מעט לפני שראש הממשלה בנימין נתניהו מתפנה לראיון החג, הוא מביט בנאום שהוא צפוי לשאת מייד לאחר מכן, בחגיגות העשור למרכז מורשת בגין. בלשכתו של נתניהו, לצד תמונות של רעייתו ובני משפחתו, בולט דיוקנו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל. "הוא היה נביא, נביא בן זמננו", אומר נתניהו. בהנהגה הציונית נתניהו ממקם לצידו גם את זאב ז'בוטינסקי, את בן־גוריון ובאותה שורה גם את מנחם בגין, מנהיג הליכוד המיתולוגי וראש ממשלת ישראל הבלתי נשכח. "בגין היה מנהיג שהרחיק ראות גם לעבר וגם לעתיד.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"בגין היה ער לסכנות הנובעות ממשטרי עריצות, מרודנויות, מרודנויות שיש להן שאיפה להתפשטות עולמית ורצון לפגוע בכל מי שנמצא בדרכן", יאמר נתניהו בנאום המיוחד לכבודו של בגין, תוך שהוא מצטט מדברי המנהיג המיתולוגי של הימין, זאב ז'בוטינסקי.
אבל קודם לכן, בראיון מיוחד ל"ישראל היום" לרגל השנה החדשה, נתניהו מתחבר לדברים ולוקח מניסיון המנהיגים הגדולים לעצמו: "היכולת המרכזית הנדרשת ממדינאי היא ראיית הנולד. ההתארגנות הנכונה כדי לנווט את הספינה אל מול המציאות המשתנה לנוכח המצבים הללו".
וכך, רגע לפני שמסתיימת השנה שבה ישראל עברה מלחמה וניצחה אבל במחיר של שכול, ראש הממשלה משתף אותנו בתחושותיו, באסטרטגיה שלו ומנתח את המצב המשתנה באזור.
• • •
אדוני ראש הממשלה, ערב ראש השנה היום, בהשוואה לערב ראש השנה שעבר, האם מצבנו טוב או רע יותר?
"אנו במצב טוב יותר, מול מציאות רעה יותר. במציאות שמתפתחת סביבנו, האיסלאם הקיצוני צועד קדימה בכל אחת מהחזיתות. זו מציאות שמאתגרת אותנו, ומאתגרת את העולם.
"אחד התפקידים שלי כראש ממשלה הוא להבהיר לעולם כי המלחמה שלנו בארגונים ובמדינות איסלאמיות אלה, וגם ברפובליקה האיסלאמית של איראן - היא גם המלחמה שלהם.
"בפועל אנחנו במצב טוב יותר כעת, כי באחת החזיתות האלה - החמאס נכתש בצורה חזקה מאוד, כפי שלא נכתש מאז שהשתלט על עזה. הכינו את החמאס בכל אחת מהיכולות שלו והסגנו אותו שנים רבות לאחור: במצבור הרקטות שלו, בכך שהרגנו כ־1,000 מחבלים, פגענו במנהרות הטרור, הרסנו את מגדלי הטרור ופגענו בתשתיות שהחמאס השקיע בהן במשך שנים. כל זה הוסג לאחור. אני מאמין שהשגנו את מטרת המבצע, כלומר: להשיג שקט ממושך על ידי הרתעה חזקה שתושג על ידי פגיעה קשה מאוד.
"מה יקרה אם הם ינסו שוב? הם יספגו מכה אחת אפיים, והם יודעים זאת. אינדיקציה אחת שהמסר נקלט קיבלנו כעת, כאשר נורתה רקטה אחת והם פעלו במהירות, עוד לפני שהספקנו להוציא אל הפועל את התגובה שלנו. היינו ערוכים להגיב ולהכות אותם בעוצמה רבה מאוד על הרקטה הבודדת הזאת, אבל עוד לפני שהספקנו הם טרחו להסביר כי הם מתנגדים לירי, הוסיפו שהם עצרו את היורים והבהירו כי לא ידעו על כך מראש ושהם פועלים להשליט את הסדר באופן מיידי. המסר נקלט, אבל לא ינום ולא יישן שומר ישראל. אנחנו מוכנים לפעול בכל עת. ההבדל הוא כעת שהמאזן שונה".
"אני מכבד את החלטתו של גדעון סער. לא נכנסתי לשיקולים שלו" // צילום: יהושע יוסף
תמונה מורכבת
למה לא הכרענו את החמאס?
"השאלה הזאת מובילה לתשובה מורכבת, עם מכלול שיקולים. אחד השיקולים הוא שיקול מרחבי, שממנו אני לא מתעלם. יש לנו את החמאס בדרום ויש את ג'בהת אל־נוסרה ואל־קאעידה ברמת הגולן, חיזבאללה בלבנון ודאעש שדוהר במזרח - וכמובן מעל כולם איראן, שלא זנחה את תמיכתה בכמה מארגוני הטרור הללו וגם לא את תוכניתה להתחמש בנשק גרעיני.
"החלטתי שהדרך הנכונה לפגוע במכלול הבעיות הללו היא לפגוע פגיעה קשה ביותר בחמאס בעזה, אבל לא להישאב לשם. אחרת היינו במערכה לא של 50 יום, אלא של 500 ימים, עם מחירים כבדים מאוד שהם לא רק מחירים בחיי אדם, אלא בתחומים אחרים, וגם עם שאלות מה לעשות עם השטח שנכבש; יש גם מחירים בינלאומיים, וכל זה, אגב, בלי תוצאה הרבה יותר טובה.
"אני חושב שההבדל בין מפקד טוב למפקד רע הוא שמפקד טוב יודע להשיג את היעדים שמוצבים במחיר פחות כבד. בסוף היינו מגיעים לאותה תוצאה - במחיר הרבה יותר כבד. ואינני רוצה לפרט".
אתה בוודאי מודע לכך, אדוני ראש הממשלה, שלפחות חלק מהציבור לא רואה את זה בדיוק כך. יש תחושה של אכזבה.
"משום שהם לא שותפים למכלול השיקולים. יש גם חלק מהציבור שהיה רוצה שנפעל בצורה נמהרת, אבל אני מתרשם שזה אחוז קטן".
סקר בחוף הים
ראש הממשלה מספר על "סקר מזדמן" שערך פעמיים באחרונה, כשיצא לטיול בחוף הים. "רוב הציבור, על פי אותו סקר מזדמן קצר שלי - ומדובר באנשים שהגיעו לחוף הים מכל חלקי הארץ ולא סוננו או זומנו, השיחה איתם היתה בלתי אמצעית;
"מה ששמעתי מהם הוא בעיקר שבחים על מידת האחריות שבה הובלנו את המדינה. אמירות של הערכה. אף אחד לא חושב שידה של ישראל היתה רכה. אין אדם בר דעת שחושב זאת. אולי הדברים נאמרו בהתחלה, אך ככל שהמערכה התארכה וראו את עוצמת המכה לארגוני הטרור, הבינו שזו מכה מאוד קשה.
"גם היום אפשר להשוות את מה שאנחנו עשינו לחמאס, שכוחו הוא כפול מזה של דאעש. כל זה עשינו אנחנו, ישראל הבודדה. לא בקואליציה של 38 מדינות. ישראל הנחיתה עוצמת אש אדירה. מובן שלא רצינו לפגוע בשום אזרח. כיוונו רק לעבר טרוריסטים".
עד כמה כוחם של הצבא ושל הרמטכ"ל בלמו פעולה עמוקה יותר בשטח?
"לא בלמו שום דבר. הפעלנו שיקול דעת משותף, שלי, של שר הביטחון ושל הרמטכ"ל. בסופו של דבר גם של חברי הקבינט. לא אדווח על דיונים בקבינט, אבל אני יכול לומר שבתוך הקבינט היתה רוב הזמן, בצומתי ההכרעה, תמימות דעים ביחס לאופי הפעולה ולניהולה.
"הפעולה נוהלה כפי שקבעתי ולפי היעדים שקבעתי. תחילה בשיבוש פעולות מנהרות תקיפה בדרום. זו היתה תקיפה אווירית מאסיבית. אחר כך הכשרת דעת הקהל העולמית באמצעות שיחות שקיימתי עם מנהיגים בולטים: אובאמה, פוטין, מרקל, הולנד, קמרון, הרפר ואחרים. הבהרתי להם שאם לא תהיה הפסקת אש, ניאלץ לפעול קרקעית נגד המנהרות, דבר שלא היה מקובל באותה עת. בנוסף, הבהרתי להם שאם תתקבל הפסקת האש - הסעיף הראשון שנדון בו יהיה נטרול המנהרות, ואם הפסקת אש לא תתקבל על ידי הצד השני או לא תחזיק מעמד - והיו לי ספקות כבדים בלשון המעטה לגבי שתי האפשרויות האלה - אז ההחלטה שלי היא לצאת לפעולה לנטרול המנהרות.
"השלמנו את חשיפת המנהרות וקיבלתי החלטה להוציא את צה"ל מטווח הירי, שכן חשבתי שאין טעם להשאיר שם את החיילים, וכי הדבר הנכון הוא להמשיך את הכתישה האווירית.
"הקו שהנחה אותי והתברר כנכון היה שבסופו של דבר הכתישה תגבר על ההתשה, שכן לנו יש עוצמת אש הרבה יותר כבדה מאשר לצד השני. זה גם מה שקרה בסוף: הם קיבלו את התביעה להפסקת אש".
המו"מ מתחדש בקהיר, לנו ולחמאס יש דרישות. מה הקו האדום שלך?
"קודם כל, זהו מו"מ בנושאים ביטחוניים, לא מו"מ מדיני. הקפדתי מלכתחילה שהמשלחת הזאת תהיה על טהרת הביטחון. לא הכנסתי את השליח המדיני שלי, עו"ד יצחק מולכו, ולא אף אחד מהשרים.
"הכוונה היא להבהיר שאנו עסוקים בשתי סוגיות בלבד: הבטחת האינטרסים הביטחוניים שלנו והאפשרות להזרים סיוע הומניטרי וסיוע לשיקום ההריסות לטובת אוכלוסיית עזה. מובן שיש לנו דרישות וגם את הנחישות הדרושה כדי לעמוד מול הדרישות של הצד השני, שלא מקובלות עלינו. אנו עושים זאת בהצלחה".
"הרעיונות מחלחלים"
הפירוז של רצועת עזה, הוא מטרה, יעד?
"בוודאי, הוא יעד. האם הוא יעד שיושג בהסכמה בזמן הקרוב? אני לא מאמין. אבל אני אמון על הצבת יעדים ורעיונות שמחלחלים בהדרגה לתוך המערכת הבינלאומית. בזמנו, למשל, דיברתי על האפשרות להתגבר על חטיפות מטוסים בפגיעה במדינות הטרור, ולאו דווקא בארגוני הטרור. או למשל, כשהעליתי את נושא הסנקציות נגד התחמשות איראן. ויש עוד דוגמאות: כשדיברתי, למשל, על שחרורה של כלכלת ישראל, ואפילו בשיח הפנימי שניהלתי בתוך המערכות שלנו על טיפול במנהרות התופת של החמאס.
"תמיד נתקלתי בביקורת, בספקנות, אבל בסופו של דבר הרעיונות האלה מחלחלים. אני מאמין בהם כי מדובר בחלק מהמאבק שלנו. זהו לא רק מאבק צבאי וכלכלי, אלא גם מדיני ותודעתי, וזה יהיה מאבק ארוך. כך צפוי להיות בביקור הקרוב שלי בעצרת האו"ם. אני מתכוון לדבר על האיומים שמציבים בפנינו ארגוני האיסלאם הקיצוני. ודאי שהאיום הגדול ביותר הוא ההתחמשות של מדינות וארגונים כאלו בנשק גרעיני".
אם נמשיך בנושא זה, החבירה של ארה"ב לאיראן בנושא המלחמה המשותפת בדאעש פסולה?
"איראן תילחם בדאעש בכל מקרה. כמו שאסד וחיזבאללה יילחמו בו בכל מצב.
"עכשיו, תאר לך שאסד יבוא ויאמר כך: רק אם תחזירו לי את הנשק הכימי - אני אלחם בדאעש. הרי זה אבסורד. אין בכך שום היגיון, אין לכך שום הצדקה, ואין שום צורך בשיתוף פעולה עם איראן בנושא דאעש. הם יילחמו בהם כפי שהם מאמינים שצריך לעשות.
"העמדה של איראן היא לא כפירה ברעיון הח'ליפות של דאעש. אלה רוצים ח'ליפות ואלה רוצים את שלטון המהאדי. מה ההבדל הגדול? אלו רק דקויות תיאולוגיות. רצונם של אלה ואלה, כמו רצונם של כל מנהיגי האיסלאם הקיצוני - הוא להשתלט על מי שצמוד אליהם ואחר כך להשתלט על העולם כולו.
"הסכנה שנשקפת מצד ארגונים עם אידיאולוגיה מטורפת היא שהם עלולים להגיע גם לנשק להשמדה המונית, ולכן הם מהווים גם סכנה איומה שהעולם לא עמד בפניה מעולם. בפני הסכנה הזאת אני מנסה להזהיר עכשיו, ואני כבר רואה ניצנים של הבנה לדבריי".
במקביל נראה כי הולך להתגבש הסכם רע בין המעצמות לאיראן בנושא הגרעין.
"אני בהחלט מודאג מכך. יש סימנים שהמעצמות יסכימו לקבל את איראן כמדינת סף גרעינית".
מה אם כן צריך להיות הצעד הבא של ישראל?
"להילחם בכך בכל דרך, ובמקביל גם להסביר את נושא ה'זהות': לאו דווקא לומר שהם פועלים מחמ"ל משותף, אלא פועלים מאידיאולוגיה משותפת. מי יהיה הח'ליף הבא? מי יהיה השליט הבא של העולם שנשלט על ידי האיסלאם הקיצוני?
"בעולם הזה אין מקום ליהודים, לחילונים, להומוסקסואלים ולמיעוטים. מקומן של הנשים שם - ידוע. זו סכנה גדולה מאוד כי הם שולחים את הזרוע שלהם לכל מקום בעולם, לארה"ב ולאירופה ולאוסטרליה ולרוסיה ולסין ולאפריקה. זוהי סכנה עולמית.
"אני חושב שהתפקיד שלי כראש ממשלת ישראל הוא להבהיר כי האיום שניצב בפנינו - מאיים גם על העולם כולו. לנו הוא נשמע מובן מאליו, אבל לרבים בעולם זה ממש לא איום מובן מאליו. אני מעריך שיש ניצנים של הבנה ואני רוצה לטפח את זה".
ברשותך נחזור לניהול המלחמה. אתה הצגת תיאור מושכל של ניהול המלחמה, אבל יש שרים בממשלתך שיש להם גירסאות אחרות.
"אין כאן שאלה של גירסאות, יש כאן שאלה פשוטה של עובדות ותהליכים שיום אחד אני מקווה שיוצגו במלואם".
דיברת על כך שהיתה בקבינט תמימות דעים בדרך כלל, אבל אני לא בטוח שהדבר נכון לגבי חלק מהשרים בשעה שיצאו מהדיון.
"את מה שהיה לי לומר לגבי זה כבר אמרתי במהלך המלחמה".
נחזור לדברים שאמרת לגבי "מפקד טוב" ו"מפקד רע". בתוך כל אלה נמצא הקברניט. אתה מקבל את ההחלטה בסוף לבד.
"קודם כל אתה מקבל את ההחלטה מה להביא בפני הקבינט. בדרך כלל מה שהקבינט מחליט זה מה שראש הממשלה מחליט.
"אני ער לאחריות הכבדה מאוד. אין משמעות לשררה ולכוח נטולי אחריות, שכן המשמעות היא סכנה גדולה מאוד. האחריות רובצת על כתפיך. אני לא יכול להסתכל למעלה ולומר למישהו אחר: בזה אתה תטפל; או להצביע בדרך אחת ולסמוך שיהיה רוב שיטפל 'בדבר הזה', כי בסופו של דבר, אני קובע מה הוא 'הדבר הזה'. אין מרווחים להרפתקנות או למשחק".
וברגעים האלה, התחושה היא של בדידות קשה מאוד?
"נו, יכול להיות אחרת?"
"רץ לכהונה נוספת"
לגבי שני הטוענים לכתר, בנט ולפיד, עד כמה אתה יכול לומר שנוכחת, אם נוכחת בכך, שהם עדיין לא כפרי בשל להתמודד על ראשות הממשלה ועד כמה דווקא במלחמה רואים מהי חשיבותו של ניסיון?
"אני לא מחלק ציונים".
מתנגדיך, ראשי סיעות, אומרים ש"נשחקת". בתוך מפלגתך אומרים, "אי אפשר לצמוח כמנהיגות בצילך" - ולכן פורשים. מה אתה אומר על כך?
"אז אומרים. אני יכול לומר לך שבציבור אומרים דברים אחרים ומתרשמים אחרת. כך גם בין חברי הליכוד. יש שם חברים נלהבים מאוד, תומכים מאוד. ואתה יודע מה? היום, אחרי צוק איתן, קולות התמיכה וההערכה מגיעים גם מאלה שלא תמכו בי בבחירות. זאת האמת שאני נתקל בה. אני משווה את מידת האהדה של היום לזאת שהיתה לפני שנה, אם בעם, אם בליכוד, ואני חזק מתמיד. גם בתוך התנועה שלי וגם בציבור בכלל".
זאת אומרת שאתה רץ לכהונה נוספת?
"כן. חד וחלק".
למה לא הצעת לגדעון סער להישאר בליכוד?
"אני מכבד את פעילותו של גדעון וגם את החלטתו. אני הייתי זה שגייס אותו לתפקיד מזכיר הממשלה בקדנציה הראשונה שלי ואחר כך אני זה שמיניתי אותו, כשהיינו באופוזיציה, לרכז את העבודה הפוליטית. הוא עשה עבודה מצוינת. אחר כך ביקשתי ממנו לקבל את תפקיד שר החינוך ולבצע את תוכנית הרפורמה שכללה שני מרכיבים - המרכיב הערכי של מורשת ישראל ואת כלי ההישגיות באמצעות מדידה. בסופו של דבר, הרי אנו מעוניינים לעגן את עתיד ילדינו, לספק להם יכולת להיות מסוגלים להתחרות בעולם המדע, המחשבים, השפה והמתמטיקה. כך היה גם ברפורמות בשוק הבנייה ובהוצאת המסתננים מישראל. על כל אלה עבדנו במשותף בהצלחה רבה מאוד.
"ביטאתי את הערכתי לפעולות שלו ואיחלתי לו גם הצלחה לאחר שהחליט מה שהחליט. לא נכנסתי לשיקולים שלו לגבי ההחלטה. ולא, לא הכל אישי בפוליטיקה. אם הכל היה אישי, לא הייתי מקבל חלק מההחלטות שקיבלתי".
נעבור לנושא תקציב המדינה והמתח הבין־מפלגתי שהוא יוצר. לאיזה כיוון הולך התקציב המתגבש? מצד אחד, יש באוויר סיסמאות חברתיות, ומצד שני קיים הצורך לחזק את הביטחון.
"יש כאן שני יסודות שצריך לשלב אותם בפרופורציה הנכונה. יש צורך להגדיל את תקציב הביטחון וצורך לשמור על אחריות כלכלית. לא קל לגשר על שניהם. אני חושב שעשינו דרך מסוימת, אך עדיין לא השלמנו אותה. יש לנו מרווח זמן, לא הרבה זמן, אבל יש. בסופו של דבר, המחלוקות הן על הכסף".
תרבות החופש
מערכת הביטחון ביקשה תוספת של 11 מיליארד שקלים ומסתמן כי היא תקבל חצי מהסכום. מהי העמדה שלך?
"המערכת יכולה לדרוש גם 40 מיליארד, במובן הזה צורכי הביטחון הם בערך כמו צורכי הרפואה: הם בלתי נגמרים, ובצדק, כי היקף האיומים עלינו מחייב תקציב ביטחון גדול מאוד.
"אבל יש גם מגבלות עד כמה התקציב ועד כמה כלכלת ישראל יכולים לשאת. בסופו של דבר, צריך כלכלה איתנה שתממן את הביטחון, וצריך ביטחון שישמור על הכלכלה. את הדבר הראשון כל אחד מבין, כי אם אין לך כלכלה איתנה, אין לך ממה להפריש לביטחון. אבל ללא ביטחון - אין לך כלכלה. ההכרעה בין כלכלה לביטחון היא בכל נושא. כך למשל קיבלתי לפני שנה וחצי, אחרי מבצע עמוד ענן, את ההחלטה המשמעותית להצטיידות בהרבה מאוד טילי יירוט של כיפות ברזל. זאת החלטה שעלתה כסף, אבל תרמה תרומה מכרעת לביטחון".
נכון, אבל נוצר מצב שבו השיח הפך רק ביטחוני.
"לא רק ביטחוני. אם השיח היה רק ביטחוני, לא היתה אפשרות להתכנס לשני הצרכים הללו. שמחתי שחברת הדירוג העולמית S&P שימרה את רמת הדירוג A+ שניתנה לנו לפני שלוש שנים, בעקבות המדיניות האחראית שלנו. אני חושב שברור לכל בר דעת שהכלכלה בישראל חזקה ומנוהלת נכון, במיוחד לאחר הרפורמות הגדולות שהנהגתי בשנים 2005-2003. אנו מתנהלים בצורה אחראית. זה חשוב לכלכלה, אבל זה חשוב גם לרווחה ששואבת מהכלכלה ונותנת לבריאות, לחינוך וכמובן לביטחון.
"חשוב לזכור: צורכי הביטחון גדלים לא כי המציאות עומדת להשתנות, אלא כי המציאות כבר השתנתה. יש ריבוי זירות, אבל גם כלי הנשק משתנים. יש ארגוני טרור שמתבצרים בתוך אוכלוסייה אזרחית והדבר דורש כלי הגנה כגון מערכות של כיפת ברזל, לצד כלי התקפה והפעלת מודיעין נכון ומתוחכם. כל אלה יקרים מאוד. המציאות במזרח התיכון מגדילה את הוצאות הביטחון של ישראל. ההיערכות שאנו נמצאים בה יקרה יותר מהתמודדות עם צבאות קונבנציונליים".
ואולי דווקא כאן, במצב החדש שנוצר, העימות עם ארה"ב הפך מוויכוחים לגיטימיים לסדק?
"לא. אני חושב שהיחסים בין ישראל לארה"ב מושתתים על יסודות איתנים, ובסופו של דבר ההזדהות העמוקה של חלקים גדולים מאוד בעם האמריקני היא עם ישראל. זהו שוני של יום ולילה לעומת מה שקורה במערב אירופה. יש לכך סיבות היסטוריות, תרבותיות, פוליטיות ואחרות. קיים קשר עמוק בין ישראל לארה"ב, וכל הממשלים מצויים בטווח הזה. הקשר עמוק. רק אתמול הסנאט קיבל את ההחלטה שהופכת את ישראל לבעלת ברית אסטרטגית והקונגרס העניק סכום של 235 מיליון דולרים לסיוע - אלו סממנים של קשר עמוק מאוד".
בראייה היסטורית, ממלכת ישראל שרדה תקופה מסוימת בלבד. אויבי ישראל משווים את ישראל לממלכת הצלבנים שלבסוף גורשו מכאן. מה אנו עושים הפעם כדי שנצליח?
"פעם הרצל נשאל - אם תוקם מדינה יהודית, כמה זמן היא תשרוד? התשובה שלו היתה: היא תשרוד כל עוד תשרוד התרבות המערבית. תרבות החופש. במקביל, אנחנו צריכים כל הזמן לפעול למען בריתות חדשות.
"כל מדינה זקוקה לבעלי ברית. גם המעצמות הגדולות ביותר זקוקות לבעלות ברית. על אחת כמה וכמה מדינה פחות גדולה כמו ישראל. בעלי ברית קרובים ורחוקים כאחד. אנו מפתחים בעלי ברית חדשים. אנו רוצים לשמר את הברית המסורתית שלנו עם ארה"ב, שגם היא משנה פנים, וגם שם אנחנו צריכים לפנות לקהלים חדשים. מהטעמים הללו אני מבקר לא רק שם, אלא גם בסין, ביפן ובמקומות אחרים. אנחנו פועלים במרחב העולמי ומשגרים שליחים גם לאפריקה ולמזרח אירופה וגם לרוסיה.
"צריך לזכור, שאף אחד לא יעשה איתך ברית אם תהיה חלש. לכן אנו צריכים לטפח את עוצמתנו. בסופו של דבר, אנו צריכים להגן על עצמנו בכוחות עצמנו מפני האיומים הישירים האלה. התובנות הללו של הראייה המרחבית, היכולת לקשור אחרים לפעולה משותפת, לאינטרסים משותפים, הן מהות המדיניות: יצירת מכפלת הכוח. במקביל עלינו לטפח את כושר ההגנה העצמית שלנו, וזו האחריות שלי. זה החזון האמיתי שלי: לא חזון של 'נעשה קפיצה אל מעבר לצוק ונקרא לזה יוזמה וניפול לתהום', כפי שקרה עם כל מי שהציע את ההצעות הללו קודם מתוך נתק מוחלט מהמציאות".
מהי אותה תוכנית לאופק אזורי שדיברת עליה לאחרונה?
"אנחנו מדברים על ביצור ופיתוח כוחה של מדינת ישראל. שינויים שהתחוללו במדינות ערביות מובילות, שאינן רואות בישראל את האויב המסורתי, אלא את השותף שמול שלושת איומי האיסלאם הקיצוני: האחים המוסלמים וחמאס, אל־קאעידה וספיחיו כמו אל־נוסרה ודאעש, והשיעים הקיצונים שמונעים על ידי איראן והשלוחה שלה, חיזבאללה. האם ההכרה הזאת יכולה להתבטא גם במערכת יחסים פתוחה יותר שגם מקדמת תהליך מדיני אחראי ומפוכח ובטוח? את זה נבחן. שווה לבדוק".
מה שאתה אומר למעשה הוא שנוצר שילוש חדש: סעודיה־מצרים־ישראל?
"זה קצת מרחיק לכת, אבל ראית בדיוק מה היתה התגובה של מדינות שונות כאשר פעלנו בעוצמה גדולה מאוד מול החמאס והג'יהאד האיסלאמי. ודי לחכימא ברמיזא".
לסיום, ערב ראש השנה, מה אתה אומר לאזרחי ישראל?
"עברנו שנה מאתגרת שהיו בה שני אלמנטים שאפיינו את הציונות בתחילת דרכה כבר לפני מאה שנה: להמשיך לבנות את ארצנו ולהגן על עמנו. זה מה שעשינו בשנה האחרונה. אנחנו סוללים כבישים ומסילות רכבת, מחלפים לירושלים, בצפון ובדרום, מחברים את הנגב והגליל למרכז. יש תנופת בנייה שלא היתה כדוגמתה. הצלחנו לבלום את תופעת ההסתננות מסיני. נהרות של מסתננים בלתי חוקיים עמדו לשטוף את המדינה. הבעיה הזו נפתרה, ואנחנו מוציאים את מי שנכנס לכאן באופן לא חוקי. רק השנה הוצאנו כבר 6,000 מסתננים זרים. ראה, אתה כבר לא שומע באותה תהודה על התופעה הזאת שהעסיקה את כולנו רק לפני שנה.
"במקביל, אנו מפתחים את הכלכלה שלנו ועמדנו בטלטלות האזוריות. טלטלה שלא היתה כמוה באזור מאז נפילת האימפריה העות'מאנית.
"אני שמח שהעם שלנו הפגין חוסן ציבורי ועוצמה וגבורה. הדור הצעיר שלנו, חיילי צה"ל, שהוכיחו את עצמם - זהו דור נפלא, דור גיבור. היו מי שפיקפקו בנו ודימו את החברה הישראלית ל'קורי עכביש' (נתניהו מתכוון למנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה). נו, טוב, some קורי עכביש (נתניהו מדבר כאן בפרפראזה על צ'רצ'יל). אז אני מאחל לכולנו שנה טובה ומאושרת, שנה בטוחה. אעשה כל שביכולתי כדי שהיא תהיה גם שקטה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו