לפני שנה ויותר קרענו כאן אני ועמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת חלון למתרחש בנמל אשדוד - במשרדי ההנהלה, ברציפים, באוניות. קרענו חלון לקשר השתיקה, לחשדות למעשים חמורים, לרקב ולסיאוב ולתפירת מכרזים; לחיפוי על מעשי אלימות; לעתירות ולפסקי דין שכל מי שנחשף אליהם הבין מי באמת שולט בנמל. מי הרעים בסיפור הזה ומי הטובים.
התמונה שהצטיירה היתה קודרת: מצד אחד הנהלה כושלת, חסרת שיניים ויושרה ציבורית המועלת בתפקידה; מצד שני איגוד קציני הים שההנהלה חוששת להתעמת עם אנשיו. אוי, רק זה חסר לה. אנשים שהאיגוד אינו חפץ ביקרם, למדנו במהלך התחקיר, נחשבים בנמל מתים. קבלו תיקון: מחוקים.
הצגנו כאן, למשל, את הסיפור של יובל כהן, מלח על אחת הגוררות שקידומו נעצר בטענות שווא ועדיין לא נשבר חרף ההתנכלות האכזרית לו; הצגנו כאן את רב חובל הנמל, צביקה כפיר, שעומד בראש מחלקת הים וספג חיצי רעל רבים.
כהן. צילום: יהושע יוסף
כתבנו שכפיר חטא שלוש פעמים:
1. הוא הסכים להתמנות לתפקיד הרגיש, אף שאיגוד הקצינים התנגד למינוי שלו.
2. הוא ניסה להילחם בשחיתות, להקפיד על מינהל תקין, לעקור עשבים שוטים מהשורש. בכך הקים עליו כצפוי כמה בעלי כוח והשפעה בנמל.
3. חטא נוסף הגרוע מכולם: בעת שמיעת עתירה של איגוד קציני הים לפסילת בחירתו לתפקיד - הוא העז לקרוא לילד בשמו באוזני השופט: "אני לא חייל של הסינדיקט".
לא היה כדבר הזה בנמל אשדוד. זו היתה רעידת אדמה. יש לו ביצים, אמרו מי שאמרו, אבל באותה נשימה ידעו כולם: הוא גזר סופית את גורלו. הוא יסומן לנצח, יחפשו אותו מתחת לאדמה, ראשו יוצב דרך קבע ליד הגיליוטינה. ינסו לשבור את מנהיגותו ולהוציא את הרוח ממפרשיו.
במילים פשוטות: הוצא עליו "חוזה". הוא יהיה מסכן.
האויב של כרישי הנמל
ואכן, כמה מכרישי הנמל ראו בו אויב, המשיכו למרר את חייו, ועם הזמן רתמו לעזרתם את ההנהלה החלשה - זו שכמה מבכיריה נחקרו מאז באזהרה בפרשיות שונות ונבעטו הביתה. ההנהלה ההיא ניסתה להדיח את כפיר, הזמינה אותו לשימוע שלפני פיטורים ומצאה מולה להפתעתה את מבקר המדינה.
להפתעתה, אני מדגיש, כי מבקר המדינה הנוכחי, יוסף שפירא, אינו כתובת לשום דבר. אנשיו אינם מזהים את הטובים והרעים; משאירים בשטח את המתריעים בשער, כשהם פצועים ומדממים; מפקירים את מי שעולמם חרב בגלל יושרם.
ולמרות זאת, כפיר בחר לפנות אל שפירא - אולי משום שלא היה לו מה להפסיד - באמצעות פרקליטו, עו"ד דן סלע. הוא ביקש צו הגנה.
שפירא // צילום: דודי ועקנין
ביקש ואחרי שדבריו נבדקו, נענה. אסור לפטר את רמ"ח כפיר, קבע המבקר ביוני 2014, אסור לפגוע במעמדו ובזכויותיו. "הצו הזמני יעמוד בתוקף עד למתן צו או החלטה אחרת על ידיי".
הליך ההדחה סוכל אפוא, ולרגע נדמה כי המנוולים יניחו לכפיר לתפקד ללא הפרעה. זו היתה טעות אופטית: אותם בני בליעל המשיכו למרר את חייו, פגעו בסמכויותיו, התעלמו מהנחיותיו המקצועיות, עשו הכל כדי להשפילו.
הם לא הניחו לו כי ידעו שההנהלה החדשה, כמו הקודמת, חוששת מהם; כי גם המנכ"ל בפועל, יצחק בלומנטל, מתנהג כמי שמונח בכיסם.
"מי זה אנחנו?"
ואכן, ההתנכלות לכפיר נמשכה עד לעצם ימים אלה. "צריך להיות אדם מברזל", לשון גורם יודע סוד בפרשה, "כדי לא להישבר ממנה; כדי לא להיגרר לתגובה באותו הסגנון; כדי להחזיק מעמד ולא לאבד שליטה".
אבל בסוף גם ברזל נשבר לפעמים. "לפני מספר שבועות שוחח כפיר בטלפון עם אחד מרבי החובלים ושמע אותו מסרב לקבל את הנחיותיו. כאשר כפיר אמר לו 'אנחנו' - השיב בגסות: 'מי זה אנחנו? אין לנו שום דבר משותף. אינני מדבר עם שקרנים וסמרטוטים'. כפיר שמע, לא נגרר, אבל בו במקום שלח נגדו תלונה למנכ"ל בלומנטל".
- מה עשה איתה בלומנטל?
"כלום: לא הורה על בדיקה, לא הישעה את החצוף, לא נקף אצבע כדי לחזק את רמ"ח ים. הוא התעלם ממכתבו, פעל ברוח ההנהלה המסואבת הקודמת - אותת בכך שדמו של רב החובל הראשי מותר. שאין לו גיבוי".
על פי בדיקתנו, כעבור שעתיים, בפגישת עבודה במשרד סמנכ"ל התפעול בנמל, בנוכחות שלושה אחרים, שוב התנפל רב החובל המגדף על כפיר, שוב עלב בו קשות, שוב כינה אותו, בין היתר, סמרטוט. הפעם כפיר לא הצליח להבליג. הפעם הוא הטיח לעבר המגדף דברים ברוח דומה.
הפעם התעוררה ההנהלה, מיהרה להתערב, ובתוך דקות קיבלה לידיה תלונה נגד כפיר. היא פתחה בהליכי הדחה של רב החובל הראשי. היא תפסה את הפושע.
מנעול הדלת הוחלף
מנכ"ל הנמל ניסה בשבועות האחרונים לגרום לביטול הצו של מבקר המדינה ולא הצליח. ולמרות זאת: הוא התעקש לקיים את השימוע, נתקל בבקשות דחייה של כפיר ופרקליטו - בין היתר משום שהצו לא בוטל והשימוע הוא בלתי חוקי לכאורה - וקבע מועד חדש: 10 ביוני. באותה נשימה הורה להחליף את מנעול דלת משרדו של כפיר ואסר עליו להיכנס לנמל. רמ"ח ים הפך פתאום לסכנה מהלכת.
בלומנטל. בדרך קודמיו הקלוקלת // צילום: דודי ועקנין
רגע לפני הצגת כפיר כמסוכן, כתב פרקליטו לבלומנטל בין היתר: "לא עלה עד כה בידיך ובידי חבר מרעיך, המהלכים עליך אימים, לשבור את מרשי, לא נפשית ולא כלכלית, ולגרום לו שלא יתייצב בעבודה. שהרי הוא חוסה תחת צו מבקר המדינה. והנה מצאת לנכון כמוצא שלל רב להתנפל עליו בעקבות תקרית קשה שהיוותה שיא חדש בשורת פרובוקציות חמורות כלפי מרשי... שימוע זה, שהולדתו בחטא, אינו אלא ניסיון נוסף לסלק את מר כפיר ממקום עבודתו תוך ביזוי צו המניעה הזמני".
כמו כן, הגיש השבוע כפיר תלונה במשטרה נגד המנכ"ל בלומנטל בגין הפרת הוראה חוקית של מבקר המדינה. לטענת כפיר, פעל המנכ"ל בניגוד לחוק הגנה על עובדים שתוקן לפני שנה וחצי וקובע כי פגיעה בענייני עבודה של חושף שחיתות מהווה עבירה פלילית. את התלונה הגישה בשמו עו"ד תמר קידר, מתנדבת בתנועה לאיכות השלטון.
קידר השבוע: "אני נדהמת מרמיסת צו של מבקר המדינה כאילו אין דין ואין דיין והכל כבר מותר. לא נניח לנושא הזה כי אוי לנו אם גם מבקר המדינה יהפוך לחסר שיניים".
גורם בנמל: "הסיפור יותר חמור מכפי שאתם חושבים. הנהלת הנמל ניסתה למנוע מפרקליטיו של כפיר מהתנועה לאיכות השלטון, עוה"ד צרויה מידד־לוזון ותמר קידר, להגן עליו בשימוע שלשום, לצד עו"ד דן סלע. ההנהלה ניסתה לקבוע בעצם מי יהיו פרקליטיו. ממש קפקא. זה לא צלח והוא יוצג כהלכה באותו משחק הנראה מכור".
- אולי בלומנטל צודק ובגין התגובה הנזעמת של כפיר צריך היה להזמין אותו לבירור?
הגורם הפנימי פרץ בצחוק. "זה המקרה? אם ההליך היה נקי ותמים היו מבקשים את תגובתו, מציגים לו מייד את הטענות נגדו, שוקלים את הדבר ולא ממהרים לשימוע. אלה זכויות יסוד
בסיסיות שכבר הופרו בנמל בעבר, ובתי המשפט אמרו את דברם. ההנהלה הנוכחית מזכירה לי את ההנהלה הקודמת שלנו - זו אותה גברת בשינוי אדרת".
- תן לנו דוגמה אחת.
"אתם יודעים מי קיבל השנה מההנהלה את תעודת העובד המצטיין? חובל גוררת שהתעלל לפני כמה שנים במלח, היכה אותו, ובנוסף, במקרה אחר, היכה רב חובל. תבדקו טוב איך מתייחסים לבריונים, לאלימים, לאנשי אגרוף, ואיך מתייחסים לרב החובל הראשי - ותבינו מי רע ומי טוב.
תבינו את הודאת הסמנכ"ל לשעבר של הנמל, אלדד וקסמן, שפורסמה לפני שנה בתקשורת, ובה אישר: ביקירי הוועד אסור לגעת כי 'ישביתו לי את הנמל'. במי שאינו מקורב לוועד - ניתן להיכנס חופשי".
הקורבן שלח מכתב
האיש שערך את האנלוגיה הזאת לא טעה ולא היטעה אותנו. הוא כיוון, בין היתר, למכתב של עובד ששמו יצחק לוי, שנשלח למנכ"ל היוצא, שוקי סגיס, החשוד כיום במעשי מירמה.
"אני עובד בנמל 42 שנה", כתב לוי, "וביום חמישי 28 ביוני 2012, לאחר שנתיים שבהן אני סובל מהצקות ומאיומים חוזרים מצד הממונים עלי - כולל פגיעה פיזית והשפלות - פניתי אליך בבקשה לפגישה. ביקשתי את התערבותך ועזרתך.
"לתדהמתי, סירבת לפגוש אותי.
סגיס. התעלם מהפנייה אליו // צילום: אורי לנץ
"לפני שנתיים תקף אותי חובל הגוררת איציק שגב, נערך בירור, ואף נשלחתי למכונת אמת ונמצאתי דובר אמת. עניין הבירור הגיע ביוזמת שגב ואיגוד קציני הים לבית הדין לעבודה, ושם נקבע שהרשעתו בבירור היתה נכונה ומוצדקת.
"מאז אותו יום הפכתי מטרה ויעד לחבורה שפועלת בדרכים אלימות ופוגעת בתפקוד המחלקה, חותרת תחת ראש המחלקה ומשבשת את העבודה. מאז תלונתי קרא לי מנהיג החבורה וניסה באיומים להביא לביטול תלונתי נגד 'החייל' שלו".
דברים קשים שמעולם לא נסתרו. יותר מזאת: לא רק איציק לוי הוכה בידי שגב. מבדיקה שערכנו מתברר שגם רב חובל בכיר למד על בשרו את נחת זרועו. גם בו הלם שגב שלוש שנים קודם לכן, והנפגע שלח בנושא הזה תלונה לרמ"ח הנמל דאז, צמח יעקב ("הותקפתי פיזית על ידי שגב בגוררת דלילה", כתב). בתלונה הוא הציג את שגב כבלתי אמין.
זה האיש שנבחר, כאמור, לפני חודש ל"עובד המצטיין". אותו לא פיטרו. אותו הפכו לאורים ותומים של העובדים אחרי שעתר לבית הדין הארצי לעבודה וההנהלה הגיעה איתו לפשרה מוזרה: מחקו לו הכל. ראשי ההנהלה התנהגו איתו כמי שאכן חוששים מהוועד. כמי שחוששים שתפרוץ שביתה חדשה.
סינר צנעת הפרט
מה תגובת חברת נמל אשדוד? ראשית, ירי של חיצי רעל לעבר כפיר והצגתו כמי שיש בעיות קשות בתפקודו, כמי שגרם נזקים כספיים כבדים לנמל, כמי שהתבטא בצורה אלימה בנוכחות אנשי הנהלה. כמקובל בעת רדיפת מתריעים בשער, אמרו עליו כמעט הכל. היינו בסרט הזה.
שנית, טוענת דוברת החברה, נהגו בו בהגינות, והזמינו אותו להשמיע את טיעוניו. הוא בחר להתחמק פעם אחר פעם.
ועוד: "צו הגנה זמני אינו מהווה הצדקה להתנהגות אלימה, ומר כפיר ידע זאת ולכן לא התייצב לשימוע..." והעיקר: "בשנה וחצי האחרונות, תחת הנהלה חדשה, הנמל מנהיג נורמות חדשות שאותן ימשיך להטמיע".
איך בורחת ההנהלה ממתן תשובה לרוב השאלות הפרטניות שהצגנו? באמצעות סינר צנעת הפרט. איך קרה שפרס העובד המצטיין הוענק לאדם אלים שהיכה אדם מבוגר וחולה וגם תקף רב חובל?
שוב בורחת ההנהלה: "הסיפור אינו נוגע לכפיר", כתבה הדוברת, "ובכלל, מדובר בפרשה שכבר התבררה והוכרעה".
תגובת מבקר המדינה: המנכ"ל בלומנטל הביא לידיעתנו כי כפיר נהג לדבריו באופן בלתי הולם את תפקידו שמחייב את תגובת הנמל. הובהר לנמל כי צו ההגנה הזמני בתוקף, ואולם אין בצו ההגנה כשלעצמו כדי להעניק לעובד אפשרות לפעול שלא כדין.
רגע לפני הורדת החומר לדפוס - הגיעו איתותים מהנמל שהצליחו לשבור את כפיר והוא מגלה סימנים שנמאס לו מהמלחמה ברעים וכלו כוחותיו. הברזל בכל זאת נשבר?
למי כן דואג יוסי וסרמן?
תעלומה: מי בהסתדרות המורים טען באחרונה שהסלולרי שלו אבד וביקש סלולרי חדש? מי טען שהסלולרי שלו נפל לאסלת השירותים וביקש גם הוא סלולרי חדש? מי הורה להחליף בבהילות כמה מחשבים בבניין, בסודיות, כאילו המשטרה עומדת בכל רגע להגיע למקום ולערוך פשיטה?
שאלה טובה שגם אחרים בבית הסתדרות המורים שואלים ואינם מסוגלים להשיב על כך. המקורות שלי אינם חושדים בווסרמן, אבל כבר נקבו ברשימת עובדים המעורבים בנושא. "זה סיפור מסקרן", הם אומרים, "זה סיפור שיהיה לו כנראה המשך. זה סיפור שייתכן שעוד נחזור אליו".
בינתיים, ללא קשר לקטע הזה, נחזור לרגע אל יוסף וסרמן. כאילו אין לו מספיק צרות במגרשי החשדות לפלילים; כאילו אין די בחשיפת האופן והצורה שבהם הכניס ידו לכיסי המורים לטובת פרקליטו הפרטי, עו"ד רונאל פישר; כאילו אין די בגרסאות הכזב שהפיץ - הוא קיבל לפני שבועיים מכתב מנציגי המגזר הערבי שבו הם פותחים עליו באש ללא פחד.
וסרמן // צילום: נעם ריבקין פנטון
סדקים בחומה? קשר השתיקה נפרץ? ייתכן. יש סימנים שגם אחרים מפסיקים להיות בובות.
ראשית, דורשים נציגי הסיעה הערבית, מסור לנו בבקשה את פירוט טבלאות השכר של נבחרי הסתדרות המורים. "לא יעלה על הדעת", הם כתבו לו, "שאף אחד לא יודע על פי מה נקבע שכרו ואיך מחשבים את השכר".
שנית, הם מזכירים לו עובדה שרבים מכירים: "חלק לא מבוטל מחברי הסיעה מקבלים כסף בשביל תפקיד שלא מבצעים".
לדוגמה: "מר אבו ליל, סגן יו"ר האגף להשתלמויות, פנה לחנה להב, יו"ר האגף, וביקש ממנה לתת לו הגדרה וסמכויות. בתשובה אמרה לו כי זה תפקיד פוליטי ועל הנייר... אין לה מה לתת לו, או להזמינו לישיבות האגף".
אחרי הירי הראשון לריכוך השטח הם פוגעים בבטן הרכה של המזכ"ל: פרשת רונאל פישר. אתה שקרן, הם כותבים לווסרמן בדרכם בסעיף שכותרתו "יועץ משפטי פלילי של הסתדרות המורים" - "אנו מודיעים בזה שאף אחד מחברי הסיעה לא ידע על עצם קיום התפקיד הזה ובאף פורום לא הוזכר. עובדה שאף מורה מהמגזר הערבי לא קיבל שירות כזה או שהופנה לקבל שירות כזה".
בהמשך טוענים נציגי הסיעה לקיפוח, מביעים פליאה על כך שאיש מהם לא מונה לדירקטור, דורשים תקציב הולם לפעילות תרבותית כמו במגזרים אחרים. "אצלנו", הם כותבים, "מסתפקים בפעילות דלה מאוד שחוזרת על עצמה הרבה שנים".
הם כנראה צודקים: וסרמן לא מוכן לפתוח את הקופה למענם כמו גם למען יותר מ־1,000 מורים שהיו זכאים השנה כבעבר לקבלת מילגות ועזרה כספית בלימודים ולא קיבלו בהוראת המנכ"ל. וסרמן ביטל את הסדר המילגות הזה ברוב חוצפה בתירוץ: אין כסף בקופה.
למה הוא כן מצא כסף? לסבסוד מופע
למורים של שלמה ארצי בקיסריה שהתקיים השבוע. הסתדרות המורים שילמה לנציגי הזמר ביום ההופעה כ־720 אלף שקלים כולל מע"מ, כולל כל ההוצאות הנלוות האחרות והחזירה לכיסה חלק מהכסף
באמצעות מכירת הכרטיסים למורים במחיר של 90 עד 100 שקלים.
בכמה הסתכם סבסוד המופע? בכ־400 אלף שקלים - סכום שיכול היה לסייע במימון חלק מהמילגות למורים.
מדוע להזרים את הכסף, שהיה מיועד למטרות חיוניות וחשובות באמת לכיס הזמר? וסרמן בחר לא להשיב לשאלות עוזי דיין .
האם קובי כחלון יעיד?
הנה סיפור המחזיר אותנו אל מתחמי השכל הישר והסמכויות של שופטים; אל הדרך הבטוחה לרדת לחקר האמת במשפט, ששופטים שוכחים אותה לפעמים.
אשת עסקים ששמה אווה צרפתי, רכשה כחוק בהר המנוחות חלקה גדולה, החלה למכור קברים ונתקלה בסיפורים הנלקחים כאילו מעולם הדמיון. רדפו אותה, התנכלו לה, איימו עליה - סיפור הנשען על ניירות, על קבלות ועל הקלטות מביכות.
כחלון // צילום: דודי ועקנין
לא נפליג אליהם כרגע, כי מלאכת התחקיר של עוזי דיין ומיכל שבת לא הושלמה, אבל כן נספר בתמצית שעיריית ירושלים הציבה בפניה דרישות הזויות על פניהן, הגישה נגדה כתב אישום תמוה בגין בנייה בלתי חוקית של יסודות לקברים (מדובר בקבורת שדה ולא בקבורה בקומות), הפכה אותה לעבריינית בנייה בעל כורחה.
אחד האנשים הרעים בסיפור, על פי מקורבי צרפתי: סגן ראש עיריית ירושלים, קובי כחלון, המכהן כיו"ר הוועדה לתכנון ובנייה. שמו נקשר עם התיק הזה, רוחו מנשבת מעליו, הוא המושך לטענתם בחוטים.
כחלון, בשיחה איתנו, מכחיש זאת בתוקף. "לא היו דברים מעולם", טען, "אין לי מושג מדוע גב' צרפתי באה אלי בטענות".
נציגי העירייה דיברו ברוח דומה, כשהם נסמכים גם על החלטות שיפוטיות, אלא שדי במה שכחלון מאשר, לרבות פגישה בביתו עם צרפתי, כדי להבין שרוכשת הקרקע לא חלמה בהכרח חלומות.
כתב האישום נגד צרפתי הוגש על ידי העירייה לבית הדין לעניינים מקומיים, התהפך פעם אחת ונשמע בפני השופט פאול שטרק. עיון בפרוטוקול הדיונים מלמד שפרקליטי צרפתי, עוה"ד אריאל פופר ומירב שמיע, ביקשו להזמין 17 עדי הגנה רלוונטיים, ובהם קובי כחלון, וכי הותר להם להזמין ארבעה בלבד. כחלון מתברר לא נכלל ברשימה המצומצמת.
למה? מותר להרים כאן גבה. אני נוקט לשון המעטה.
האם כחלון יעיד (ב')
לכאורה, כל בית משפט אמור לאפשר לנתבע להחליט מי יהיו עדי ההגנה שלו ולסמוך מראש על הפרקליטים שלא ינצלו זאת לרעה. שהרי יש כלים לבוא חשבון עם עורכי דין מתחכמים ולהעמיד אותם במקומם. אלא שזה לא המקרה. אי אפשר לטעון זאת עוד לפני שנשמעו העדים.
מי בעצם קבע בפועל את רשימת העדים מטעם הנאשמת? פרקליטי העירייה. השופט שטרק אמר אמנם כי "בית המשפט ער לגישה המשפטית שלפיה יש ללכת לקראת הנאשם בעת שהוא מבקש להזמין עדים לתמיכה בטענותיו המקדמיות, ואף למיוחס לו בכתב האישום, אבל בפועל קיבל את בקשות העירייה ופסל עדים שאינם תורמים לדעתו להוכחת האכיפה הבררנית.
בר // צילום: קוקו
את מי כאמור אסר כבודו להזמין בגין התנגדות תקיפה של העירייה כאילו זו חוששת שסוד כלשהו ייחשף? את קובי כחלון, עד חשוב, בעל תפקיד מפתח בעירייה, שבכוחו לפזר חלק גדול מהערפל. דווקא הוא, שאמר לנו כי הוא מוכן להעיד, לא ייחקר על דוכן העדים.
על רקע החלטת השופט שטרק למנוע שמיעת עדות של חלק מהעדים החיוניים להגנה לטענתה, פנו פרקליטי צרפתי לבג"ץ בעתירה למתן צו על תנאי כשבין היתר הם כותבים: "בכל הכבוד טעה בית המשפט בכך שאיפשר לעירייה לבחור את העדים של הנאשמת... בכל הכבוד לא יעלה על הדעת כי המאשימה תבחר אילו עדים יובאו להגנת נאשם!!!
"המדובר בהליך בלתי סביר ובלתי ראוי בו המאשימה בוחרת עבור הנאשם את עדיו, עוד לפני ההקראה, ובכך מקבלת את הזכות לחבל ולפגוע בהגנת הנאשם!!!"
האם ביהמ"ש העליון ינצל את ההזדמנות כדי לחדד את ההנחיות בשאלה הזאת? האם יאפשר לנאשם להגן על עצמו בדרך שבה הוא מאמין שהיא הטובה לחשיפת האמת?
לכאורה, שאלה שהתשובה עליה ברורה. אנחנו בבית המשפט העליון. למעשה, שום דבר כבר לא בטוח. גם כאן נופלות טעויות.
פרשת ברונו שטיין
ניצב בדימוס ברונו שטיין אינו איש תמים. תשכחו מזה. הוא קצין משטרה ותיק, הוא מכיר את כללי האסור והמותר, הוא מכיר עבריינים עם ובלי תעודות של שופטים - הוא בפירוש לא אחד האנשים הטובים, אלה שלא זיהו את רונאל פישר האמיתי, נשבו בקסמו ומצאו עצמם נבוכים.
למה כל ההקדמה הזאת? כי קראתי שבמח"ש מתלבטים בעניין החשד לקבלת שוחד. כי יש מי שחושבים אולי שהאיש היה טמבל ולא הבין מה מסתתר מאחורי מימון נסיעותיו לחו"ל בידי פישר.
ניצב שטיין // צילום: נעם ריבקין פנטון
הוא דאג כביכול לחבר. לא לאחד שיכול לשרת את המשרד שלו ואת לקוחותיו.
שטיין לא מכיר ולא הכיר את שלח לחמך על פני המים? הוא לא הבין שכסף ושווה כסף הניתן לעובד ציבור גם מחבר, משמעותם קבלת שוחד לכאורה? הוא לא ידע שזה אסור, שזו חצייה בוטה של קו אדום? עד לפסיקתו של השופט יצחק גורפינקל, בתיקי ראש עיריית רמת גן, הוא לא ידע שגם חבר יכול לתת שוחד?
אם עדותו של ערן מלכה נכונה, ויש ראיות המבססות אותה בפרשת שטיין, כי אז יש לאנשי הפרקליטות הזדמנות נוספת לגדוע את טענות ההגנה המקובלות: הנאשם קיבל את הכסף, את המתנות, את כרטיסי הנסיעה לחו"ל, ומה לא - על רקע של ידידות וחברות אישית. איש תם וישר. לא היתה לו כוונה פלילית.
זה הזמן, אם כן, להציב גבולות גם לטענת תום הלב. זה הזמן להאיר ולהעיר, לפתוח את העיניים לאחרוני התמימים, למצות את הדין עם מי שאינם תמימים דוגמת הניצב הזה בדימוס. אדרבה, שיטען שהוא טיפש גמור ולא נפל לו האסימון. שהוא לא הבין מדוע מימנו לו את נסיעותיו לחו"ל.
לאורן חזן יש דוגמה
לא הופתעתי משתיקת רוב חברי הכנסת בכלל, ונציגי הליכוד בפרט, בפרשת ליצן הכנסת החדש, אורן חזן. נבחרי הציבור שלנו, ברגעי המבחן האלה, נראים עלובים. לא הופתעתי גם מכך שנער השעשועים הזה, שעמית סגל חשף בתחקיר של חדשות ערוץ 2, מסרב ללכת הביתה.
למה שילך אם בממשלה מכהן אדם שהורשע בקבלת שוחד ובמעשי מירמה ובכוחו לחלק כספים ותקציבים גדולים? מדוע שיתפטר במדינה שבה שר התיירות מתעקש להעסיק עוזר אישי שהורשע בדקירה וישב בכלא? מדוע שיחזיר מפתחות במדינה שבה ביום שלישי בערב נפגש שר החקלאות עם המורשע בשוחד, שמעון גפסו, בלשכת ראש העירייה?
חזן. צילום // לירון מולדובן
מה חיפש שר במוסד ציבורי בחברת העבריין הטרי והנאשם הטרי בתיק שוחד שני? מה המסר לעובדי ציבור מהפגישה הזאת, ליד שולחן עמוס מכל טוב, בימים שבהם השחיתות השלטונית זועקת לשמיים?
מה אמורים להסיק מכך האורן חזנים האחרים?
חרפת הנגידה פלוג
התואר של מלכת החרפה שמור השבוע לנגידת בנק ישראל, קרנית פלוג. האם השתבשה עליה דעתה כאשר מינתה את חדוה בר, מראשי הנהלת בנק לאומי, למפקחת החדשה על הבנקים? האם לא הבינה שבכירה בבנק הנגוע בשחיתות קשה בארה"ב אינה יכולה, כמתחייב מתפקידה, להילחם בבנק שבו צמחה?
פלוג // צילום: אורן בן חקון
האם אינה מבינה שאין שום חתול שיכול לשמור על השמנת הזאת? האם העתירה נגדה לבג"צ מפתיעה אותה?
בר תפקח על חבריה? בר תדרוש חקירת משטרה בלאומי ובבנקים נוספים שהסתבכו בתרמית הענק בניו יורק? בר תורה לחבריה לנהל הליכים נגד מקבלי ההחלטות בבנק, אלה שפרשו ואלה שעדיין שם, ולתבוע מהם להחזיר בונוסים במיליונים? בר תפעיל מכבש לחצים כבד כמתחייב מתפקידה החדש?
זו בדיחה עצובה. זו החלטה אומללה. זו קהות חושים של אישה היושבת במרכז העצבים של המדינה. במילה אחת - חרפה.
בהשתתפות מיכל שבת, עוזי דייןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו