העברת המנדט להרכבת הממשלה לידי בני גנץ עשויה להיות תחילתו של שינוי בהנהגת המדינה. חילופי גברי הם הזדמנות לבחינת הגבולות והגמישויות של הממשלה החדשה, ובדגש על המנהיג. את ההזדמנות הזו חורשי המזימות מסביבנו לא יפספסו. זהו, כפי שקוראים בקורס הקצינים "האתגר לצוער".
כל החלפה של מנהיג או אפילו מנהל בארגון טומנת בחובה הזדמנות, ובייחוד עבור אלו אשר עד כה נזהרו, או הפעילו שיקולים אחרים בהחלטה שלהם עד כמה למתוח את הגבולות, ועד כמה לאתגר את ההנהגה הקיימת. שינוי במנהיגות המדינה, אשר ייתכן ואנו עומדים בפתחו, בהחלט מהווה הזדמנות כזו, הן לאיראן והן לשלוחותיה, לרבות שאר השחקנים בזירה.
בעשורים האחרונים ראשי ממשלה חדשים אותגרו לא אחת - נתניהו ב-96' אותגר על ידי ערפאת באירועי מנהרת הכותל, ברק אותגר באינתיפאדה השנייה בשנת 2000, ואולמרט במלחמת לבנון השנייה ב-2006. האירועים האלו אינם מקריים - שינוי הנהגה הוא בפירוש נקודת חולשה, ולא משנה מי בא ומי הולך. כל מעבר הוא תקופת תורפה, ולכך יש להיערך.
גם למנהיג חדש יש סיבה טובה לפעול שונה ממנהיג ותיק - הוא חייב להוכיח את מנהיגותו. ניסיונות התרסה בשלבים ראשונים של מנהיג מהווים עבורו גם כן הזדמנות להציג את גבולותיו, ועד כמה הוא נחוש, נוקשה, גמיש או קשוח. האיומים הקיימים סביב ישראל, חלקם מבעבעים מובילים לתובנה ברורה - החלפת המנהיגות תעלה את הסבירות לעימות, עד כדי מלחמה.
גם כך מסביבנו "אדי הדלק" מרקיעים שחקים, ובחיבור של הנהגה חדשה עם מוטיבציה של הסוררים סביבנו - מתקבל תבשיל ברור ומבעבע. אז מה, אם כן, נכון שיעשה מנהיג חדש, במידה ואנו הולכים לכיוון הזה?
פגישת נתניהו וראשי סיעות הימין
ראשית, חשוב שהצבא יהיה במוכנות לאתגר - מוכנות מסוג זה עשויה להרתיע את מי שמנסה לאתגר, תחת ההבנה שהתגובה תהיה מהירה, חדה ואפקטיבית. מכאן שבאת החלפה של מנהיג ראוי שהצבא יעסוק בתמרוני מוכנות תחת המסר "אל תנסו אותנו".
שנית, ראוי שבכל אירוע, יהיה זה הזעיר שבאירועים, התגובה מצד המנהיגות תהיה נחושה ומוחצת. כל "מצמוץ" כאן יאותת לצד השני על חולשה, ומכאן כדור שלג. ראו כדוגמה את התגובה הרופסת של ממשלת ברק לאירועי שנת 2000, וכיצד הדבר התגלגל לחטיפה בצפון, ראו כדוגמה נוספת את התגובה של אולמרט לאירוע החטיפה של גלעד שליט וכיצד זה הקרין לפעולה של חיזבאללה שבועות ספורים לאחר מכן.
החלפת מנהיגות מחייבת פעולות מאוד מובהקות המעבירות מסר של עוצמה ושל מוכנות. בצד זאת הפעולות האלו חייבות להיות שקולות. מן הידועות הוא המושג "דילמת הביטחון" שלפיה כל פעולה של תגבור בצד אחד תוביל לתגובה מהצד השני.
לכן החלטות של מנהיג חדש חייבות מצד אחד לשדר עוצמה, ומן הצד השני להכיר את הקו שאותו לא כדאי לחצות, שמא בהחלטות שתכליתן הרתעה בעצם מובילים להתדרדרות. כאן ליחסי החוץ יש משקל מכריע, ומדיניות המסרים חייבת להשלים נכון את הפעולות בשטח.
כך או אחרת, ישראל מצויה היום בשלב מעבר, וזה מתרחש כבר מספר חודשים. לעת עתה מחרחרי המדון סביבנו לא אתגרו את ממשלת המעבר, אולם ייתכן ודווקא עכשיו, כשבפעם הראשונה מזה עשור עשוי להיות שינוי - אתגר כזה יופיע.
ראשי כחול לבן: בני גנץ, יאיר לפיד, בוגי יעלון וגבי אשכנזי // צילום ארכיון: אורן בן חקון
הדילמה בצד השני ברורה, האם לפעול כעת או להמתין. ההיגיון אומר שכדאי להם להמתין - כל התגרות כעת תקבל תגובה מוחצת מצד ממשלת נתניהו. הגם שמדובר בממשלת מעבר, נתניהו סביב מצבו הפוליטי לא יהסס להפעיל כוח, בדיוק כפי שעשה אולמרט בשנת 2009 בהחלטה על היציאה למבצע "עופרת יצוקה".
בצד השני יודעים זאת, ולכן אנו לא רואים אותם בניסיונות משמעותיים של איתגור בטחוני. ראו כדוגמה את האירוע האחרון בצפון, שהסתיים במטח סתמי של טילי נ"ט ללא פגיעה. כך התחיל, וכך הסתיים, וגם זה אומר משהו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו