קבלת הפנים הפושרת שקיבל רון חולדאי לאחר נאומו ביום רביעי בלילה, הולידה חשש משותף לשני הצדדים: גם לחולדאי עצמו, שעדיין לא מתפטר מהעירייה ושומר על כל האופציות פתוחות, אבל גם אצל מי שמסומנים כמתחרים שלו. ההתרגשות מובנת: לראשונה מאז שנת 1998, אז עלה רון חולדאי למשרד בקומה ה־12 ברחוב אבן גבירול 69, אולי נפתחה האופציה להחליף את מי שזכה לכינוי ה"ראיס".
במשך שנים דיברו במסדרונות העירייה על כך שברגע שיעל חולדאי, האישה שלצידו, תיתן את האישור המיוחל להשתתף במשחק הארצי, ראש העיר הנצחי של העיר הלבנה ייצא להגשים את החלום הפוליטי הבא שלו, רגע לפני הפרישה. אז עכשיו האישור הזה התקבל, ואיש מהמתמודדים לא מבזבז זמן.
אף על פי שהבחירות לעיריות, ובטח זו התל־אביבית, כבר נטולות השפעה מפלגתית מאז שנות ה־90 המאוחרות, נדמה שהבחירות שעומדות להתקיים הפעם ייתנו משקל למפלגות הארציות, עד כמה שהדבר עוד אפשרי בכאוס הפוליטי הישראלי. שני פורשי כחול לבן, אסף זמיר ומיקי חיימוביץ', מוזכרים כמי שבאופן טבעי ינסו את מזלם גם בעיר מגוריהם.
רון חולדאי (משמאל) // צילום: קוקו
את זמיר אין צורך להציג לתל־אביבים. הוא שימש סגנו של חולדאי, אך ברגע שהחליט להתמודד מולו הפכו השניים ליריבים. זמיר לא הצליח לנצח את חולדאי ועבר למישור הארצי. עתה משנפתחה הדלת מחדש, זמיר יצטרך כמובן להחליט אם לקפוץ חזרה לביצה המקומית או להישאר בזאת הארצית. הדור הצעיר בעיר הראה בפעם הקודמת שהוא המועמד שלו; השאלה היא האם אחרי חוויית כחול לבן - למתמודד ולמצביעים נשאר כוח לסיבוב מתיש נוסף של בחירות, כאשר אולי עדיף לזמיר להמתין שלוש שנים עד לבחירות המוניציפליות הבאות ולבוא מוכן ורענן יותר - אופציה שנראית הגיונית למדי.
חיימוביץ' פגועה למדי מהחיים הפוליטיים ושוקלת פרישה מוחלטת מהם, לנוכח החוויה הקשה בכחול לבן. רק בשל העובדה שהיא זוכה לאהדה בעיר מגוריה תל אביב האפשרות הזאת בכלל נשקלת. הסיכויים, נכון לסוף השבוע, קטנים.
"לליכוד אין מה לחפש בת"א"
בשנת 1998 ניסה את מזלו בפעם האחרונה נציג שנתמך על ידי הליכוד שהתמודד על ראשות העיר. קראו לו דורון רובין ז"ל, והוא החל את הקמפיין כשהליכוד בראשותו של בנימין נתניהו נותן לו גב כלכלי. באמצע הדרך, הליכוד הפסיק את התמיכה כשהבין שחולדאי עומד לנצח, ורובין נותר עם חובות אדירים שמהם לא הצליח להשתחרר בסופו של דבר, עד למותו לפני כשלוש שנים. הוא עצמו הגדיר בזמנו את העניין: "לליכוד אין מה לחפש בתל אביב".
אופיר אקוניס. צילום: אריק סולטן
אופיר אקוניס מתכוון לשנות את הסטטיסטיקה הזאת ולנסות להתמודד בכל זאת על ראשות העיר שבה נולד. ההיסטוריה מראה שהציבור התל־אביבי לא אוהב מועמדים מהליכוד, ולראיה - מאז רובין איש לא ניסה באמת את מזלו. בליכוד התעקשו השבוע שזו חוויה קשוחה למדי ולא מומלצת, אבל השאלה היא אם אקוניס בכל זאת יעז לקפוץ ראש או שסקרים פנימיים יצננו במהירות את ההתלהבות. מי שבעבר הביעה תמיכה רחבה בחולדאי היא ראשת מפלגת העבודה לשעבר ואשת התקשורת בהווה, שלי יחימוביץ'. אם חולדאי אכן יעזוב למישור הארצי, לא מן הנמנע שאם היא תחליט להתמודד הוא יסמן אותה כיורשת שלו, מה שכמובן יעניק לה יתרון רב על המתחרים האחרים. מועמד נוסף שחולדאי היה שמח לראות בתפקיד, הוא פרויקטור הקורונה רוני גמזו שעל מועמדותו פורסם לראשונה ב"ישראל היום".
שם נוסף שעולה בשבוע האחרון הוא שמו של עו"ד אלדד יניב. יניב הפך את עורו בעשור האחרון, ומעורך דין של דמויות מפוקפקות כאלה ואחרות - הפך ללוחם בשחיתות. הוא ניסה את מזלו פעמיים במישור הארצי אך קיבל כתף קרה מהציבור, וזכה להצלחה בעיקר בתל אביב. המחשבה על הכיוון המוניציפלי היא אפשרות לפנות ישירות לקהל היעד שלו. הבעיה הגדולה של יניב היא תקציבית: כשמולו יתמודדו התותחים הכבדים, יניב מחוסר ההשפעה המפלגתית והגב הכלכלי יתקשה לשחק במגרש של הגדולים.
ויש כמובן את המועמדים מתוך העירייה עצמה. ציפי ברנד, סגנית ראש העיר ומחזיקת תיק החינוך, החלה לעבוד השבוע על המרוץ שלה לראשות העיר, מתוך מחשבה שאם לא עכשיו אז ב־2023 היא כבר תהיה מועמדת בולטת. אליה צריך להוסיף את אסף הראל, שעד לאחרונה שימש סגן ראש עיריית תל אביב והוזז מתפקידו על ידי רון חולדאי לטובת נציג ש"ס בעירייה. מועמד אחר הוא סגן נוסף של חולדאי, ראובן לדיאנסקי, שאחראי על תחום איכות הסביבה בעיר ומתמודד ב־20 השנים האחרונות במערכת המוניציפלית.
הפייבוריט של חולדאי. גמזו // צילום: יהושע יוסף
הבוחר החוצפן
הלל פרטוק, דובר עיריית תל אביב המיתולוגי שכיום משמש יועץ תקשורת בכיר, חייך השבוע למשמע בורסת השמות: "חשוב לזכור שתהיה כאן מערכת בחירות של שחקנים גדולים באמת. הקטנים שחושבים שיוכלו להתמודד, טועים. מי שעוד טועה זה מי שחושב שהגעה מהפוליטיקה הארצית תשפיע על הבוחר התל־אביבי. זה לא כך. הבוחר התל־אביבי הוא בוחר חוצפן שגם שואל שאלות. ראינו לדוגמה בעבר שיש בוחרים שבתל אביב בוחרים בחולדאי, ובארצי בליכוד".
פרטוק מסביר מה היה סוד כוחו של חולדאי: "הניצחונות של רון על היריבים שלו באו מכך שהוא תמיד הציב חזון לפני הכל, והמתמודדים נגדו התקשו להציב חזון משל עצמם. זה תמיד היה או 'רק לא חולדאי' או שלא היה שום חזון, וככה אי אפשר לרכוש את אמונו של הקהל התל־אביבי, שלדעתי בכלל ישמח אם חולדאי יוותר על ההרפתקה הארצית ויישאר בעיר".
יישאר או לא יישאר? זו השאלה שתלווה את המערכת הפוליטית הארצית והתל־אביבית בחודש הקרוב. חשוב לזכור, ברגע שיודיע חולדאי על פרישה, יהיו חודשיים ימים בלבד למתמודדים להציג את מרכולתם ולצאת לקמפיין. זמן קצר ודחוק מדי עבור מי שחולם לנהל את העיר שגם בקורונה, מסרבת ללכת לישון.