בתחילת ספטמבר חזרו תלמידי ישראל לשנת לימודים חדשה. יש בהם כאלה שיחוו כבר בקרוב נידוי ובריונות מצד חבריהם בבית הספר, יש שיספגו מכות נמרצות במהלך ההפסקות, אחרים יסבלו מהטרדות מיניות ומהפצת תמונות אינטימיות ללא הסכמה. ויהיו צעירים, "מלח הארץ" על פי ההגדרה, שיסתבכו בפלילים ויישלחו למאסר.
הנתונים הסטטיסטיים לא מעודדים: במחצית הראשונה של 2022 נפתחו בפרקליטות 1,251 תיקים שעוסקים בעבריינות נוער, לעומת 1,208 תיקים שנפתחו בתקופה המקבילה ב־2021. רוב התיקים שנפתחו השנה הם על עבירות אלימות (534), ואחריהם עבירות מין (255). הנתונים גם מצביעים על עלייה במספר התיקים שנפתחים בגין אחזקה או שימוש בנשק ובאמצעי לחימה. אם בחציה הראשון של 2019 נפתחו 43 תיקים בתחום, השנה נפתחו כבר 84, ומדי שנה ניכרת עלייה.
הפגשנו בירושלים את פורום נציגי הפרקליטות שמטפלים בעבריינות נוער בכל הארץ, מצפון ועד דרום. פרקליטים שבמהלך הקריירה המשפטית שלהם ראו הכל: אלימות קשה, גניבות, שוד מזוין, אונס ואפילו רצח - כולם בוצעו בידי עבריינים שגילם נע בין 12 ל־18. הפורום, שפעיל כבר ארבע שנים ונפגש בדרך כלל פעם בחודשיים, לא מרבה להיחשף בתקשורת, והראיון המשותף שלפניכם נחשב יוצא מהכלל.
נדמה לי שהשאלה הראשונה שכל הורה שואל את עצמו היא אם גם המלאך שלו עלול להסתבך במעשים פליליים.
עו"ד דפנה וכניש, אחראית תחום נוער בפרקליטות מחוז תל אביב, מזדרזת לענות: "ברור. אנחנו, כהורים, לא 'יושבים' על ילדינו כל הזמן, והם למעשה חשופים. לא פעם בעלי ואני יזמנו שיחות עם הבן שלנו, והוא תמיד נעלב מזה ואמר: 'למה אתם חושבים שאעשה דברים כאלה?'. הסברנו לו שאנחנו יודעים שהוא ילד טוב, אבל הוא צריך להיות מודע לסביבה ולסכנות, ולהיות קשוב לרצונות של בנות בגילו.
"בגלל המקצוע שבו אני עוסקת, המודעות שלנו בבית לנושא גבוהה. על הורים שלא באים מהתחום, ושזה לא נמצא במודעות שלהם, המכה יכולה ליפול בבום".
עו"ד ירון סעדון, אחראי תחום נוער בפרקליטות מחוז דרום, מסכים: "הורים חייבים לקחת חלק פעיל בחיי ילדיהם. אצלי, לדוגמה, ההשקעה הכי טובה שעשיתי בבית היתה לקנות שולחן פינג־פונג. זה הפך את עליית הגג אצלנו למקום שאליו נשאבים כל החברים של הילדים שלי, וכך אני מעורב ומכיר אותם".
עו"ד דפנה פינקלשטיין, ראש תחום נוער וקטינים ארצי בפרקליטות המדינה, שעומדת בראש פורום הפרקליטים העוסקים בעבריינות נוער: "במשפטי קטינים רואים בהורה חלק ממה שקורה באולם בית המשפט. רואים בו אחראי למה שקרה עם הילד - וגם אחראי לתיקון שיבוא בהמשך".
עו"ד סעדון: "כדאי להורים לדעת שבתיקים שבהם יש ראיות שההורים ידעו שילדם מבצע עבירה ועצמו עיניים - נניח, נער שמחזיק נשק ואביו יודע ולא עושה דבר - אפשר לבקש מבית המשפט להטיל על ההורה קנס שיכול להגיע לאלפי שקלים".
לעטוף או לבחור בשיקום?
לפני כארבע שנים, בתום עבודה פנימית וניתוח, הוחלט בפרקליטות המדינה למסד את תחום הנוער, ולהפריד את אופן הטיפול המערכתי בין קטינים ובגירים.
עו"ד וכניש: "בניגוד להליכים נגד עבריינים בגירים, במקרה של קטין אנחנו מכניסים שיקולים נוספים לפני הגשת כתב אישום וניהול משפט. אני מתכוונת להסתכלות על הנער או הנערה במטרה לנסות להבין מה הביא אותם לביצוע העבירה, מה היה חלקם בה, בני כמה היו בזמן המעשה. השאיפה היא שלפני הגשת כתב אישום תהיה מונחת בפנינו חוות דעת על נסיבות חייהם של הנער או הנערה, שמתקבלת משירות המבחן. אצל בגירים זה לא קיים".
הפרקליטים מבהירים כי כשמדובר בקטינים, בחלק גדול מהמקרים הם לא יגיעו לכלא, גם אחרי הרשעה. במקום זאת, ייבדקו לגביהם דרכי טיפול אחרות בהתאם לחומרת העבירה, במטרה להחזירם למסלול חיים תקין. מדובר בטיפולים שמותאמים לעבירה, חלקם פרטניים, אחרים קבוצתיים. הם יכולים לכלול פגישות שבועיות בשירות המבחן, ואף הוצאת הקטין מהבית למעון סגור. המעון הוא מסגרת קשוחה, שבה מנהלים בני הנוער חיי יום־יום קפדניים בתקופות משתנות, ושחרורם בחזרה לקהילה נעשה באופן הדרגתי ומבוקר.
עו"ד ליאת גלבוע־אמיר, אחראית תחום נוער בפרקליטות מחוז מרכז: "גם כשאנחנו מגישים כתב אישום, הרבה פעמים המטרה שלנו היא לשקם את הקטין, כך שלא יחזור אלינו כעבריין בגיר. אנחנו בונים מעטפת טיפולית של שירות המבחן, ובודקים איך אפשר לטפל באלימות ובשליטה בכעסים. זאת - להבדיל מבגיר, שלגביו בדרך כלל מבקשים ענישה משמעותית כשהעבירה חמורה. אצל בני נוער נבדקים גם אפיקים אחרים, בלי לשכוח, כמובן, שיש נפגע בעבירה שבוצעה, כך שצריך להישמר איזון מאוד עדין".
איך באמת שומרים על האיזון הזה?
עו"ד פינקלשטיין: "אנחנו נמצאים בקשר מתמיד עם נפגעי העבירה, ונותנים להם מקום לפני ואחרי קבלת ההחלטה בנוגע לפוגע. יש הליך שנקרא קד"מ (קבוצת דיון משפחתית), מודל שהגיע מניו זילנד, שבמרכזו מתקיים מפגש בין נפגע העבירה לבין הפוגע. מדובר בדרך כלל בעבירות לא מאוד חמורות. במקרה הזה, לנפגע יש זכות וטו אם הוא לא מעוניין בהליך. ויש גם תנאים: הקטין הפוגע חייב לקבל אחריות ולהודות במעשה.
"זה אירוע מדהים. שני הקטינים מגיעים מלווים באנשים המשמעותיים בחייהם - הורים, מדריך בצופים, מחנך. הנפגע אומר 'תראה מה עשית לי', והפוגע רואה את הכאב בלבן של העיניים. זה משהו שעובד חזק. אחר כך עוברים לחלק השני - לתוכנית התיקון".
יש מקרים שבהם הנער הפוגע מודה במעשיו ומוכן להשתקם, אבל דווקא ההורים מסרבים?
עו"ד שונית קדם־נימצן, אחראית תחום נוער בפרקליטות מחוז חיפה: "יש מקרים שבהם כל המסגרת תומכת בהוצאת הקטין הפוגע למסגרת חוץ־ביתית - החל בפרקליטות, עבור בסנגור וכלה בבית המשפט ובשירות המבחן - אבל הוריו הם אלה שמתנגדים בתוקף".
עו"ד פינקלשטיין: "אתן דוגמה מתיק שניהלתי. מדובר בבן 17 שפגע בשני אחייניו. הוא נמצא בתהליך ארוך וסיזיפי של שירות המבחן, ויצא מהבית למעון סגור. הצעיר עבר תהליך עומק, אבל בכל פעם שחזר הביתה לחופשה - אמו, שהיא גם סבתם של הנפגעים, עטפה אותו והמשיכה להכחיש את מה שכבר הודה בו. ההכחשה של הסבתא לא רק חיבלה בטיפול, אלא גם פגעה עוד יותר בנפגעים".
גם עו"ד אילת פלניצקי־רביד, אחראית תחום נוער בפרקליטות מחוז צפון, טיפלה לאחרונה בתיק דומה. "להיות בכובע של הורה במקרה של גילוי עריות במשפחה - זה מבחן בלתי אפשרי. הדבר הכי נורא שיכול לקרות. השבוע היתה לי שיחה עם הורים שבנם הקטין ביצע פגיעות, והוא רצה לקבל אחריות בבית המשפט ולשתף פעולה.
"ידעתי שאמו מגוננת עליו בכל מחיר, אז ישבתי איתה והסברתי לה: 'אתם עמוד התווך של הבית. אם אתם רוצים שבנכם הפוגע ישתקם, ושנפגעי העבירה שלו יקבלו טיפול מיטבי, שתפו פעולה'. הרגשתי שהם לא נותנים אמון במערכת, אז אמרתי: 'בנכם ביצע עבירות מין חמורות. אם אתם רוצים שהוא והנפגעים יקבלו מענה נכון, אתם צריכים להעביר מסר שאתם תומכים בבנכם, אבל לא בהכחשה של חומרת מעשיו, אלא בגילוי מודעות למה שעשה ובהכרה בפגיעה שלו באחייניו".
עו"ד גלבוע־אמיר: "אתמול היה לי שימוע עם סנגור לגבי ילד בן 13 וחצי שהתחיל להיות אלים בכיתה, היכה ונקט אלימות פיזית ומינית. הסנגור סיפר לי שאחרי שקיבל את טיוטת כתב האישום נגד הקטין הוא נפגש עם הוריו, ואלה הבינו שהגיע הזמן לטפל בילד. הם לקחו אותו לשירות המבחן, והלכו בעצמם להדרכה בעניינו. זו דוגמה למקרה שבו אנחנו רואים הורים בתמונה, שעוטפים את הילד, אך גם מבינים שאפשר לבחור בשיקומו".
פרקליטי הפורום מדגישים שהטיפול בעבריין קטין תלוי גם בגיל שבו ביצע את מעשיו. אחרי הכל, על כולם מוסכם שיש הבדל בין ילד בגיל שעל סף האחריות הפלילית, לבין נער מתבגר שעומד להתגייס לצבא ושיהפוך בעוד רגע למי שיישפט כבגיר.
עו"ד וכניש: "אני מטפלת בתיק המתה - קטין שגרם למותו של אזרח. מדובר בילד מאוד צעיר, על גבול האחריות הפלילית. הילד אמר בחקירתו שביצע את המעשה כי לא תיאר לעצמו שהתוצאה תהיה מוות. הוא חשב שכמו שרואים בסרטים, אם יורים במישהו - זה כמו קטשופ, ואם זורקים אבן על ראשו של אדם - הוא תמיד קם אחר כך. כפרקליט, אתה שומע דבר כזה וחייב להתמודד. מדובר בילד שאפילו בר־מצווה לא חגגו לו. ילדון".
איך מתייחסים משפטית לטענת ההגנה שהילד העלה?
"אני שוקלת את הדברים בכובד ראש. אם נער בן 17 היה מספר לי את הדברים האלה, הייתי אומרת 'נו, באמת', גם אם זו היתה ההסתבכות הראשונה שלו עם החוק. אבל כשבא ילד כל כך צעיר - אני לא יכולה להגיד בלב שלם שאני מקבלת את דבריו, אבל אני כן מביאה אותם בחשבון".
השמרטפיות פגעו בילדים
עו"ד אפרת פילזר־ביזמן, אחראית תחום נוער בפרקליטות מחוז ירושלים, מכירה את הנושא גם מהאזור שלה. "אצלנו יש אוכלוסיות מכל מיני סוגים, והרבה פעמים אנחנו רואים ילדים צעירים, בני 12 וקצת, שנסחפים עם הזרם. 'הלכו להפגין, זרקו אבנים, אז גם אני זרקתי'. אותה אבן יכולה לפגוע ולגרום נזק משמעותי, והיו מקרים כאלה. מצד שני, יושב מולך ילד בן 12 שלפעמים מתנהג כמו בן 10 ואומר 'כולם עשו את זה'. לדבריו, אם הוא לא ילך איתם - אחר כך לא ידברו איתו בכיתה".
לחרטה אצל קטינים יש משקל?
עו"ד וכניש: "כן, אם הקטין עובר הליך טיפולי משמעותי ואנחנו מתרשמים שהחרטה כנה. אבל שלא ייווצר רושם שלא נגיש כתב אישום בכל מקרה שבו קטין פוגע מינית ואחר כך מקבל על זה אחריות ומוכן להשתקם. טיפלתי בתיק של נער נורמטיבי לחלוטין, לכאורה מלח הארץ, שבאמת יכול היה להיות לו עתיד מזהיר. הוא פגע מינית בילדה קטנה כשעשה לה בייביסיטר. הנער קיבל אחריות מהרגע הראשון ונרתם לטיפול - אבל עדיין הגשנו נגדו כתב אישום, כי המעשים שביצע היו חמורים.
"אנחנו זוכרים שיש פה פגיעה באמונה ובגופה של ילדה קטנה, רכה, שחייה נהרסו, כי היא עברה טיפולים ועוד תעבור. הגשנו נגד הפוגע כתב אישום, ושירות המבחן המליץ לסיים את עניינו ללא הרשעה, רק בדרכי טיפול. אנחנו התעקשנו על הרשעה, למען יראו וייראו. בית המשפט קיבל את עמדתנו, הרשיע ונקט דרכי טיפול שלהן הסכמנו".
עו"ד פלניצקי־רביד: "היו לי שני תיקים עם שתי שמרטפיות שפגעו מינית בשני ילדים. באחד מהמקרים הומלץ להגיש כתב אישום, ובשני שירות המבחן המליץ לא להגיש. הבנות שיתפו פעולה מהיום הראשון, הודו ועשו כל מה שהתבקש מהן. אמרתי לעצמי, 'רגע, בעוד 15 שנה הילד שנפגע ישאל: מה קרה עם מי שפגע בי?'. אמנם אנחנו לא פסיכולוגים או עובדים סוציאליים, אבל אנחנו יודעים שההשלכות של עבירות מין הן ארוכות טווח.
"אמרתי שיש פה נפגעים בעבירות החמורות ביותר שיש בחוק העונשין, ושאני חייבת לדבר בקולם, שיידעו שהמדינה נתנה מענה לפגיעה בהם, לצד ההבנה שיש כאן צרכים טיפוליים בפוגעות. המטרה של ההליך הפלילי אינה רק טיפול, אלא גם עשיית צדק עם נפגעי העבירה. יש משמעות להליך הפלילי במקרי עבירות חמורות, גם כאשר מדובר בפוגעים צעירים".
עו"ד פילזר־ביזמן, ממחוז ירושלים, מבקשת להזכיר כי חובה להביא בחשבון את השאלה למה הנער או הנערה בחרו בדרך העבריינית. "הרבה פעמים הקטינים הפוגעים היו בעצמם נפגעים. אנחנו רואים ילדים שנחשפו לאלימות בין הוריהם, או לאלימות כלפיהם. זה הכלי שהם מכירים, זה מה שהם יודעים לעשות - והם עושים זאת לאחרים. כשבא קטין שפגע ואתה יודע שהוא נפגע בעצמו, נתייחס אליו אחרת - בלי לשכוח כמובן את הפגיעה שהוא ביצע".
עו"ד פינקלשטיין: "ישנו המשפט המפורסם שאמר בזמנו המחנך יאנוש קורצ'אק: 'אין ילד רע, יש ילד שרע לו'. אנחנו יוצאים מנקודת ההנחה שב־98% מהמקרים הקטינים מגיעים לביצוע עבירה לא כי הם עבריינים. אנחנו רואים קורלציה גדולה בין המצב בבית, או בעיות אישיות של קשב וריכוז או לקויות למידה, לבין ביצוע עבירה. המון סיבות שמייצרות את ההיפלטות החוצה מהמסגרת, ובסופו של דבר גם באות לידי ביטוי בביצוע עבירות".
"הקורונה האיצה תהליכים"
כיום, לא מעט מהפגיעות בין בני נוער מתרחשות ברשת, במכשיר הנייד. תמונות אינטימיות מועברות תחילה בתמימות לחבר או לחברה, ומשם מגיעות לעיני כל השכבה. לפני שלוש שנים הוגש כתב אישום נגד נער בן 17 מכפר סבא שהפיץ תמונות עירום של נערות ופתח נגדן עמודי שנאה באינסטגרם. לפני שנתיים נערה בת 14 מאשדוד הגישה תלונה במשטרה בטענה שהחבר שלה לשעבר הפיץ תמונות וסרטוני עירום שלה בלא ידיעתה.
"הקורונה אולי האיצה את התהליך אצל צעירים, אבל אפשר ממש להרגיש את הירידה במידת האמפתיה שלהם וביכולתם לקרוא את הזולת", אומרת עו"ד פינקלשטיין. "לא מדובר בבני נוער פחות מחוברים או פחות חכמים. אלה תהליכים שעוברים על החברה כולה, ואנחנו רואים את גלי ההדף שלהם בהליך הפלילי".
עו"ד סעדון מספר שבמחוז שלו, דרום, הפרקליטים שעוסקים בנוער עוברים הכשרות עומק. באחת מהן נפגשו עם נציג ממועצת התלמידים הארצית, במטרה לשמוע את דעתו על תופעת ההפצה של תמונות אינטימיות. "הוא אמר לנו: 'אנחנו לא רואים את זה כל כך בחומרה'. הם לא מייחסים לזה חשיבות גדולה".
עו"ד קדם־נימצן, ממחוז חיפה, מגלה כי במסגרת המאבק בנגע האדישות ובחוסר ההבנה של בני נוער באשר לחומרת מעשיהם, היא ורבים מחבריה הפרקליטים מרצים בבתי ספר במטרה להבהיר לצעירים היכן עוברים הגבולות. "יש פרויקט ארצי שנקרא 'מסר', והמסגרת שלו קהילתית. אנחנו מגיעים בדרך כלל לכיתות ט'-י' כדי להסביר על ההליך הפלילי.
"אני פותחת את ההרצאות שלי בפירוט התנהגויות שאולי הצעירים שמולי לא רואים בחומרה, אבל כדאי שיידעו שיש להן לעיתים משמעות פלילית. יש מערך שלם במסגרת הזו שעוסק בעבריינות רשת. בהרצאות הוא מחלק את התלמידים לקבוצות, נותן להם אירוע לניתוח ומאפשר לכל צד להבין מה קרה בו. למשל, במקרה של הפצת תמונות אינטימיות: מי צפה, מי צילם, מה המשמעות והאשמה שיכולות להיות ברמה החברתית או ברמה הפלילית".
עו"ד גלבוע־אמיר: "יש לי תיק של מתלוננת, נערה בת 15, ששלחה תמונה אינטימית שלה למישהו שהיא היתה איתו בקשר. הוא הבטיח שהתמונה תישאר אצלו, אבל כשקיבל אותה היה איתו חבר שצילם - והעביר הלאה. הנערה המסכנה, שחשבה שאיש לא יראה את התמונה מלבד הצעיר שאליו שלחה, הבינה מהר מאוד שהיא חשופה לעיני כל השכבה, ומבחינתה חייה נהרסו באותו רגע. היא נאלצה לעבור בית ספר ודירה, וזה דבר נורא, כאב לב.
"מצד שני, מי שצילם והפיץ את התמונה הלאה היה קטין בעצמו, בן 15 או 16, והוגש נגדו כתב אישום. הוא עבר הליך שיקומי, והוא מעוניין להתגייס לצבא. הוא מתחרט ומתנצל על המעשה שעשה, מה ששוב מעלה את השאלה הקודמת של איזון".
במפגש הפרקליטים נכחה גם עו"ד אלכסנדרה קרא, אחראית תחום נוער ביחידת הסייבר בפרקליטות המדינה, שמכירה היטב את נושא עבירות הרשת. לדבריה, זה תחום שבו מערכות אכיפת החוק והמשפט נוקטות כיום יד קשה יותר מבעבר.
"יש בשנים האחרונות אמירה ערכית של בתי המשפט על עבירות ב'חוק הסרטונים' (תיקון מספר 10 לחוק למניעת הטרדה מינית באמצעות הפצה של תכנים בעלי אופי מיני על גבי אמצעי המדיה השונים; א"ל), שמקשות יותר על הצעירים המפיצים", מספרת עו"ד קרא. "כשאומרים שזו לא עבירה פלילית, מדובר בחוסר הבנה בסיסי. כשאתה משתף תמונות, גם אם לא צילמת אותן בעצמך, זאת עבירה, והנטייה של המערכת היא כן להגיש כתבי אישום - למען יראו וייראו".
לדברי עו"ד פלניצקי־רביד ממחוז צפון, העבירות האלה כבר לא מאפיינות רק תלמידי תיכונים, אלא הולכות אחורה לגילים הרבה יותר צעירים. "ילדים נחשפים היום לפורנו בגיל 8 או 9, ואני מטפלת בעשרות תיקים שבהם ילדים על גבול האחריות הפלילית, בגיל 12 וחודש, פשוט עשו העתק־הדבק בחיים למה שראו על המסך. האם בגיל כזה הם מבינים מה עשו? הם צריכים לעבור הליך טיפולי משמעותי, ופה אנחנו חוזרים לנוכחות ההורית ולשיח שכדאי שיתנהל בבית, למה שההורים יודעים על מה שהילדים שלהם עושים".
עו"ד סעדון מסמן בעייתיות נוספת: "יש בחברה הישראלית קבוצות יותר שמרניות, שבהן החינוך המיני לא מפותח. כשיש היחשפות לתכנים פורנוגרפיים, יש שם תת־דיווח. בהרבה תיקים של עבירות מין אנחנו מבינים שמדובר בשילוב של גיל צעיר והרבה ניסוי וטעייה. מערכת של לחצים, דחפים והורמונים. לטעמי, אם הילד היה מקבל חינוך נכון - ככל הנראה העבירות לא היו מתבצעות".
עו"ד קרא: "אני מסתכלת על זה גם בכובע שלי, כממונה על תחום נפגעי עבירה. לא מעט מהמקרים שהגיעו לטיפולי באו מהורים שבדקו מה מתחולל בטלפון הנייד של ילדיהם, ומצאו שם שיח מיני פוגעני שהילדים לא מדווחים עליו. אז אני לא מבקשת שההורים יבדקו נערים ונערות בני 16-15, אבל בטח כדאי לבדוק ילדים שמתחילים להשתמש בסמארטפונים, ולקוות שאם מתחילים לפקח עליהם בגיל צעיר - אז בגיל מבוגר יותר כבר לא נצטרך לבלוש אחריהם".
"דברים שלא נתקלנו בהם"
במחצית הראשונה של 2022 הוגשו נגד קטינים 223 כתבי אישום, כמחציתם (103) על עבירות אלימות. מדובר בירידה לעומת 2021, אז הוגשו 257 כתבי אישום. מנגד, אי אפשר להצביע על מגמה חיובית, משום שעדיין מדובר בקו של עלייה לעומת השנים הקודמות.
יש מגמות חדשות בעבריינות נוער?
עו"ד קדם־נימצן: "יש תופעות שבשנים האחרונות אנחנו מבחינים שבני נוער הופכים להיות דומיננטיים בהן. במחוז שלי, חיפה, זו אחזקת הנשק, בעיקר עבור אחרים, אבל גם אחזקה אישית. טיפלתי בשנתיים האחרונות בשלושה תיקי רצח שבני נוער ביצעו, בכל רמות הכוונה - מנסיבות מחמירות ועד לאדישות. כולנו כאן נסכים שלא נתקלנו בתופעות האלה בעבר, בטח לא ברמה כזו. גם הצתות הפכו לתופעה מאוד רווחת אצל בני נוער".
כנציגי הפרקליטות, אתם בטח נתקלים בעבריינים צעירים שלהם לא עוזר שום טיפול, אלה שיככבו גם בשנים הבאות במדורי הפלילים.
עו"ד וכניש: "לפעמים סנגור בא לפגישה איתנו, ומראש אומר: 'בואו נגמור את התיק בהרשעה ובעונש מוסכם'. הוא בכלל לא מדבר על דרכי טיפול, כי הוא יודע מי הלקוח שלו ומה הוא עשה, והוא גם יודע מה שירות המבחן אומר עליו".
עו"ד סעדון: "יש קטינים בני 17-16 שחיים בקבוצה עבריינית, ומאוד מחשיבים את מה שיאמרו שם עליהם. הם לא מוכנים לשמוע על אפיק טיפולי, לא על מסגרת חוץ־ביתית ולא על טיפול בקהילה. הם רוצים לדעת מה מחיר התיק. העבריינים האלה יודעים שבית המשפט לא יחמיר איתם, אז הם אומרים 'תן עכשיו את העונש'. שישה חודשים, אפילו שנה וחצי, העיקר לסיים.
"אותם אני מזהה, והם יחזרו אלינו, וכלפיהם אין בי שום סובלנות בהסדרים שאליהם אנחנו מגיעים. לעומת זאת, כשיש קטין שהסנגור בא ומדבר בטובתו, יש תחילה של תהליך, ואני נמצא בקשר עם נפגע העבירה. שם אני עם יד יותר קלה על תיקון כתב האישום. קטין שאומר 'תן עונש' - מצידי שיקבל את המקסימום".
זה לא מתסכל?
"גם בשלבים האלה אני אציע עבודות שירות - עונש חמור עבור קטינים - ושיהיה יותר משישה חודשים. למה? כי בין שישה לתשעה חודשים הקטין חייב לעבור פעם נוספת דרך שירות המבחן, ויכול להיות שאז הוא כן יגויס לטיפול.
"אני אגיד לך מה מתסכל. היה לי תיק של שוד שהסכמתי שהצעיר ילך לטיפול. הוא הגיע למכינה קדם־צבאית, כבר עמד להתגייס לצבא - אבל במהלך שעות השל"צ בקהילה (שירות לתועלת הציבור; א"ל) הוא גנב כסף. הוא הלך לכלא. זה היה מתסכל".
תסכולים, כך מתברר, הם מנת חלקם של לא מעט מיושבי מפגש הפרקליטים. "לי, במחוז ירושלים, יש מקרה הפוך, של קטין שהיתה לו מסכת חיים נוראית ולא רצינו להוסיף עליה כתב אישום", מספרת עו"ד פילזר־ביזמן. "אמרנו שננסה את התהליך הזה והתהליך ההוא, ובכל פעם אמרנו 'כאן הוא בטח יצליח'. היתה תקווה - אבל הקטין נכשל. באיזשהו מקום הרגשתי שעקב הרקע הקשה שלו הייתי צריכה אולי ללכת איתו למסגרת בעלת גבולות יותר ברורים, ואולי היינו חוסכים לו שנה בתהליכים שעבר".
עבור חלק מבני הנוער, העבירה שביצעו תהרוס את שארית חייהם, וגם אם ינסו - לא יוכלו לברוח מאות הקין שיודבק למצחם, תלוי בחומרת המעשה. מנגד, יש מקרים שבהם הזמן ירפא את הפצע, מאחר שכיום מוטלות הגבלות מחמירות על מסירת מידע מהמרשם הפלילי לגבי קטינים - מידע שניתן רק במקרים מיוחדים, או לפי צו. גם הרישום הפלילי נמחק כיום אחרי תקופה קצרה יחסית: קטין שהורשע בפשע ולא הוטל עליו עונש מאסר - הרישום הפלילי שלו יימחק בתוך חמש שנים. קטין שהוטל עליו מאסר - הרישום ייעלם בתוך שבע שנים.
"החוק מאוד מונחה־קטינים, והוא שומר שהקטין יוכל לחזור לחברה ושמי שלא צריך לדעת על הרישום הפלילי לא יידע", מסכמת עו"ד פינקלשטיין.
יש מקום לאופטימיות, או שאנחנו הולכים לקראת עתיד קודר יותר?
עו"ד וכניש: "ברור שיש מקום לאופטימיות. בוא אלי לחדר במחוז תל אביב ותראה כמה הוא שונה מחדרים אחרים במשרד, כמה הוא אופטימי בצבעוניותו".
עו"ד פילזר־ביזמן: "אנחנו עובדים לאחרונה עם קבוצה של קידום נוער בירושלים, ולא מזמן נכנס כמדריך מישהו שעבר בעצמו שיקום בעבר. מדריך כמוהו יכול להיות כעת אוזן קשבת לקטין שמגיע, ולהראות מה המשמעות של הצלחה בתהליך השיקום, איך אפשר להיות אחר כך בעל מקצוע שמרוויח כסף ומקדם אחרים. זה הכי אופטימי שיכול להיות".
גם עו"ד פינקלשטיין מפרקליטות המדינה, שלה 24 שנות ניסיון, מסרבת לאבד תקווה. "הנוער שלנו טוב", היא אומרת. "יש כיום הרבה תופעות מבורכות של התגייסות למען הקהילה, התנדבויות, מודעות והכלה. יש הרבה מקום לאופטימיות, וגם אצל מי שסרח - יש עם מה לעבוד. תמיד נזכור שמדובר בשלבים ראשונים של החיים, ולכן חשוב לא לעבוד מהבטן, או לפעול מתוך רגשות נקם, אלא לבוא מהמקום ההורי.
"אני תמיד אומרת שחשוב להבין שאחרי הכל - מדובר בבני נוער. לכן המשפחה היא גורם מאוד משמעותי. קטינים יכולים לעשות 'אבו עלי', לתת את הרושם שהם מסתדרים לבד, אבל בסוף יש בהם משהו ראשוני שיש בו קריאה להורים. אז כפרקליטים אנחנו אומרים: תפקחו עיניים, תהיו שם".
shishabat@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו