בתוך הכאוס הגדול של הפוליטיקה הישראלית נותר כנראה אדם אחד ששומר איכשהו על קור רוח וממלכתיות. שמו יולי אדלשטיין. אלא שגם על יו"ר הכנסת, כמו על יתר המדינה, עוברים ימים מוטרפים.
משמאל דורשת ממנו כחול לבן לכנס את מליאת הכנסת. חבריה הטריים לא נלחמו על שום דבר בתשעת החודשים מאז נכנסו לכנסת. לא על נעמה יששכר ולא על ריבונות, לא על מינוי מפכ"ל קבוע ולא על עצירת בית הדין בהאג. רק על שלילת החסינות מנתניהו התאבדו בשבועיים האחרונים הטירונים של גנץ. המצחיק הוא, שאפילו את הקרב הזה ניהלו בצורה שלומיאלית. את המכתב הדורש לכנס את מליאת הכנסת הם שלחו ליו"ר הכנסת עם תאריך שגוי וללא חתימות, כלומר מסמך חסר תוקף. ככה זה כשאתה חסר ניסיון.
אבל לא רק מיריביו הפוליטיים חוטף אדלשטיין, אלא גם מתוך הבית. ראש הממשלה כינס אתמול את ראשי הבלוק הלאומי. מהמפגש יצאה דרישה פומבית מאדלשטיין שלא לכנס את המליאה, וזאת כדי לעכב, כמובן, את דיוני החסינות. כאילו שהיו"ר לא הבין בעצמו שזו הציפייה ממנו בליכוד ובבלפור. כדי לוודא שהמסר עבר, באו דיווחים של כמה פרשנים, אשר ידעו לומר ש"נתניהו רותח על אדלשטיין". על מה ולמה הכעס? כי ביבי מצפה שיולי יודיע פומבית כאן ועכשיו שאין בכוונתו לכנס את המליאה, ואילו יולי שותק.
יו"ר הכנסת שותק משום שהוא מבין שהמצב הרבה יותר מורכב ומסובך מכפי שנתניהו וכמה מאנשיו סבורים. אם אדלשטיין יצהיר שהוא לא מכנס את המליאה, כחול לבן ימהרו לזרוק אותו מלשכת היו"ר, ולהציב במקומו את מאיר כהן, או כל אדם אחר. יש להם רוב. האם נתניהו באמת מעדיף נציג של כחול לבן על פני אדלשטיין כיו"ר כנסת?
שנית, חרב הפיפיות של בג"ץ מרחפת מעל ראשו של יו"ר הכנסת, ולמעשה גם מעל ראשו של נתניהו. המצב המשפטי הוא כזה שאדלשטיין יהיה חייב במוקדם או במאוחר לכנס את המליאה. כך כתב לו היועץ המשפטי של המשכן, איל ינון. אז אמנם ינון נגוע בניגוד עניינים וחוות הדעת שלו היא גם פרשנות משפטית שאדלשטיין עצמו כלל לא מסכים לה. אבל אם היו"ר יצפצף על חוות הדעת של ינון, העניין עלול להיזרק לפתחו של בג"ץ. האם זה מה שנתניהו רוצה?
כך שבמקום להצית עוד מריבה בנגמ"ש הימני, או לנסות להפוך את יו"ר הכנסת לשפוט של השמאלנים, מוטב שגם בליכוד וגם בכחול לבן ירגיעו. בסוף, נשאר בכנסת רק אדם אחד שעוד נותרו בו שרידי ממלכתיות.