איך שגלגל מסתובב לו: במארס 2020 פעלו גורמים ברש"פ אצל אנשי "הרשימה המשותפת", כדי שימליצו בפני נשיא המדינה ראובן ריבלין להטיל את הרכבת הממשלה על בני גנץ ולא על בנימין נתניהו. לא בטוח שגנץ בכלל ידע על כך, אולי רק עודכן בדיעבד. מקורביו של מוחמד אל־מדני, איש הרשות הפלשתינית, יו"ר הוועדה הפלשתינית לאינטראקציה עם החברה הישראלית, היו מעורבים אז במהלך. הם שוחחו באותם ימים גם עם גורמים במרצ ובמפלגת העבודה, כשהמטרה הכמעט מוצהרת היתה "להפיל את ביבי". גנץ השיג אז 61 ממליצים, אך נכשל כידוע בניסיונו להרכיב ממשלה.
השבוע שוב עלה שמו של אל־מדני לכותרות, כמי שהיה מעורב לכאורה במגעים עם סגן השר פטין מולא מהליכוד. על פי הפרסומים, הקשר בין השניים נועד לחזק את מעמדו של רה"מ בנימין נתניהו בקרב ערביי ישראל לקראת הבחירות לכנסת, בעוד כחודש ימים. באתר "Ynet" נטען שאבו מאזן מעדיף את נתניהו על פני סער ובנט.
מקורבי ראש הממשלה הכחישו כל מעורבות או קשר במהלך מסוג זה מול הרשות הפלשתינית, ושר האוצר ישראל כץ הבהיר כי ברור לו ש"הדבר אינו על דעת רה"מ". ההכחשה של סגן השר פטין מולא, אם בכלל ניתן לכנותה הכחשה, היתה רפה. הוא אישר ששיחות אכן התקיימו, אולם הגדיר אותן כדיבורים על אש קטנה וסירב להרחיב. את המסתורין הגביר פטין כשהצהיר ש"הרשימה המשותפת לא מייצגת את העם הפלשתיני" וש"המבין יבין".
אז הנה פרשנות שאולי תפוגג מעט את הערפל סביב המגעים בין מולא ואל־מדני. היא כולה על אחריותם של מי שמכונים "מקורבי האסיר מרואן ברגותי", אבל שותפים לה עוד גורמים ברחוב הפלשתיני. ברגותי, כידוע, מתכוון להתמודד ביולי הקרוב מול אבו מאזן על נשיאות הרשות הפלשתינית. מאחורי המגעים בין הליכוד לרש"פ - כך לטענתם - מסתתר סיפור גדול פי כמה של אינטרסים משותפים לאבו מאזן, לנתניהו ולמדינת ישראל. נתניהו מעדיף שאבו מאזן (86) ימשיך בתפקידו וינצח בבחירות הללו. בישראל סבורים שעם כל חסרונותיו, הוא פרטנר נוח, בעיקר מכיוון שמנגנוני הביטחון שלו מסייעים לישראל להיאבק בטרור. הם נלחמים בחמאס ומונעים כמעט לחלוטין פיגועים מוכוונים ומאורגנים בשטחי הגדה. הטרור כיום הוא טרור בודדים בלבד.
אבו מאזן, מצידו, חושש להפסיד לברגותי ביולי, בבחירות לנשיאות. ברגותי הוא אסיר שמרצה חמישה מאסרי עולם על חלקו בטרור ובאינתיפאדה השנייה לצד היו"ר ערפאת, מה שהגביר מאז את הפופולריות שלו ברחוב הפלשתיני. הוא מהבודדים שמסכנים בצורה רצינית את מעמדו של אבו מאזן כמי שמסוגל לגבור עליו ולהתמנות לתפקיד במקומו.
החשש המשותף הזה של אבו מאזן ונתניהו (וגורמי הביטחון בישראל) מניצחון בבחירות לרש"פ של הטרוריסט המורשע ברגותי, כבר הוליד אישור ישראלי חריג לבכיר פלשתיני שמקורב לאבו מאזן - השר הפלשתיני חוסיין א־שייח' - לבקר את ברגותי בכלאו. הביקור נועד לשכנע את האסיר שלא להתמודד מול היו"ר, אבל המשימה הזאת נכשלה. ברגותי סירב להתחייב לדבר. הוא הבטיח, עם זאת, תשובה בנוגע להתמודדות המוקדמת יותר, במאי, בבחירות למועצה הפלשתינית המחוקקת. ברגותי נוטר לאבו מאזן על שמנע, לדבריו, את שחרורו בעסקת שליט (אבו מאזן מכחיש זאת).
הבחירות בירושלים כסמל
מכל מקום, לפי מקורבי ברגותי, נתניהו הבטיח לא לאפשר לו להתמודד מהכלא ולערום קשיים על כוונתו זו, ככל שרק יוכל. התמורה, לכאורה, תהיה הנחיה של אבו מאזן והרשות הפלשתינית לערביי ישראל, באמצעות גורמים כאל־מדני, לא לתמוך ברשימה המשותפת ואולי לא להשתתף כלל בבחירות, ובכך לסייע פוליטית לנתניהו.
האם עסקה שכזאת בכלל הגיונית? המזרחן יוני בן מנחם, חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, אינו פוסל אפשרות כזאת. הוא מזכיר ששר הביטחון לשעבר, אביגדור ליברמן, הטיל בשעתו מגבלות על תנועותיו של אל־מדני, שלפי הדיווחים השבוע היה מעורב במגעים עם סגן השר מולא. "זה איש בעייתי מאוד מבחינת ישראל", סבור בן מנחם, "הוא בוחש בעניינים הפוליטיים של ישראל בקרב ערביי ישראל, וגם בקרב ערביי מזרח ירושלים. אני מתפלא שישראל לא מגבילה את התנועות של האיש הזה גם היום".
פרופ' הלל כהן, ששימש עד לאחרונה ראש החוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית, אינו מכיר את הדיווחים מהשבוע, אך מציין שכיום השפעתו של אבו מאזן על ערביי ישראל "דלה עד אפסית", ולכן "גם אם יש משהו בדיווחים על קשר בין הרשות הפלשתינית לערביי ישראל, הוא ישפיע רק בשוליים, בעיקר על המהססים". כך או אחרת, על פי הדיווחים השבוע, המגעים בין מולא לאל־מדני לא עלו יפה, ופגישה בדרג בכיר יותר, שהיתה אמורה להתקיים, לא תצא בינתיים אל הפועל.
לקשר בין הרשות הפלשתינית לבין ערביי ישראל ולמפלגות ישראליות ערביות, יש היסטוריה ארוכה ובעייתית. לא פעם, מאז כוננה הרשות הפלשתינית, היו ניסיונות שלה להתערב בבחירות בארץ. חלקן בהצלחה, חלקן פחות.
בבחירות ב־1999 התקיימה ההצבעה בשני פתקים - האחד לכנסת, והשני לראשות הממשלה. ח"כ לשעבר עזמי בשארה, מייסד מפלגת בל"ד, שלימים נמלט מהארץ בשל חשד בריגול ובסיוע לארגון חיזבאללה, החליט באותם ימים להתמודד גם הוא על ראשות הממשלה. אנשי מפלגת העבודה, שאותה הוביל אז אהוד ברק, מצאו דרך להגיע עד יו"ר הרשות הפלשתינית יאסר ערפאת, כדי להוריד את בשארה מהעץ הגבוה הזה ושכנעו אותו להורות לו שלא להתמודד - והכל כדי שלא לפגוע בסיכויי ברק לנצח את בנימין נתניהו, ראש ממשלה בקדנציה הראשונה שלו. בשארה אכן פרש וברק ניצח אז את נתניהו ברוב של 56% מול 44%.
האם ללא פרישתו השורה התחתונה היתה שונה? סביר שלא, אבל מה שבטוח הוא שהמעורבות של ערפאת בבחירות בישראל היתה בוטה, והוא גם לא הכחיש אותה (הסיפור פורסם לראשונה באותם ימים ע"י העיתונאי חגי הוברמן).
הרשות הפלשתינית, לצד ארגון חמאס, התערבו בבוטות גם במערכות הבחירות לעיריית ירושלים. בין היתר הם איימו על ערביי מזרח ירושלים בשכונותיהם והזהירו אותם שלא להשתתף בבחירות המקומיות, "שמהוות הכרה בריבונות הישראלית בירושלים". פעם אחת נרשם מקרה הפוך, כשגורמים פוליטיים הציעו סכומי כסף למוכתר של אחד הכפרים במזרח ירושלים, לאחר שנודע כי תושבי אותו כפר התכוונו - למרות איסור הרשות הפלשתינית - להשתתף בבחירות. אותם גורמים ביקשו למנוע הצבעה שלהם לטדי קולק, כשהתמודד מול אהוד אולמרט על ראשות העיר ב־1993.
קול קורא מהרש"פ
אל־מדני, כאמור, עומד כיום בראש הוועדה ברשות הפלשתינית שתפקידה לשמור על קשר עם גורמים בישראל, גם בעניינים פוליטיים. אחת הדמויות היותר מרתקות ששימשה לפניו בתפקיד דומה, היא זו של פאוזי נימר, מחבל, במקור ערבי ישראלי מעכו, שעמד בראש חוליית טרור שביצעה 22 פיגועים באזור חיפה ורצחה שלושה יהודים. נימר היה נשוי ליהודייה, תושבת נהריה (שהתאסלמה), ולא ידעה דבר על פעילותו. הוא נידון ל־27 מאסרי עולם, אך שוחרר מהכלא הישראלי בעסקת ג'יבריל ב־1985, והתקבל כגיבור בעירו. זמן קצר אחר כך עבר למלא תפקידים בכירים במפקדת אש"ף בתוניסיה, ואחרי החתימה על הסכמי אוסלו, ב־1994, עקר לשטחי הרשות הפלשתינית והפך מקורב ליאסר ערפאת.
במהלך ההתמודדות בין בנימין נתניהו לשמעון פרס על ראשות הממשלה, גילה נימר מעורבות רבה, כשעמד בקשר עם גורמים בקרב ערביי ישראל. על הפרק עמדה האפשרות שלא יצביעו לפרס. ברקע המגעים הללו עמדה הפגיעה הישראלית הקשה, בשוגג, באזרחים בכפר כנא שבלבנון, במהלך מבצע "ענבי זעם" באפריל של אותה שנה. פרס כיהן באותה עת כראש הממשלה, אחרי רצח רבין, וכן כשר הביטחון.
הבחירות לראשות הממשלה התקיימו בסוף מאי, כחודש אחרי המבצע. על פי הטענה, הפעילות של נימר הביאה לכך שלמרות מספר גבוה של מצביעים ערבים לפרס, השפיעה מעורבותו (למעשה מעורבות הרשות הפלשתינית) על חלק מערביי ישראל, שנמנעו מלהצביע למועמד העבודה ולמעשה הביאו לניצחונו של נתניהו בהפרש זעיר. היו אלה כידוע הבחירות שבהן נבחר לראשונה נתניהו לראשות הממשלה.
לא צריך כמובן להרחיק עד 1996. בינואר 2019 פנה ח"כ עודד פורר ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, בבקשה לפתוח בחקירה נגד הרשימה המשותפת וערוץ הטלוויזיה הפלשתיני מוסאווא. התברר שהערוץ, שפועל מנצרת אך קשור לרשות הפלשתינית, שידר לערביי ישראל תשדירים שנועדו לעודד אותם להצביע לרשימה המשותפת ולמי שעומד בראשה עד היום, ח"כ איימן עודה. האחרון אף העלה סרטונים אלה לרשת, לצד הבעת תודה לערוץ.
לקראת סוף 2019 היה זה אבו מאזן, שבאחת הפעמים הנדירות, בקולו שלו, בניגוד למדיניות הרשמית של הרשות הפלשתינית שמצהירה על אי התערבות בבחירות בישראל, הביע התנגדות להקמת ממשלה בראשות בנימין נתניהו. אלא שההצהרה ניתנה לאחר ההצבעה, קודם שהסתיימה ספירת הקולות, כאשר עדיין לא היה ברור מי מהשניים, נתניהו או גנץ, הוא המנצח. חבר הוועד המרכזי של הפתח, חוסיין א־שייח', שנשלח לאחרונה על ידי אבו מאזן לשוחח עם ברגותי בכלאו, תקף באותם ימים את נתניהו. הוא הכחיש האשמות שהעלה הליכוד, ולפיהן הרשות הפלשתינית מתערבת בבחירות, והגדיר את הבחירות בישראל "עניין ישראלי פנימי". טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו