על פי סקרים פנימיים שנערכים כל העת במטות המפלגות, נכון לעכשיו, כשלושה מנדטים של מצביעי ימין פוטנציאליים משיבים כי יצביעו בבחירות הקרובות למפלגתם של בני גנץ ויאיר לפיד; בגלל שלטונו ארוך השנים של נתניהו, הרצון בשינוי, וגם בגלל כתב החשדות של היועמ"ש שקבע כי נתניהו חשוד בשוחד.
קרב האיתנים, המתנהל בימים אלה בין מפלגת השלטון למפלגה הטוענת לכתר, שעל פי הסקרים כל אזרח שני, ואף יותר מכך, יצביע בבחירות לאחת מהן, מתנקז לשלושת המנדטים הללו שעשויים להכריע את הבחירות ולקבוע את זהות ראש הממשלה שיתמנה אחריהן. בעוד נתניהו מנסה לחלץ אותם באמצעות מיתוג גנץ ולפיד כשמאלנים, לופתים אותם השניים בחוזקה בין השאר על ידי הכרזות כי הגולן תמיד יישאר בידינו והשמטת סעיף תוכנית שתי המדינות ממצע המפלגה.
באירוע השקת קמפיין הליכוד בהשתתפות חברי הכנסת אמר נתניהו על ראשי כחול לבן כי הקדימו את פורים ועטו על עצמם תחפושות כבר עכשיו. האמת היא שהיעדרות תוכנית שתי המדינות ממצע מפלגה שכל ראשיה תומכים בה והתבטאו בעדה היא אולי גם תחפושת, אבל היא בוודאי גניבת דעת. הולכת שולל. השיקול הפוליטי מובן, אולם מדובר בחבורה שמאשימה כל היום וכל הלילה את נתניהו שעבור הישרדות פוליטית אינו בוחל באמצעים. מה שווה הביקורת אם הם נוהגים באותו אופן.
בשל הקריצה לימין נזהרים בכחול לבן מלמתוח ביקורת על היעדר תהליך מדיני או אובדן התקווה לשלום שממיטה עלינו הממשלה, ומקפידים להשאיר את הביקורת בתחומי טוהר המידות וסדרי שלטון קלוקלים. ייתכן שמדובר בקו אסטרטגי מחוכם שיוכיח את עצמו עד הבחירות, אולם לרוב נקיטת קו טהרני מדי עשויה להתגלות כחרב פיפיות.
אם לא החוק הוא אמת המידה הקובעת, אלא כללי מוסר דמיוניים כאשר כל אחד מותח לעצמו היכן עובר הקו מבחינתו, יהיה על גנץ ולפיד להסביר מדוע בצמרת מפלגתם יושב גבי אשכנזי, כשווה בין שווים, וזאת למרות שמבחינה פלילית אמנם נוקה לחלוטין אבל ממש לא מבחינה ציבורית.
הכל אודות הגניזה
כבר עבר הרבה זמן מכדי לזכור את דו"ח מבקר המדינה בעניינו ואת הדו"ח הציבורי של היועץ המשפטי לממשלה שהיה חריף אף יותר. בדו"ח של היועמ"ש דאז וינשטיין נאמר כי "היועץ המשפטי לממשלה קובע כי אין בהחלטתו זו כדי להשליך, לשנות או להקהות כהוא זה מקביעותיו הקשות של מבקר המדינה, במישור הערכי והציבורי, על התנהגותם של גבי אשכנזי וארז וינר, שבוודאי איננה הולמת קצינים כה בכירים בצבא". היועץ כתב במפורש כי איסוף חומרים מכפישים אינו אסור על פי החוק, ולכן הוא נאלץ לסגור את תיק החקירה, אולם לדבריו, "מחומר הראיות עולה כי אכן היה עיסוק שוטף ומשמעותי באיסוף מידע על המתרחש במשרד הביטחון, וממצאי חקירה זו ביססו עוד יותר את קביעותיו הקשות של מבקר המדינה - שהעיר לאשכנזי ולעוזרו על התנהגותם הפסולה, בה ראה מבקר המדינה חומרה מיוחדת, נוכח כפיפות הדרג הצבאי למדיני".
היועמ"ש קבע עוד כי "בחינה של השיחות הרלוונטיות ושל העדויות בחקירה רחבה זו, העלתה כי מידת מעורבותו של אשכנזי באיסוף החומרים, לא היתה פאסיבית כפי שעלה מדו"ח ביקורת המדינה, ולא התמצתה במודעות סבילה למעשי וינר והרפז". הוא ציין כי ידיו כבולות מלהמשיך את הטיפול במישור הפלילי באומרו כי "עד כמה שהתנהגות זו איננה הולמת קציני צבא בכירים, שאמורים להשקיע את מיטב מרצם ומשאביהם בניהול המערכה שעליה הופקדו, במישור הפלילי אמת המידה שונה לחלוטין".
חוק אחר של דו"ח היועמ"ש עשוי לעניין את פרקליטי נתניהו, שבקרוב יתחילו את ההכנות לשימוע שיתקיים בעוד מספר חודשים. הנימוקים שלפיהם החליט וינשטיין לגנוז את תיק החקירה ללא כתב אישום בפרשת העברת מידע סודי מהרמטכ"ל לעיתונאים, יכולים להתיישב לכאורה אחד לאחד עם נימוקי נתניהו בתיקי 1000, 2000 ו־4000. "השיקולים הרלוונטיים לגניזה מפורטים בהחלטה", כותב היועץ, "והם כוללים, בין השאר: 1. נסיבות חשיפת המידע בשיחות רקע לגיטימיות, שלא לפרסום, כאשר אשכנזי לא התכוון, ככל הנראה, לעבור עבירה, אלא גלש במהלך השיחה למסירת מידע סודי ביותר שהיה אסור לו למסור. 2. הנורמה הרווחת שבמסגרתה נמסרות ידיעות סודיות כדבר שבשגרה לעיתונאים", וסעיף נוסף והמעניין והרלוונטי מכולם: "מדיניות ההעמדה לדין עד כה, שהינה מצמצמת מאוד בתחום זה".
החוק מתיר לו לחכות להחלטת בג"ץ. נתניהו // צילום: אורן בן חקון
למרות סגירת התיק קובע היועץ המשפטי בסיכום דבריו כי "כאמור לעיל, היועץ מבהיר כי אין בהחלטתו זו כדי להשליך, לשנות או להקהות כהוא זה מקביעותיו הקשות של מבקר המדינה, במישור הערכי והציבורי, על התנהגותם של אשכנזי ווינר, שבוודאי איננה הולמת קצינים כה בכירים בצבא. כאמור, ממצאי החקירה הפלילית לא הפריכו קביעות קשות אלו, ואדרבה - אף ביססו אותן, אך כפי שהוסבר בהחלטה הממצאים נותרו בזירה הציבורית ולא הגיעו לזו הפלילית".
גם הטענות כעת נגד נתניהו הן בזירה הציבורית ולא הפלילית. שהרי החוק מתיר לו להישאר בתפקידו עד הכרעה סופית בבית המשפט העליון. כל טענה על כך שעליו להתפטר כעת אינה מבוססת על החוק אלא על נורמה ציבורית, שכאמור כל אחד יכול למתוח היכן שבא לו. אולם מה שאי אפשר לעשות זה למתוח קו אחד גבוה במיוחד עבור ראש הממשלה, וקו נוסף, נמוך בהרבה, עבור שותף בכיר במפלגה.
תרגיל בהתחפשות
הראשון שזיהה שמדובר במתקפה מתואמת ומתוכננת הוא יו"ר העבודה אבי גבאי. באותו יום וכמעט באותה שעה פצחו יו"ר ש"ס אריה דרעי ויו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן במתקפה הדדית על השליטה במשרדי הקליטה והפנים. זה החל כשדרעי תקף את דוברי הרוסית שלדבריו השתלטו על משרד הקליטה, ודרש את המשרד לעצמו כדי שיוכל למנות "דוברי צרפתית ואמהרית". זה נמשך כשליברמן לא נשאר חייב ותבע את משרד הפנים כדי "להפסיק את בדיקות הדנ"א של העולים מרוסיה".
לכאורה אם כל אחד מעוניין במשרד של חברו, אז על מה הוויכוח. ייטול דרעי את משרד הקליטה וליברמן את הפנים ובא לציון גואל. בתקשורת עטו על מתקפות הצדדים הניציים וציטטו מדבריהם בחדווה. עד שבא אבי גבאי ובמחי ציוץ חשף את הבלוף. את דרעי מעניינים דוברי הצרפתית והאמהרית בדיוק כמו שאת ליברמן מעניינות בדיקות דנ"א מדומיינות לרוסים. הירידה של שתי המפלגות בסקרים היא שמעניינת אותם. בכמה סקרים לאחרונה ליברמן לא עובר את אחוז החסימה. עד כמה מופרך ששני הידידים בלב ובנפש יזמו קרב כדי לחזק זה את זה? כנראה שלא לגמרי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו