31 שנים חלפו מאז שהפך צחי הנגבי לחבר כנסת. קודם לכן, עוד לפני שמלאו לו 30, שימש ראש לשכתו של ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר ז"ל. מאז כיהן כשר בשבעה משרדי ממשלה ובעתיד הוא מתכנן להתמודד על ראשות הליכוד, אבל מעריך ש"זה לא רלוונטי לשש או שבע השנים הקרובות, כי נתניהו יכהן לפחות עוד כהונה אחת ואולי יותר".
הוא בן 62, בנה של גאולה כהן, אחת הנשים המפורסמות בתולדות המדינה. בארבעת העשורים האחרונים היה קרוב לכל ראשי הממשלה שיצאו מהליכוד, החל משמיר, דרך שרון ואולמרט ועד נתניהו. בגמישות פוליטית חיונית לציון, רחוקה כמטחווי קשת מימי המאבקים שלו נגד השמאל באוניברסיטה העברית או ההתבצרות על האנדרטה בסיני בפינוי ימית, הנגבי ידע לפנות במשך השנים ימינה ושמאלה בהתאם לסיבות ולנסיבות בכל תקופה ותקופה, כולל תמיכה בהתנתקות ועזיבת הליכוד לטובת מפלגת קדימה. ההיסטוריה הפוליטית שלו ידעה גם הרשעה משפטית בעדות שקר בשנת 2010, במה שנקראה "פרשת המינויים הפוליטיים". בעקבות הפרשה עזב הנגבי את הכנסת לשלוש שנים, אך הצליח להשתקם וחזר הביתה למחל.
בממשלה היוצאת, הרחק מאור הזרקורים, ביקר הנגבי עשרות פעמים בממלכת ירדן וקיים לא מעט פגישות עם בכירים בנסיכויות המפרץ. "ההתקרבות הזו היא הדבר הטוב שיצא מהתוקפנות האיראנית", הוא אומר.
"המערכה הפכה לישירה"
איראן היא אכן עילת שיחתנו. הנגבי, המשתתף בישיבות הקבינט כבר שנים, חושב שהתנגשות צבאית נרחבת בין איראן לישראל סבירה מאוד. "הסיכוי שבשנתיים הקרובות יהיה עימות עם איראן או שלוחותיה גדול מהסיכוי שלא יהיה עימות", הוא אומר, ואף שהניסוח מאופק, הניתוח שמוביל למסקנה הזו לא משאיר מקום לספק. לדעתו, מלחמה היא אינה שאלה של אם, אלא של מתי.
"המנהיג העליון של איראן ב־30 השנים האחרונות, עלי חמינאי, הוא גדול שונאיה של ישראל והזרז למערכה שניטשת בין ישראל לאיראן, שעד לא מזמן לא היתה ישירה אלא באמצעות שליחים", הוא אומר, "כיום זו מערכה ישירה ואני מעריך שהעימות בינינו לבין איראן, ישיר או עקיף, הוא בלתי נמנע ובכל מקרה הולך ומתעצם.
"חמינאי מסתכל 30 שנה אחורה ורואה שהפעילות שלו נושאת פירות. עיראק היא בעלת בריתו, בלבנון הוא בעל הבית ובסוריה שליט כמעט בלעדי. איראן הקימה בסוריה את המיליציות השיעיות, הכוללות כ־10,000 שכירי חרב ממדינות שונות, תחת פיקוד משמרות המהפכה.
"מבחינת איראן, כיבוש סוריה סלל את הדרך לכתר את ישראל בעזרת הג'יהאד האסלאמי בעזה וחיזבאללה בלבנון משלוש חזיתות. חיזבאללה הוא ארגון הטרור החזק ביותר בעולם בעוצמתו הצבאית ובשנה וחצי האחרונות, מאז שמשטר אסד התייצב, המטרה שלהם היא ליצור איום נוסף שיורכב מכ־80 עד 100 אלף לוחמים שיתמקמו סמוך לגבול עם ישראל. זה קרה לפני שנה וחצי לערך ונאמר באמירות פומביות". נקודת המפנה היתה לפני שנה וחצי, כאשר עד אז גם הפעילות הישראלית היתה בעיקר נגד העברת נשק מתוחכם לחיזבאללה או נגד ניסיונות נקודתיים שלהם להיאחז בגולן הסורי. כשבישראל הבינו מה זוממים האיראנים, הקבינט בהובלת נתניהו ובעצה אחת עם מערכת הביטחון קיבל את אחת ההחלטות החכמות והמוצדקות אי פעם.
לדברי הנגבי, "בישראל בשלה ההכרה שאסור לחזור על השגיאה של אחרי מלחמת לבנון השנייה, אז היינו מותשים והתוצאה היתה שחיזבאללה הקים מחדש ואף הרחיב את המערכים שלו, עד שכיום יש לו כ־160 אלף טילים ורקטות. ההחלטה שהתקבלה היתה למנוע התפתחות זהה בסוריה, וכל אימת שהיה מידע מודיעיני שאִפשר פעולה מבצעית נגד ההתבססות של איראן - ישראל פעלה. מאות מטרות הותקפו בשנתיים האחרונות, זו עובדה גלויה. בתגובה, גם האיראנים פעלו צבאית לראשונה מאז קום המדינה נגד ישראל. הם שיגרו את המל"ט שחדר דרך ירדן וההערכה היא שהם עומדים גם מאחורי ירי הטילים לחרמון".
אז למה עכשיו אתה צופה עליית מדרגה?
"אנחנו לא יכולים לקבל את מחיר ההימנעות מעימות, שפירושו מתן אור ירוק לאיראנים להתבסס בסוריה, ונחושים לעשות כל שנדרש כדי לפגוע בהתבססות הזו. אחרת נקבל עוד ממלכת טרור בגבול, משמעותית יותר מחמאס ומחיזבאללה. לדעתי, גם האיראנים מעריכים שמחיר ההימנעות מעימות עם ישראל אינו כדאי עבורם. הם כבר השקיעו מאמץ אדיר כדי להציל את אסד, ועכשיו הם מחפשים את הרווח מההשקעה. מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה קאסם סולימאני, שמוביל את המערכה הזו, לא נרתע מהמחיר - אלא להפך.
"אנחנו רוצים שהאיראנים יבינו שההרפתקה בסוריה לא כדאית להם ושאין תוחלת להתבססות שם. הם, מצידם, אולי מעריכים שבשלב זה או אחר אנחנו נפסיק, שאולי נבליג, מה שלא יקרה. לכן, כרגע שני הצדדים לקראת עימות. לכל זה יש להוסיף את עליית המתח באזור בגלל הכרסום בהסכם הגרעין עם איראן. חוקר במוסד אמר לי פעם שהאיראנים לא עוברים את הקו האדום, אלא חותכים אותו לעשרות קווים ורדרדים וחוצים אותם באופן הדרגתי. השיטה הזו נועדה לאפשר לעולם לעכל בטעם מתוק את הגלולה המרה של החזרה לתוכנית הגרעין".
כשאתה אומר "עימות" מה זה אומר בפועל?
"בסוריה העימות ישיר. אנחנו תוקפים והם מגיבים, אבל לא באופן שמכאיב לנו. האיראנים יכולים להגיב גם בטילים מעיראק, לפעול מתוך לבנון באמצעות השליח או מתוך איראן עצמה".
כלומר, הסיכון למלחמה עם איראן גדל.
"העימות כדאי. איני משתמש במילה סכנה, כי אנחנו נצא מורווחים מכל עימות, יודעים להתגונן מפני כל איום ויש לנו יכולות מיגון ותקיפה שאין להם אח ורע. אנחנו יכולים להגיב לכל מקור ירי, קרוב או רחוק, ונערכים במלוא היכולות לכך שהשנה ובשנה הבאה הסיכון לעימות גדל".
יכול להיות שר הביטחון הבא בממשלת נתניהו. אהוד ברק // צילום: גדעון מרקוביץ'
"בגרות בקבלת ההחלטות"
כשאנחנו עוברים לפוליטיקה, הנגבי מתאר את נתניהו במילים שנדיר לשמוע מפי אישיות פוליטית בכירה. "בוא נבחין בין העניין המשפטי לבין כל השאר", הוא אומר, "בכל הדברים האחרים אין בנתניהו שחיקת אנרגיות, להפך. מדהים לראות שהוא נלהב להוביל דברים ולקבל החלטות ואני שמח לראות זאת. לא היית רוצה לראות מנהיג שחוק או מותש. אני לא מבין מאיפה הלהט שלו, ואני לא חשוד שאלה דברי חנופה כי היום איני בין המקורבים לו ביותר.
"לגבי התהליך המשפטי - זה לא בשליטת אף אחד. אני מאמין לנתניהו שהוא מאמין שזה יסתיים בלי הפרעה לתפקודו. אני יכול להזדהות עם תחושתו שיש פה הגזמה, ובכל מקרה זה ייקח שנים ואני מקווה שהוא לא יפרוש. אני מכיר את נתניהו מאז שהיה שגריר, יש לי פרספקטיבה ואני מברך על הבשלות במנהיגות שלו. אני אומר לך לא כשר בממשלה, אלא כאזרח ישראלי, שמשמיים דאגו כנראה לכך שלישראל יש כיום מנהיג שנערץ על שורה ארוכה של מנהיגים משמעותיים ביותר בעולם".
כלומר מדובר בפרסונה בנימין נתניהו ולא בתפקיד ראש ממשלת ישראל או יו"ר הליכוד?
"נכון. החיבור והכימיה שלו עם מנהיגים רבים הם תולדה של העובדה שהם לומדים ממנו, כלכלית, ביטחונית ומדינית. זה מזכיר במידה רבה את היחס לשמעון פרס, גם הוא היה מעין מנטור. הניסיון המנהיגותי של נתניהו הוא נכס שמייצר ערך לישראל. זה עוזר בסוריה, זה עוזר בקשר עם טראמפ וזה עוזר מול הרבה מנהיגים. גם כשאני שם עצמי מול נתניהו, או את יולי, גדעון, גלעד או כל אדם אחר - עם כל הכבוד, נתניהו הוא ליגה אחרת. לכן איני מבין את היצר של 'רק לא ביבי'. אם היתה ביקורת על המדיניות או על ההחלטות זה היה מובן, אבל אין כזו. הם לא מסבירים מדוע המדיניות שלנו שגויה, הם לא מציעים חלופות או חזון שונה, אלא רק לקעקע את הדימוי האישי.
"קח, למשל, את עזה. אני נמצא בקבינט ושותף להחלטה לא לבצע את מה שמציעים בנט וליברמן ולא לצאת למבצע צבאי, אלא להשיג את אותה מטרה בדרכים אחרות. למרות הכעס הציבורי, הבלונים והפגיעה בתושבים, לא נכון לצאת למבצע צבאי. כיום יש לנתניהו כוח ציבורי להתייצב מול בנט וליברמן או מול גנץ ובוגי ולהגיד 'לא' למבצע בעזה. איני יודע אם לפני 30-20 שנה היה לו כוח כזה. הוא צבר הון פוליטי שהוא מוכן לשחוק והבגרות הזו בקבלת ההחלטות היא כמעט בכל נושא".
השאלה אם זו בגרות או חולשה, כי גם את פינוי חאן אל־אחמר הוא לא מבצע, למרות שהבטיח בקולו לעשות זאת.
"זו דווקא עוד דוגמה לבגרות. אפשר לפנות את חאן אל־אחמר בעשר דקות, אבל הוא הוביל החלטה בקבינט שמכל מיני טעמים עדיף לעשות זאת בהסכמה. לפני 20 שנה הוא היה מפנה בכוח".
"גנץ נסחט בידי בוגי ולפיד"
לקראת הבחירות הקרובות הנגבי "משוכנע שראש הממשלה יהיה נתניהו, בלי רוטציה. הוויכוח היחיד הוא בין היריבים שלנו הוא מי יהיה שר הביטחון. כדי להקים ממשלה נצטרך מרכיב אחד שמגיע מעבר למתרס. הסבירות הכי גבוהה שזה יהיה אהוד ברק. הוא אמנם אומר את מה שהוא צריך להגיד, אבל ברק אדם חכם ויודע שההתמודדות שלו היא על תפקיד שר הביטחון בממשלת נתניהו. עם ברק הכי קל, כי אין לו באמת תביעות. הוא משועמם והעשייה חסרה לו, כך זה נראה לי, אבל איני בטוח שהוא יעבור את אחוז החסימה".
וחוץ מברק?
"הבא בתור הוא עמיר פרץ, שישמח לעשות תיקון לתדמיתו כשר הביטחון אצל נתניהו. הוא גם אדם ענייני ואין שם יחסים עכורים. אחריו בתור נמצא בני גנץ, שהוא המועמד הטבעי, אבל לדעתי הוא נסחט על ידי בוגי ולפיד ולכן לא הצטרף לממשלה אחרי הבחירות האחרונות. האחרון הוא ליברמן. התפקיד הוצע לו, אבל הוא ייצר את המשבר הגדול וזה לא קרה. אגב, גם הוא הופתע שזה הגיע לבחירות חדשות. עד הרגע האחרון הוא לא האמין שזה יקרה".
זה ניתוח ציני להחריד.
"זה יקרה כשהתקווה המרכזית שלהם להחליף את נתניהו תתפוגג. הם הרי לא חושבים שהעם יהפוך לשמאלני, אלא שבתוך הליכוד יהיה מרד וחבריו של נתניהו יקומו עליו ויחליפו אותו".
ולא יהיה מרד?
"אין לזה סיכוי אפילו של אחד למיליון. אנחנו לא נפגע בנתניהו בשום מחיר, גם אם לא יהיו 60".
ואז מה? נלך לבחירות שלישיות?
"לא. אחד מאלה שהזכרתי יהיה פרטנר בממשלה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו