כשאילן אביתר התעורר ביום רביעי בבוקר ושמע לראשונה את החדשות מאיראן, שבהן דווח על חיסולו של מנהיג חמאס איסמעיל הנייה, הוא נזכר מייד במוחסן פח'רי־זאדה.
גם פח'רי־זאדה, מדען האטום שעמד בראש פרויקט הגרעין הצבאי האיראני, חוסל במבצע חשאי מזהיר לא רחוק מטהרן, לפני כארבע שנים. ישראל מעולם לא קיבלה אחריות למהלך הזה, אבל לאביתר די ברור מי עמד מאחוריו. "המוסד עקב אחרי פח'רי־זאדה במשך יותר מעשור", הוא אומר. "כבר ב־2009, בתקופתו של מאיר דגן כראש הארגון, סוכנים של המוסד פעלו על אדמת איראן במטרה להגיע אליו ולחסל אותו, אבל המבצע בוטל ברגע האחרון. ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט סיפר לי שהיו לפחות עוד שתי פעמים שבהן התכוונו לחסל את פח'רי־זאדה, אבל ירדו מזה בגלל שיקולים שונים".
למשל?
"במקרה של פח'רי־זאדה, במשך שנים רבות עקבו אחריו מקרוב וידעו כל מה שקורה איתו. לכן היתה דילמה בתוך המוסד אם לחסל אותו או לא. כשיש לך מישהו שאתה מכיר ברמת אינטימיות כזו, מן הסתם המעקב אחריו מסייע לך באיסוף מודיעין. אני מאמין שגם במקרה של הנייה עלתה השאלה, האם לחסל אותו למען האפקט ההרתעתי והפגיעה בארגון שבראשו הוא עומד, או האם להשאיר אותו בחיים כדי לדלות באמצעותו עוד ועוד מידע בעל ערך".
ההחלטה לחסל את פח'רי־זאדה הבשילה לבסוף בנובמבר 2020. מדען הגרעין נסע אז עם אשתו לבית הקיט שלהם בעיירת הנופש אבסרד, שם מבלים עשירי טהרן את סופי השבוע שלהם, בעודם מלווים בידי מאבטחים מיחידת העילית "אנסאר" של משמרות המהפכה. על פי פרסומים זרים, על הכביש המתין לשיירה המאובטחת טנדר תמים לכאורה, שעליו התקינו אנשי המוסד מבעוד מועד מקלע שנשלט מרחוק. כשרכבו של פח'רי־זאדה התקרב לטנדר נפתחה לעברו אש מדויקת: הוא ומאבטחיו נהרגו, אך אשתו יצאה מהאירוע ללא פגע. גם במקרה של הנייה היתה פגיעה מדויקת - הוא נהרג עם שומר הראש שלו, ומבלי שאף אחד אחר נפגע.
"אנחנו עדיין לא יודעים איך בדיוק הנייה נהרג", אומר אביתר. "אחת הטענות היא שהוא חוסל באמצעות טיל, שנורה לעבר החדר שבו שהה מבניין סמוך. אם זה אכן המקרה, זו לא תהיה הפעם הראשונה שבה המוסד פועל בשיטה כזו באיראן. אתה מכיר את השיר '50 Ways to Leave Your Lover' של פול סיימון? אז ככה זה עם שיטות החיסול של המוסד.
"בתקשורת הזרה דווח כי לאורך שנים המוסד השתמש במגוון רחב של כלי נשק בפעולות שלו באיראן. היה מקרה של רחפן שהפיל מטען חבלה על מבנה של תוכנית הגרעין, היה שימוש בכטב"מים מתאבדים שהמריאו משטחה של איראן עצמה, ובתקופתו של דגן השתמשו אפילו במטעני חבלה עם מגנט, שאופנוענים מטעם המוסד היו מצמידים לרכבים של מדעני גרעין שהוחלט לחסל אותם. ב־2011 אירע פיצוץ מסתורי בתוך בסיס של משמרות המהפכה, שבעקבותיו נהרגו 17 חיילים, ובהם חסן טהרני־מוקדם, בכיר בתעשיית הנשק האיראנית שדרגתו היתה מקבילה לתת־אלוף. אחד מאנשי המוסד לשעבר סיפר לי שהנשק העיקרי של הארגון זה לא קליעים, מטעני חבלה או טילים, אלא יצירתיות".
אז כששמעת על החיסול של איסמעיל הנייה בטהרן היה לך ברור שזה מעשה ידיו של המוסד?
"אתה מכיר גורם אחר בעולם שהיה מסוגל לבצע חיסול כזה?"
"ביבי לא הסכים להתראיין"
חשוב להדגיש: השיחה עם אביתר נערכת השבוע ביום רביעי אחר הצהריים, שעות ספורות לאחר חיסולו של הנייה בטהרן. מרבית הפרטים מהאירוע עדיין לא ידועים, בין היתר מפני שהאיראנים דאגו להרחיק את כלי התקשורת מהבניין שבו חוסל הנייה - בית הארחה שבו מתאכסנים האורחים הבכירים ביותר של משמרות המהפכה.
ובכל זאת, העיתונאי הוותיק אביתר הוא אחד האנשים מחוץ למערכת הביטחון שמכירים הכי מקרוב את פעילותו של המוסד על אדמת איראן. לפני ארבעה חודשים יצא לאור ב״ידיעות ספרים״ הספר "המוסד בטהרן", שאותו כתב אביתר יחד עם יונה ג'רמי בוב, הפרשן הצבאי של "ג'רוזלם פוסט". הספר מגולל את המאבק ארוך השנים של המוסד בתוכנית הגרעין האיראנית, וכולל פרטים חדשים על שיטות הפעולה של המוסד, לא רק בכל מה שנוגע לחיסול מדעני גרעין אלא גם באשר לקשרים שרקמו אנשי המוסד עם גורמים שונים במזרח התיכון, כדי לבסס את המאבק הדיפלומטי בשאיפה האיראנית לגרעין.
"אם יש משהו שהפתיע אותי במהלך העבודה על הספר, זה לגלות עד כמה המוסד מושרש באיראן, עד כמה החדירה לאיראן עמוקה", אומר אביתר. "תמיד ידענו שזה ארגון יצירתי ונועז, אבל כשאתה בוחן את הפעילות שלו באיראן לעומק ולאורך עשרות שנים, אתה מבין עד כמה".
אביתר, בן 58 ותושב מבשרת עציון, נולד בישראל וגדל באנגליה. הוא שימש העורך הראשי של ה"ג'רוזלם ריפורט" ועורך החדשות של "ג'רוזלם פוסט", ובימים אלה מועסק במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון. "המוסד בטהרן" הוא ספרו הראשון. "את יונה ג'רמי בוב הכרתי במהלך עבודתנו המשותפת ב'ג'רוזלם פוסט'", הוא מספר. "אחרי חשיפת מבצע גניבת ארכיון הגרעין האיראני הגענו למסקנה שיש לנו אפשרות לכתוב ספר על פעילות המוסד באיראן. באופן חריג היה פרסום של מידע רב, וזה נתן לנו עוגן לספר את הסיפור. אחרי אירוע כזה גם כל אחד רוצה את הקרדיט שלו, אז יותר קל לדבר עם אנשים".
אביתר ובוב הצליחו לשכנע לא מעט מקורות בכירים להתראיין לספרם. "ראיינו אנשי מוסד לשעבר כמו תמיר פרדו ודוד מידן, ראשי ממשלה לשעבר כמו בנט ואולמרט, ושורה ארוכה של בכירים לשעבר באמ"ן", מספר אביתר. "כמו כן, ראיינו אנשי ביון וממשל אמריקנים, ובהם בכירים ב־CIA".
מבין השורות אפשר גם להבין שהמחברים שוחחו עם יוסי כהן, ראש המוסד לשעבר, מי שעמד בראש המבצע לגניבת ארכיון הגרעין. "יוסי כהן בהחלט יודע לקדם את עצמו", אומר אביתר. "הוא גם מאוד צידד בחשיפת גניבת הארכיון שנעשתה בתקופתו, אך לדבריו מפני שהיה חשוב לחשוף בפני העולם את פרצופה של איראן. כהן מאוד חיבב את המדיה, וראינו את זה גם לאחרונה באולפני הטלוויזיה. בתקופה שלו היתה הרבה יותר חשיפה למבצעים מאשר בתקופות קודמות, שבהן חיסולים יוחסו ל'התערבות אלוהית'".
מה לגבי נתניהו - הוא התראיין לספר?
"נתניהו לא הסכים להתראיין".
הוא נתן סיבה?
"לא, אני חושב שכנראה זה מפני שהוא עבד על הספר שלו באותו הזמן".
מן הסתם, המרואיינים לספר לא הרבו לדבר איתכם על הכישלונות של המוסד.
"ברור. כשאתה מקבל מידע מאנשים של ארגון מסוים, כל אחד רוצה להאדיר את שמו. גם סביב החיסול של הנייה עוד יהיו קרבות קרדיט כנראה".
ריגול במיקור חוץ
הספר "המוסד בטהרן" אמנם מתעכב על תקופתו של כהן בראשות המוסד, אך מלווה את המאבק הישראלי בגרעין האיראני החל משנות ה־90, דרך התקופה המסעירה של מאיר דגן ותמיר פרדו כראשי המוסד, ועד לראשית הקדנציה של ראש המוסד הנוכחי, דדי ברנע.
ברנע, כך לפי הספר, היה האדריכל של המבצעים המיוחדים של המוסד על אדמת איראן בשנים האחרונות, עוד לפני מינויו לראש הארגון. "ברנע היה דמות מרכזית במאמץ הזה. יש לו שם כאדם מאוד נועז ואגרסיבי בפעולות שלו", אומר אביתר. "בתקופה של בנט כראש ממשלה, כשדדי היה ראש מוסד צעיר עדיין, פורסם על מספר די גדול של פעולות באיראן, אחרי שבנט דחף את המוסד להיות יותר אגרסיבי ודגל במדיניות של פגיעה בראש התמנון ולא רק בזרועותיו".
עד כמה המוסד מרגיש בבית על אדמת איראן?
"אני חושב שהוא מרגיש מאוד בבית, כי עובדה שבוצעו שם אינספור פעולות. אחד משרי המודיעין של איראן אמר בעצמו שרמת החדירה של המוסד את איראן כה עמוקה, שעל כל מנהיג איראני לחשוש לחייו. אחד הדברים שאפשרו את רמת החדירה הזו היה דווקא החיכוך בין גופי המודיעין של איראן עצמה. בשנים האחרונות משמרות המהפכה לאט־לאט השתלטו על כל המנגנונים האיראניים ודחקו החוצה את משרד המודיעין האיראני, שהיה אמון בין היתר על תחום הריגול הנגדי. משרד המודיעין האיראני דווקא היה יעיל והצליח לפרק בזמנו כמה תאים זרים של סוכנויות מודיעין זרות, בהן רשתות ריגול של ה־CIA, אבל כשהם נדחקו החוצה על ידי משמרות המהפכה, שרמת המקצועיות שלהם כנראה נמוכה יותר, איראן הפכה להרבה יותר חדירה מודיעינית. ובכל זאת, גם הרמה של המוסד מאוד גבוהה. אם ארגון ביון מצליח להגיע לכאלה הישגים, אין ספק באשר לכך".
אתה חושב שבחרו לחסל את הנייה בטהרן לא רק בגלל שיקולים מדיניים, אלא גם בשל ההיתכנות המבצעית?
"הנייה מסתובב בעיקר בקטאר ובטורקיה. אני חושב שהשיקול לפגוע בו באיראן היה מדיני, אבל זה עדיין מסר לאיראן עד כמה אנחנו יכולים להגיע לכל אדם בשטחה".
למיטב ידיעתך, יש סוכני מוסד על אדמת איראן?
"אנחנו כותבים בספר שיש שיתוף פעולה בין ישראל לכל מיני ארגוני אופוזיציה איראניים שמתנגדים למשטר האייתוללות. אחד הארגונים למשל הוא ה־MEK (ארגון האופוזיציה האיראני מוג'אהדין ח'לק, שהנהגתו הגולה יושבת באלבניה - א"א). מקור ב־CIA דיבר איתנו על כמה שהגוף הזה הוא גוף ביצוע של המוסד. שני מקורות בממשל אובמה סיפרו לנו שהארגון שיתף פעולה עם המוסד בשתי התנקשויות של מדעני גרעין. יוסי כהן הודה בעצמו שבמבצע גניבת הארכיון היו מעורבים סוכנים שהם לא כחול־לבן".
יש גם סוכנים ישראלים על אדמת איראן?
"אני לא יודע עד כמה מותר לספר, אבל להבנתי יש ישראלים שנכנסים לתוך איראן בדרכים שונות ופועלים שם".
גרעין על הכוונת
בסיום הספר מתארים אביתר ובוב את האופן שבו תיראה המתקפה הישראלית על מתקני הגרעין האיראניים. זה החלק הספקולטיבי היחיד בספר, אך הוא מתבסס על חומרים שאספו השניים במהלך התחקיר שלהם.
כשהוא נשאל אם ההסלמה מול איראן פותחת פתח גם למתקפה רבתי על מתקני הגרעין שלה, אביתר מסתייג. "תקיפת מתקני הגרעין זו החלטה כבדת משקל, כי אם נעשה זאת לא נהיה על סף מלחמה כוללת עם איראן, אלא בתוך מלחמה כוללת", הוא אומר. "יש תחושה שאנחנו לא לגמרי מוכנים למלחמה כזו.
"צריך גם לזכור שנתניהו מדבר כבר מאז שנות ה־90 על המאבק בגרעין האיראני, וגם כנראה אישר כמה פעולות באיראן כראש ממשלה לאורך השנים, אבל בסוף לא תקף צבאית את מתקני הגרעין. מצד שני, הוא עשה הכל כדי לבטל את הסכם הגרעין של המעצמות מול איראן. אחת המטרות של חשיפת ארכיון הגרעין, למשל, היתה לייצר אווירה שתקל על ארה"ב לצאת מהסכם הגרעין, כפי שאכן נעשה. אבל בשנים שחלפו מאז איראן התגברה על הסנקציות הכלכליות ועל פעולות חבלה שונות כדי להתקדם בתוכנית. הם הצליחו להעשיר כמות נכבדת של אורניום לרמה של 60%, שזה פסע מהרמה שצריך בשביל חומר בקיע לפצצה. איראן מתקדמת עוד ועוד בתוכנית הגרעין שלה".
עד כמה נתניהו באמת פעל כדי להיאבק בגרעין האיראני?
"נתניהו הוא אולי הדמות הכי מרכזית במאבק באיראן, אבל הרבה אנשים שראיינו אמרו לנו שנתניהו מאוד זהיר בפעולותיו. אני חושב שגם חיסול הנייה הוא צעד די חריג מבחינתו".
חיסול של דמות כזו, בכירה ככל שתהיה, זה בכלל מהלך יעיל?
"מובן שזה מערער את האויב מבחינה טקטית ולזמן הקצר, אבל לא בטוח שזה יעיל מבחינה אסטרטגית. בסופו של דבר, חיסלנו עד כה עשרות בכירי חמאס וזה לא בדיוק עזר לנו".
זרועות התמנון
כאמור, ספרו של אביתר כמעט לא נוגע בכישלונותיו של המוסד. ובכל זאת, צריך לציין שהמוסד לא הצליח למנוע מאיראן להציב סביב ישראל כמות עצומה של אמל"ח מתקדם, כפי שנוכחנו לגלות בעשרת החודשים האחרונים.
"איראן מושרשת עמוק מאוד בסביבה שלנו", אומר אביתר. "אמנם ניהלנו את המב"מ בשנים האחרונות ובכל זאת מנענו מהרבה נשק להגיע, אבל עדיין יש לחיזבאללה ארסנל עצום של רקטות, טילים מדויקים וכטב"מים שאנחנו מתקשים ליירט. ראינו איזו עוצמה יש גם לחות'ים בתימן, וכמה נשק הצליחו האיראנים להכניס לתוך רצועת עזה. האיראנים גם עושים מאמץ מאוד גדול להעביר אמל"ח לגדה המערבית ולירדן. אז כן, גם האיראנים מאוד מצליחים באסטרטגיה שלהם. אני לא חושב שמכה קטנה, בדמות חיסול הנייה, תשנה משהו בזה".
מהיכרותך עם איראן, איך ההנהגה שם מרגישה כעת, אחרי חיסול הנייה?
"ההבנה שלי היא שהאיראנים לא רוצים כרגע מלחמה כוללת - הם רוצים לגרור אותנו למלחמת התשה ארוכה, והם רוצים להשלים במקביל את המהלך הגרעיני שלהם, שייתן להם מטריית הגנה. אני בטוח שהם בהלם, אבל אחרי שהם חצו את הרוביקון והגיבו על ההתנקשות במוחמד רזא זאהדי בקונסוליה בדמשק (באמצעות ירי מאות טילים וכטב"מים על ישראל במה שכונה "ליל הטילים" בחודש אפריל - א"א), עכשיו יהיה להם מאוד קשה שלא להגיב שוב. נראה ששני הצדדים - איראן וישראל - כל הזמן מחפשים את נקודת האיזון שבה אפשר לתת לצד השני מכה מכאיבה, אבל כזו שלא בהכרח גוררת למלחמה מלאה. הבעיה במצבים כאלה היא שאתה לא יודע מתי תגיע ההסלמה".
