בבסיס תל השומר, בפינה נסתרת, נמצאים שלושה מבנים שבמבט ראשון מזכירים אתר בנייה. שקי חול ומערבל בטון קטן עומדים בצד, ורק שלט כתום שעליו כתוב "המעבדה לסינתזות" רומז כי רב הנסתר על הגלוי.
אנשי המעבדה לחומרים וכימיה של מטמו"ן - יחידת הניסויים של החטיבה הטכנולוגית ליבשה - בוחנים את חומרי הנפץ של האויב, מוצאים דרכים לגילוי נפץ, בוחנים חקרי כשל לחלקי כלי רכב, טנקים ונגמ"שים, ממליצים על שיפורים וכן מבצעים בדיקות וניסויים על תמיסות, מוצרי גומי, פלסטיק ומתכת. ואלו רק הפעולות שעליהן ניתן לספר. מדובר במגרש משחקים שכל כולו מוקדש למען ביטחון המדינה.
בראש המעבדה עומד כבר 25 שנה סגן־אלוף ערן תובל (60), מפקד מסגרת חומרים וכימיה, תושב ראש העין, שהחל את דרכו בה לפני 40 שנה כעתודאי. הוא נחשב למוקד ידע ובר־סמכא בתחום החומרים והכימיה. על הקירות במעבדה יש לא מעט תעודות הוקרה, מכל יחידות הצבא, השב"כ והמשטרה, שמוכיחות, למרות ניסיונו של תובל להצטנע, עד כמה פעילותו חשובה.
לאורך כל שירותו קיבל שלל פרסים על פעילותו במעבדה, ובראשם פרס ביטחון ישראל עבור "תרומת מסגרת חומרים וכימיה במאמץ סיכול איום המנהרות" - פיתוח שתרם וכנראה עוד יתרום להצלת חיי רבים.
תובל, שבימים אלו פורש מצה"ל, מקבל את פנינו, ומייד שולף מבחנה שבה נוזל ירקרק וכדור של מקלע בקוטר 0.5. "רואים את הנוזל? זה היה כדור כזה", הוא צוחק, "ראיתם את הסדרה 'שובר שורות'? זה החומר שבו הוא המיס את היריבים שלו". המטרה היא לשמור על איכות הסביבה ולהמיס את הכדורים במקום שימשיכו להחליד בבונקרים או יושמדו בדרכים אחרות.
בחדר אחר ניצבות מבחנות קטנטנות ובהן סוגי חומרים שונים. המומחים הצעירים שעובדים במעבדות, רובם עתודאים, בוחנים בימים אלו אפשרות להשמיד מדי צה"ל באמצעים כימיים במקום לגזור אותם ולהטמינם. "אסור לזרוק את המדים כי יש חשש שמחבלים יעשו בהם שימוש", אומר תובל, "החלטנו שלא יכול להיות שמעסיקים אנשים בגזירת מדים ובהטמנתם באדמה, ולכן תכננו מתקן שישמיד אותם באופן כימי. אנחנו הראשונים שרואים את הבעיה, ומכאן זה הופך למתקן שמבצע את העבודה בפועל".
להיות חלק מפתרון הבעיה
גולת הכותרת של עבודת המדענים בתקופה זו היא פרויקט "קורונה X", חומר לחיטוי משטחים גדולים מהנגיף, המשמש לחיטוי מטוסים כבר כיום ומסייע לפתיחת השמיים. החומר, שפותח במעבדה קטנה על ידי תובל ועמיתתו למעבדה, ד"ר רבקה אפרת שמתמחה בכימיה, נרשם כפטנט על ידי משרד הביטחון, נמכר לחברת זהר דליה הישראלית ונמכר בכל העולם. כמו כן, פותחה במעבדה מכולה לחיטוי אמצעי לחימה, על מנת למזער את העברת הנגיף דרך ציוד בסיסי.
"הרמטכ"ל פנה אלינו וביקש שנבצע הסטה של עבודתנו לטובת המאמץ הלאומי, כמובן מבלי להזניח דברים אחרים, ויצא מזה משהו מעניין. החומר הזה יעיל בצורה יוצאת דופן", מספר תובל בגאווה, "נעשה לאחרונה ניסוי בנמל התעופה הית'רו באנגליה שהסתיים בהצלחה". אחד היתרונות של ה"קורונה X" הוא חומר שהמומחים הישראלים הוסיפו, שנראה באור אולטרה סגול, מה שמאפשר לזהות איפה נעשה חיטוי ואילו אזורים פספסו.
הדרייב לפעול. אפרת // צילום: אורן כהן
ד"ר אפרת מספרת כי בדיוק עבור פיתוחים מעין אלו למדה כימיה: "הצלת חיים נותנת לך את הדרייב לקום בבוקר. אתה קם ועושה כל מה שאתה צריך כדי להציל את הילדים שלך ואת חבריהם. בסגר הראשון לא היו חומרי חיטוי וזה הזכיר לנו את תקופת מבצע צוק איתן, כי נורא רצינו לעזור. יש משהו מרגש בלהיות חלק מפתרון הבעיה. הייתי באקדמיה, אבל כאן כל דבר שאתה עושה משנה את העולם".
פיתוח אחר ומעניין לא פחות הוא של כוהל רפואי. בתחילת הגל הראשון נוצר מחסור בכוהל בשל עוצר הסחורות, ולכן נדרש פתרון יצירתי למערך החירום הלאומי. תובל מוביל אותנו למעבדה מרשימה ומספר על הדרך המשעשעת שבאמצעותה הומצא הפיתוח משילוב של שמרים וסוכר, "אנחנו צרכנים יותר גדולים של סוכר מאשר הבסיס כולו", הוא מחייך.
על מנת לייצר את הכוהל פנו תובל ואנשיו ליקבים שמייצרים וויסקי וברנדי והחלו לבצע ניסויים. "ביקב הראשון סתמנו חלק מהמערכות, אבל זה עבד בסופו של דבר והכוהל שלנו צפוי לקבל אישור לשימוש רפואי. אם יהיה שוב מצב חירום, אנשים אולי ישתו פחות וויסקי אבל יהיה להם כוהל לחיטוי שיציל חיי אדם".
סוד הגחלים הלוחשות
על שולחן בכניסה לאחד המבנים יש אוסף משונה של כלים, פרטי לבוש ופיסות מתכת בלתי מזוהות, שלכל אחד מהם סיפור משלו. "רואים את סיר הלחץ הזה?" מפנה תובל את תשומת ליבנו. "הוא זהה לסיר שבו ביצעו המחבלים את הפיגוע במרתון בוסטון". לידו מוצבת נעל הרוסה. "באמצעות נעל כזו ביקש ריצ'רד ריד, מחבל אל־קאעידה, לפוצץ מטוס ב־2001, שלושה חודשים אחרי אסון התאומים". על השולחן מונח גם מעין לוח שעליו כדוריות רבות - חלק ממטען נפץ שלא התפוצץ בפיגוע בשנה שעברה במעיין עין בובין, שבו נרצחה הנערה רנה שנרב.
תובל וצוותו פועלים כבר עשרות שנים במרוץ למידה, במטרה להתעלות על המחבלים ולמנוע את הפיגוע הבא. באמצעות ניסויים בחומרי נפץ הם מזהים את האיומים ומצילים את הלוחמים. המחבלים, הוא ממחיש בסיפור קשה, לא עוצרים לרגע ומפתחים דרכים יצירתיות על מנת לפגוע בלוחמים.
"הרמטכ"ל התפרסם בכך שבמבצע חומת מגן עבר בתוך ג'נין דרך קירות הבתים, ובמבצע צוק איתן ביקשו לוחמים לעשות אותו הדבר", הוא מספר, "ברגע שהם ביצעו פיצוץ - כל הבניין קרס על יושביו. הבלוקים היו מצופים בחומר שאפשר לקנות בכל סופרמרקט ושגורם לפיצוץ כשהוא מתחבר לחומרים אחרים. המחבלים שמו את החומר הזה על הבלוקים ושם הוא חיכה שנים עד שהרג לוחמים. האויב קלט והבין מה עשינו בחומת מגן, ודאג שאם נעשה את זה שוב נאכל אותה".
ואפשר להניח שכל בניין בעזה בנוי כך?
"לא יודע, אבל זה מוכיח שהאויב מסתגל ולומד, ואתה תמיד צריך להיות לפניו ולא מקובע".
הצלחה בינלאומית. "קורונה X" // צילום: אורן כהן
שובל מספק דוגמה לאופן שבו הכימיה מסייעת להציל חיי אדם בפעילות מבצעית, גם במקומות שמעורבותה לא מובנת מאליה. "חקרנו את עפיפוני התבערה מעזה, כי לא הצלחנו להבין איך הגחלים שמפעילות את חומרי הנפץ נותרות דלוקות. הרי אם תיקח גחלים מהאש הן יכבו בתוך רגע. נפל לידינו עפיפון וזיהינו את המקור שלו, לא הילד שהעיף אותו אלא הידע מאחוריו.
"באמצעות ניתוח החומר אני מסוגל לזהות איש מקצוע שביצע את הפעולה, כי כמה שעפיפון הוא פשוט - כך הוא מסובך, כמה שזה ישיר - כך זה נכלולי. לא מדובר רק בעפיפון אלא בטכנולוגיה ובפיתוח של ממש. המחבלים משתמשים במוצרים בסיסיים מאוד בזמן שאנחנו הולכים להיי־טק. בסוף הבסיס מנצח. אי אפשר לתעתע ביסוד על ידי שינוי קוד. אין משהו שישנה מים, לדוגמה. תראה את האסון בכור בפוקושימה, פאר הטכנולוגיה ספג מים והתפרק".
בין הרג להצלת חיים
עם זקן צרפתי שמזכיר באופן מטריד את וולטר ווייט מ"שובר שורות" ובדיחות מושחזות, תובל יודע לשמר היטב את תדמית המדען המטורף, זאת למרות שברור לחלוטין כי מדובר באדם חכם במיוחד שעשה למען ביטחון המדינה דברים אדירים. "הקדמתי את ווייט, הן במראה והן בעיסוק", אומר תובל בחיוך.
למרות שהוא כבר 40 שנה בצה"ל ובעל שני תארים בתחום הנדסת חומרים והנדסת מכונות ("עבדתי תחת האלוף ישראל טל ז"ל. למדתי מצוינות באמצעות מכות שהוא החטיף לנו. הוא לא הפסיק להרביץ עד שלא למדנו"), הוא מזכיר בהתלהבותו ילד בן 15 עם רצון ללמוד עוד ועוד. כאב לשניים, בן ובת, הנחיל את אהבתו למדע ולביטחון המדינה לדור הבא. בנו לומד פיזיקה באוניברסיטת אריאל, בתו לוחמת בקרקל.
"זה הישג שאני נשוי ולא גרוש. עשיתי נזקים שחבל על הזמן. עשיתי בדיקה בבית על משהו שעלה לי בראש ויצרתי קצר, כיביתי את החשמל לכל השכונה. במקרה אחר, עשיתי מסיבת יום הולדת לבן שלי ביער ראש העין עם חומרים כימיים שונים. הכניסו את כל השכונה לממ"דים והזעיקו משטרה. קיפלתי הכל במהירות, וכשהשוטר הגיע ומצא שרידים בפח, היתממתי.
"הבת שלי היתה בערך בת 4 במלחמת לבנון השנייה, ואשתי אמרה לי, 'אתה ג'ובניק, תוציא אותה מהגן'. אז לא התווכחתי והוצאתי אותה, אבל הייתי צריך לזהות את הרקטות במעבדה והיא בכתה. אז שמתי אותה על הרקטה. צילמו את הילדה ושלחו לאשתי. זו היתה הפעם האחרונה שהיא נתנה לי להוציא את הילדה. אבל הקטנה נגנבה מזה, נתנה לי לעבוד שעה שלמה".
כמי שעמד בראש מעבדה שעוסקת מצד אחד בפיתוח וחקר חומרי נפץ ומצד שני בהצלת חיי אדם, מתבקש לשאול את תובל אם לדעתו הוא אחראי ליותר הרג או ליותר הצלת חיים. בתשובה, הוא מוביל אותנו לקיר שעליו תעודת הוקרה מטעם יחידת רימון. "בשעה אחת בצהריים גילתה יחידת רימון מנהרה... טנק הוקפץ, חמישה מחבלים יצאו וחוסלו", הוא מצטט, "אתה מכיר את הקווים שמסמנים כל הפלה של כלי טיס של האויב על גבי מטוס קרב? אז אלו הסימנים שלי. אז אני המצאתי את הפיתוח הזה. ביצענו את הניסויים כאן בחוץ ואז העברנו את זה ללוחמים. הם השתמשו בזה נגד מחבלים, ובמקום שמילואימניק בן 45 ייהרג מחבלים חוסלו. אז הרגתי או הצלתי יותר? לא יודע. אבל אתה מרגיש טוב כשאתה פוגע במי שבא לחסל את לוחמיך. זה החשבון".