את אד האריס סביר הרבה יותר שתמצאו עובד בשטח האדמה שבבעלותו, ליד הווילה במאליבו, מאשר באירועים נוצצים. "אני אוהב לעבוד בשטח", הוא מסביר. "אני אוהב לנקות, לגדום עצים, לבנות מדרגות או לעבוד עם בטון. אני גם משתעשע בנגרות, אבל אני לא באמת נגר מקצועי".
הכתבה הכי נקראת היום באתר: מה יהיה הפרס באח הגדול VIP?
חוץ מזה הוא מתעמל בקביעות, שוחה ומשחק כדורסל וטניס. לאחרונה גם החל לקחת שיעורי גלישה. "לא הצלחתי לעמוד על הגלשן יותר משלוש שניות, אבל חשתי את העוצמה של המים", אמר בשנה שעברה למראיין האמריקני טאביס סמיילי, "אני מבין איך אנשים מתמכרים לחוויה הזאת".
הגלישה במימי האוקיינוס השקט תישאר מבחינתו רק בגדר התנסות קצרה, כי ביומן שלו נוספים עוד ועוד פרויקטים חדשים. הוא אמנם רחוק משיא תהילתו - ארבע מועמדויות לאוסקר בתוך שבע שנים, בין 1995 ל־2002 - אבל גם היום, בגיל 64, כל מה שהוא רוצה זה לעבוד.
"הסיפוק במקצוע הוא מעצם העשייה, כי אין לך דבר אחר להסתמך עליו. למשל, ב־2006 יצא סרט שבו גילמתי את בטהובן, אחרי שבמשך שנה למדתי לנגן בפסנתר. הסרט עלה בכמה בתי קולנוע וירד אחרי ימים אחדים - פוף, נעלם.
"מה אני כבר יכול לעשות? חייבים להיפטר מהמחשבות הללו, כי זה לא בידיים שלי. לפעמים זו החלטה של המפיצים, שבדיעבד לא מסכימים עם החזון של הבמאי, לפעמים זו החלטה של קבוצת משקיעים, שנרתעים בעקבות הקרנות מבחן כושלות ומחליטים לסיים את הפרויקט בלי להשקיע עוד כסף. אבל בין שזאת הצלחה ובין שזה כישלון - עבורי זה בסך הכל אתגר שלקחתי על עצמי. וכשאני מביט היום לאחור על העבודה שלי, אני גאה בכל הסרטים שעשיתי".
האריס רשם עד היום כמעט 100 הופעות בסרטים ובסדרות טלוויזיה. הוא כיכב, בין היתר, ב"גלנגרי גלן רוס", "הפירמה", "הפריצה לאלקטרז", "השעות", "נפלאות התבונה", "הכתם האנושי", "היסטוריה של אלימות" ו"רווח וכאב". ב־1995 גילם את מנהל מרכז הבקרה של נאס"א ב"אפולו 13" וקטף את המועמדות הראשונה לאוסקר. כשעלה ב־1998 לקבל את גלובוס הזהב לשחקן המשנה על "המופע של טרומן", עשה זאת בנונשלנטיות ועם קיסם בפה, כשהוא מכריז: "בדיוק סיימתי ארוחת ערב". גם לראיון איתו, בסוויטה של "ריץ קרלטון" בניו יורק, הוא מגיע כשקיסם תקוע בין שפתיו.
שיער השיבה והקמטים שעל פניו לוכדים מייד את העין. המבט הקר בעיניו הכחולות משדר שהוא בא לעבוד: סמול טוק לא יהיה כאן. אפילו חיוך קטן לא יוצא ממנו לאורך כל הראיון. "תמיד שואלים אותי אם אני קונטרול פריק", הוא אומר. "אני ממש לא כזה. אני בסך הכל שחקן שאוהב את העבודה שלו. הבנתי כבר לפני ארבעים שנה שאקדיש את חיי למקצוע הזה, ובאמצעות עבודה קשה אני ממשיך לחוות סיפוק אישי. לפחות עד עכשיו. אני לא רואה בעצמי איזה כוכב או אישיות מיוחדת".
אני פה בגלל ליאם ניסן
ואכן לא תמצאו את האריס בסרט עם גיבורי־על ותקציב מנופח, למרות שזה הטרנד הכי חם בהוליווד. הוא לא אוהב את זה. "ככל שתמשיך להאכיל את הצופים באותו מוצר, כך הם יתרגלו אליו יותר. הרוב המכריע של הסרטים שאנשים רואים הם כאלה ששואפים להיות שוברי הקופות הבאים, להבדיל ממאות הסרטים העצמאיים המצוינים שמוצגים בפסטיבלים, והקהל לא באמת זוכה לראות אותם.
"תקציב יחסי הציבור לסרט אולפנים אחד בטח מגיע לסך התקציבים של כל הסרטים העצמאיים שלי. הרי בואו נודה על האמת, עשיתי יותר מדי סרטים נפלאים שאף אחד לא ראה. בנקודה מסוימת הסחף הזה יבגוד בנו, כי אי אפשר לראות את אותם שיבוטים של סרטים כל הזמן. הקהל יתחיל לחפש סרטי איכות, עם דמויות עמוקות וסיפורים מרתקים. זה בטח איזשהו שלב אבולוציוני של האנושות".
אז אין סיכוי שנראה אותך בשובר קופות עתידי?
"לא בטוח. הייתי שמח לעשות סרט אולפנים, שאולי יביא לי קצת רווחים. נגיד, להוביל סרטי אקשן בהמשכים, כמו ליאם ניסן, נראה לי כיף גדול. מה גם שזה בא עם יחסי ציבור וקידום, והפרצוף שלי יתנוסס על שלטי חוצות מכל עבר. או לשחק באיזו קומדיה, אבל אחת שנונה, לא שטותית".
לא במקרה מזכיר האריס את ניסן, שחווה בשנים האחרונות עדנה מחודשת בזכות ההצלחה של סידרת סרטי "חטופה". השניים מככבים יחדיו במותחן "מרדף לילי", שעולה לאקרנים בארץ בסוף השבוע, ובו מגלם האריס מאפיונר אירי, בוס לשעבר של מתנקש (ניסן). כשבנו של המאפיונר מסתבך עם סוחרי הרואין אלבנים ועם בנו של המתנקש (ג'ואל קינמן), דורש המאפיונר לחסל את הבן, ואז הוא כמובן מתעמת עם האב.
"אני בסרט הזה רק בגלל ליאם", אומר אד האריס. "רציתי לעבוד איתו כי מעולם לא יצא לנו לעשות את זה בעבר. אפילו לא נפגשנו מעולם, למרות שיש לנו חברים משותפים. הוא אדם שתמיד בחנתי מהצד לאורך השנים, ולחבור אליו היה עונג צרוף. אני יודע לזהות תשוקה למקצוע, ולפעמים אני הולך על פרויקט רק בגלל החיבור הרגשי לבמאי או לשחקן הראשי. מבחינתי, בסך הכל קפצתי על גל ההצלחה של ליאם.
"שורש העלילה הוא מערכת היחסים הטעונה בין שתי הדמויות שלנו. שני גברים שמכירים זה את זה מילדות, שגדלו בשכונת מטבחי הגיהינום בניו יורק, אזור מאוד אלים בתקופת המאפיונרים האירים־אמריקנים שכונו Westies. המאפיה הזו כבר לא קיימת היום, כל החבר'ה מתו, חוסלו או מרצים עונשי מאסר ארוכים. המאפיונר והמתנקש מצויים בקשר סבוך, כי הם הבודדים ששרדו את הגיהינום".
מצאת חיבור למאפיונר שאתה מגלם?
"אני חושב שבכל אחד מאיתנו יש צד אפל. למזלנו, כשחקנים מתאפשר לנו לבחון גבולות אפלים של הנפש, בלי באמת לפגוע באיש. זה מרכיב שהבמאי חאומה קולט סרה מאוד התעכב עליו, ובדיעבד הסיפור מרגיש כמו יצירה מוסיקלית. הכל בוצע אחרי הרבה מאוד חזרות, כמו סימפוניה ששלובים בתוכה מקצבים שונים ומצליחה בסופו של דבר להעביר צליל אחיד. הדמות שלי בסרט יוצאת מאיימת, משום שמטבעי אני מדבר בקול נמוך ושקט, ובמקרה הזה, זה עושה את העבודה".
עם החבר החדש ליאם ניסן. מככבים יחד במותחן "מרדף לילי" // צילום: אי.אף.פי
אדוארד אלן האריס נולד בנובמבר 1950 בניו ג'רזי. אמו מרגרט עבדה כסוכנת נסיעות, אביו בוב שירת בצבא ארה"ב במהלך מלחמת העולם השנייה, ולאחר מכן השלים לימודי מוסיקה ופיתח קריירה של זמר מקהלות ומנצח על תזמורות סימפוניות. אד, הבן האמצעי, היה שחקן פוטבול מצטיין בתיכון וקיבל מלגת ספורטאי לאוניברסיטת קולומביה בניו יורק.
"עד גיל 18 הייתי מאושר כספורטאי, אלא שאז הגיעו כמה שנים שבהן לא ידעתי מה אני רוצה לעשות בהמשך", סיפר בראיון ל־BBC ב־2002. "הייתי בחור צעיר שחש ניכור מהעולם, וחיפשתי תחום שיעניק משמעות לחיי. אחרי שהמשפחה נדדה מהחוף המזרחי לניו מקסיקו ב־1971, צפיתי בכמה מחזות באוקלהומה והחלטתי ללמוד משחק. זה לא היה מתוך מחשבה להתפתח בהמשך לקולנוע, או אפילו למצוא פרנסה במקצוע, אלא פשוט רציתי לנסות להתמקד בדבר שעשוי לתפוס את המקום שמילא הספורט בחיי".
האריס סיים תואר ראשון בדרמה באוניברסיטת אוקלהומה והמשיך ללימודים באקדמיה לאמנויות בקליפורניה. אחרי שורה של תפקידי אורח בסדרות טלוויזיה קיבל ב־1980 את ההזדמנות הקולנועית הראשונה כשלוהק לסרט "עיר על הגבול" בכיכובו של צ'רלס ברונסון. כעבור שלוש שנים זכה לפריצה הגדולה כשגילם את האסטרונאוט ג'ון גלן בסרט "הצוות המובחר", בימים שבהם התמודד גלן על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב.
"שמו את התמונה שלי על שער המגזין 'ניוזוויק' עם הכותרת 'האם סרט יכול לייצר נשיא?'" נזכר האריס. "זה פגע בקידום של הסרט, שלפתע קיבל קונוטציה פוליטית. ההכנסות בקופות היו מאכזבות, אבל בסופו של דבר, זה היה סרט שהוכיח את איכותו עם השנים. כשצפיתי בו כעבור הרבה שנים התכווצתי בכיסא לנוכח חלק מהסצנות. הרגשתי תסכול לנוכח יכולת המשחק שלי. אני חושב שהיום אני שחקן הרבה יותר טוב".
פגש את אשתו בתיאטרון
במקביל ליציאת "הצוות המובחר" הצטלם האריס לסרט "מקום בלב" בכיכובם של סאלי פילד וג'ון מלקוביץ'. במהלך הצילומים נשא לאישה את השחקנית איימי מאדיגן, ששיחקה לצידו. הם נפגשו שנתיים לפני כן בחזרות למחזה דל תקציב בלוס אנג'לס. מאדיגן, בת גילו של האריס, שיחקה בסדרות דוגמת "אי.אר" ו"האנטומיה של גריי". הם נשואים 32 שנים, ויש להם בת אחת, לילי (22).
בשנת 2000 הגיע רגע מכונן בחייו של האריס, כשביים את סרט הדרמה "פולוק", על חייו של הצייר האמריקני המודרני, ואף גילם את התפקיד הראשי (וזכה עליו לעוד מועמדות לאוסקר). אביו של האריס, שהיה פעיל בכנסייה הנוצרית־פרסביטריאנית, עבד בגילו המבוגר כספרן במכון לאמנות בשיקגו, שם נתקל ב־1985 בביוגרפיה של פולוק והציע לבנו לעשות מזה סרט. האריס האב אפילו קיבל תפקיד קטן בסרט.
הסרט השני שביים היה המערבון "אפלוסה", ב־2008. "מאוד הייתי רוצה לשוב ולביים, כבר עבר הרבה זמן", הוא אומר, "אבל קשה למצוא פרויקטים. למשל, זכויות לספרים נרכשות בערך שנה לפני שהספר רואה אור. אני צריך אולי לשכור אדם שיטפל בזה בשבילי, כי אני לא מסוג האנשים שיקומו מוקדם בבוקר לכתוב רעיון לסרט. לא קורצתי מהחומרים הללו".
יש לך הערכה מחודשת לבמאים מאז שהתנסית בזה?
"כן. ומאז אני גם מאוד אוהב שאחרים מביימים אותי. בסרט הנוכחי היו הרבה מצבים של ניסוי וטעייה בדיאלוג ביני לבין הבמאי, והוא עזר לי להגשים את החזון שלו. הרי בקולנוע אין לך קהל מיידי מולך, רק מצלמות וצוות, ועדיין הוא גרם לי להרגיש שיש קהל שלם שצופה בי. המלצתי גם לליאם להתחיל לביים, אפילו שהוא לא רוצה. אני יודע טוב מאוד איך זה לבוא לתפקיד הבימוי מתוך הווי של שחקנים, ואני משוכנע שגם הוא יודע הרבה יותר ממה שהוא חושב, ויכול להתאים מאוד להיות במאי".
לפני עשור כיכב האריס במיני סידרה של HBO, "אימפריות נופלות", לצד פיליפ סימור הופמן ופול ניומן. "מאז ומתמיד רציתי לעבוד עם ניומן", הוא אומר, "היו לי כמה הזדמנויות בעבר שלא ניצלתי, אבל בסוף זה היה כיף גדול. מרגש לעבוד עם אנשים שיודעים מה הם עושים, שהשיגו הרבה בחיים. כיום זו עובדה שהכתיבה היצירתית והחשיבה מחוץ לקופסה נמצאות בסדרות בערוצי הכבלים או בפלטפורמות האינטרנטיות, שם לא מהססים לקחת סיכונים. ויש לזה לא מעט קהל, מן הסתם".
לפני שלוש שנים גילם האריס את הסנאטור ג'ון מקיין בסרט הטלוויזיה המדובר "חוקי המשחק", על המירוץ לנשיאות ארה"ב בבחירות 2008. הוא היה מועמד לאמי וזכה על כך בגלובוס הזהב השני שלו.
בראיונות איתו חוזר האריס ומדגיש כי השיקול העיקרי שלו בבחירת פרויקטים הוא אם התפקיד טוב מספיק. ועדיין אפשר למצוא אצלו ברפרטואר דיבוב בסרט המצויר של אולפני דיסני "מטוסים 2: לוחמי האש" מהקיץ שעבר, מה שבוודאי לא הזיק לחשבון הבנק שלו. הונו האישי מוערך ב־30 מיליון דולר.
עכשיו פניו לטלוויזיה. הוא צפוי להופיע בשנה הקרובה בשתי סדרות מדוברות. הראשונה, "The One Percent" ("האחוז היחיד"), היא דרמה של רשת הכבלים Starz, העוקבת אחר משפחה שנאבקת לשמור על נכסיה בעת משבר כלכלי. היוצר והבמאי הוא אלחנדרו גונזלס איניאריטו, שסרטו "בירדמן" זכה באוסקר לפני חודשיים, ולצידו של האריס מככבים הילארי סוונק ואד הלמס. בגלל לוח הזמנים הצפוף של איניאריטו, הפרויקט לא צפוי להתחיל להצטלם לפני תחילת 2016.
הסידרה השנייה היא "עולם המערב" של HBO, שמאחוריה עומד התסריטאי הבריטי ג'ונתן נולאן (שבעבר עבד עם אחיו, הבמאי כריסטופר נולאן, על סרטים כגון "האביר האפל" ו"בין כוכבים"). מדובר בעיבוד מחודש למערבון מדע בדיוני של הבמאי מייקל קרייטון ("פארק היורה") משנת 1973. האריס יגלם בסידרה את הנבל המסתורי - צלף המכונה "האיש בשחור", מעין רובוט־קאובוי שגילם בגירסה הקולנועית יול ברינר - ולצידו יככב אנתוני הופקינס בן ה־77. פרק הפיילוט כבר צולם, והסידרה נמצאת כעת בהפקה.
מדי פעם מופיע האריס בתיאטרון. באמצע שנות השמונים שיחק במחזה "Precious Sons", שעליו היה מועמד לפרס הטוני, ומאוחר יותר העלה הצגת יחיד בשם "Wrecks", שרצה בניו יורק ובלוס אנג'לס. בשנה האחרונה, במקביל לצילומי "מרדף לילי", הוא הופיע בהצגה "The Jacksonian" באוף־ברודווי.
"אני מקפיד לחזור לבמה מדי פעם. היתה תקופה של עשר שנים שלא הופעתי במחזה, וזה היה קשה. אילו יכולתי לשחק רק בהצגות ולשמור על סגנון החיים שלי, זה מה שהייתי עושה, כי זאת אהבתי הראשונה. אבל זה לא ריאלי. התמורה שם היא בעיקר לנפש, פחות לכיס".
טום קרוז בקומדיה מוסיקלית של דיסני
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו