יש דבר אחד שלמדתי בסלובקיה, והוא שאם אומרים לך לטפס לאנשהו, אסור לסרב. בין שמדובר בהר שמעולם לא שמעת עליו, בגרם מדרגות מפותל המוביל לנקודת תצפית מסתורית או בעלייה תלולה שבסופה טירה מימי הביניים - פשוט תטפסו, כי הנופים שיתגלו לכם יעתיקו את נשימתכם. ואחרי שטיפסתם, כל סלובקי יאמר לכם שהדרך להתאושש מהטיפוס היא השתכשכות בבריכה תרמית עשירה במינרלים, וכמובן לגימת עוד בירה או יין.
והסלובקים, כמובן, צודקים. כי אחרי טיפוס במעלה רכס רוהץ' המושלג שבהרי הטטרה המערביים, אין כמו לשבת ולשחרר את השרירים בבריכה חיצונית מחוממת, כשטיפות גשם ניתזות על הפנים. וזה עוד לפני שהזכרתי את האווירה הסתווית של תחילת אוקטובר באירופה, שבה עלי העצים נצבעים בגוני אדום, צהוב וכתום מרהיבים.
המדינה המרכז־אירופית הקטנה, המונה כ־5.5 מיליון תושבים, לא בדיוק מופיעה בראש רשימת היעדים של התייר הישראלי. אבל לאחר ביקור של שמונה ימים עמוסי חוויות בסלובקיה, שיצאה לעצמאות לאחר פירוק צ'כוסלובקיה ותחגוג יום הולדת בינואר הקרוב, נחשפתי לפנינה נחבאת, המציעה נופים ואתרי טבע, אתרים היסטוריים, תרבות מרתקת, אטרקציות לכל המשפחה, וכן - גם שופינג טוב בקניונים מודרניים ואוכל טעים וזול.
סלובקיה היתה חלק מצ'כוסלובקיה הקומוניסטית מאז שנת 1948. את דרכה לעצמאות החלה עם פרוץ "מהפכת הקטיפה" ב־1989, שהובילה לפירוקה של צ'כוסלובקיה. בינואר 1993 הוכרזה סלובקיה כמדינה עצמאית, לצד שכנתה צ'כיה, וב־1 במאי 2004 הצטרפה לאיחוד האירופי. כיום סלובקיה גובלת בחמש מדינות - אוסטריה, הונגריה, צ'כיה, פולין ואוקראינה - ומחולקת לשמונה מחוזות. כל מחוז נקרא על שם העיר המרכזית שבו.
המחוז המוכר מכולם הוא ברטיסלבה, שבו נמצאת הבירה. העיר, בת חצי מיליון תושבים, נמצאת במרחק של 60 ק"מ מנמל התעופה של וינה (יש גם טיסות ישירות). אפשר להגיע אליה בקלות משדה התעופה של בירת אוסטריה - באוטובוס או ברכב שכור - והתנועה דרך מעבר הגבול הפתוח חלקה לגמרי בעקבות הסכם שנגן.
העיר, השוכנת על שתי גדות נהר הדנובה וגובלת באוסטריה ובהונגריה, בנויה סביב מרכז עתיק וציורי, עם מבנים מתקופת הבארוק, קתדרלות, כנסיות, כיכרות, וכמובן מסעדות, בתי קפה וחנויות מזכרות. גאוות המקומיים היא על ה"ברטילסבה רול", סהרון ממולא באגוזים או בפרג, שהזכיר לי אוזן המן, אבל מתוקה פחות.
העיר העתיקה של ברטיסלבה. מבנים מתקופת הבארוק // צילומים: GettyImages ,Merek Hajkovsky ,Miroslava Seregova
מהעיר העתיקה מעפילים אל טירת ברטיסלבה (מרחק של רבע שעה הליכה), שנבנתה לאורך מאות שנים בסגנונות שונים ושימשה מקום מושבה של משפחת המלוכה ההונגרית. כיום תמצאו בה תערוכות של המוזיאון הלאומי של סלובקיה. הטירה עצומה וכוללת ארבעת מגדלים, וביום טוב תוכלו לראות ממנה את הונגריה.
• • •
למרגלות הטירה נמצא מתחם הקבר של הרב משה סופר, הידוע בכינויו החת"ם סופר, שהיה מגדולי הרבנים והפוסקים של עולם ההלכה היהודי ומונה ב־1807 לרב של פרשבורג (שמה הקודם של ברטיסלבה). מתחם הקבר התת־קרקעי שרד את הכיבוש הנאצי ועבר תהליך שיפוץ ושימור בשנת 2000.
כיום חיים בסלובקיה כ־3,000 יהודים בלבד - שבריר מקהילה מפוארת שמנתה כ־150,000 איש לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. בברטיסלבה הבירה מתגוררים כיום כ־1,000 יהודים. בית הכנסת הפעיל היחיד בעיר שוכן ברחוב הידוקובה, לא הרחק ממרכז העיר ההיסטורי, ואפשר לבקר בו בתיאום מראש.
הכניסה לבית הכנסת המרשים והמטופח, שבנייתו הושלמה ב־1926, מתבצעת דרך מעבר בחצר צרה, ואי אפשר שלא להתפעל משבעת העמודים הגבוהים שניצבים בחזית ומעיצובו הפנימי המכיל אלמנטים קוביסטיים. בקומה השנייה, היכן שנמצאת עזרת הנשים, פועל מוזיאון קטן המציג פריטי יודאיקה בתערוכות קבועות ומתחלפות.
• • •
מחוז קושיצה שוכן בחלק הדרומי של מזרח סלובקיה. בירתו, קושיצה, היתה עבורי ההפתעה הנעימה של הטיול, ולדעתי שווה לבקר במדינה ולו רק בשבילה. קושיצה, העיר השנייה בגודלה בסלובקיה (כרבע מיליון תושבים), הוכרזה כעיר התרבות של אירופה לשנת 2013 וכעיר הספורט של היבשת לשנת 2016. האווירה הצעירה והתוססת שלה, ויש שיגידו אפילו קצת היפסטרית, עזרה לה לזכות בכינוי "ברלין הקטנה".
העיר מהווה שער לאזור מזרח סלובקיה ולהרי הטטרה, שבו לא מעט אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו, ארבעה פארקים לאומיים וחבל היין טוקאי, שנודע ביינותיו המתוקים העשויים מענבים שבאו במגע עם פטרייה שמשביחה אותם. במשך השנה מתקיימים בעיר פסטיבלים רבים הקשורים לאוכל - ובעיקר לשילוב של אוכל ואלכוהול.
המטבח הסלובקי המסורתי מושפע מהמטבחים ההונגרי והאוסטרי ומתבסס על שימוש רב בבשר, לצד מנות נדיבות של תפוח אדמה, כרוב, גבינת ברינזה, בצל, שום וחיטה. ארוחה סלובקית טיפוסית עשויה להציע מרק שום או כרוב, גולאש, לוקשה (חביתית מקמח תפוחי אדמה) והלושקי (כופתאות ממולאות בבצק תפוח אדמה).
כדי להתכונן לארוחה כבדה שכזו מומלץ ללגום לפניה את האפריטיף סליבוביץ', המזוהה עם סלובקיה ומיוצר משזיפים. גם הבירות הסלובקיות, שנחשבות זולות מאוד (כיורו וחצי לכוס), ידועות באיכותן, בעוד חובבי המשקאות הקלים מוזמנים ללגום "קופולה" - משקה מקומי המיוצר מתמציות צמחים ופירות ומזכיר בטעמו קולה.
אחרי שאכלתם ושתיתם, כדאי לבקר במרכז ההיסטורי של העיר, שבו ממוקמות רוב האטרקציות. המדרחוב שבעיר העתיקה הוא גם רחובה הראשי של קושיצה ואפשר למצוא בו את קתדרלת סנט אליזבת' הגותית, את בניין התיאטרון המלכותי, מזרקה מזמרת, חנויות של רשתות בינלאומיות, בתי קפה - ואיך לא, ברים.
אחד מהברים האלה הוא מבשלת הבירה והמסעדה הידועה Hostinec Pivovar, שקיימת, על גלגוליה השונים, כבר משנת 1542. רחוב מומלץ נוסף בעיר העתיקה הוא Craftsman Lane, המְרכז סדנות וחנויות של אמנים ובעלי מלאכה, והאווירה בו מזכירה לא מעט את נווה צדק, רק עם אחוזי לחות נמוכים יותר.
גם לקושיצה היסטוריה יהודית ענפה עם סוף עגום. כ־12,000 מיהודי העיר נשלחו לאושוויץ באביב 1944, ובית הכנסת האורתודוקסי המרכזי, ברחוב פושקינובה, נותר מוזנח וכמעט שומם במשך שנים. כששיפצו את המתחם, לפני 12 שנה, התגלו בו כתובות מצמררות בהונגרית שהשאירו אחריהם יהודים שהסתתרו במקום בתקופת השואה. בין הכתובות: "היינו פה ואנחנו לא יודעים לאן לוקחים אותנו". כיום רשומים בעיר כ־280 יהודים בלבד, אולם לומדים בה לא מעט סטודנטים ישראלים, ובית הכנסת המשופץ מושך רבים מהם בראש השנה וביום כיפור.
פרטים נוספים על קושיצה אפשר למצוא באתרים הבאים visitkosice.org kosiceregion.com
• • •
במרחק נסיעה קצרה מקושיצה (25 ק"מ) נמצאת מערת הנטיפים יסובסקה. המערה, הסמוכה לכפר יאסוב באזור הקארסט הסלובקי, הוכרה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. אורכה אמנם כ־3.5 ק"מ, אולם רק כ־720 מטרים ממנה פתוחים לציבור. במערה, נוסף על נטיפים מרהיבים, 339 מדרגות, שרידי בעלי חיים וכתובות חרוטות בסלע - העתיקה שבהן מהמאה ה־15 ומספרת על מאבק ההונגרים והצ'כים.
מערת יסובסקה. הוכרה כאתר מורשת עולמית
מחוז ז'ילינה, הממוקם בצפון־מערב סלובקיה, מציע לא מעט אטרקציות משפחתיות ופעילויות לילדים, לצד טיולי שטח. העיר ז'ילינה עצמה מעניינת פחות, שכן המחוז מפורסם בעיקר בזכות יעדי הטבע, הספורט והנופש שלו.
אזור ליפטוב הוא ללא ספק יעד התיירות מספר אחת במחוז במשך כל עונות השנה הודות לשילוב של הרים, מים, מנוחה ואדרנלין. בסביבת ליפטוב נמצאים שלושה פארקים לאומיים, וגם מערת הקרח המתוירת ביותר בסלובקיה, דמנובסקה. מי שמעוניין לשבור שגרה, ובתנאי שארז בגד ים, מוזמן להשתכשך בפארק המים טטרלנדיה. מדובר בפארק המים המקורה הגדול במדינה, שפתוח כל השנה וכולל 14 בריכות ו־26 מגלשות.
לא רחוק משם (פחות משעה נסיעה), באזור אורבה, אפשר לצאת לטיולים בהרי הטטרה המערביים, למשל ברכס רוהץ'. כבר בחודשי הסתיו האזור מתכסה בפסגותיו הגבוהות בשלג והאגמים קופאים - מחזה מרהיב שנחרת בזיכרוני, ואל תופתעו אם תפגשו במקום בעלי חיים דוגמת איילי הרים, חתולי פרא ודובים.
אזור אורבה גם מתהדר בטירה המתוירת בסלובקיה - טירת אורבה - המתנשאת מעל נהר וצופה אל הרים, כפרים ועמקים. הטירה, שנבנתה בימי הביניים, נחשבת לאחת הטירות המרשימות והמשומרות ביותר באירופה כולה - אולי כי מעולם לא נכבשה. במהלך השנים התגוררו במתחם בני מלוכה הונגרים, והסלובקים מאמינים שהמקום רדוף רוחות, לכן הכניסה אליו היא על אחריות המבקר בלבד.
אם כבר אזרתם אומץ ונכנסתם לטירה, תוכלו להשתתף בסיור מודרך ובטקס הענקת "תואר אבירות" שכותבת שורות אלה השתתפה בו, וברשותה אף תעודה המוכיחה זאת. אמנם התואר לא יעזור לי בחיים האמיתיים וספק אם יש לו ערך, אבל הוא בוודאי יצליח לעורר בי זיכרונות נעימים.
-----------------------
הכותבת היתה אורחת משרד התיירות הסלובקי וחברת "אופקים"טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו