מאמץ אחרון בהחלט: מה באמת הסיכוי שהליכוד וכחול לבן יגיעו להסכמה?

גם אחרי שאישרה הכנסת את הצעת החוק לפיזורה בקריאה טרומית, נותרה השאלה האם פנינו לבחירות ללא מענה ברור. הליך החקיקה יימשך שבועיים־שלושה, ובמונחים פוליטיים מדובר בנצח. הדד־ליין האמיתי הוא ב־23 בדצמבר, המועד האחרון - העברת תקציב או שהכנסת מתפזרת אוטומטית.

גם היום, אחרי שאושרה ההצעה, נראה כי לא רבים הם אלה המעוניינים בתוצאותיה, כולל חלק ניכר מאלה שהצביעו בעדה. חברי כחול לבן נראו אחרי ההצבעה כמי שכפאם שד ופניהם לגורל פוליטי קשה ואכזר. בליכוד נחצו הדעות, כאשר חלק סבורים כי על הממשלה לעבור מן העולם וככל שזה יקרה מהר יותר כן ייטב, לעומת אחרים שטוענים כי בעת הזאת, בעיצומם של ימי הקורונה, תהיה זו טעות גדולה לפזר את הכנסת. 

כזה למשל הוא ישראל כץ. לפני כמה ימים, במהלך אחת מפגישותיהם, אמר שר האוצר לרה"מ נתניהו כי עליו לעשות כל שביכולתו לדחות את הבחירות בכמה חודשים. לדברי כץ, אף שהציל את המשק מקריסה באמצעות רשת הביטחון שהעניק האוצר למובטלים החדשים, יוצאי החל"ת והעצמאים, המצב עדיין בכי רע. במצב כזה, אמר לנתניהו, אתה לא יכול ללכת לבחירות. בעוד כמה חודשים, אחרי החיסון, הדברים ייראו אחרת לגמרי. 

כולם עובדים על כולם

נתניהו יודע כי באקלים התקשורתי הנוכחי יהיה לו קשה לשנות את הנרטיב שלפיו הוא האשם היחיד בהקדמת הבחירות. כאילו סירובו לוותר על תחנת יציאה הוא המחולל של כל הצרות בקואליציה. שהשיקולים האישיים גוברים על הלאומיים, ושהתקציב שכל כך קריטי כעת משמש בן ערובה פוליטי עבורו. כמובן שיש יסוד של אמת בטענה, אבל המציאות טיפה מורכבת יותר. כי אם בעיני בני גנץ המדינה לפני הכל, היה צריך לאפשר את העברת תקציב 2020 שכבר מוכן להצבעה וניתן להביא אותו לאישור הכנסת מהרגע להרגע. ההתעקשות של נתניהו לתחנת יציאה אינה שונה מהתעקשותו שלו למנוע את אותה תחנת יציאה. שניהם משתמשים בתקציב כבן ערובה באותה מידה. 

כל הצדדים צודקים בהאשמותיהם - והציבור משלם. מחאה נגד הממשלה מול היכל התרבות בת"א // צילום: גדעון מרקוביץ

הטענה כאילו נתניהו תכנן מהרגע הראשון לא לקיים את הסכם הרוטציה גם היא נשמעת בלתי סבירה. מי שדרש לדחוף להסכם הקואליציוני סעיף על אישור תקציב דו־שנתי הוא נתניהו. אם תכנן מראש להתבסס על תחנת יציאה לבחירות, לא היה מבקש סעיף כזה. 

גנץ צודק כי נתניהו, שמתכנן לא להעניק לו את הרוטציה שעליה חתם עימו, הונה אותו. נתניהו צודק כי הראשונים שהפרו את ההסכם הקואליציוני היו כחול לבן. נדמה לעיתים כי כחול לבן לא סיימו את קמפיין רק־לא־ביבי שלהם ממערכת הבחירות ונכנסו לממשלה רק כדי לשפר עמדות. כבר בימים הראשונים לכינונה של הממשלה אמרה השרה מירב כהן כי אין לה אמון בהנהגתו של נתניהו. למרות מחאת שרי הליכוד, גנץ לא מצא לנכון להעיר לה כי כך לא נוהגים בממשלה ושרים לא יכולים לתקוף את העומד בראשם. 

עוד הרבה לפני ענייני התקציב, כאשר נתניהו תקף את הפרקליטות בפתח משפטו, לא היסס אבי ניסנקורן להגיב בשמה ולתקוף את נתניהו. כך גם כאשר הפגנות בלפור צברו תאוצה, ושרי כחול לבן ראו עצמם כמגיני המפגינים תוך הכנסת אצבע מופגנת בעינו של נתניהו. כך לא יכולה להתנהל ממשלה, עם או בלי הסכם רוטציה. גנץ הפגין לאורך כל הדרך חולשה ביכולתו לרסן את חבריו ואפשר מהרגע הראשון את ההשתוללות. בניגוד לנטען, אי כיבוד הסכם הרוטציה הוא לא תחילת תהליך התפוררות הממשלה אלא הסוף שלו. 

שר האוצר, ישראל כץ // צילום: אורן בן חקון

חילופי המסרים בין לשכות רה"מ ורה"מ החליפי נמשכו כל העת לפני ההצבעה וגם אחריה. נכון לעכשיו הפערים גדולים מדי ונראים קשים מאוד לאיחוי. נתניהו רוצה שגנץ יוותר על הרוטציה. גנץ רוצה שנתניהו יסתום את תחנת היציאה לבחירות באמצעות חקיקה. אלה לא דברים שמישהו מהם מוכן יהיה להעניק לשני. אבל לא מן הנמנע שבקרוב הצעות נוספות יעברו מיד ליד. וייתכן שבכל הצעה כזאת ילך הפער ויצטמצם. באותה מידה גם יכול להיות שלא. 

גם השפן האחרון ברח

במסגרת ניסיונותיהם לשרוף את המועדון ולהכין את הקרקע לבחירות שאולי יגיעו, שאליהן יוכלו לצאת עם ראש טיפה מורם אחרי כל ההשפלות שספגו בחודשים האחרונים, רקחו בכחול לבן שורה של חוקים מופרכים, שכל תכליתם לקרוץ לבייס המדומיין שאותו דאגו לתחזק במשך שהותם בממשלה. אחרי שנאלצו להתקלף ממצבור חוקי הדמוקרטיה, הליברליזם והלהט"ב, נותרו עם חוק אחד שאותו ביקשו להעביר השבוע ויהי מה - חוק השוויון, המעקר את חוק הלאום מיסודו ומעניק שוויון זכויות לאומיות גם לערבים. 

כך מצאו את עצמם חברי כנסת ממפלגה המגדירה את עצמה ציונית, נלחמים עבור חוק שנראה כאילו יצא מבית היוצר של הרשימה המשותפת. שאם היה עובר היתה ישראל ברגע אחד הופכת למדינת כל אזרחיה. בכחול לבן סברו כי אם יצטרפו למפלגות השמאל, וחלקים מישראל ביתנו יתמכו גם הם, ניתן יהיה להשיג את הרוב הדרוש ללא סיעות הקואליציה. 

מבחינת מרצ ויש עתיד לא היתה בעיה. למען המטרה העליונה, השפלת נתניהו, אפשר גם לתת יד לחוק שמשנה את צביונה של המדינה מהקצה אל הקצה. אולם כדי להעביר את החוק היה צורך גם באצבעותיהם של יועז הנדל וצביקה האוזר. כשראה האוזר את החוק התפלץ. אין שום סיכוי שנתמוך בדבר כזה, הבהיר. אבל בכחול לבן התנהלו כאחוזי אמוק. רק זה היה חסר להם, שביום ההצבעה החוק הבודד שנשאר ייפול גם הוא. מסע הלחצים כלל פגישות בהולות של ניסנקורן ויו"ר הסיעה איתן גינצבורג עם האוזר בניסיון לשכנעו לתמוך. בשלב מסוים הבין ניסנקורן את גודל הטעות שבניסוח החוק והבטיח לתקן אחרי שיאושר בקריאה טרומית. האוזר לא היה מוכן לשמוע ולדאבון ליבם נאלצו למשוך גם את החוק הזה ברגע האחרון. 

לא הזמן למרד אישי

אחרי שאושרה ההצבעה על פיזור הכנסת הסתובבו חברי הרשימה המשותפת עם חיוך גדול על פניהם. לא כי הם ששים אלי בחירות - כמו כולם, בחירות הן כאב ראש לא קטן גם עבורם - אלא בגלל שבקרב האמיתי שניהלו בתקופה האחרונה, זה שאיים לפלג את הסיעה, בינם לבין יו"ר רע"מ מנסור עבאס, יצאו כשידם על העליונה. 

ההתקרבות של מנסור עבאס לנתניהו, שנועדה מבחינתו להניב הישגים משמעותיים למגזר הערבי, היתה אמורה השבוע להגיע לשיא. מרגע שנודע על כוונתו של יאיר לפיד להניח את חוק פיזור הכנסת, סימן עבאס את השבוע כרגע שבו כולם יבינו איך החוטים שטווה בשבועות האחרונים, ושספג בגינם לא מעט ביקורת במגזר, מתחברים לפרק חדש ביחסי הסיעות הערביות והשלטון במדינה. 

ביום שלישי, יממה לפני ההצבעה, התכנסה הרשימה המשותפת לדיון שכותרתו היתה קביעת עמדת הסיעה לקראת ההצבעה, אולם בפועל התרכזה הישיבה בניסיונות נואשים להציב קו אחיד באמצעות לחץ מאסיבי על עבאס בדרישה שיישר קו. אתה עושה טעות, אמרו לו. החישובים הפוליטיים שלך שגויים. אתה לא לשון מאזניים. אתה בכלל לא עוזר לנתניהו. ובכלל, אמר לו אחמד טיבי, ראש הממשלה רוצה שהחוק יעבור כי הוא רוצה בחירות. איך אתה תורם לו בזה שאתה מתנגד או נעדר מההצבעה. 

עבאס לא השתכנע. לדבריו, למרות הודעת כחול לבן על תמיכה בחוק, משהו עשוי להשתבש להם ואז ישמש הוא, באמצעות ארבעת חברי סיעתו, לשון מאזניים שתפיל את החוק. הוא דיבר בהתרגשות על ההישגים שהוא יכול להביא באמצעות שיתוף הפעולה עם נתניהו והתעקש להמשיך בקו שבו החל. חבריו לא השתכנעו. אתה לא תראה מנתניהו שקל, אמרו לו. מי שהזהיר את מצביעיו בפני הערבים שנוהרים לקלפיות, אמרו, לא ייתן לך ערב מערכת בחירות תקציבים למגזר. הרי הימין ירתח. חבל על המאמצים. אולם עבאס נותר בשלו. הצדדים התפזרו ללא הסכמות ובזעם. 

למרות זאת ההערכה ברשימה המשותפת היא כי עבאס לא יחתוך לגמרי ויישאר חלק מהרשימה גם בבחירות הבאות. לדבריהם, הזעם עליו במגזר רב, במיוחד כי תוכניתו קרסה, ואם יחליט להתמודד לבד אין שום סיכוי שיעבור את אחוז החסימה. 

משחק האותיות 

נפתלי בנט להוט לבחירות. אבל הוא יודע שייתכן שייאלץ להמתין עוד קצת. לראשונה בכוונתו להכריז על מועמדותו לראשות הממשלה ולמרות שהסיכוי אינו גבוה, אין יום שעובר מבלי שעשה עוד פעולות לקרב את האפשרות הזאת כמה שניתן. בימים האחרונים קיבל בנט לידיו סקר עומק שביצע שגרם לו להיות אופטימי. מהסקר, שנערך בקרב 1,500 איש, הנחשב למדגם גדול במיוחד, נראה כי רוב מצביעי הימין, כולל חלק ממצביעי הליכוד, היו רוצים לראות את נתניהו מוחלף. 

הנדגמים נשאלו איזה מהמשפטים הבאים הכי מדויק מבחינתם: נתניהו היה ראש ממשלה טוב והוא צריך להישאר. נתניהו היה ראש ממשלה טוב ועליו ללכת. או נתניהו היה ראש ממשלה רע ועליו ללכת. לשאלה האחרונה אין לבנט מה להתייחס. אלה הם אנשי רק לא ביבי, מצביעי יאיר לפיד, מרצ והרשימה המשותפת. לגבי שתי האפשרויות האחרות נוכח לדעת כי קרוב למאה אחוז ממצביעי ימינה בבחירות האחרונות מסכימים עם המשפט השני. נתניהו היה ראש ממשלה טוב, אבל עליו כעת ללכת. בנוסף, הראה הסקר כי שיעור המתלבטים מרקיע שחקים. לוואקום הזה מנסה להיכנס בנט.

המומנטום שלו בא מוקדם, מוקדם מדי. במהלך קמפיין בחירות עושים טעויות. היריבים הפוליטיים מזהים את האיום ופועלים להחליש את כוחו. כרגע בנט בעיקר מאיים על נתניהו ולפיד. שניהם, כל אחד בנפרד, היה רוצה שהקרב יהיה גם הפעם בין־גושי. נתניהו יוביל את הימין, ולפיד את השמאל. בשביל זה עליהם להחליש את בנט. זו הסיבה שנתניהו תוקף את בנט, למרות שמתקפותיו עשויות לגרום לזה שתומכיו יחזרו ממנו למחנה השמאל, ללפיד או לכחול לבן. 

עדיין לא נסגר סופית האופן שבו תתמודד מפלגת ימינה, אולם על דבר אחד הכל מסכימים והוא שכל עוד הרב רפי פרץ יו"ר הבית היהודי, אין מקום לו ולמפלגתו ברשימה המאוחדת. על פי גורמים בבית היהודי, מי שכן עשוי להיות מקובל על בנט להתחברות לרשימה אחת הוא מנכ"ל המפלגה ניר אורבך, שלמרות הזעם הכללי בציבור הדתי־לאומי על נטישתם של בנט ושקד והקמת הימין החדש, השאיר ערוץ פתוח עימם, שנותר שריר וקיים עד היום, כשהבית היהודי בקואליציה וימינה ננטשה באופוזיציה. 

פרץ מעוניין להביא לפריימריז מהירים לראשות המפלגה, כנראה כבר ב־15 בינואר, ומתכנן לקיים את הבחירות בקרב חברי המרכז בלבד, לא בקרב כלל המתפקדים. מאחורי הקלעים, כך אומרים הגורמים, יריצו בנט ושקד את ניר אורבך מולו ויפעלו לניצחונו, כאשר הכוונה לשריין אותו למקום ה־8 ברשימה, אם אכן ינצח. בנט יזכה באות ב' השמורה לבית היהודי, ויוכל לרוץ עם הפתק ב'נ'ט' - נ' של הימין החדש, וט' של האיחוד הלאומי. 

הרב פרץ משוכנע שמדובר בתרחיש לא ריאלי. שניר אורבך בישר לו שבמקרה שיהיו בחירות והוא, הרב פרץ, יתמודד בהן, הוא, אורבך, יתמוך בו ולא יציב את מועמדותו מולו. לדעתו, למרות שיצוצו מתמודדים אחרים, יוכל לגבור עליהם ולשמור על ראשות המפלגה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו