בדמיוני כבר ראיתי את עצמי שועטת על המסלול השחור. אני אמנם ירושלמית, והכי קרוב בחיים שלי למגלשי סקי היה שקית הניילון בשלג הנמס של גן סאקר, אבל מול המרחבים הלבנים המפתים בבולגריה שמעתי את המדרונות קוראים לי לרחף. בסרטי ג'יימס בונד זה נראה ממש קל.
ואז שמעתי את הקליק המלחיץ של סוגרי המגלשיים, והבנתי שצריך ללמוד קודם לעמוד ישר, לפני שמתחילים לרדוף אחרי הרעים על רקע צלליות כהות של נשים. אני ג'יימס בונד? אולי "יטי", איש השלג הגמלוני מהאגדות. ירוק זה הצבע שלך, טירונית.
נסענו לאתר הסקי בַּנְסקוֹ, המתחם הגדול והמפורסם ביותר בבולגריה, ששוכן ליד עיירה באותו שם בדרום־מערב המדינה, 150 קילומטר מדרום לבירה סופיה ולא רחוק מהגבול עם מקדוניה ויוון. האתר מתגאה ב־14 מסלולי גלישה רבגוניים, המאתגר שבהם נישא לגובה 2,560 מטרים מעל פני הים. לצידו מסלולים ברמות קושי שונות, על פי צבעים, באורך כולל של 70 קילומטר. העיירה עצמה מושלגת וציורית, אירופה הקלאסית במיטבה, עם מרחבים בוהקים וקור מקפיא.
העילה היתה קייטנת סקי לילדים. שלושה ימים - והם יודעים לגלוש, בערך. הילה, אחייניתי בת ה־10, התנדבה ללמוד על גופה את חוויית הגלישה, ועל הדרך גם לראות את דודה שלה עושה בושות בינלאומיות.
חמושות בביגוד תרמי (סבתא שלי היתה קוראת לזה בפשטות "תתלבשו חם") ובעשרות זוגות גרביים עלינו לטיסה לסופיה. מי עוד נוסע איתנו לבולגריה? גברים שמחפשים סופ"ש של סקי וקזינו, זוגות צעירים שמחפשים חופשה רומנטית, ועוד כמה הורים ודודים, שבאו להראות לקטנים שיש עוד מקומות לגלוש בהם חוץ מהחרמון.
אבל כבר בתדרוך המוקדם שהעביר לנו בני, המדריך של "סקי דיל", שגר בבולגריה, הבנתי שנקלעתי למסיבה הלא נכונה. כל המונחים המקצועיים וההנחיות התערבלו לי לעיסה אחת: סקי פס, נפגשים בבוקר, מחסן שממנו לוקחים את הציוד ו"גונדולה". רגע, אנחנו בוונציה?
לא ממש. מישהו לחש לי שהגונדולה היא הרכבל שמוביל את הגולשים לפיסגת ההר. כשמסבירים לי לאט, אני גולשת בפס רחב.
• • •
בנסקו היא עיירה של כ־9,000 תושבים, עם מסעדות, מועדוני לילה, חנויות מזכרות ובאולינג. אפילו קניון מקומי יש. בזה אני מבינה! כבר פינטזתי על הגוצ'י שאביא איתי הביתה, אבל התברר שמדובר בשופינג־מוֹל קטן, שגדוש בעיקר בחנויות לציוד סקי.
בנסקו. אחרי שעתיים תמימות בשלג, יוצאים להפסקת אוכל ומנוחה // צילום: יח"צ
אמרו לנו להגיע למחסן הציוד, מרחק 200 מטר מהמלון, מוקדם ככל האפשר, לפני התוהו ובוהו של הבוקר. המחסן הוא אולם ענקי עשוי עץ, ובו שורות אינסופיות של מדפים עם מגפי גלישה במידות שונות, מקלות סקי וקסדות בטיחות. מדדנו את המגפיים והמגלשיים, בדקנו ציוד ודידינו לתחנה הבאה - רכבל ה"גונדולה". ידעתי שעם כל השכבות שהלכו והצטברו עלי, אף חתיך בחופשה לא יפזול לכיוון שלי.
התור הארוך במעלה המדרגות איים להכריע אותנו, אבל כשעלינו גילינו שההמתנה השתלמה. במשך כחצי שעה מטפס הרכבל במעלה ההר, בנסיעה איטית ומרהיבה, כשמתחת נחשפים יערות, כבישים ואפילו נהר שוצף. "נשיונל ג'יאוגרפיק" זה כאן.
• • •
אנחנו מתייצבות בנקודת ההתחלה של הקייטנה. מצחיק לחזות בהורים הנרגשים ליד ילדיהם, כמו בתחנת איסוף של מתגייסים לפני היציאה לבקו"ם. רק בהמשך הבנתי שלא קל לראות את הצאצא שלך מתרחק ממך בנונשלנטיות, כולו ביטחון ויציבות על המגלשיים, בעוד אתה מקרטע במבוכה על השלג, משתדל לשמור על שאריות הפאסון האבודות.
שיעור הסקי לילדים נמשך שעתיים וחצי. בזמן הזה מסבירים לנו על הציוד, מדגימים עמידה נכונה על המגלשיים, וכמובן, העניין שלשמו קפאנו עד הלום - הגלישה עצמה.
מתחילים במדרון קטנטן ולא תלול. הלוך ושוב כמה פעמים, עד שהילדים מתרגלים לשלג, שהיה רך מאוד (כי הוא לא הפסיק לרדת). המומחים הסבירו ששלג רך נחשב הכי פחות נוח לגלישה, אבל הקטנים נהנים, וזה מה שחשוב. לטובת העצלנים שבינינו, ויש כמה כאלה (לא מנומס להצביע עלי), יש מסועים שמעלים את הגולשים בחזרה לנקודת המוצא, וחוזר חלילה. החרוצים עושים את זה ברגל.
מסלולי הגלישה מחולקים לארבעה צבעים, בהתאם למידת התלילות של המסלול ורוחבו: הירוק הוא מסלול שטוח ורחב, שמתאים למתחילים ולמתלמדים; הכחול קצת יותר תלול, אך עדיין מתאים לחובבנים; האדום כבר נחשב לתלול ומתאים לגולשים בינוניים ולמתקדמים; והשחור הוא מסלול אקסטרים, למנוסים בלבד.
אנחנו נעמדות בכניסה למסלול הירוק. שישה ילדים קטנים ודודה אחת. באסקו, המדריך המקומי החייכן, מסביר כל מה שצריך לדעת אחרי התרגולים, ואלון, המלווה הישראלי, מגייס שלל דימויי אוכל כדי שנבין בקלות ונפנים. עמידת המוצא, למשל, נקראת "צ'יפס ופיצה": צ'יפס - כי עומדים ברגליים ישרות ומקבילות, בדיוק התנוחה שבה אמורות הרגליים להימצא לאורך הגלישה. פיצה - כי משכלים את הרגליים כלפי פנים, בצורת משולש. כשרוצים לעצור, צריכים לכופף את הברכיים פנימה ולרכון מעט עם הגוף. בתיאוריה.
אני מתרגלת את השיטה הבדוקה יותר לעצירה: נפילה על השלג, עם הפנים קדימה, כמו בת יענה שמתעקשת למצוא גרגיר בין הפתיתים הלבנים.
בצהריים, אחרי שעתיים תמימות בשלג, יוצאים להפסקת אוכל ומנוחה. אני מגלה כמה שרירים חבויים בשכמות ובבטן, שלא ידעתי על קיומם. הילה מדלגת לצידי כאילו כלום.
אחרי ארוחה בחדר האוכל (פסטה ושניצלים) ממשיכים לעוד שעתיים וחצי בשלג. בשלב הזה אני מתחילה להרגיש כמו גולשת מקצועית, ואפילו מצליחה פה ושם להתהלך במגפי הסקי בצורה קלילה יחסית. עוד כמה ביקורים באתר ואוכל לעבור לאקסטרים. שחור הוא הירוק החדש, והוא גם מרזה.
• • •
בערב אנחנו יוצאות לבלות במרכז העיר, מרחק כמה מאות מטרים מהמלון שלנו. אוכלות קיורטוש חם ומסתובבות בסמטאות ציוריות, באווירה של גלויה מושלגת. בולגריה זולה להכעיס: קפה הפוך עולה 5 שקלים, ארוחת ערב של שלוש מנות במסעדה עולה 110 שקלים לזוג. בחנויות המזכרות שביקרנו בהן - הרי אסור לחזור בידיים ריקות - קנינו פסלונים קטנים של צפרדעים, ארנק להילה, רחת לוקום (לא רק בטורקיה, מתברר) וסבוני פרחים. הכל עלה לנו 50 שקלים. אפילו הסטייק סנדוויץ' בלובי של המלון עלה 20 שקלים.
בלילה השרירים התפוסים מעירים אותי לשיחה צפופה, אבל זה לא מונע מאיתנו לעלות להר שוב בבוקר. הילדים, מיותר לציין, גולשים בחופשיות רבה עוד יותר וצוברים ביטחון עם חיוכים מאוזן לאוזן.
יעל (12) ויונתן (8), אח ואחות מרעננה שבאו עם אביהם, ליאור, גולשים לראשונה בחייהם. "ניסינו כל מיני פעילויות בהר, והיה כיף", הם מדווחים בתזזית. "המדריכים פה חמודים, ההסברים שלהם ברורים, והיחס ממש מקסים".
בערב מתקיים טקס נעילה "רשמי", שבו מקבלים כל הילדים תעודות סיום קורס גלישה, מדליות וחולצות. המבוגרים מעדיפים לסיים בספא של המלון, שכולל בריכה פנימית מחוממת, סאונות ומסאז'ים במחירים מצחיקים (45 דקות ב־65 שקלים). תור ארוך משתרך ליד הג'קוזי החיצוני, שבו אפשר לטבול מול הנוף המושלג.
החזרה לישראל מנחיתה אותנו בגל של חום. הילה עוד עושה עד עכשיו חיקויים של גלישה, ואני מנסה לשכוח את ההתרסקויות המביכות שלי. אולי בכל זאת אני אחכה לשלג בגן סאקר.
miriha@israelhayom.co.il--------------------------------------
הכותבת היתה אורחת "סקי דיל". מחיר סוף שבוע בבנסקו עם שלושה ימי גלישה במלון ספא 4 כוכבים, ע"ב חצי פנסיון: 919 יורו. המחיר כולל טיסה ישירה, העברות, סקי פס וציוד גלישהטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו