בטקס הפתיחה המרשים של הכנסת ה־21 שהתקיים ב־30 באפריל איש לא העלה בדעתו שהיא תפזר את עצמה כעבור חודש ימים בלבד. הנהלת הכנסת השקיעה מאמצים רבים כדי להעניק לאירוע הזה אווירה חגיגית וססגונית במיוחד.
נכחתי כבר בכמה טקסי פתיחה, אך מעולם הטקס לא היה כה עשיר ומכובד. הנשיא ראובן ריבלין הגיע כשהוא מלווה בשיירת אופנועים ופרשים רכובים על סוסים, תזמורת צה"ל הנעימה בשירי לכת והנשיא סקר משמר כבוד של משמר הכנסת ובפעם הראשונה חתם בספר הנשיאים הכרוך והמהודר של הכנסת.
גם הישיבה עצמה היתה בעלת צביון חגיגי במיוחד, והנשיא נכנס לאולם שהיה מלא עד אפס מקום בכל הסגל הבכיר של המדינה. לאחר נאום הנשיא נקב אדלשטיין בשמות כל הח"כים, שקמו בזה אחר זה כשהם נרגשים מהמעמד והצהירו "מתחייב אני".
גם הנשיא לא העלה בדעתו שהכנסת הזו תסיים את ימיה מהר כל כך. בנאומו אמר: "עברנו מערכת בחירות קשה. השמצנו והושמצנו. סילפנו. עבדנו שעות נוספות בשירות הדה־לגיטימציה, השנאה והמשטמה. עכשיו, די. מספיק. צריך לטפס מעלה. להניח את חרבות הבחירות ולנקות את הלכלוך. השיקולים הפוליטיים כבר אינם יכולים להיות המצפן היחיד".
מייד לאחר שהסתיימו החגיגות והכנסת אמורה היתה להתחיל לעבוד, היה ברור שכל עוד לא תוקם ממשלה חדשה, תתקשה הכנסת לתפקד. היא לא תוכל לדון ביוזמות חקיקה משום שוועדת השרים לחקיקה טרם הוקמה, הח"כים לא יוכלו להגיש הצעות לסדר היום ושאילתות, וגם לא יהיה אפשר להקים ועדות. באופן זמני הקימו שתי ועדות (החוץ והביטחון והכספים).
כדי להקל על יו"ר הכנסת בניהול הישיבות מינו לו שני סגנים (הח"כים מאיר כהן מכחול לבן וישראל אייכלר מיהדות התורה) וחיפשו מתחת לאדמה נושאים שמליאת הכנסת תוכל לדון בהם כדי שהח"כים החדשים יתחילו בכל זאת לעשות משהו.
כל הח"כים קיבלו מכוניות ליסינג, החלו לסדר את הלשכות שלהם ובחרו שלושה עוזרים פרלמנטריים שיסייעו להם בעבודתם. חלקם כבר החלו ליזום הצעות חוק פרטיות, ו־554 הצעות חוק כבר הוגשו למזכירות הכנסת. הח"כים גם ייהנו מארבעה וחצי חודשי משכורת בשיעור של כ־44 אלף שקלים לחודש (כ־200 אלף שקלים כל אחד) מבלי לעשות (כמעט) כלום.
ח"כ יולי אדלשטיין נבחר כבר בישיבת הפתיחה לתקופת כהונה שלישית, לאחר שרוב עצום תמך בו (101 תומכים וארבעה נמנעים). גם הוא, כמו הנשיא, תלה תקוות רבות בכנסת החדשה. "אזרחי ישראל תובעים מאיתנו שלא נשחית את זמננו, שנסכים שלא להסכים בהחלטיות, אבל ברעות ובהוגנות, שנשכיל להצעיד את ישראל מחיל אל חיל ושנהיה ראויים לצרף את תרומתנו לזו של כל הדורות שלפנינו ולהקים כאן, בירושלים, קומה נוספת של מדינת מופת".
במהלך נאומי הבכורה של הח"כים החדשים - שמחציתם לא הספיקו להשמיעם - עורר סקרנות נאום הבכורה של יו"ר כחול לבן בני גנץ, שאמור היה להיות יו"ר האופוזיציה (הוא לא הספיק כי החוק קובע שמינויו ייעשה רק לאחר הקמת הממשלה). בנאומו תקף את נתניהו ואת יוזמות החקיקה הצפויות בכנסת: "אחרי שנלחמתי נגד אויבים שביקשו למחוק אותנו מעל פני האדמה, אני בא היום להיאבק נגד האיום החדש שנשקף לנו: איום על תפקודה של המערכת הדמוקרטית ומוסדותיה המשפטיים והחוקתיים והשסע הפנימי בחברה הישראלית".
חוץ מנאומי בכורה ומנאומים בני דקה (שבהם כל ח"כ רשאי להביע דעתו בכל נושא במשך דקה), עסקה הכנסת בשני חוקים שיזמה הממשלה: החוק להרחבת מספר השרים בממשלה (תיקון לחוק יסוד: הממשלה) והחוק לפיזור הכנסת.
החוק להרחבת הממשלה נועד לאפשר לראש הממשלה להרחיבה. כיום, לפי החוק, יכולים להיות בה 19 שרים ו־4 סגני שרים. נתניהו רצה שתהיה לו יד חופשית יותר בחלוקת הכיבודים לח"כים של הליכוד ולשותפות הקואליציוניות. אבל החוק שהכנסת עסקה בו באינטנסיביות במשך כמה ימים ברציפות לא הובא בסופו של דבר לאישור סופי בגלל הקדמת הבחירות, וכנראה ימשיכו את חקיקתו בכנסת הבאה.
בימים האחרונים של דיוני הכנסת הוקדשו הזמן והאנרגיות לחקיקת החוק לפיזור הכנסת. ח"כ מיקי זוהר (הליכוד), שהוביל את אישור החוק, קיבל לידיו את ה"מושכות" לאחר ששני קודמיו בקדנציה הקודמת, הח"כים דוד ביטן ודוד אמסלם, פינו לו את הזירה.
הדיונים על החוק לפיזור הכנסת היו מהמוזרים שראיתי בכל שנות עבודתי ככתב פרלמנטרי. אף אחד לא רצה לקדם את החוק הזה, והוא נועד להיות אמצעי לחץ של הליכוד, מעין אקדח ללא כדורים, שיוצמד לרקתן של השותפות הקואליציוניות.
כל השרים והח"כים שנטלו חלק בדיונים שהיו במליאת הכנסת בוועדה המיוחדת שהוקמה, דיברו נגד החוק. כך, למשל, אמר השר זאב אלקין: "הייתי שמח להימנע מהמעמד הזה. התהליך של יציאה לבחירות אינו נכון, לא בלב שלם ולא בנפש חפצה. עדיין לא מאוחר. אני מקווה שלא נזדקק לחקיקה והשכל הישר יגבר". ח"כ זוהר אמר: "אין לנו שאיפה לגמור את החוק, אבל נגמור אותו עד יום רביעי בחצות ונחזור לציבור. את המחיר ישלמו המפלגות הקטנת שייעלמו מהמפה. הסחטנות שלהן עושה לנו נזק אדיר".
בסופו של דבר, למרות המאמצים הרבים שהשקיע נתניהו במניעת אישור החוק, הוא אושר סופית בקריאה שלישית אור ליום חמישי שעבר ברוב של 74 מול 45 ח"כים.
בתום הישיבה לא ראיתי שום חבר כנסת שבע רצון מההחלטה. כולם (בוודאי הח"כים החדשים) נראו עצובים ומודאגים, ובצדק, כי לפחות מחציתם לא יחזרו למשכן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו