בכל הנוגע למאמצים להקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל, קיץ 1922 היה חם במיוחד. אל החודשים הללו התנקזו שנים ארוכות של מאמצים דיפלומטיים בישורת האחרונה לאשרור סופי של כתב המנדט על ארץ ישראל שניתן לבריטניה, שמטרתו הוגדרה במפורש כ"הקמת בית יהודי לאומי". ובנקודת זמן זו רוכזו כמה גורמי לחץ שניסו למנוע את האישור הנכסף.
הבעיות היו רבות: ארה"ב עדיין התנגדה, כי לא הוסדר נושא "דלת פתוחה" לאינטרסים הכלכליים שלה (בעיקר קידוחי נפט של "סטנדרד אויל" בנגב); איטליה התנגדה בשל עניינים לא פתורים אחרים בינה לבין צרפת; בבריטניה נרשמה התנגדות של בית הלורדים, שרוככה רק לאחר ש"הספר הלבן" של צ'רצ'יל מסר את עבר הירדן המזרחי להאשמים; ומשלחת קולנית ופעילה של נציגים ערבים מהאזור פעלה בלונדון עוד בקיץ הקודם כדי להביע התנגדות לרעיון הבית הלאומי היהודי ולהתנגד למנדט.
על רקע האי־ודאות הדיפלומטית הזו התגייסו כוחות מפתיעים לטובת המערכה. מדובר בשורה ארוכה של בכירים ערבים מוסלמים ונוצרים תושבי ארץ ישראל, שפנו בכתב לנציגי חבר הלאומים בז'נבה (הגוף שקדם לאו"ם, שהיה בסמכותו לאשר את הענקת המנדט לבריטניה), כשדרישתם אחת: אשרו את המנדט במהירות. טענותיהם היו מפתיעות: הציונות מועילה לתושבי הארץ, הפיתוח האזורי טוב לכולם, והם רואים את עצמם שותפים למטרות היהודים המתיישבים באזור. הם אף יצאו נגד התעמולה של המשלחת הערבית.
אותם מכתבים נמצאו בארכיון הציוני המרכזי במסגרת עבודת מ.א. שחיברתי לפני שנים ספורות במחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר־אילן (הארכיון הציוני המרכזי Z441001. תעודות 38-29; 45-44). מדובר למעשה בעותק של המברקים המקוריים שאותם שלחו הנכבדים הערבים לז'נבה, אשר יידעו את הנהלת ההסתדרות הציונית על חלק מפעילותם.
"אני מצרף כאן עותקים של מברקים שנשלחו על ידי המועצה המוסלמית וכפרים ערביים לחבר הלאומים", כתב נציג "האקזקיוטיבה הציונית בפלשתינה" (לימים הסוכנות היהודית) לחבריו בהסתדרות הציונית בלונדון ב־17 ביולי 1922. "כפי שתכלו לראות, יש כאן מברקים מערים כמו ירושלים, שכם, רמלה, בית שאן, נצרת וטבריה, מ־62 כפרים ביהודה וממספר לא ידוע של כפרים במחוז שכם... אלו עותקים של מברקים שנשלחו אלינו. ייתכן כי ישנם מברקים נוספים שנשלחו לחבר הלאומים בלי שיידעו אותנו" .
אחד המסמכים
באחד המברקים נכתב: "אנו, הנציגים של הקהילה המוסלמית והנוצרית של טבריה וסביבתה, מוחים כנגד התנהגותה של המשלחת הערבית־פלשתינאית בלונדון הטוענת לייצוג קבוצות אשר רובן כבר אינן בנמצא, באשר הן היו מבוססות על רודנות ועל אינטרסים אישיים... אנו מכריזים אפוא כי משלחת זו אינה מוסמכת על ידי תושבי פלשתינה".
לדברי החתומים, השותפות היהודית־ערבית בארץ ישראל מבורכת: "כתושבי הארץ חווינו בהצלחה את השילוב של תלמידים ערבים ויהודים בבתי הספר, ואנו מאמינים כי האחווה והשיתוף הם המפתח לקדמה ורווחה".
"מוחים נגד ההסתה"
המפעלים היזמיים שהביאה הציונות לארץ ישראל, מדגישים אותם בכירים ערבים במברקיהם, מועילים לכולם: "אנו תומכים בזיכיונו של רוטנברג (להפקת חשמל בירדן; ע"ב) ובהגירה יהודית לפלשתינה, כיוון שהם יובילו את הארץ בנתיב של קִדמה מסחרית ותעשייתית. אנו משוכנעים כי במידה שהמדיניות של שנאה וחבלה כנגד אחינו היהודים תצלח, תהיה זו מכה אנושה לציפיותינו לפיתוחה ולשגשוגה של פלשתינה". הם דורשים "את אשרור המנדט על פלשתינה".
באיגרת אחרת, שנשלחה בשם "חקלאים בעלי אדמות וסוחרים מפלשתינה", הובע מסר דומה: "מביעים בזאת את התרעמותנו מהמצב הנוכחי הנובע מהעיכובים המתמשכים באשור המנדט הבריטי פה. אנו דורשים בתוקף את אשרור המנדט במושב חבר הלאומים הנוכחי". הכותבים מתנגדים לשביתה כללית שהוכרזה על ידי חלק מהארגונים המוסלמיים ומציינים: "אנו מוחים נגד ההסתה כלפינו ונגד האיומים לסגור את בתי העסק שלנו למשך יומיים... היהודים הם אחינו ופלשתינה לעולם לא תוכל לשגשג בלי הסיוע הפיננסי והתרבותי שלהם".
על מכתב זה חתומים נציגים של מספר כפרים בשפלה: תל סאפי (תל צפית), תל אל תורמוס (ליד קסטינה), אל־תינה ואל־חיימה (סמוכים למחלף יד בנימין) ואל־מאהר.
במכתב ששלחו "נציגי המועצה הלאומית האסלאמית של נצרת וסביבתה", הובעה גם מחאה כלפי המשלחת הערבית "אשר נבחרה על ידי מיעוט שאינו מוסמך לדבר בשמנו". לדברי החתומים, "הציבור הערבי אינו מתנגד להגשמת תקוותו של העם היהודי". באופן ספציפי הם גם מביעים תמיכה בעלייה יהודית: "אנו מבקשים במיוחד להתיר ולעודד את ההגירה היהודית המאורגנת, באשר בלעדיה שגשוגה של הארץ יהיה מועט".
ועוד הם מביעים תמיכה במפעלי החשמל של רוטנברג, "בשל חיוניותו הרבה לשגשוג המסחר, התעשייה והחקלאות של הארץ". לדבריהם, "באשרור המנדט אנו נהיה משוחררים לחלוטין מתככיהם של המסיתים מעוררי המדון המובילים את הארץ לאבדון".
גם "נכבדיה ואזרחיה של העיר בית שאן" מבקשים ליידע את הממשלה הבריטית כי הם "תומכים בזיכיונו של רוטנברג אשר מתוכנן לשיפור החקלאות שלנו באמצעות אספקת מי השקיה, ולאפשר את התבססותה של תעשייה על ידי הכנסת השימוש בכוח החשמלי". לטענתם, "מי שמוחה כנגד יוזמה זו הוא אויבו של העם ואויבה של הארץ".
במברק האחרון, שנשלח על ידי "בעלי אדמות מעיר המחוז הגדולה של רמלה", יש חשש דווקא לשלום האזור. "אנו מביעים את בקשתנו לאשרור מיידי של המנדט הבריטי על פלשתינה, ובכך למנוע שפיכות דמים. הדבר יאפשר לנו לחיות בשלום ובשגשוג עם בני כל הדתות".
קשה לדעת עד כמה המכתבים השפיעו על ההחלטה לאשר את המנדט, אבל הם משקפים הלך רוח מרתק בקרב ערביי הארץ. היכולת לתמוך בפומבי בציונות בלי לשלם מחירים כבדים מלמדת שהיתה זו עמדה לגיטימית, וייתכן כי לפחות לפרק זמן קצר, הבליחה האפשרות ליחסים אחרים ולשותפות אחרת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו