רגע אחרי הבחירות מתכוונת ארה"ב להניח את "תוכנית המאה" שלה על השולחן, ובמרכזה סעיף ירושלים. העיתוי מכוון היטב. הוא נועד להכריח את כל השחקנים בזירה הישראלית להתייחס למתווה כבר במהלך המו"מ הקואליציוני להקמת ממשלה חדשה. חלקים ורעיונות מרכזיים בתוכנית כבר הוצגו בפני ישראל והפלשתינים, ובפני סעודיה, ירדן ומצרים, ואנו מפרסמים כאן לראשונה את קווי המתווה (הלא בהכרח סופי) ביחס לירושלים, כפי שהוצגו בפני הצדדים.
תוכנית טראמפ מחלקת בפועל את ירושלים ומשנה את גבולותיה. היא מוציאה מהתחומים המוניציפליים של העיר, שעליהם הוחל החוק הישראלי ב־1967, את המרחבים הצפוניים של כפר עקב ומחנה הפליטים שועפט שמעבר לגדר, ומעבירה אותם לתחומי המדינה הפלשתינית, שעל פי התוכנית תשתרע על פני כ־85 אחוזים משטחי יו"ש. גם שכונות ערביות בדרום העיר, כמו ג'בל מוכאבר וערב א־סוואחרה, אום ליסון ואום טובא, וייתכן שאף צור באהר (הסמוכות לשכונות היהודיות תלפיות מזרח והר חומה) יעברו על פי התוכנית לריבונות פלשתינית. התוכנית מותירה בידי ישראל, לפחות בשלב הראשון שלה, סמכויות ביטחוניות רחבות, בשטחים שיוצאו מירושלים.
האמריקנים מבדילים עקרונית בין תחום ירושלים הירדנית לשעבר, בגבולותיה לפני 1967, כ־6 קמ"ר בלבד, שכללו את תחום העיר העתיקה ושכונות צמודות לה, לבין 64 קמ"ר נוספים שישראל סיפחה לירושלים אחרי מלחמת ששת הימים ובהם עוד 28 כפרים שבמקור לא היוו חלק מירושלים.
על פי מתווה טראמפ, בחלקים נרחבים של השטח המצומצם יותר, שבתוכו שוכנים גם העיר העתיקה ו"האגן הקדוש", וכן חלק מסילואן־עיר דוד, אזור הר הזיתים, אזור שמעון הצדיק־ואדי ג'וז - שייח' ג'ראח, הר הצופים וכנראה גם אבו תור - הריבונות תישאר ישראלית. עם זאת, חלק מהשכונות הערביות ששוכנות במעגלים הרחבים יותר של ירושלים, יועברו כאמור לריבונות פלשתינית. 12 השכונות היהודיות שהוקמו לאחר 1967 בשטחי ירושלים "המצומצמת" (הירדנית) ו"המורחבת" (28 הכפרים), שבהם חיים כיום יותר מ־220 אלף יהודים, יישארו בידי ישראל ובריבונותה.
ריבונות פונקציונלית
מתווה טראמפ נדיב יותר כלפי ישראל מאשר מתווה הנשיא לשעבר ביל קלינטון וכן מהצעות שונות שנדונו בתהליך אנאפוליס. קלינטון ביקש להחיל את הריבונות הפלשתינית על כל השכונות הערביות במזרח ירושלים ובכלל זה על מרבית העיר העתיקה וסובב העיר העתיקה (למעט הרובע היהודי ומעט אזורים נוספים). בתהליך אנאפוליס (שממשלת אולמרט נטלה בו חלק בשנים 2008-2007) דובר על כינון משטר נאמנות שבו ייטלו חלק חמש מדינות בעיר העתיקה ובאגן הקדוש.
מתווה טראמפ, לעומת זאת, מותיר בידי ישראל את הריבונות על העיר העתיקה ואזור האגן הקדוש, ובד בבד מדבר על שיתוף הפלשתינים בניהול המרחב הזה. המושג שבו נעשה שימוש בהקשר זה הוא "ריבונות פונקציונלית", דהיינו: הענקת סמכויות בתחומים שונים, ללא "ריבונות על", שכאמור תישאר בידי ישראל. הריבונות הפונקציונלית היא מושג עם מנעד רחב של אפשרויות, החל ממעורבות ניהולית סמלית של הפלשתינים באמצעות מנהלים קהילתיים או רבעים מוניציפליים, ועד אוטונומיה ניהולית של ממש, בפיקוח ותחת ריבונות ישראלית בתחומים כניקיון, גינון וכבישים, דת, תכנון פיזי, תחבורה, כלכלה ואף מנהל ושיטור עירוני.
בתקופתו של ראש עיריית ירושלים, טדי קולק ז"ל, נעשו עבודות שונות בתחום זה, לאו דווקא בהקשר של פתרון פוליטי לעיר. גם במכון ירושלים למחקרי מדיניות שורטטו אפשרויות נוספות בכיוון זה. ככל שידוע, חומרים אלה שימשו את הצוות האמריקני שעסק בגיבוש התוכנית, כחומרי עזר שסייעו לו בגיבוש תוכניתו.
שיתוף הפלשתינים בניהול העיר העתיקה, גם אם לא בריבונות על השטח, צפוי לעורר מחלוקת עזה. לדעת בכירים ישראלים, מדובר במתכון ל"בלאגן וטשטוש קווים וסמכויות, שעלולים להגביר מתחים, במקום לשכך אותם". באזור זה שוכן קומפלקס דתי ובו מאות מסגדים, כנסיות ובתי כנסת שבמרכזם הר הבית, הכותל המערבי וכנסיית הקבר. בעיר העתיקה חיים בצפיפות גבוהה כ־38 אלף תושבים. כ־90% מהם לא יהודים, בעיקר מוסלמים ומעט נוצרים וארמנים, וכ־10% יהודים (כ־3,000 ברובע היהודי ועוד כ־1,500 בעיקר ברובע המוסלמי).
ביטחון לפני פתיחות
סוגיה כבדה נוספת שנדונה בין האמריקנים לבין ישראל והגורמים הערביים והפלשתיניים, שבפניהם הוצגו חלקים ממתווה טראמפ, היא אופי הגבול וההפרדה בין ירושלים הישראלית לירושלים הפלשתינית, לאחר שרטוט הגבולות החדשים. השאיפה המקדמית של כל הצדדים בשיחות היא להשאיר את ירושלים עיר פתוחה; יחידה פיזית אחת ללא גבולות, שהמעבר בין חלקיה יישאר חופשי ופתוח הן לישראלים והן לפלשתינים, גם לאחר שגבולות העיר יעוצבו מחדש והריבונות בה תחולק. עם זאת, בקרב האמריקנים שוררת הבנה שבנקודה זו יש הבדל בין הרצוי למצוי, וזאת בשל בעיות ביטחוניות קשות שגבול פתוח טומן בחובו.
הדרג הצבאי והביטחוני בישראל הביע את דעתו כבר בסיבובי מו"מ קודמים, בעד גבול קשיח שימנע מעבר חופשי ושבו ישולבו עשרות מעברים ונקודות ביקורת. אלה אמורים לאפשר בידוק יעיל ומניעה והפחתה של טרור ופיגועים מצד גורמי קיצון פלשתיניים, שמתנגדים כיום וצפויים להתנגד גם בעתיד לכל הסכם ופשרה. בסיבובים הקודמים של השיחות קיבל הדרג המדיני את עמדת הדרג המקצועי, אך לא ברור מה יהיה לגבי המתווה הנוכחי.
הצעה נדיבה, אך עדיין כזו שמחלקת את ירושלים. דונלד טראמפ // צילום: רויטרס
במסגרת השיחות עם האמריקנים הציג הצד הישראלי את הסתייגויותיו ואת הקושי להעביר תוכנית חלוקה מעין זו בדעת הקהל, ועלו רעיונות שירככו את "המכה", כמו הגדלת שטחה של ירושלים הישראלית לכיוון מעלה אדומים ומזרחה, ובכלל זה הפשרת התוכנית לבניית שכונת E-1 (שכונת החיבור בין ירושלים לבין מעלה אדומים) וכן הרחבת שטחה של ירושלים גם דרומה לאזור גוש עציון וביתר (בכלל זה הפשרת הבנייה בגבעת המטוס) וצפונה לכיוון גבעת זאב ואדם.
המרכיב השלישי המרכזי בסעיפי ירושלים בתוכנית טראמפ עוסק במקומות הקדושים בעיר. הכותל יישאר בלעדית בידי ישראל ובכלל זה בתוואי התת־קרקעי שלו, לאורך מנהרת הכותל עד קצהו הצפוני, וכן הכותל המערבי בחלקו הדרומי (הגן הארכיאולוגי) ובסך הכל - 488 מטרים מעל ומתחת לפני הקרקע. רכיב זה נוגד את עמדת הפלשתינים שמוכנים להשאיר בידי ישראל רק כ־60 מטרים של הכותל המתנשא מעל רחבת התפילה.
מי באמת יסכים?
בהר הבית עצמו בחנו האמריקנים יחד עם הצדדים שינוי, שבמסגרתו ישולבו לצד ירדן, במנהלת בין־ערבית־דתית משותפת, עוד מדינות שלמעשה ינהלו את האתר יחד עם ישראל, תחת המשך הריבונות הישראלית. כיום שותפה רק ירדן לניהול האתר, וזאת מתוקף הסכם השלום עם ישראל, ומתוקף הבנות רשמיות ובלתי רשמיות בינה לבין ישראל. כמו כן, פועלת היום ועדה ישראלית־ירדנית משותפת. היא עוסקת ברבות מהבעיות שמתעוררות בהר מעת לעת, כמו משבר המגנומטרים בקיץ 2017, וכמו המשבר הנוכחי במתחם שער הרחמים, שהווקף הפך אותו במהלך השבועיים האחרונים למסגד חמישי בהר.
מועמדים מרכזיים להשתלבות בגוף ניהולי־דתי־מדיני מעין זה שהוזכרו בשיחות שקיימו האמריקנים הם ערב הסעודית, מרוקו והפלשתינים. ירדן מתנגדת בחריפות לאפשרות זו, שעתידה לפגוע במעמדה הבכיר הנוכחי בהר הבית מבין הגורמים המוסלמיים, ובעיקר היא מתנגדת לשילובה בהר של סעודיה, המתחרה הגדולה שלה על האפוטרופסות על המקומות הקדושים לאסלאם, ששולטת היום כבר במכה ובמדינה.
מרכיב נוסף במתווה טראמפ שהוצג לעיון הצדדים הוא "מעבר בטוח" - שמעמדו המשפטי טרם ברור - בין ירושלים הפלשתינית לבין הר הבית.
יחסם של הפלשתינים למתווה טראמפ, ובפרט לסעיפי ירושלים שלו, הוא שלילה מוחלטת. יחסם של חלקים גדולים במפלגת כחול לבן של גנץ ולפיד לסעיפי ירושלים במתווה טראמפ - אם לשפוט על פי עמדות שהביעו בעבר - צפוי להיות אוהד. יחסו של נתניהו לסעיפי ירושלים בתוכנית טראמפ אינו ברור.
מצד אחד, זוהי התוכנית הנדיבה ביותר שנשיא אמריקני הציע אי פעם לישראל בעניין ירושלים, והיא כוללת הכרה בריבונות ישראל בעיר העתיקה ובשכונות הצמודות לה. מצד שני, מדובר על חלוקת ירושלים - גם אם ישתמשו במינוח מכובס אחר - שבצידה סיכונים ביטחוניים לא מבוטלים. טראמפ, צריך להזכיר, לא הסתיר בשנה שחלפה את הציפייה שלו ל"תמורה" ישראלית בעד הכרתו בירושלים כבירת ישראל והעברת השגרירות לבירה.
ההתנגשות שנפתלי בנט יזם עם נתניהו בעניין מתווה טראמפ, היא כנראה רק הפרומו לפולמוס הלוהט - הערכי, האידיאולוגי והביטחוני - שיפרוץ כאן סביב "תוכנית המאה" בכלל וסעיפי ירושלים שבה בפרט.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו