כאיש צבא לשעבר, ובעל עמדות לאומיות עם קורטוב ליברליות, אני מתבונן במחנה השמאל הישראלי ונדהם כל פעם מחדש. כל פעם כשאני חושב על המחנה הזה מתנגנת לי אותה מנגינה בראש, מבית מדרשו של זוהר ארגוב - "בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום...".
אפשר להתווכח על כיוונים ורעיונות, אפשר גם לפעמים לנסות ולתקף את תפיסת העולם הלאומית, אבל באמת שאי אפשר להבין כיצד מחנה השמאל שוחט כל פעם מחדש, ובאופן ברוטאלי הולך ומתעצם, את מי שבוחר להוביל אותו בדור האחרון – פרס, ברק, מצנע, פרץ, יחימוביץ', גבאי, ועכשיו גנץ.
ואם כבר נגענו בבני גנץ, רב אלוף במילואים, מפקד שלדג וחטיבת הצנחנים בעברו – שימו לב למגוון הכינויים שאותו מחנה, שתלה בו תקווה, מכנה אותו – מ-"אפס מאופס", דרך "בוגד", "שקרן", "אוויל" ועוד שאר "יהלומים".
אין ספק שגנץ נכשל – הוא לא העמיד אלטרנטיבה מהותית, עוצמתו הפוליטית קלושה, עמידתו התקשורתית רעועה, ובאמת שהוא לא במיטבו, לכל הפחות. אבל באמת, מדוע פעם אחר פעם מצליח מחנה השמאל לשחוט את מנהיגיו באופן כל כך ברוטאלי? ומה אנחנו למדים מכך?
שהרי אתם, חבריי בשמאל, אתם אלו שבוחרים כל פעם מחדש ב"אליל" התורן, וזמן קצר לאחר מכן אתם זורקים אותו לכלבים. אין לכם אלוהים? מה זה אומר על הבחירה שלכם? על ההבנה שלכם במנהיגות ובאנשים בכלל?
בכנות, האם יש מישהו בעל שעור קומה שמוכן היום להוביל את המחנה הזה, מתוך ההבנה שהוא עומד להיות קורבן סדרתי נוסף ברשימה המכובדת?
הדבר המדהים הוא שמדובר במחנה נאור כביכול, סובלני ועתיר פלורליזם. ומה מעיד היחס שלכם למנהיגיכם? ברור שאתם רחוקים שנות אור מהערכים שאתם עוטים את עצמכם בצילם. אתם לא נאורים ולא סובלניים. בעיקר אתם לא נאמנים, ואין בכם אמון מינימלי לאדם בו אתם בוחרים. הצניעות היא ממכם והלאה – אולי יש כאן משהו שלא הבנתם עוד? אולי אתם בוורטיגו מנהיגותי-ערכי ועוד לא התאפסתם על עצמכם?
אבל גרוע מכך, לקחת אנשים בעלי רקורד ציבורי או צבאי, לתת בהם אמון, ובתוך חודשים לגלגל אותם לפח הזבל ההיסטורי כאילו היו פיסת אשפה חסרת חשיבות – זהו מעשה שלא יעשה. לא בחרתי בבני גנץ. אני מכיר אותו, ויודע מה הן יכולותיו. גם אתם ידעתם, אל תיתממו. אז על מה אתם מלינים?
אני לא אדון בכישוריו הפוליטיים של שר הביטחון, אבל דבר אחד אני יכול לומר עליו - הוא "מנטש". הוא אדם טוב, ישר ואמין. הוא איש שמאוד נוח לעבוד איתו. הוא מקשיב. באמת מקשיב. אז הוא בהחלט לא פוליטיקאי דגול, אבל מכאן ולהפוך אותו לאסקופה נרמסת? מה זה אם לא תסמונת חסרת תקנה של שנאה עצמית? פרקטית זוהי אפילו לא תסמונת, זו מחלה כרונית.
האיש הזה, בדומה לאחרים שהוזכרו ברשימה, עשה לילות כימים עבור עם ישראל בתנאים לא תנאים, תוך הקרבת מחיר אישי בלתי נתפס של 40 שנות חיים. לכם הספיק לראות אותו 5 חודשים בתפקיד פוליטי ומחקתם אותו כאילו הוא כלום. זוהי בושה. רק לחשוב שלפני חודשים ספורים נתתם לו מעל מיליון קולות בקלפי.
איני איש שמאל, אך אני ישראלי פטריוט. אני בחרתי אחרת, אך לעולם לא אשכח מיהו בני גנץ. ולעולם לא אתייחס אליו כמו שאתם, בוחריו מתייחסים אליו. בכל זאת, 40 שנה האיש הוביל אחריו אנשים, כנראה שהוא קצת יותר ערכי מאלו שרומסים אותו.
כישראלי, קצין ומפקד, אני מתבייש בדרך בה מחנה השמאל נוהגים כלפי אנשים שהקריבו כל כך הרבה למען המדינה. כשאני רואה כיצד הם מתייחסים לאותם מנהיגים, הגם שיש לי איתם מחלוקת עמוקה בתפיסת העולם, אני מבין שהם לא ראויים לאנשים האלה.
הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר, כיום חוקר יחסי צבא וחברה, מחבר הספרים "כיוון ברור", ו-"האדם שבטנק".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו