה, ולצערי אני מוצא את עצמי בפוזיציה של עימותים מול אנשים, מה שאני ממש לא רוצה שיקרה".
למשל?
"לא חסר, לא חסר. מיליון ואחד דברים. כל הזמן נוצרות סיטואציות בעייתיות, יש את זה בכל עסק. אם אתה סוכן ביטוח אז אתה נלחם עם מיליון סוכנים אחרים, ואם אתה חברה למכוניות אז אתה נלחם עם כל החברות האחרות. התחרות היא תמיד קשה, ואנחנו תמיד עבדנו קשה, מהרגע הראשון. אני לא מתרגש מזה. להפך, זה מאתגר אותי. צריך לדעת איך יוצאים מהבעיות על הצד הטוב ביותר. אם אני מגיע למצב כזה, כלו כל הקיצין. אני איש מאוד פרגמטי, גמיש וקליל".
"אצלי הדשא של השכן לא ירוק יותר" // צילום: משה שי
הוא גוזר קופון נאה על כל עיסקה. "נהוג שסוכנים מקבלים מהקבוצה הרוכשת עמלה של עשרה אחוזים על כל חוזה עם שחקן. לא תמיד מקבלים את כל העמלה, כי לעיתים יש כמה סוכנים על אותה עיסקה. הכסף הגדול מתקבל מחוזים בחו"ל, שם הסכומים גבוהים יותר".
אתה משתף פעולה עם סוכנים אחרים?
"בארץ לא, בחו"ל כן. יש מלחמה גדולה בין הסוכנים בארץ, אבל הסוכנות שלנו לא שותפה לה. מי שנלחם, נלחם עם עצמו. אנחנו אף פעם לא מסתכלים על אחרים ועל מה שהם עושים. אני לא ברוגז עם אף אחד, אבל אני גם לא בקשר טוב. לא מתעסק עם אחרים. אני גם לא אוהב שאחרים מתעסקים בי, אבל כבר השלמתי עם זה.
"אני חושב שאנחנו עובדים נכון, בצורה הגונה וישרה. אנחנו אף פעם לא משנים מספרים. יש מו"מ, הכל לפי הספר. בגלל זה קבוצות מסתדרות איתנו. לא תמצא קבוצה שתבוא ותגיד שרימינו אותם".
נמני חתום, בין היתר, על ההעברה הגדולה ביותר של הקיץ בכדורגל הישראלי: החזרתו של יוסי בניון למכבי חיפה. "יוסי לא היה צריך עצות ממני או מאף אחד אחר, למרות שתמיד כדאי לפתוח את האוזניים לאנשים מסביב", הוא אומר. "באמצע מאי הוא החליט שהוא חוזר לישראל. הוא היה נחוש בעניין הזה, רצה לסגור מעגל עם מכבי חיפה. אם הוא לא היה רוצה את זה, הוא היה במקום אחר, היו לו אופציות טובות גם באנגליה וגם בספרד.
"מכבי חיפה מאוד רצתה אותו כבר מסוף פברואר, לא ראיתי מצב שהיא מרשה לעצמה שהוא יחזור לישראל ולא ישחק אצלה. באיזשהו שלב התפוצץ המו"מ, זה לא הסתדר, ונפרדו דרכינו ליום אחד. באותו יום יצאו הפרסומים שזה לא קורה. יוסי היה רגוע, הוא פעל נכון. היה חשוב לו שיידעו שהוא רוצה להיות בחיפה, אבל שזה לא מסתדר כלכלית. לא שברנו את הכלים, לא היה אצלנו כעס. לי היתה תחושה שזה כן ייצא אל הפועל בסוף. יום למחרת זה אכן קרה, וסגרנו".
נמני מייצג כאמור גם את החלוץ אלירן עטר המשחק בקבוצת ריימס הצרפתית. עטר הוא הסחורה הכי חמה בשוק ההעברות בימים האחרונים שלה, ולפי הפרסומים הפועל באר שבע ניהלה איתו מגעים אינטנסיביים כדי שיחתום בקבוצה. "הסיכוי שאלירן יישאר בצרפת הרבה יותר גבוה מהסיכוי שיחזור לישראל", אמר נמני ביום ראשון השבוע.
"הנבחרת של היום יכולה להאפיל על הנבחרת שלנו אז" // צילום: משה שי
"גוטמן טעה בשחקנים"
בעוד כשבועיים תפתח נבחרת ישראל את קמפיין מוקדמות היורו, במשחק חוץ נגד קפריסין. נמני מאמין שהפעם יש לנו סיכוי טוב להעפיל לטורניר היוקרתי.
"הקמפיין של מוקדמות המונדיאל היה כושל. אני חושב שאלי גוטמן טעה בו, בעיקר בבחירת השחקנים. להתקבע על שחקנים מסוימים שישחקו בכל מצב, גם אם הם לא טובים בזמן נתון, זה לא נכון ולא בריא. נבחרת זה שונה מקבוצה. מי שנמצא בכושר הכי טוב בזמן משחקי הנבחרת צריך לשחק. אי אפשר לתת לשחקנים שהיו בלי קבוצה לשחק בנבחרת, וגם לא לשחקנים שלא נמצאים בכושר. זה עשה נזק גדול גם לשחקנים עצמם, גם לנבחרת, וגם לאלי גוטמן. הוא הרי תמיד שידר שמי שיהיה בכושר טוב ישחק, וזה לא היה כך.
"לדעתי זה לא יקרה הפעם. אני חושב שגוטמן הפיק את הלקחים, הוא מאמן טוב מאוד, וגם מאמנים גדולים כמו מוריניו, ואן חאל, ונגר ואחרים עברו הרבה כישלונות בקריירה שלהם".
אתה בקשר איתו?
"אני מדבר איתו לעיתים רחוקות, אבל אנחנו ביחסים די טובים. אני אחד מאלה שהגנו עליו כשכולם תקפו אותו ברשעות".
אתה שיחקת שנים בנבחרת, עם כוכבים גדולים כמו ברקוביץ', רביבו, אבוקסיס, איציק זוהר, ראובן עטר. תמיד דיברו על ברקוביץ' ורביבו ככוכבים הגדולים. הרגשת רע עם זה?
"אף פעם לא היתה לי תחושה כזאת בנבחרת. אני לא חושב במושגים כאלה. הם באו רוב הזמן מחו"ל, והיינו חברים. הסתדרנו טוב, וגם היום אנחנו חברים. לא מבלים יחד בלילות, אבל בקשר. כל מאמני הנבחרת ששיחקתי אצלם - שלמה שרף, ריצ'רד נילסן ואברם גרנט - נתנו לי תחושה טובה מאוד. אצל אברם גם הייתי הקפטן".
הנבחרת של היום לא משתווה לזה.
"תתפלא, אני מאמין שהנבחרת של היום יכולה להאפיל על הנבחרת שלנו אז. אנחנו התמודדנו תמיד מול נבחרות שהיו טובות מאיתנו, והיום יש צמצום פערים. לנבחרת הנוכחית יש הרבה מה למכור, יש בה שחקנים טובים, והם צריכים ויכולים להגיע ליורו.
"הבעיה שלנו היא יותר מנטלית מאשר מקצועית. אני חושב שאין כאן מספיק הרתעה במשחקי הבית. פעם היו באות לכאן נבחרות גדולות כמו ספרד וצרפת, ושמחות כשהן יוצאות בתיקו. אולי המעבר מרמת גן לטדי או לחיפה דווקא יעשה טוב.
"בכלל, אני לא מאלה שחושבים שאין כאן כדורגל ולא יכול לצאת מכאן כלום. אני לא בדפרסיה הזאת. הבעיה הכי גדולה שלנו היא הטיפול בילדים שצומחים בכדורגל. הם לא מקבלים חינוך ספורטיבי נכון, לא מקבלים תזונה נכונה, לא מקבלים את האימונים שהם צריכים. לא שמים דגש מספיק על העניין המנטלי, מגיל צעיר ועד הבוגרים.
"הייתי בהרבה מועדונים באירופה וראיתי איזו השקעה יש שם בילדים. מגיל 5-4 צריך להיות שילוב נכון של טקטיקה, פיזיולוגיה, קואורדינציה, טכניקה. ואי אפשר שעל כל 24 ילדים יהיה מאמן אחד. צריך שלושה־ארבעה מאמנים, שיוכלו לראות באמת את הילדים, להתמקד בהם, לשפר ולשדרג אותם. זה פשוט לא קיים אצלנו.
"בשנים האחרונות מכבי חיפה ומכבי ת"א משקיעות מיליונים בעניין הזה. אבל צריך שזה יהיה בעוד קבוצות, כתפיסה ספורטיבית של כל המועדונים".
אתה משדר תדמית של אדם שקט. מה אתה מחפש בתוכניות הצעקות ברדיו ובטלוויזיה?
"אני לא שותף בצעקות, לשמחתי. אני לא מאמין בכל ההשפלות וההעלבות. אני חושב שזה פוגע בסופו של דבר בזה שאומר אותן. גם העברת ביקורת על שחקן או על מאמן או על רמת משחק צריכה להיות מכובדת, ראויה.
"אני אומר תוך כדי שידור את דעתי, בסגנון שלי. אחרים רוצים להגיד את מה שהם רוצים - זכותם. אני לא יכול להגיד לאף אחד מה להגיד ואיך. לי יש את הדרך שלי, את הדעות שלי, ואף אחד לא יכול לכפות עלי להגיד שום דבר. אני יכול להתעמת עם מישהו בשידור, אבל אני לא חוצה את הקווים בשום אופן".
כשאתה שומע את רון קופמן ואחרים צועקים, זה לא מפריע לך?
"כל אחד והסגנון שלו. אם לא היה לקופמן הסגנון הזה, זה לא היה מעניין אף אחד".
היו טענות שזה תורם לאלימות בספורט.
"האלימות בספורט לא נוצרת מסגנונות דיבור של אנשים. היא נוצרת מהרתעה מאוד חלשה ומאכיפה מאוד מאוד מצחיקה של המשטרה ובתי המשפט. המתפרעים מקבלים כאן עונשי בדיחה, וזה אל"ף־בי"ת של אלימות. למרות זאת, אני חושב שהאלימות בספורט נמצאת במגמת ירידה".
מה דעתך על פרשת מחירי הכרטיסים?
"ברור שצריך להוריד את מחירי הכרטיסים, הם גבוהים מדי. אחרי שהמנהלת הורידה אותם, הם כעת במחיר סביר. מצד שני, צריך להעביר את עלויות השיטור והאבטחה הגבוהות שהקבוצות משלמות למשרדים הממשלתיים (האוצר והספורט), כדי להקל על הקבוצות, שגם ככה מפסידות כסף. ככה יהיה להן קל יותר להוזיל את הכרטיסים".
"הייתי מרוגש ברמות"
נמני נולד וגדל בחולון, הילד השני של אסתר (62), גננת בפנסיה, ועמוס (66), מנהל לוגיסטי בחברת תאורה. יש לו אח גדול, בני (44), ושתי אחיות קטנות ממנו - קרן (38) וברכית (32).
"בבית לא דחפו אותי במיוחד לכדורגל, אבל כשהייתי ילד, זה מה שהיה אפשר לעשות בשכונה. לא היו מחשבים ואינטרנט ומיליון ערוצים בטלוויזיה. הייתי יורד מהבניין שגרנו בו בחולון ומשחק כדורגל עם הילדים בשכונה. בגיל 8 אבא שלי לקח אותי יחד עם עוד חבר למבחנים במכבי ת"א".
בגיל 16 התאמן לראשונה עם הבוגרים של מכבי. "אני לא אשכח את זה. גיורא שפיגל היה המאמן, הוא הכניס אותי באמצע משחק האימון, ונתתי גול מאיזה 20 מטר. הייתי מרוגש ברמות שאי אפשר להסביר. בסוף האימון לקחתי את האוטובוס מתל אביב לחולון, שלקח אז איזה שעתיים. זו היתה הנסיעה הכי קצרה שהיתה לי בחיים.
"אתה יודע, אני באתי מבית של הורים מאוד צנועים ורגועים. אבא שלי תמיד היה אומר לי, אל תתרגש. תַראה מה אתה יודע, זה הכל. יצא טוב - טוב. לא יצא טוב - לא קרה כלום. זה מאוד עזר לי, בכדורגל ובחיים האישיים. בסופו של דבר, כדורגל זה לא חיים ומוות".
חוגג אליפות בתחילת הקריירה עם הדרים־טים של מכבי ת"א // צילום: משה שי
בעונת 1989/90, בגיל 17, שיחק נמני לראשונה בקבוצה הבוגרת של מכבי ת"א וקיבל את חולצה מספר 8. הוא זכה עם מכבי בארבע אליפויות ובארבעה גביעי מדינה, ולמרות שהיה קשר התקפי ולא חלוץ, הפך לכובש המצטיין של מכבי בכל הזמנים - עם 174 שערים, ושלישי בטבלת מלך השערים הכללית (אחרי אלון מזרחי ועודד מכנס), עם 194 שערים. נמני גם יצא לגיחות קצרות בקבוצת אתלטיקו מדריד (1998/9), שם שיחק 7 משחקים וחזר למכבי גם בעקבות פציעה וגם לדרבי קאונטי (2000), אך גם משם שב מהר מאוד למכבי ת"א.
מה הפך אותך לאגדה במכבי?
"אין לי הסבר נקודתי לזה. אולי הוויתור שלי על החלום האירופי והחזרה למכבי, ואולי החיבור ההדוק שלי לקהל. הבנתי שכל שחקן צריך לדעת לתת מעצמו, לא רק עבור עצמו. יש קהל מסביב שרוצה יחס ותשומת לב, ואי אפשר להתעלם ממנו, אחרת זה יחזור אליך כמו בומרנג.
"מכבי ת"א עשתה לי טוב בחיים, מבחינה כלכלית ומבחינה אישית, ואני חושב שעשיתי את המקסימום להחזיר לה, והצלחתי בזה".
הוא אומר שההצלחה לא סיחררה אותו. "אני רואה היום שחקנים צעירים שמתחילים להתפרסם, מה קורה להם. חבר'ה בגילאי 23-22. פתאום כל התהילה והפרסום ובחורות - זה מבלבל אותם. גורם להם להסיט את הפוקוס מהמגרשים ומהאימונים לדברים פחות חשובים, והם מאבדים את הדרך. לשמחתי, גם אשתי מאיה וגם ההורים שלי והחברים הקרובים עזרו לי לשמור על עצמי, להיות מפוקס ולהתרכז בדברים החשובים. ברוב המקרים הצלחתי להישאר עם הרגליים על הקרקע".
בעונת 2003/04 ניר קלינגר החליט לוותר עליך ועברת לבית"ר ירושלים. נעלבת?
"שמים את הרגש בצד. אני חושב שהמעבר לבית"ר עשה לי טוב מאוד. הכרתי אנשים חמים ונפלאים, ועד היום הם חברים מאוד טובים שלי. נהניתי שם ברמות שאי אפשר להסביר. זה חישל אותי בתור בן אדם, זה חיזק את האישיות שלי, את הצד המנטלי שלי".
מה עם קצת רגש?
"האמת היא שאני בחור רגיש מאוד, אבל לא רואים את זה עלי. אני לוקח את הדברים פנימה ומתמודד איתם בעצמי. אני לא חושב שאני צריך להביא את זה הביתה, לאשתי, כי כל הצדדים יפסידו מזה. מה לעשות, קשה לי להוציא את הרגשות שלי החוצה, זה מבנה האישיות שלי. מי שקרוב אלי מרגיש שמשהו עובר עלי, אבל אני נמצא בעולם שתמיד צריך לשדר עוצמה. אני רגיש מאוד גם לאנשים, ואני לעולם לא אתן לזה הד פומבי כמו אחרים, שדואגים להצטלם כשהם עושים. אני עוזר להרבה אנשים במצוקה, אבל אני לא אגיד מעבר לזה, כי זה כבר לא יהיה מתן בסתר. בחיים לא אתן שיידעו על זה דבר. מי שמפרסם דברים כאלו עושה לעצמו נזק גדול מאוד".
כמאמן מכבי. "לא לקחתי קשה את הפיטורים ממכבי . אימון לא היה חלום שלי" // צילום: אלן שיבר
"מחנך את הילדים לצניעות"
ב־2008 פרש ממשחק פעיל. בעונת 2008/09 מונה למאמן מכבי ת"א ולמנג'ר שלה, אבל לא הצליח לשחזר את הישגיו המופלאים בתור שחקן. בתחילת 2011 החליט הבעלים, מיץ' גולדהאר, בצעד יוצא דופן, לפטר אותו.
נעלבת?
"לא. צריך לדעת להיות מציאותי, לא להיות רק סביב האגו כל הזמן. אימון זה לא משהו שייעדתי לעצמי. זה לא היה חלום שלי ולא בא מרצון שלי, נקלעתי לזה. אימנתי חצי עונה אחרי שרן בן שמעון פוטר, ואחריה עוד עונה, שדווקא היתה די מוצלחת, שבה סיימנו במקום השלישי עם תקציב נמוך מאוד. שנה אחרי זה כבר לא הייתי מאמן אלא רק מנג'ר. יוסי מזרחי היה המאמן. לא לקחתי את הפיטורים קשה. הסתכלתי קדימה. מה עושים עכשיו, איך הולכים לדרך חדשה ולאתגרים חדשים. אני לא אחד שיכול לשקר לעצמו, אני תמיד מסתכל על הדברים כמו שצריך להסתכל עליהם. יש הרבה אנשים, לא רק בכדורגל, שמסתכלים על החיים איך שנוח להם, ולא כמו שהם במציאות.
"אחרי הפיטורים קיבלתי הצעות עבודה מכל כיוון אפשרי. קבוצות הציעו לי לאמן, קיבלתי הצעה להיכנס לפוליטיקה, גופי תקשורת רצו שאבוא אליהם. יום אחרי שפוטרתי נסעתי לאנגליה, לאברם גרנט. הוא היה אז מאמן ווסטהאם. הייתי שם כמה ימים, היה לי זמן למחשבה. חזרתי לארץ ליומיים־שלושה, ואז נסעתי למדריד, לחבר טוב שלי שהיה עורך עיתון שם, ואנחנו בקשר מצוין מאז ששיחקתי באתלטיקו מדריד. גם שם ישבתי וחשבתי. אני בדעה שצריך לקבל החלטות מהראש, לא מהלב. כשחזרתי, החלטתי שאני הולך להקים סוכנות שחקנים. להשתמש בקשרים שיש לי כדי לעזור לשחקנים. עוד כשהייתי במכבי עזרתי להרבה שחקנים לצאת החוצה. בעצם, עזרתי אז גם לסוכני השחקנים, אלה שהם היום היריבים שלי".
לצד ההצלחות הגדולות במכבי, הדביקו לו גם לא מעט ריבים עם שחקנים, מאמנים, וגם עם הקבוצה עצמה. "אני נמצא באיזה מקום שאני כל הזמן נאלץ לריב. מגיל 17, כל הזמן במלחמה. בכל ענף תחרותי יש קנאה, זה לא בהכרח רע. זה דוחף אותך להצלחה ומאתגר אותך. אבל כשזה עובר את גבולות הטעם הטוב, זה רע. המדינה הזאת היא מאוד מאוד בעייתית. כל מי שנמצא בטופ - רוצים להפיל אותו, מחפשים אותו. זה עצוב. אני חונכתי ככה שאני אף פעם לא מסתכל על מה שקורה אצל מישהו אחר. אצלי הדשא של השכן לא ירוק יותר. אף פעם לא שאלתי כמה זה מרוויח ומה קורה עם ההוא. אני רציתי להצליח, והיה לי מוטו שאם אני מצליח, כל אלה שמסביבי יהיה להם טוב יותר".
איך היחסים שלך עם מכבי?
"הם היו טובים גם כשפוטרתי, והיום הם טובים מאוד. גולדהאר היה בסדר גמור איתי, וגם שאר האנשים שהיו שם במערכת. אני ביחסים מאוד טובים עם ג'ורדי קרויף, ואני סוּפּר הגון והוגן איתם. אני מעריך מאוד את מה שקרויף עושה במכבי, הוא עשה שם שינוי גדול מאוד. מכבי צריכה לעשות הכל כדי שהוא יישאר. מערכת היחסים שלי איתו היא על בסיס יומיומי, אני מדבר איתו הרבה. יש לי לא מעט שחקנים במכבי שאני מייצג".
כשאנחנו מדברים על רגע עצוב כזה שהיה לו בתור שחקן, עיניו מצטעפות, בפעם היחידה בראיון. "הטרגדיה של מני לוי", הוא אומר. לוי שיחק עם נמני במכבי ת"א, איבד את הכרתו במהלך משחק של הקבוצה מול בית"ר ירושלים בשנת 2002, ומאז מוגדר כצמח. "זה מקרה שמאוד כואב לי עד היום. הייתי בקשר מאוד קרוב עם המשפחה שלו, עד שאביו נפטר. היום אני מגיע לאזכרות שלו.
"אתה יודע, לאורך שנים ליוויתי ילדים חולים במצבים קשים מאוד. חלק לא קטן מהם נפטרו, לצערי. אנשים מדברים על הפסדים כואבים, זה שטויות. המקרה של מני והילדים האהובים האלה תמיד מזכירים לי מה חשוב בחיים ומה לא".
האישה מאיה ושניים מילדיהם. "אני משתדל לעזור קצת כשאני מגיע הביתה" // צילום: עמי שומן
כבר עשרים שנה הוא נשוי למאיה (41), ואבא של עדן בת ה־17.5, עילי בן ה־12 ועמית בן ה־7. הם גרים ברמת אביב. לבית הקפה השכונתי הוא מגיע במרצדס שחורה מהודרת, חמוש בשני טלפונים ניידים שלא מפסיקים לצלצל. אברם גרנט, למשל, דוחק בו כמעט בכל רבע שעה שיבוא כבר להיפגש איתו, והנה הוא סוגר קצוות בעיסקת הזר הרומני של הפועל באר שבע, חובאן, שהוא מייצג. הוא מדבר באנגלית שוטפת עם מאמנים וסוכנים שמתקשרים אליו מחו"ל.
אשתו "עובדת בבית נון־סטופ, מסביב לשעון. זאת לדעתי העבודה הקשה ביותר, כל היום עם הילדים, עם הבית. אני נמצא הרבה בעבודה או במחויבויות כאלה ואחרות, אז עול שיעורי הבית, למשל, נופל עליה. אני משתדל לעזור קצת כשאני מגיע. לבשל אני לא יודע בכלל. היא מבשלת טוב מאוד. המשפחה חשובה לי מאוד, ואם אני טס בענייני עסקים לחו"ל, אני משתדל לחזור כבר באותו היום או מקסימום למחרת".
הילדים חשופים יותר לתקשורת בגללך?
"אני משתדל שלא. כשאני מגיע לבית הספר שלהם, לאסיפות הורים או למסיבות בחגים, אני עומד בצד, לא רוצה למשוך תשומת לב. בדרך כלל מזהים אותי, אבל אני לא אוהב את זה. הילדים לא הולכים בבית הספר ואומרים 'אנחנו הילדים של אבי נמני'. ממש לא. אנחנו מחנכים אותם לצניעות".
גם הבנים שלו כבר בכדורגל. במועדון מכבי ת"א, אלא מה. "לא דחפתי אותם דווקא לכדורגל. אני חושב שלדחוף למשהו באופן אובססיבי סתם יוצר התנגדות. היום כבר לא מספיק רק כישרון, צריך גם אישיות חזקה, יכולת להתמודד עם תקשורת, רמה מנטלית גבוהה".
הוא מחובר מאוד לחדשות ואוהב סרטי פעולה. ריאליטי לא מדבר אליו. "בדרך כלל אני לא נרדם לפני 3 בבוקר. עובר על קלטות של שחקנים, יושב מול המחשב או רואה סרט. בבוקר אני קם בסביבות 8-7, ולפעמים עוד מספיק להכין לילדים סנדוויצ'ים ולקחת אותם לבית הספר.
"חשוב לי שהילדים ילמדו טוב. בכלל, אני חושב ששחקן כדורגל שהוא תלמיד טוב, יהיה שחקן טוב יותר". הוא עצמו, אגב, סיים 12 שנות לימוד ועשה בגרות כמעט מלאה בבית ספר משלב בתל אביב.
ההתנהלות של ישראל במבצע צוק איתן איכזבה אותו. "אני חושב שגילינו שם הססנות. היינו צריכים להיות תכליתיים יותר, אגרסיביים יותר. אני לא ימני בדעותיי, אני איש מרכז. לא מאמין בימין הקיצוני, ועוד יותר מזה סולד מהשמאל הקיצוני ומהתקשורת השמאלנית, שהופכת מיום ליום לאויב מבפנים. המדינה הזאת צריכה מנהיגות חזקה, עם יותר תעוזה בקטע המדיני. עם אומץ. למצוא מתווה להסדר עם הפלשתינים, ולמצוא את הפלטפורמה הכי נכונה לגרום לערביי ישראל להיות אזרחים שווי זכויות".
לקראת יום כיפור, יש מישהו שאתה רוצה לבקש ממנו סליחה?
"אני לא ברוגז עם אף אחד. יש כאלה שאני אולי שנוא נפשם, אבל אין לי מערכת יחסים איתם, לא רבתי איתם ואני לא צריך לעשות איתם סולחה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו