תיק 66802/05-23 - הרשות לזכויות ניצולי שואה נגד אלמונית - הוא תיק שהגישה אליו חסומה. כך, במחשכים, לפני כחודש, הרשות שמופקדת על זכויות ניצולי השואה ערערה לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד קשישה בת 102, נכה, ערירית וחסרת כל. כל זה קרה אחרי ששופט בית משפט השלום, ביושבו כראש הוועדה לנכי מלחמה בנאצים, קבע שהרשות "הפרה את חובת הזהירות והיידוע שלה", וקיבל את בקשתה של השורדת. איך קורה שהרשות נאבקת משפטית במי שהיא אמורה להגן על זכויותיו? ומי הם אלה שמסייעים משפטית לשורדי השואה?
תחילה נצלול אל סיפורה של האלמונית, שנכנה אותה כאן ל'. ב־2015 הגישה ל', אז בת 94, עולה חדשה מבריה"מ־לשעבר, בקשה לרשות לזכויות ניצולי שואה להכיר בה כניצולה בהתאם לחוק "ההטבות לניצולי שואה" (2007). "חוק ההטבות" התווסף אל חוק "נכי רדיפות הנאצים" (1957) והגדיל את מעגל הזכאים לפיצוי, גם למעגל השני - מי שנאלץ לברוח מאימת הנאצים, ולא רק למעגל הראשון - מי שהיה במחנות, בגטאות, או בזהות בדויה.
ב־2014 הצליחה הרשות לקבל לידה מוועדת התביעות את מאגר השמות של שורדי השואה ושלחה אוטומטית לכ־85,000 איש את הקצבה השנתית. כדי להמשיך ולקבל את הקצבה השנתית בשנים הבאות השורדים היו צריכים להגיש ב־2015 בקשה רשמית. כך עשתה ל', שהרשות הכירה בה כמי שסבלה מרדיפות הנאצים ונתנה לה מענק שנתי בסכום צנוע של כ־6,000 שקלים, ואף הציעה לה סיוע נפשי.
במסגרת הבקשה תיארה ל' את שירותה בצבא האדום, אבל הרשות לא טרחה ליידע אותה כי היא הגישה את הטופס הלא נכון, ולא המליצה לה לפנות לייעוץ משפטי כדי למצות את זכויותיה, בהתאם ל"חוק נכי המלחמה בנאצים", שנחקק ב־1954. חוק זה מכיר בכל מי שנפצעו במהלך לחימה בנאצים ובעוזריהם כזכאים לקצבה חודשית קבועה, בהתאם לרמת פציעתם. ב־2014 החלה הרשות לזכויות ניצולי שואה להכיר גם במי שסובל מההשלכות הנפשיות של המלחמה, גם כאשר לא נפצע פיזית במלחמה.
ההבדל הקטן
ל' בהחלט נושאת עליה צלקות נפשיות מהמלחמה, אבל גם צלקת פיזית. היא גדלה בקייב, ועם הכיבוש הנאצי ברחה עם משפחתה לקווקז. משם פונתה המשפחה לתוך רוסיה, וכך ניצלה ל' מהקלגסים הנאצים שרצחו בירי המוני מיליון מיהודי אוקראינה. ב־1942 גויסה ל' לצבא האדום וצורפה לפלוגה שתיקנה את מסילות הברזל. לפעמים התיקונים נעשו תחת הפצצות של הגרמנים, ובאחת הפעמים נפצעה ל' ברגלה, והצלקת נותרה שם עד היום.
העובדה שהרשות לזכויות ניצולי שואה לא יידעה את ל' באפשרות שלה לקבל את זכויותיה כלוחמת בצבא האדום היתה קריטית עבור מי שאין לה פנסיה וחיה רק מקצבת זקנה. אבל מה הסיכוי של אדם מבוגר, בארץ שהוא לא דובר את שפתה, בלי חברים, קרובי משפחה וקשרים, להתמצא ברזי החוקים הסבוכים ולהתמודד מול מחדלי המערכת?
להגנת הרשות נאמר כי ייתכן שהתקלה קרתה בגלל העומס הכבד שהיה עליה באותה שנה, שבה טיפלו עובדיה במאמץ אינטנסיבי סביב השעון ב־85 אלף בקשות דומות. למזלה של ל', ב־2022 מדינת ישראל בכל זאת הצליחה לסייע לה. עובדת סוציאלית העבירה את פרטיה למחלקה לסיוע המשפטי לניצולי שואה במשרד המשפטים. מדובר במחלקה שהוקמה ב־2013 אחרי שקודם חוק שיאפשר לכל שורד שואה, בלי קשר למצבו הכלכלי, לקבל ייעוץ וייצוג משפטי ללא עלות.
המחלקה הוקמה כדי להקל על שורדי השואה שלא הצליחו להתמצא בסבך החוקים והתקנות המשתנים חדשות לבקרים, בין השאר בהתאם להחלטות ממשלת גרמניה. עד אז נאלצו השורדים או בני משפחתם להשתמש במאכרים ובעורכי דין פרטיים שגבו עמלות מופרזות כדי לממש את זכאותם. כיום המחלקה מנוהלת על ידי שרי ורדי ופועלים בה שישה ממונים במחוזות השונים, שהתמחו בתחום והם מפקחים על עבודתם של עורכי דין חיצוניים. עורכי הדין החיצוניים, שמייצגים בפועל, מקבלים את שכרם מהמדינה, ללא קשר לגובה הקצבה שהם משיגים לשורדי השואה, ובכל מקרה שכרם אינו גבוה. רבים מהם עושים זאת מתוך רצון טוב לסייע לשורדי השואה.
זמן יקר
בסיוע המשפטי פתחו את התיק של ל', הבינו את הטעות שנעשתה, איתרו את תעודותיה מהשירות בצבא האדום, והגישו בקשה לרשות לניצולי השואה להכיר בה בהתאם לחוק נכי מלחמה בנאצים. במארס 2022 התקבלה הבקשה, ול' הוגדרה כלוחמת בנאצים, וכעת היתה זכאית על פי חוק לענוד את "אות הלוחם בנאצים".
בנוסף להוקרה המכבדת הזו, מה שהיה משמעותי יותר עבור חיי היומיום של בת ה־101 היתה העובדה שהוגדרו לה 50% נכות. וכך, במקום לקבל קצבה שנתית של כמה אלפי שקלים, היא החלה לקבל קצבה חודשית של כמה אלפי שקלים, ובסך הכל הפיצויים שקיבלה הוכפלו פי 17. יחי ההבדל הקטן.
בדצמבר 2022 פנו מהסיוע המשפטי בשם ל' בבקשה חדשה לרשות לניצולי השואה, כדי שהיא תוכר רטרואקטיבית כנכת המלחמה בנאצים, החל מ־2015, אז הגישה את הבקשה הראשונה. הבקשה נומקה בכך שהיה על הרשות להעמידה על זכויותיה. הפעם סורבה הבקשה בטענה כי "במשך שבע שנים קיבלה התובעת מענק שנתי בהתאם לתביעתה לרשות, לא ציינה פציעה בגין הלחימה ולא צירפה מסמכים עד לפנייתה האחרונה".
עורכת הדין ליאת וייצמן־ביטון, מטעם הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, הגישה ערעור על ההחלטה לוועדת נכי המלחמה בנאצים. בראש הוועדה עמד נשיא בית משפט השלום בירושלים אמיר דהאן, והחברים בו היו נציגת הציבור עדנה גרוס והרופא ד"ר עקיבא נחשון. הוועדה מיהרה להתכנס מפאת גילה המופלג של ל'.
אחרי ששמעו את טענות הצדדים החליטו בוועדה בפסק דין לקבל את בקשתה של ל' ולחייב את הרשות לזכויות ניצולי השואה לשלם ללוחמת רטרואקטיבית את הקצבה שבע שנים אחורה, סכום שעומד על מאות אלפי שקלים. פסק הדין דחה את טענותיה של הרשות על כך שההכרה בל' כלוחמת היתה לפנים משורת הדין, על כך של' היתה אזרחית שעבדה בצבא - טענות שצצו רק במהלך הערעור ולא נאמרו קודם על יד הרשות בעת שהוכרה על ידם כלוחמת. הטענות גם לא מתיישבות עם המסמכים הצבאיים שהציגה ל' על שירות בגבורה ובאומץ לב שעליו חתומים קציני צבא.
גם הטענות של הרשות על השלכות רוחב תקציביות לא הרשימו את הוועדה. "טענת המדינה בדבר השלכות רוחב תקציביות לא הוכחה בפנינו עובדתית, וספק רב בדבר תוקפה, מקום שבו כבר הורה בית המשפט העליון בדבר תוצאות הפרת חובת היידוע. בעניין זה, ראוי להדגיש כי בנסיבות חלוף הזמן פחת מאוד מספרם של הלוחמים בנאצים, לא כל שכן במקרה ספציפי כל כך, שבו חברו יחד פנייה לפי חוק אחר שציינה שירות צבאי יחד עם הפרת חובת היידוע", נכתב בפסק הדין.
את הרשות לזכויות ניצולי שואה ההחלטה המנומקת של השופט לא שכנעה, גם לא העובדה של', על אף אריכות ימיה עד כה, ככל הנראה לא תחיה לעד. במקום להודות בהפרת חובת היידוע ולקבל את הדין, הרשות הגישה לפני חודש ערעור לבית המשפט המחוזי על ההליך שהתנהל בשלום, ואף דרשה צו עיכוב ביצוע. אם אפשר עוד קצת לעכב בת 102, אז למה לא. ההחלטה התקבלה על ידי הגורמים המשפטיים והמקצועיים ברשות.
כעת עורכי דין מטעם הרשות לזכויות ניצולי שואה, שמדינת ישראל משלמת להם, ימשיכו להתקוטט עם עורכי דין מטעם הסיוע המשפטי, שמדינת ישראל משלמת גם להם, ויבזבזו את זמנו היקר של בית המשפט, שהלוואי ויספיק להגיע להכרעה עוד בטרם יכריע מלאך המוות את האישה.
מסכת ביורוקרטיה
גורמים שונים ששוחחנו איתם, ומכירים היטב את המציאות בשטח, טוענים שההתעמרות בל' איננה חריגה. גם עכשיו, כאשר אחרוני השורדים והלוחמים חיים איתנו, הם עוברים מסכת ארוכה של ביורוקרטיה ומאבקים משפטיים עד שהם מצליחים, אם בכלל, למצות את זכויותיהם. אל מול מגמה של מדיניות מקילה שהובילה בשנים האחרונות הרשות לזכויות ניצולי השואה בתהליכי ההכרה ובהרחבת מעגלי הזכאים, נראה כי חלה בחודשים האחרונים הקשחה בעמדת הרשות, ובעיקר חוסר מוכנות להגיע להסכמות ולפשרות, מה שמאלץ את הניצולים לנהל הליכים משפטיים.
ברמה האישית, התגלגלתי אל סיפורה של ל' בעקבות סיפור פשוט בהרבה. סבתי, ניצולת שואה שעלתה ארצה מהונגריה, הוכרה בעבר על ידי הרשות לזכויות ניצולי השואה ומקבלת קצבה חודשית. בשונה מל', סבתי חיה כבר שנים רבות בארץ, ומוקפת השבח לאל במשפחה תומכת ומרושתת. לפני כשלוש שנים רופא הגדיר אותה כדמנטית. לא ידענו שבעקבות כך היא זכאית לתוספת של כ־1,000 שקלים בחודש לקצבה שהיא מקבלת מהרשות לזכויות ניצולי השואה. רק לאחרונה הוגשה בשמה הבקשה לתוספת, אך היא לא הוענקה לה רטרואקטיבית מהרגע שבו הוכרה על ידי רופא, אלא רק ממועד הגשת הבקשה. כך הפסידה סבתי כ־40 אלף שקל.
עו"ד נוחי פוליטיס, ראש הסיוע המשפטי: "בשנים האחרונות נעשית עבודה להנגשה מקסימלית של העזרה נוכח גילם של הניצולים. בשנה החולפת נפתחו כ־2,400 תיקים של ניצולי השואה והלוחמים בנאצים למיצוי זכויותיהם"
סבתי, שהגיעה ארצה חסרת כל ורעבה ללחם אחרי שאיבדה את הוריה בשואה, הצליחה לבנות משפחה, ויחד עם סבי להתבסס וליהנות מרווחה כלכלית. מאומה לא חסר לה. לא השאלה הכספית הטרידה אותי, אלא השאלה איך מצפים מאדם דמנטי לתבוע את זכויותיו, ויותר מכך: אם אדם שמוקף במערכת תומכת נפל כך בין הכיסאות, אז מה עובר על כל הקשישים הבודדים?
עבורי הם לא דמויות חסרות פנים. פגשתי אותם כשנסעתי לסקר שלוש פעמים את המלחמה באוקראינה. יהודים מבוגרים, חלקם עוד מדברים יידיש, שלא היו מסוגלים מפאת גילם לעלות ארצה קודם לכן. הם ברחו מאימת האש, עם שקיות ניילון ביד, פליטי המלחמה החדשה שעוד נושאים על גופם ובנפשם את צלקות המלחמה הישנה. פגשתי בני אדם שהועברו במצב שכיבה אחרי 50 שעות של נסיעה באוטובוסים. שוחחתי גם עם אנשים זקופים ומעוררי השראה שעוד מקפידים לענוד על בגדיהם את אותות הצבא האדום ממלחמת העולם השנייה. המחשבה על כך שגם בישראל, אחרי שסוף־סוף שבו הביתה, מחכה להם סבל ביורוקרטי עד שיצליחו לקבל הוקרה ותמיכה, לא הרפתה ממני.
פגם בהחלטת בית המשפט?
ברשות לזכויות ניצולי השואה לא רוצים להתייחס ישירות למקרה של ל' כל זמן שהליך הערעור מתנהל: "עניינו של ההליך מתברר בבית המשפט, והרשות תכבד כל פסק דין סופי שיתקבל". לטענתם, מדובר במקרה חריג, ובחמש שנים האחרונות הם הגישו רק חמישה ערעורים לערכאה מחוזית, והם עושים זאת רק במקום שבו להבנתם נפל בהחלטת בית המשפט פגם היורד לשורשו של עניין.
הרשות פעלה בעבר תחת משרד האוצר, אחר כך הועברה למשרד לשוויון חברתי ומשם נדדה לאחרונה למשרד ראש הממשלה תחת אחריותו של השר אורי מקלב. לפני כעשרה חודשים מונתה רונית רוזין לעמוד בראשה. התקציב שלה עומד על 5.2 מיליארד שקלים.
"לאורך השנה פועלת הרשות בשליחותה הלאומית לתשלום תגמולים לניצולי השואה ונכי המלחמה בנאצים ולמיצוי זכויות פרואקטיבי מול ניצולי השואה", אומרת רוזין. " אנחנו עושים זאת, בין היתר, באמצעות הפעלת מרכזי מידע, כנסים ומערך ביקורי בית ומתנדבים ברחבי הארץ, משלוח מכתבים לאוכלוסיות יעד בהתאם לפילוחים שונים, הפצת חוברת זכויות בעברית וברוסית והפצת המידע בכלי התקשורת השונים. הרשות מזמינה כל ניצול שואה או בן משפחה להגיע למרכזים הניידים או לפנות למרכז המידע בטלפון 5105*, ולמצות זכויותיהם מול הרשות".
לשאלתי בנוגע לציפייה שאנשים שאובחנו כדמנטיים יהיו מסוגלים להגיש בקשה לעדכן את קצבתם, הבהירו ברשות שהם מבינים את הבעיה ובדיוק פועלים כדי לשנות את הנהלים, כך שמי שאובחן כדמנטי קצבתו תעודכן באופן אוטומטי.
עוד מוסיפה רוזין: "יותר מ־500 פליטים מאוקראינה הוכרו למענק שנתי ו/או לקצבה משלימה לזו מוועידת התביעות. יצרנו שיתוף פעולה עם משרד הקליטה - קיבלנו רשימות, נסענו לבתי מלון שלהם ולמתנ"סים וקיימנו כנסים, הדרכות ומיצוי פרטני בידי עובדות דוברות רוסית. נוסף על כך, שלחנו פנייה ברוסית לכל ותיקי מלחמת העולם השנייה הרשומים במשרד הקליטה".
אברהם גרינזייד הוא יו"ר ברית הווטרנים כבר 18 שנה. האיש והאגדה, הצנחן ולוחם הקומנדו בצבא האדום, שמעוטר בשלושה עיטורי קרב על גבורתו בקרבות מול האויב הנאצי, ממשיך גם בגיל 97 לפעול במרץ למען רווחת ותיקי המלחמה והנצחתם. "במשך שנים פשטנו יד כמו קבצנים, רק בשנים האחרונות למדנו לבקש ואף לדרוש. הרבה עוזרת לנו בזה שרי ורדי מהסיוע המשפטי במשרד המשפטים, שהיא אישה מיוחדת שפועלת במסירות רבה. כיום יש 4,900 וטרנים שחיים בישראל, אנחנו מנסים לשמור על קשר עם כולם, אבל רבים מהם כבר בבתי אבות וזה הולך ונעשה קשה".
הקשר בין הסיוע המשפטי לווטרנים נוצר ב־2020 והוביל להכרה בעוד לוחמים, אבל עדיין רק 227 מתוך 4,900 איש, פחות מ־5%, ידעו על זכותם, צלחו את הביורוקרטיה, והשיגו הכרה מהרשות לזכויות ניצולי השואה כ"נכי מלחמה בנאצים". רבים מוותיקי המלחמה לא מודעים כלל לאפשרות לקבל את התמיכה הכספית, ולכך שבחלק מהמקרים הם זכאים לכפל קצבאות - גם כניצולים וגם כלוחמים. אחרים, שלא נפצעו פיזית במלחמה, לא רוצים להצהיר עקרונית על נכות נפשית, גם כאשר המראות והריחות מלווים אותם יום־יום, והם נוהגים לא לשבת או לישון עם הגב לדלת וחיים בדריכות מתמדת. אחרים, יוצאי משטרים אפלים, חוששים להגיש בקשות לרשויות המדינה.
"הסוגיות בתיקי הלוחמים שונות ומגוונות ומעלות שאלות משפטיות רבות", נכתב בחוברת שהוציא משרד המשפטים על הסיוע המשפטי. "בין הסוגיות המשמעותיות ביותר שעסקנו בהן בשנת 2021 היא הכרה בלוחמים בכל חזיתות הלוחמה, כולל הכרה בלוחמים שלחמו ביפן, סוגיית הלוחמות והכרה באופי לחימתן, בין אם נלחמו בפרטיזנים ובין אם שירתו בצבאות, כולל נשים שלא בהכרח 'אחזו בנשק', ותשלומים רטרואקטיביים תקדימיים לניצולים הזכאים לכך".
כך, למשל, העניק הסיוע המשפטי ייצוג למיכאל סטיסקין, ניצול שואה יליד 1929 ששירת בצבא האדום החל מ־1944 בהיותו כבן 15. הרשות לזכויות ניצולי השואה דחתה את תביעתו להכרה כלוחם בעילה שלחם ביפן ולא נגד הנאצים, וכן לאור גילו הצעיר כשהתגייס לצבא.
על החלטת הדחייה הוגש ערר לוועדת העררים לבית משפט השלום בבאר שבע על ידי עו"ד יאן קרומין ממערך הייצוג המשפטי החיצוני של הסיוע המשפטי. עמדת הסיוע המשפטי היתה כי "מי שנלחם בנאצים ובעוזריהם" מתייחס גם למי שנלחם ביפן, שהיתה בעלת בריתה של גרמניה. לאחר הגשת הערר הסתיים התיק בהסכמה להכרה באיש כנכה מלחמה, הזכאי לקצבה ולהטבות נלוות.
תשלום רטרואקטיבי
בנוגע לנשים לוחמות בתיק של הסיוע המשפטי, ניתן ייצוג לניצולה ילידת 1930 ששירתה בנעוריה בתור חובשת צבאית בצבא האדום בבית חולים במונגוליה, באזור הלחימה נגד יפן. הניצולה פנתה לסיוע המשפטי כדי לקבל הכרה כלוחמת, ותביעתה לקבלת הכרה אושרה. במקרים שונים זכו שורדי השואה והלוחמים להכרה רטרואקטיבית אחרי שהתברר כי ידעו על זכויותיהם השונות, כגון הכרה בנרדפות, הכרה במחלה והטבות נלוות.
כך, לדוגמה, בתיק של הסיוע המשפטי ניתן ייצוג לליזר אידלמן, שורד שואה ולוחם יליד 1923, ששירת בצבא האדום. הוא פנה לסיוע המשפטי לאחר שנדחתה בקשתו לקבלת קצבה רטרואקטיבית.
ב־2017 הגיש הניצול לראשונה באופן עצמאי בקשה לקבלת מענק שנתי המפרטת את נסיבותיו. בדיוק כמו במקרה של ל', הוא הוכר כזכאי רק למענק שנתי בהתאם ל"חוק ההטבות", אף שבפועל היה זכאי גם לתגמול חודשי לפי חוק נכי המלחמה, זכות שהשורד התוודע אליה רק ב־2020. ב־2021 הוכר אידלמן כלוחם הזכאי לקצבה חודשית. לאחר ההכרה בו הוא פנה אל הרשות לזכויות ניצולי השואה בבקשה לתשלום רטרואקטיבי מיום הגשת הבקשה למענק השנתי, אך בקשתו נדחתה.
בעקבות הדחייה הגישה עו"ד ליאת וייצמן־ביטון, מטעם הסיוע המשפטי, ערר לוועדת עררים בבית משפט השלום לתשלום רטרואקטיבי של הקצבה החודשית מיום הגשת הבקשה למענק השנתי. לאחר דיון, הרשות לזכויות ניצולי השואה הסכימה לשלם לניצול את קצבתו רטרואקטיבית, החל מנובמבר 2017. החלטה זו פתחה פתח להכרה רטרואקטיבית ללוחמים נוספים, אך משום מה במקרה של ל' הרשות לא הסכימה לפשרה, ואף ערערה על פסק הדין של ערכאת השלום.
"מערך ייצוג ניצולי שואה בסיוע המשפטי פועל בכל ימות השנה במיצוי זכויותיהם של ניצולי שואה ולוחמים בנאצים, ובשנים האחרונות העבודה נעשית במאמץ מוגבר להנגשה מקסימלית של הסיוע המשפטי, נוכח גילם המבוגר של הניצולים", אומרת עו"ד נוחי פוליטיס, ראש הסיוע המשפטי במשרד המשפטים.
"בשנה החולפת נפתחו כ־2,400 תיקים בסיוע המשפטי של ניצולי שואה ולוחמים למיצוי זכויותיהם. אני מברכת על שיתוף הפעולה בין הסיוע המשפטי ובין הרשות לזכויות ניצולי השואה וכל הגופים הפועלים בתחום לקידום מימוש זכויותיהם של הניצולים, נוכח שעון החול ההולך ואוזל".
עו"ד שרי ורדי, מנהלת תחום ייצוג ניצולי שואה בסיוע המשפטי במשרד המשפטים, מסרה כי "הסיוע המשפטי פועל בשיתוף פעולה רציף עם הרשות לזכויות ניצולי השואה ועם ועידת התביעות וכל הגורמים המסייעים לניצולי שואה. אנו קוראים לניצולי שואה ולמי שלחמו בנאצים לפנות אלינו כדי לוודא שהם מקבלים את כל הזכויות המגיעות להם על מנת שנוכל לסייע להם במימוש כל זכויותיהם מול הרשויות השונות - לקבלת קצבאות, מענקים והטבות נוספות. חשוב לציין כי הסיוע המשפטי לניצולי שואה במשרד המשפטים ניתן ללא עלות, מטעם המדינה, וכי מיצוי הזכויות נעשה במשרדי עורכי דין הפועלים מטעם הסיוע המשפטי או בבתי הניצולים עצמם".
בהכנת הידיעה השתתף נטעאל בנדל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו