"קיבלתי 60 עותקים והם אזלו בתוך חמש דקות", סיפר ז'וליין, בעל קיוסק עיתונים ברובע התשיעי של פאריס, לא הרחק מהבורסה הצרפתית. ואם מזכירים בורסה, הרי אם "שארלי הבדו" לא היה מגזין סאטירי, שהותקף ביום רביעי לפני שבוע על ידי ג'יהאדיסטים, אלא מניה נסחרת בבורסה, יש להניח שהיא היתה עושה את הזינוק הגדול ביותר בהיסטוריה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
המגזין, שבדרך כלל מודפס ב־60 אלף עותקים, הודפס השבוע ב־3 מיליון עותקים. בתוך שעה, כמעט בכל נקודות המכירה האפשריות בצרפת, המגזין אזל. הוא נמכר ב־eBay עוד באותו ערב ב־320 יורו. ככה זה כשכמעט כל צרפת מצהירה "JE SUIS CHARLIE" ("אני שארלי").
כולם ביקשו להחזיק בבית תיעוד של צרפת שידעה להתאחד באחד הרגעים הדרמטיים ביותר בתולדות הרפובליקה החמישית. זקני צרפת טוענים כי המקרה האחרון שהיה להט להשיג עיתון או מגזין עם מסר מוסרי שכזה, זה היה אולי העיתון "L'AURORE" שבו הופיע ה־J'ACCUSE המפורסם של אמיל זולא במהלך פרשת דרייפוס, בדיוק לפני 117 שנה, ב־13 בינואר 1898.
אבל מי שבילה כמוני בפאריס במהלך הימים המטורפים - שבהם במקביל השתלטו שלושה טרוריסטים על בית דפוס בדמרטן און גואל, סמוך לנמל התעופה שארל דה גול, ועל מרכול יהודי - יכול היה להבחין בסדקים אמיתיים באומה המאוחדת. כולם התאבלו על עשרת העיתונאים, על הנרצחים היהודים ועל שלושת השוטרים שנהרגו בתקריות הטרור, אבל משהו השתנה - לא כולם שארלי.
בעיה קשה ניצבת בפני הרפובליקה. האחדות מדומה. כך למשל, נותר הימין הקיצוני מחוץ לצעדת המיליונים, הוא לא הוזמן מראש. בנוסף, בולטת עוד יותר היא הקהילה המוסלמית, שרחוקה כמובן מלחבק עיתון שמאייר את הנביא מוחמד, לרוב לא בצורה מחמיאה. ואלה רק המוסלמים הקיצונים. גם המתונים לא אהבו את הציור של השער הראשון שאחרי הטבח. לראיה, בארבעת מיליון בני האדם שצעדו ביום ראשון, לא היו מוסלמים, לא בפאריס, לא בשטרסבורג ולא בשאר הערים.
גם כשהתמונה היתה הפוכה, אחדות לא היתה. ב־2006, נשיא צרפת דאז, ז'אק שיראק, תמך פומבית בנציגי הקהילה המוסלמית שתבעו את "שארלי הבדו" על פרסום הקריקטורות הדניות הפוגעניות מבחינתם. המונים, עם זאת, לא זרמו אז לרחובות. לכן כעת נראה שצרפת, שתפסה צד, עומדת בפני עימות אמיתי, אידיאולוגי, בין שותפים לשעבר.
אנטישמיות מגיל צעיר
כבר השבוע נרשמה החריקה הראשונה בקואליציה - בין השמאל המתון וזה הרדיקלי לבין המוסלמים. היא נרקמה במשך שנים, אבל כעת, כשצד אחד נפגע, בעוד האחר, החילוני, אוהב לצחוק על הכל, הפערים מתגלים ואי אפשר לרצות את כולם.
חזק לא פחות מהפגנת הענק שהיתה השבוע, היה נאומו של ראש הממשלה, מנואל ואלס, ביום שלישי בפרלמנט. הוא תקף באופן חזיתי את האנטישמיות בצרפת, ולא שכח לספר לפרלמנטרים שהאנטישמיות בצרפת קיימת גם בקרב בני הנוער, כאשר הוא ציין שילדים בני 9-8 רואים ביהודי את האויב. ואלס התייחס למעשה, ספציפית, לאותם תלמידים בבתי ספר בצרפת שסירבו לעמוד דקת דומייה לזכר קורבנות המרכול.
העתיד לא מבטיח, אלא אם כן הרפובליקה תתחיל לעשות עבודת חריש. יותר מדי זמן היא העדיפה להתעלם מהבעיה. יותר מדי זמן היא בחרה לטמון את ראשה בחול ולא לקרוא לילד בשמו. הכל, העיקר לא להגיד שאכן בצרפת יש היום ג'יהאד ושהיהודים נמצאים על הכוונת.
גם יהודי צרפת כועסים, מאחר שב־2006, כאשר נחטף אילן חלימי בצרפת, עונה ונרצח - תגובת הרחוב לא היתה הולמת. גם לא ב־2012, כאשר בית ספר יהודי הותקף בטולוז (מורה ושלושה תלמידים נרצחו). "התגובה לא תאמה את גודל האירוע", הודה ראש הממשלה ואלס. עוד אמר שהיה צריך שמערכת עיתון צרפתי תותקף, כדי שהצרפתים יבינו שהג'יהאד כאן.
המתח בשיאו
גם כשמוציאים לרגע את הצרפתים הנוצרים מהמשוואה, המתח בין היהודים והמוסלמים בשיאו. ראיתי זאת במו עיניי, כשהדרמה במרכול עוד היתה בשיאה - חילופי דברים קשים בין יהודים למוסלמים סמוך לפורט דה ונסאן. זה הורגש גם שלשום, בפורט דה לה וילט, במזרח צרפת, ברחוב האטליזים - אלו הכשרים ליהודים ואלו הכשרים לקהילה המוסלמית (אטליזי חלאל).
הלקוחות היהודים, שדרשו אבטחה, פחדו להיכנס ל"היפר כשר" המקומי (הנושא את שמו של המרכול שהותקף), שבו ישבו קופאיות משועממות. לעומת זאת, היהודים גם התקשו לקבל את העובדה שבתי הספר של ילדיהם מאובטחים על ידי הצבא הצרפתי. תמונה מורכבת. "אני לא רוצה להביא את הילדים שלי לבית ספר שצריך להיות מאובטח על ידי הצבא. לא היינו צריכים להגיע למצב הזה", אומרת ניקול, שבנה לומד ברובע ה־19.
הגעתו של הטרור לצרפת עומדת לפגוע בכל שלוש הדתות: המוסלמים כולם יקוטלגו, מן הסתם, כקיצונים - אם כי בצדק; הנוצרים ייאלצו לראות את התחזקות הימין הקיצוני; והיהודים, שתמיד נמצאים בחזית, יסבלו מאלה שמבקשים לפגוע בערכי הדמוקרטיה של הרפובליקה.
"כמובן שאני נגד הטרור, אבל לא פחות אני גם נגד הקריקטורות", צוטט צעיר מוסלמי, שלשום, בכותרת ראשית של אתר העיתון "לה מונד". ואילו סטודנטית באוניברסיטת הסורבון אמרה כי היא לא מבינה מדוע נלחמים עבור חופש הביטוי של "שארלי הבדו" ולא מאפשרים לדיודונה (הבדרן הגזען, שנעצר השבוע לחקירה על אפולוגיה לטרור, אחרי שאמר כי הוא מרגיש חצי טרוריסט) להציג את המופע שלו.
המצב רע. האוויר לא מריח טוב. גם העתיד. כי למרות נאומו המצוין של ואלס ומאמצי ההרגעה (ושידור האחדות) של הנשיא פרנסואה הולנד בעזרת צעדת הענק, את המחלה הקשה, שעונה לשם טרור ג'יהאדיסטי, הם לא ריפאו. הטיפול בה עומד להיות מסובך, ארוך - וכואב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו