באמצע שום מקום נתקלנו במשאית פלשתינית, שחסמה לחלוטין את הציר. מצד אחד גדר ההפרדה, מהצד השני בית בבנייה ומחצבה פיראטית, מאחורינו העיירה ביתוניא, פאתי רמאללה, ובמרחק לפנינו מבני הענק במודיעין, בלוד ובתל אביב. ואנחנו תקועים, מכיוון שמשאית שמי יודע מתי יוצרה ואם אי־פעם ראתה מוסך מוסדר, החליטה לשבוק חיים על הציר שעליו מתריעים המתיישבים כבר תקופה ארוכה.
"מאיפה אתם?" ניסינו לברר, אך השליטה שלהם בעברית שאפה לאפס, ושלנו בערבית לא היתה רחוקה מכך. אחרי דין ודברים החלטנו לעזור להם, וכך מצאנו את עצמנו - סייר של תנועת רגבים, שני ערבים מנפת רמאללה וכתב "ישראל היום" דוחפים משאית מקרטעת בניסיון להתניע אותה. זה לא עבד, אך הצלחנו להזיז את כלי הרכב, אם ניתן לכנות אותו כך, מהציר. הדרך שאותה פרצו הפלשתינים בשעות הקטנות של הלילה כדי להשתלט על אחד המקומות האסטרטגיים ביותר בישראל, שעד כה נותר ריק בדרך נס, היתה פתוחה בפנינו.
כתבה זו החלה מתושבי דולב, שפנו אלינו וסיפרו על אורות מסתוריים בלילות בהר הריק שניצב מול יישובם שבגוש טלמונים. "אתה לא מבין מה קורה פה באמצע הלילה", סיפר לי מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר, עדי מינץ, מצביע לעבר הגבעה התלולה שמול ביתו. כתוצאה מהעלייה במעקב ובדיווח אחר בנייה בלתי חוקית ביהודה ושומרון, החלו הפלשתינים לבנות בלילות. "בכל לילה אנחנו רואים את האורות ושומעים את הטרקטורים, ובכל בוקר אנחנו מזהים עוד משהו שנבנה במהלך הלילה. פעם זו טראסה חדשה, לעיתים מדובר במחצבה שצמחה יש מאין".
אך למרות העובדה שמי שמוטרדים מכך יותר מכל הם תושבי גוש טלמונים - שמזהים כיצד עיר פלשתינית חדשה הולכת וקורמת עור וגידים מול עיניהם, ותחינותיהם זוכות להתעלמות כמעט גורפת - מדובר בבעיה אסטרטגית הרבה יותר. היא נוגעת לרצף טריטוריאלי בין ירושלים למודיעין, בין עיר הבירה למרכז הארץ, כשצד אחד בונה במרץ ואילו האחר מתעלם מהמצב כאילו אינו נוגע לו. יום אחד יתעוררו הישראלים ויגלו עוד טולכרם או קלקיליה מתחת לאף, עם רקטות ומרגמות, טילים ומטענים, שמכוונים לעבר מיליוני ישראלים, שבינתיים אין להם שמץ של מושג מה מתרחש כרגע מתחת לאפם.
עשרות אלפי ישראלים נוסעים מדי יום על כביש 443. חלקם עולים לירושלים, אחרים יורדים מההר לאזור מודיעין ומשם למרכז הארץ. זהו הציר השני בחשיבותו שמוביל אל עיר הבירה וממנה, אך רבים מהנוסעים בו כלל אינם מודעים לכך שהם נוסעים בתוך יהודה ושומרון, לא כל שכן למה שמסתתר מאחורי החומות שניצבות משני צידיו. קירות בטון חשוף שטושטשו באמצעות ציורי קיר שמדמים שערים שמאחוריהם שמיים, מסתירים את הרי מערב בנימין מעיני הנוסעים.
וילה, בריכה - ונוף לים
את אנשי תנועת רגבים אני פוגש ביישוב בית חורון, בדיוק באמצע הדרך בין ירושלים למודיעין, ומשם אנחנו יוצאים למחסום בל, שנמצא בסמוך. מדובר במחסום שנפתח לאחר עתירה של ארגוני שמאל, ושנועד למעבר של פלשתינים. בפועל הוא מאפשר רק למספר מצומצם מאוד של כלי רכב פלשתיניים לעבור, ובאופן חריג ביותר גם לישראליים. גם הכניסה שלנו נעשית לאחר משא ומתן ארוך ומשיכה בחוטים.
עמודי הברזל הגדולים שניצבים על הכביש ושמיועדים למניעת פריצה צונחים לתוך הקרקע, תורן המחסום מתרומם ובתוך שנייה אנחנו במדינה אחרת, זו שמעבר לחומה, זו שאותה הישראלים לא מכירים. אנו נוסעים במשך שלוש דקות ועולים על כביש סלול ומרווח, שנוסע בתוך ואדי עמוק בתוך שטח אש 934 ומחבר בין הכפרים שנמצאים באזור. חרף העובדה שמדובר בשטח אש, בפועל אנחנו נמצאים בעומק הרשות הפלשתינית. חריגות בנייה כאן לא נאכפות על ידי המנהל האזרחי וזוכות להתעלמות מכיוון שהן נמצאות נמוך בסדר העדיפות ביחס לבנייה בלתי חוקית אחרת. נחל איתן של בוץ וביוב מרמאללה זורם תחת הגלגלים מתחת לגשר קטן, ורועה צאן עם כמה כבשים צועד בשולי הדרך.
שלוש דקות נסיעה ואנחנו בביתוניא. בשבוע שעבר, בביקור בדולב, במרחק של קילומטרים ספורים בלבד, נראתה העיירה הגדולה בבירור. רועי, סייר השטח של רגבים, פונה בחדות שמאלה ואנו עולים בכביש עפר מושקע וחדש, במעלה ההר, עמוק לתוך שטח האש. כרגע השטח כמעט בתולי, אך הוא עלול בעתיד - אם ישראל לא תתערב - להפוך לעיר של ממש שתתפרס לאורך כביש 443, בצד השני של גדר ההפרדה, עמוק אל תוך פאתי מרכז הארץ. שטח עצום שמתנשא מעל מודיעין ולוד. מעל ראשנו חולף בתזמון מושלם מטוס נוסעים שמנמיך טוס, בדרך לנמל התעופה בן־גוריון, מבהיר היטב במנועיו הרועמים מדוע מדובר בשטח כל כך חשוב, שאסור שיהיו בו גורמים עוינים.
עיר עתידית אינה תיאורטית כלל. השטח, שמפריד בין שני כפרים ערביים, בית ע'ור א־תחתא ובית ע'ור אל־פוקא, כבר סומן על ידי הפלשתינים ב־2022 כשטח אסטרטגי להתרחבות ולהתבססות. בפוסט שעלה ברשתות החברתיות אז פורסם כי עיריית רמאללה וכפרים באזור, גדולים וקטנים כאחד, חתמו על הסכם שיתוף פעולה כדי לקדם את הקמת "שביל המורשת הפלשתינית, שיחבר בין עיירות וכפרים פלשתיניים רבים וימשוך כ־50 אלף תיירים מדי שנה, במטרה לחבר בין הערים והכפרים שלנו לדרך הלאומית".
ואכן לאורך הציר נראתה המורשת הפלשתינית במלוא תפארתה. מצד ימין אתר זבל פיראטי שעוד העלה עשן משריפה שהתרחשה בו, מצד שמאל מחצבה בלתי חוקית שצילקה את ההר. על אחת הגבעות הלכה והוקמה אחוזת נופש קטנה - פרדס קטנטן עם עצי פרי שלא מזמן נשתלו, מבנה שעוד נמצא בראשית בנייתו ובריכה שכרגע היא בסך הכל בור מוקף בטון, אך קל לדמיינו מלא במים צלולים.
התקדמנו פנימה, צפונה. השביל הלך והפך יותר ויותר מוסדר. מצד ימין ניבט אלינו כרם זיתים פסטורלי ומצד שמאל מכולה שעליה דיווחו ברגבים מזמן, אך זכו להתעלמות. בהמשך, אל מול הנוף של מודיעין ולוד, התגלה לנו מבנה חדש, שאף לא תועד בצילומי האוויר האחרונים של תנועת רגבים. חדש מהניילונים, ובלתי חוקי בעליל. כמה מאות מטרים מאוחר יותר נאלצנו לבלום את רכב השטח, מכיוון שהדרך היתה חסומה בערימות עפר, רגע לפני המשך סלילת הכביש. אתר עבודות של ממש, וכולו בשטחי אש של צה"ל.
"שהפסטורליות לא תטעה אותך", אמר רועי, "בדרך כלל אנחנו לא מגיעים לשטח שנמצא בראשית ההשתלטות שלו, אבל בדיוק ככה זה מתחיל. בהתחלה זו טראסה, אחר כך צריף קטן, לאחר מכן זו כבר וילה עם בריכה, ובסוף אנחנו בכפר ובעיר".
"הפעולות של הערבים החלו בחמש השנים האחרונות", מוסיף מינץ, "הם ראו פרסומים שלנו בנוגע לכביש שאותו אנו רוצים לסלול, והחלו לדבר על סגירת השטח. הם החלו לסלול דרכים ולהקים מבנים, ואנחנו נשארנו פעורי פה. כתבנו מכתבים ליחידת הפיקוח ולאישי ציבור, הקמנו את יחידת הקרקעות בדולב, אבל זה לא הועיל. את הפעילות שלהם רואים גם בשבועות האחרונים - כביש חדש שנפרץ ונסלל, פיתוח של מגרשים חדשים ומבנים ועוד. אתה רואה איך הם מרחיבים ומחברים את הכפרים, ואת הגלישה של רמאללה וביתוניא לכיוון מערב".
או אנחנו או הם
לפני כחצי שנה פנו תושבי דולב לראש מועצת בנימין ישראל גנץ, לסגן ראש המנהל האזרחי הלל רוט ולראש מנהלת ההתיישבות יהודה אליהו. "זה מספר שנים הולכת ומוקמת עיר ערבית בשטחי C שמדרום לגוש דולב־טלמונים, וביתר שאת בחודשים האחרונים. מדובר בגבעות המחברות בין הכפרים דיר איבזיע ועין עריק, ובגבעות מדרום אליהם. הפעילות התחילה בסלילת דרכי עפר ובהעמדת עמודי תאורה, ונמשכת בהקמת שכונות מגורים.
"אנו, תושבי דולב וחברי ועדת הקרקעות של דולב, התרענו באינספור פניות לגורמי המקצוע במנהל האזרחי, למפקדי החטיבה המרחבית אפרים ולגורמי ממשל שונים, אך למעט מספר החרמות כלים בודדות, לא נעשתה כל פעולת אכיפה ועצירת הפעילות הערבית הזו. ככל שאנחנו בוחנים את מגמות הפעילות הערבית, הם מתכוונים לחבר את העיר הזו לביתוניא ולרמאללה. אנו תושבי האזור חוששים מאוד, מכיוון שפעילות זו תהפוך את ההתיישבות היהודית במערב בנימין למובלעת", כתבו.
הדרך ליישוב דולב ארוכה ומתסכלת. כדי להגיע יש לנסוע עד צומת שילת, בפאתי מודיעין, משם לעיר מודיעין עילית, ולאחר מכן בכביש מפותל עד לגוש טלמונים. פלשתינים כמעט לא נראים בדרך. שני הכפרים שהוזכרו קודם לכן, בית ע'ור א־תחתא ובית ע'ור אל־פוקא, נמצאים מאחורי ההרים, ולמעט כמה יישובים ישראליים ומזבלה פלשתינית נוספת שפוצעת את הסביבה ורומסת את הבריאות של התושבים, יהודים ומוסלמים כאחד, אין כמעט דבר.
אך מאחורי ההרים הריקים מסתתר אחד הסיפורים האסטרטגיים החשובים ביותר ביהודה ושומרון בשנה האחרונה - השאלה אם רמאללה תצליח להשתלט על אזור מערב בנימין ותהפוך את גוש טלמונים למובלעת, או שהמתיישבים יצליחו להפוך את מערב בנימין לחלק אינטגרלי ממרכז הארץ.
הקבינט המדיני־ביטחוני אישר ביוני האחרון את הקמתם של חמישה יישובים אסטרטגיים ביהודה ושומרון, שמטרתם לבלום השתלטות פלשתינית. במערב בנימין היתה זו חוות שדה אפרים, שממוקמת בין היישובים נריה, טלמון ודולב. הסיבה לאישור של החווה כיישוב לא היתה מקרית. בשנה האחרונה עסקו במנהלת ההתיישבות בהסדרת אלפי דונמים באזור, אותן גבעות ריקות, ובהגדרתם כאדמות מדינה. השאיפה היא להפוך את השטח כולו להמשך ישיר של העיר החרדית מודיעין עילית, מה שייצור רצף ממודיעין עד גוש טלמונים, שכיום נחשב לעומק השטח.
תושבי דולב, מצידם, אינם מתרגשים, מכיוון שהם חוששים הרבה יותר מהצד השני, הצד שממנו הגענו קודם לכן, העיר שרק החלה לקום בדמות מבנים בודדים, ושעלולה, אם לא יעצרו אותה, להפוך למפלצת.
באוקטובר האחרון פרסמה מועצת כפר עין עריק עדכון לתושבים, שמוכיח עד כמה מדובר בצעד אסטרטגי מצד הפלשתינים, ולא בבנייה אקראית. "היום אורגנה פגישה בין מועצת הכפר לבעלי הקרקעות הסמוכות לכביש המכונה כביש כרם אל־דהר. המועצה סיפרה על החזון האסטרטגי לאזור ולעתידו, להפיכתו לפרוור מגורים מובהק עם ראייה ייחודית. המועצה נקטה יוזמה להגיש בקשה הן לחברת החשמל והן לרשות המים, למתן שירות לאזור זה".
מינץ מסביר שבלימת הבנייה הבלתי חוקית היא צעד אסטרטגי ראשון במעלה גם בצד הביטחוני, אך לא פחות מכך בצד ההתיישבותי. "אנחנו נמצאים בדיוק באמצע, בין גוש דן לירושלים. הפוטנציאל של האזור מבחינת ישראל הוא אדיר. זו צריכה להיות מטרופולין נוספת, מעבר למודיעין. מבחינה לאומית צריך להסתכל על מטרופולין ענקית, של 200 אלף נפש, מנווה צוף עד בית חורון. באקלים שבו אנו נמצאים יש גם אפשרות להפוך אותה לכזו, אבל לשם כך צריך לצרף לאדמות המדינה של גוש טלמונים קרקעות מרובות של אדמות טרשים שקיימות בשטח".
"עד להסכם אוסלו", מספר עדי מינץ, לשעבר מנכ"ל מועצת יש"ע, כשהוא מצביע לעבר ההר שעליו עמדנו רועי ואני, "היה כביש שעליו נסענו מדולב עד כביש 443, חיבור ישיר לירושלים". לאחר הסכם אוסלו, וביתר שאת באינתיפאדה השנייה, הכביש נזנח, ומאז לא שבו אליו הישראלים. החלום של התושבים הישראלים כבר שנים הוא לסלול כביש מחודש ולהתחבר לעיר הבירה באמצעות תוואי בן כ־11 קילומטרים בלבד, שהופך את גוש טלמונים ממובלעת - לפריים לוקיישן.
ציר זה, כביש 935, כבר עבר תכנון ראשוני על ידי נתיבי ישראל לפני שנים, אך כבר כיום יש בנייה בלתי חוקית על התוואי. פה לא מדובר בבנייה מועטה, אלא בשכונה של ממש שנבנתה במקום שבו אמור לעבור הכביש, שכונת וילות שחונקת את אזור דולב וגוש טלמונים. כתוצאה מכך חלק מהתוואי העתידי צפוי לעבור במנהרה.
"אנחנו מתעסקים בסיפור הזה מאז 1997, כולל סיכומים עם ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק ומערכת הביטחון לסלילת הכביש, כולל צו תפיסה צבאי על התוואי", מסביר מינץ. "ב־2007, בשל התנגדות של אלוף פיקוד מרכז דאז גדי שמני, הגשנו בג"ץ. בתחילה השופטים אדמונד לוי ואמנון רובינשטיין תמכו בנו, אך לאחר מכן השתנה ההרכב, והשופטים חיות וג'ובראן שהחליפו אותם קיבלו את טענת הצבא שזה לא נושא ביטחוני. במהלך הדיון קבל ג'ובראן על כך שיצטרכו לעקור עצי זית כדי לסלול את הכביש, וכך נולד הרעיון לסלול את הכביש במנהרה".
"הכביש הזה יהיה צינור חמצן הכרחי לפיתוח האזור, שתוכנית המתאר שלו כוללת כ־15 אלף יחידות דיור, 70 אלף נפש. הקמת העיר הערבית מדרום לנו לא תאפשר את סלילת הכביש ותביא לחנק ההתיישבות", אומרים בדולב.
מועצת בנימין ותנועת רגבים עתרו לאחרונה לבית המשפט המחוזי בדרישה להורות למדינה לפנות שישה מבני אבן גדולים, כביש ותשתיות נוספות, שנבנו בתא השטח האסטרטגי בסמוך לכפר דיר איבזיע. "הפלישה יוצרת חיבור עם הכפר עין עריק הסמוך ונמצאת בשטח אסטרטגי, המיועד לסלילת כביש המחבר בין יישובי גוש טלמונים לירושלים", אומרים ברגבים.
התנועה פנתה לרשויות האכיפה כבר לפני כשלוש שנים, אך נענתה בתגובה השגרתית כי הבנייה אמנם בלתי חוקית, אך תטופל על פי סדרי עדיפויות. בעתירה טוענים אנשי רגבים ומועצת בנימין כי התנערותן המוחלטת של הרשויות מחובת האכיפה אפשרה פלישה נרחבת בשטח ופגיעה אנושה בשלטון החוק.
"מדובר בפלישה אל נקודת גובה השולטת על המרחב, בסמוך למעיין עין בובין, שבו אירעו פיגועי ירי ונרצחו דני גונן ורנה שנרב הי"ד", אומר מנש שמואלי, רכז יו"ש ברגבים. "לאורך השנים עקבנו בדאגה אחר ההשתלטות החקלאית, פריצת הצירים והבנייה של הגדרות והמבנים בשטח ופנינו שוב ושוב לרשויות. ההפקרות והעלמת העין גורמות לאובדן שטח, ויותר מכך לוויתור על חזון החיבור של תושבי היישובים דולב, טלמון ונריה - הנוסעים מדי יום שעה ארוכה דרך מעבר חשמונאים - לכביש 443 בנסיעה קצרה ובטוחה".
מינץ אומר שנעשו פניות לכל גורמי האכיפה כדי לנסות להניע פינוי של המבנים הבלתי חוקיים ושמירה על תוואי הציר: "המערכות המדינית והצבאית עדיין לא פועלות שם. נפגשנו עם יחידת הפיקוח, והם אמרו שהם מוכנים לשמור על התוואי של ציר 935 אבל צריכים דירקטיבה מדינית לשמור על ההר כולו. מדובר בשטח אש צבאי, אבל הערבים עושים בו כבשלהם. זו הפקרות".
במרחק נגיעה
"אתה רוצה לראות איך נראה שטח אש כשלא מטפלים בו, ומה עלול להתרחש בהר הפסטורלי שבו ביקרת?" שאל רועי, ואני עניתי בחיוב. רועי נסע היישר אל מחסום בל, אך רגע לפני המעבר פנה בחדות ימינה ועבר מתחת לכביש 443, לצד השני, הצד שבו מדינת ישראל הרימה ידיים ואפשרה לפלשתינים להשתלט על השטח באופן מלא.
אנו נוסעים בתוך בית ע'ור א־תחתא ומתפעלים למראה תחנת דלק עם שלטי חוצות גדולים וכמה מסעדות מרשימות למדי. מדובר, כך נראה, בכפר אמיד. לאחר דקת נסיעה אנו יוצאים החוצה ועוברים מתחת לכביש 443. "כאן גנבי הרכב נהגו להבריח רכבים", הצביע רועי על ירידה חדה ביותר מכביש 443. גדר הבטיחות נפרצה באלימות על ידי גנבי הרכב, וממנו, בכביש עפר מאולתר, הם דרדרו את המכוניות שאותן שדדו ממרכז הארץ. דחפור צבאי הרס את תוואי הציר המאולתר, אך סביר להניח שגנבי הרכב מצאו פתרון חלופי, שכן הגניבות נמשכות כמעט באין מפריע.
דקה או שתיים של נסיעה - ואנחנו בתוך כפר חדש. הצצה מהירה במפות גוגל מלמדת שהכפר הסמוך נקרא בית לקיא, אך השטח שבו אנחנו נוסעים היה עד לפני כמה שנים ריק לחלוטין, וכעת הפך לשכונת וילות למשפרי דיור, והכל בשטח אש צה"לי, שבו חל איסור לבנות, מטרים מכביש מרכזי ביותר, חרף הסכנה מצד גורמי טרור.
שטח אש 208, בצמוד לכביש 443 מדרום, הוא שטח חיץ מרכזי בין הכפרים במערב בנימין. בניגוד למה שנעשה בצד הצפוני של הכביש, שבו היינו עד לא מזמן, כאן המדינה פשטה את הרגל, השטח כולו מופקר ובפועל מוחזק על ידי הפלשתינים, שמשתלטים על השטח בבנייה מאסיבית - הרחבה של בית לקיא ויצירת חיבור עם כפר בית עינן. רגבים פנתה בשנה החולפת למנהל האזרחי ודיווחה על עשרה מבנים שנבנו ב־2023, כולם בלתי חוקיים. עד כה לא נעשה דבר כדי להרוס את הבתים.
"כפר כזה מתחיל ממוסך או מרועה צאן ונגמר בשכונת וילות", אומר רועי בתסכול. ואכן, אם בפאתי הכפר החדש, שהופך את האזור כולו לעיר של ממש, הפעם מצד דרום של כביש 443, אנו מוצאים צריפונים קטנים, הרי בלב שטח האש מדובר בווילות מפוארות.
אנו עולים בחדות בין פרדסים קטנים ומגלים וילה מרשימה, שנמצאת בשלבי בנייה מתקדמים. מרפסות גדולות וגרם מדרגות מעוקל ומפואר הם רק חלק ממה שיחכה לדיירים המאושרים כשהבנייה תסתיים, בלא הפרעה מצד הרשויות הישראליות. בחלק מהפרדסים אנו מגלים גדרות שנוצרו ממיחזוריות, שיצאו לגמלאות לאחר אישור חוק הפיקדון לפני כמה שנים. הגדרות ישראליות לשעבר, וכך גם השטח.
הבעיה אינה רק אזרחית ואסטרטגית, אלא גם ביטחונית. ביו"ש אמורה הבנייה להיעצר כמה עשרות מטרים מכבישים, כדי למנוע טרור, אך כאן הבנייה צמודה לכביש 443. במאי 2023 פורסמה ב"ישראל היום" כתבה נרחבת על יידויי אבנים ובקבוקי תבערה מאזור זה בדיוק, ואין שום סיבה שתופעה זו לא תחזור על עצמה.
שתי גדות לכביש 443, זו שלהם, וזו עלולה להיות גם כן - אם מדינת ישראל לא תתעורר. כמה עשרות קילומטרים מכביש זה, בכביש 6, ההשתלטות הפלשתינית הפכה לסכנה אסטרטגית של ממש. קלקיליה נמצאת במרחק ריצה מכפר סבא, טולכרם הקיצונית והמסוכנת יושבת בפאתי נתניה.
"בצד הביטחוני, אין ספק שהערבים מנסים לסגור את הפערים בין ביתוניא למודיעין עילית, לחנוק את כביש 443 ואת ההתיישבות ולהפוך את כל השטח למרחב פלשתיני, שמסכן מאוד את ביטחון המדינה", מסכם מינץ בתסכול. "ההשפעה בעתיד תהיה לא רק עלינו, אלא גם על גוש דן, מודיעין ועמק לוד־רמלה. אסור להרשות למהלך הזה להתקדם, וחייבים לעצור אותו כל עוד זה אפשרי".
מאחורי גדר ההפרדה, מאחורי שערים ומחסומים, הולך וצומח האתגר האסטרטגי הבא. רמאללה או דולב, שער אפרים או בית ע'ור אל־פוקא, מטוסי נוסעים ישראליים או טילי נ"מ של מחבלים. אלו האפשרויות שניצבות בפנינו. האיום אינו בהכרח כעת, אך בעוד עשר או 20 שנה, כשהציבור הישראלי יתעורר ויגלה מה ניצב מעל מודיעין ולוד, כבר יהיה מאוחר מדי.
***
תגובת מתאם פעולות הממשלה בשטחים: "הבנייה המתוארת בפנייתך מוכרת לקציני היחידה ומטופלת בערוצי הפיקוח והאכיפה לפי חוק. הליך האכיפה יתבצע בהתאם לדין ולסדרי העדיפויות הנקבעים על ידי הדרג המדיני, ובכפוף לשיקולים המבצעיים". √
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו