בקומה זקופה, בעומדה על במה שהוכנה עבורה במיוחד, התכוננה מלאלה לשאת את נאומה באולם העצרת הכללית של האומות המאוחדות ב"יום מלאלה", שהיה גם תאריך יום הולדתה ה־16. מלאלה יוספזאי היתה עטופה בצעיף שהיה שייך לראשת ממשלת פקיסטן לשעבר, בנזיר בוטו, שנרצחה בעת מסע הבחירות שלה ב־2004.
צילום: רויטרס
יותר מאלף זוגות עיניים נישאו אליה, ובהם גם אלה של מזכ"ל האו"ם, באן קי־מון, וכן אלה של 600 בני נוער שייצגו מאה מדינות, נשיא העצרת הכללית, הוריה של מלאלה ואחיה.
בקול החלטי פתחה מלאלה בנאומה מול מנהיגי העולם: "תודה לך, אלוהים, שעבורך כולנו נוצרנו שווים, ותודה לכל אחד מכם שהתפלל עבורי להחלמה מהירה ולחיים חדשים. קיבלתי אלפי כרטיסי ברכה ומתנות מרחבי העולם... אני רק אחת מתוך אלפי הרוגים ומיליוני פצועים. ב־9 באוקטובר אשתקד הטליבאן ירה בי ופגע בצד השמאלי של פניי. הם ירו גם בחבריי. הם חשבו שהירי ישתיק אותנו, אך הם נכשלו. הם חושבים שאלוהים הוא שמרן ששולח ילדות לגיהינום בגלל שהן הלכו לבית הספר. הטרוריסטים מעוותים את האיסלאם ואת החברה הפאשטונית...
"איני מדברת בשם עצמי, אלא בשם כל הילדות והילדים. אני מעצימה את קולי לא כדי שאוכל לצעוק, אלא כדי לשמש פה לאלה שקולם לא נשמע. הבה נחזיק בספרים ובכלי הכתיבה שלנו; הם כלי הנשק החזק ביותר שלנו. מזכ"ל נכבד, השלום הוא חיוני למימון ההשכלה. במקומות רבים בעולם - בייחוד בפקיסטן ובאפגניסטן - טרור, מלחמות וסכסוכים מונעים מהילדים מלהגיע לבתי הספר שלהם. נמאס לנו ממלחמות אלה...".
טיפול רפואי בישראל?
מלאלה יוספזאי הפכה לפני 4 שנים לסמל, עת נורתה בידי איש טליבאן בראשה, אך עוד קודם לכן התבלטה בייחודה. סיפורה מוכר עוד מהראיונות שלה ברשתות החדשות, מגיל 8 ו־10, שבהם שוחחה עם אביה ועם מנהל בית ספרה על נחישותה לשנות ולעשות הבדל. "רציתי להיות רופאה כשאגדל", אמרה, "אך עלי להיות פוליטיקאית כדי שאוכל להביא לשינוי במדינה שלנו".
בניגוד לרצון הטליבאן, שהשתלט על אזור מגוריה, היא הובילה נערות רבות ללמוד, להחזיק ספר ביד. הטליבאן הטיל אימתו, אך בהנהגתה של מלאלה, בת 12 בלבד, הן המשיכו.
כאמור, התאריך המשמעותי ביותר בחייה הוא 9 באוקטובר 2012. הכדורים שפגעו בראשה, בדרכה מבית הספר לביתה, היו לסיפור שזעזע את העולם.
נכחתי באו"ם באותו יום. הבטתי במלאלה בהשתאות. שאבתי פנימה כל מילת אמת צרופה שהשמיעה נערה קטנת קומה זו, רק תשעה חודשים לאחר שנורתה.
"הם חשבו שקליעים ישתיקו אותנו, אך הם כשלו. הטרוריסטים חשבו שהם יוכלו לשנות את שאיפותינו ולעצור את מטרותינו, אך דבר לא השתנה בחיי מלבד זאת: חולשה, פחד וחוסר תקווה נמוגו. במקומם נולדו חוזק, כוח ואומץ".
המילים החזקות וקולה הבוטח של מלאלה העמידו את כל המליאה על רגליה, בתשואות.
אני זוכרת היטב את מקרה הירי, שעליו שמעתי בחדשות. הוא החזיר אותי לסיפורים ששמעתי על אודות מלאלה עוד ב־2006, עת ארגוני, CITYarts, יצר את "קיר השלום העולמי" השני שלנו בקראצ'י, פקיסטן. התלמידים ומוריהם סיפרו לנו על הקשיים שעמדו בפניהם בניסיונם להשיג אישורים להקים את קיר השלום.
"לוחמי הטליבאן נמצאים בכל מקום, ובנות צריכות להיאבק כדי ללמוד בבית הספר", הם סיפרו לי, "כמו מלאלה, נערה יוצאת דופן המעודדת את חברותיה להמשיך להגיע לבית הספר, גם הן מתמידות במשימתן חרף הסכנות האורבות להן".
התלמידים הצליחו להקים "קיר שלום", אף שהמיקום לא היה אידיאלי מבחינתם. "רצינו ליצור אותו על חומת שגרירות איראן בקראצ'י, אך השגריר האיראני דחה את בקשתנו", הם סיפרו. כמה ימים מאוחר יותר קיבלתי אי־מייל: "מצאנו קיר מעולה. הוא מקיף פארק שנמצא מול שגרירות איראן. עכשיו האיראנים יכולים לראות את קיר השלום שלנו מחלונות השגרירות".
"קיר השלום" נשכח לאחר מקרה הירי המזעזע. לא יכולתי להפסיק לחשוב עליה - מלאלה חייבת לשרוד כדי שקולה יוכל להגיע לכל ילד וילדה. לכן כאשר שמעתי שהיא במצב אנוש, ושאם לא תועבר מייד לבית חולים מתקדם היא לא תשרוד, ידעתי שיש לפעול ולהביא אותה לבית חולים בישראל. הרמתי טלפון לחברי, אמיר דוסל, מייסד לשכת השותפויות של האו"ם, ממוצא פקיסטני. רצוני להביא את מלאלה לישראל נגע לליבו והוא אמר שיברר מיהו שגריר פקיסטן באו"ם. חשתי שהזמן אוזל. מה שהייתי צריכה זה אדם חזק עם לב רחב שיוכל להביא את מלאלה לישראל. התקשרתי לחברתי ד"ר מרים אדלסון. "מיר'לה", אמרתי, "אני זקוקה לעזרתך". סיפרתי לה על מלאלה ועל מאבקה. "אני מאמינה כי אם ילדה זו תינצל, היא תהיה מנהיגה חשובה לשלום בעולם", אמרתי.
ד"ר אדלסון האזינה בסבלנות, שאלה שאלות, ואז אמרה בקול שלו: "בסדר, אני אכין את אחד המטוסים שלנו, עם רופא וציוד נדרש, שיאסוף אותה מפקיסטן. אדאג לכל הוצאות הטיפול בהדסה בירושלים. אך כיצד נוכל לשחרר אותה מבית החולים?". "גם על זה חשבתי", עניתי, "אני צריכה שתיצרי קשר עם שגריר ישראל רון פרושאור, שידבר עם שגריר פקיסטן באו"ם". זכרתי את נאומו של פרושאור במעמד הענקת אות לד"ר מרים ושלדון אדלסון על ידי חיל האוויר הישראלי. "אני בטוחה כי הוא ישמח לסייע", אמרתי. לצערי, שגריר פקיסטן, מוניר אקראם, שהוצג בפניי על ידי שגריר ישראל באו"ם, דני גילרמן, התחלף.
ביום ראשון יצרה ד"ר אדלסון קשר עם השגריר פרושאור וצוותו, שהחלו מייד להתייחס למקרה כאל משימה הומניטרית חשובת מעלה. הם יצרו קשר בהול עם השגריר הפקיסטני החדש כדי לבדוק אם יוכל לארגן הטסה של מלאלה לישראל. השגריר מסוד חאן היה נרגש מהמחווה, אך הסביר שכבר סודר שמלאלה תוטס לבית חולים באנגליה, בעיר ברמינגהם.
למרות האכזבה שחשתי מכך שמלאלה לא תטופל בישראל, שמחתי לשמוע שהיא תקבל סיוע, ועקבתי אחר החדשות במשך ימים ושבועות כדי לשמוע על שיפור במצבה. הארגון שלנו קרא לבני נוער, מכל 63 המדינות שבהן הוא פועל, לשלוח איחולי החלמה למלאלה, עם ציורים, שירים וסיפורים, שאכן זרמו אליה מכל העולם בזמן ששכבה מחוסרת הכרה במיטת חולייה.
כמו הדלאי לאמה
כשצפיתי במלאלה נואמת באו"ם באומץ, בעוצמה ובענווה, לא האמנתי כיצד הצליחה להתגבר על חוויה כל כך טראומטית בזמן קצר כל כך. "אפילו איני שונאת את איש הטליבאן שירה בי", אמרה מלאלה, "גם אילו היה בידי אקדח והוא היה עומד מולי, לא הייתי יורה בו. זו היכולת לסלוח שקיבלתי מאמי ומאבי. זה מה שמכתיבה לי נפשי, לחיות בשלום ולאהוב את כולם". לא היה לי ספק שאני צופה ברגע היסטורי, בהפיכתה של מלאלה למנהיגה בינלאומית.
ב־13 ביוני הייתי מהמאושרים שקיבלו הזמנה לקבלת הפנים לרגל יום ההולדת של מלאלה בביתו של מסוד חאן, שגריר פקיסטן, ואשתו זוהרה. כאן הזדמן לי להיפגש עם נערה קטנת מידות זו, המפגינה משמעת וכריזמה של אדם שגילו פי שניים מגילה; היא עמדה כמעט בלא ניע והאזינה במשך שעה ארוכה לברכות ולשבחים שהרעיפו עליה.
שוחחנו על תנועת הנוער שלה לחינוך ולשלום. הבאתי לה את "ספר השלום" של הארגון שלנו, שהיא שמחה לקבל, ולראשונה ראיתי סקרנות וחיוך שובב על פניה כשעילעלה בדפיו. היא התרגשה לראות בספר תצלום של הדלאי לאמה, שהוא אחד התומכים בפרויקט בני נוער לשלום, ושמחה על כך שיש לה ספר שגם הדלאי לאמה מוקיר. לבסוף הזדמן לי להודות לשגריר חאן, שזכר את מאמצינו להביא את מלאלה לישראל לטיפול רפואי והזמין אותי בזכות הדאגה לשלומה וליוזמת הנוער שלה לחינוך ולשלום.
מכתב תודה שלי בעקבות האירוע הוביל למכתבים הבאים מהשגריר ומאשתו זוהרה, שמסבירים מדוע מלאלה כל כך חשובה:
גב' בן־חיים
תודה רבה על מכתבך. היה זה לעונג לארח אותך. מלאלה היא התגלמות הילדה הפקיסטנית. היא אמיצה ונלהבת ללמוד. היא מאמינה שחינוך הוא הדרך קדימה. נשים פקיסטניות רבות התעצמו בכל תחומי החיים, אך מלאלה הפכה ליותר מכך. מסמל לאומי היא הפכה לסמל בינלאומי. היא דוברת של ילדות (וגם ילדים) המעוניינים בהשכלה מתוך מחסומי הדעה הקדומה והאלימות. העם הפקיסטני דוחה את הטרור והאלימות ככלי להפיץ אידיאולוגיה מעוותת. אנו תמיד נתמוך בחינוך. אנו רוצים שהעולם יראה את פניה האמיתיות של פקיסטן.
שלך בברכה, מסוד חאן.
זוהרה אשתו הוסיפה:
ציפי היקרה,
תודה על מכתבך. עלי לומר שפגיעה בילדה אחת לא תעצור בעד כל אותן ילדות אחרות המשתוקקות לקבל השכלה, שכל העולם התרבותי תומך במשימתן - להביא לידיעה שאין אלה הפנים האמיתיות של האיסלאם. המילה הראשונה שלימד המלאך את הנביא מוחמד היתה "קרא!". אם כך, כיצד יכולה דת אוהבת שלום להתנגד לחינוך נשים!?
דרישת שלום חמה, זוהרה מסוד חאן.
ב־12 ביולי, כשהוא עומד לפני קבוצת צעירים נלהבת באו"ם, אמר באן קי־מון: "הקיצונים הראו מהו פחדם הנורא ביותר - נערה עם ספר". ראש ממשלת בריטניה לשעבר, גורדון בראון, המכהן כשליח האו"ם לחינוך גלובלי, שיבח את הצעירים על מחויבותם ליישום הזכות להשכלה.
לאחר 25 שנים, כמנהלת CITYarts, למדתי שיש מיליוני מוחות צעירים, חיוניים שם בחוץ, שבאחריותנו להפעיל באופן חיובי, לאפשר להם לעצב את עתידם באופן עצמאי. כשילדים יוצרים, אין בהם יצר הרס. מלאלה היא דוגמה בולטת לכך שחיים שלווים עם חינוך ליצירתיות מאפשרים התפתחות של קול ייחודי ושל אחת ממנהיגי העתיד.
* * *
השגריר רון פרושאור על מלאלה יוספזאי
מסר של אומץ
כאשר שמעתי שנערה צעירה נורתה על ידי הטליבאן ב"אשמת" עידוד ילדות לרכוש השכלה, נזכרתי בפסוק התלמודי "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא". ברוח זו של תיקון עולם פניתי לחברי ולקולגה שלי, מסוד חאן, שגריר פקיסטן באו"ם, עם הצעה להעביר את מלאלה לישראל לטיפול רפואי. הסברתי לו שישראל ידועה כמדינה שבה בתי חולים עם טכנולוגיה מתקדמת, טיפול ראשון במעלה של מקצוענים בתחום הרפואה וחידושים רפואיים מצילי חיים.
כפי שהתברר, הגיעו הצעות לסיוע מרחבי העולם ולבסוף נלקחה מלאלה לבריטניה. קצב החלמתה בתשעת החודשים שחלפו הוא מדהים. לפני שבועיים עמדה מלאלה לפני קהל רב באו"ם והודיעה קבל עם שהתקפת הטליבאן רק הגבירה את נחישותה לקדם שוויון וחופש.
מלאלה העלתה על סדר היום העולמי את נושא ההשכלה לבנות, והיא משמשת מודל לחיקוי עבור אינספור נשים צעירות ברחבי העולם.
זהו מסר המהדהד גם בישראל ובקרב העם היהודי. באזור שבו נשים לעיתים קרובות מודרות מהחיים הציבוריים, נשים ישראליות בולטות ביכולתן המנהיגותית, בין שבין כותלי בתי המשפט או בכיתות הלימוד ובין שבחדרי ניתוח או בחדרי ישיבות.
בכל פעם שמישהו דוגמת מלאלה אוזר אומץ להתנגד לעוולה או לסייע למישהו אחר, נשלחת אוושת תקווה לעולם. כאשר מיליוני אנשים חוברים יחדיו במטרה להפוך את העולם למקום טוב יותר, אפשר ליצור גל שינוי גדול שבכוחו להעלים אף את המחסומים המדכאים ביותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו