ועכשיו לעובדות: מה באמת קורה ביחידה שקיבל אבי מעוז

בשורות הקרובות ייעשה ניסיון נועז לכתוב כמה מילים על היחידה לתוכניות חיצוניות במשרד החינוך, זו שהפכה השבוע ל"סערת אבי מעוז". מילים פשוטות. משפטים שיהיו מורכבים מעובדות, נתונים וסימני שאלה, בתקווה שנצליח לתרום מעט שכל ישר בתוך שיח צעקני.

במשך שנים חדרו לתוך מערכת החינוך תוכניות חינוך, לימוד והעשרה חיצוניות, שלמשרד החינוך לא היה עליהן שום פיקוח. בתי הספר, אלה שהשיגו מקורות מימון מהרשות המקומית, מתשלומי הורים או מגיוס תרומות, רכשו תוכניות חיצוניות משלל גורמים מהמגזר העסקי או מהמגזר השלישי - כלומר עמותות וארגונים. הכל נעשה בלי שום בקרה או פיקוח, לא על תוכן התוכניות, ולא על אי־השוויון שנוצר, שבו בית ספר אמיד יותר העניק לתלמידיו העשרה שבית ספר עני לא יכול היה להעניק.

היה זה תפוח אדמה לוהט, שלמשרד החינוך היה נוח לעצום מולו עין. עם השנים התפוחים הבודדים הפכו לערימת תפוחי אדמה אדירה, רבת זרועות והשפעה. מי שדפק על השולחן היה מבקר המדינה, שב־2011 הוציא דו"ח חריף מאוד על היעדר הפיקוח. המבקר הביא אפילו דוגמאות למקרים שבהם גורמים שהוגדרו "כת" קיימו בבתי ספר פעילות שבה "השתמשו תלמידים בטכניקה הכרוכה בסיכונים נפשיים לתלמידים". המבקר דרש לעשות סדר גם בבלאגן וגם באי־השוויון שנוצר.

בעקבות הדו"ח הוציא משרד החינוך חוזר מנכ"ל, עם הוראה גורפת שאסרה הכנסה של תוכניות חיצוניות לבתי הספר בלי שעברו הליך בקרה. אלא שבתוך כמה ימים, אחרי שקמה צעקה מהשטח - גם של אלפי הארגונים שכבר פעלו בשטח וגם מצד בתי הספר שכבר התרגלו לשיטת מיקור החוץ - נגנז חוזר המנכ"ל. "במשרד החינוך הבינו שזו גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה", אומר גורם במשרד החינוך. במשרד גם הבינו שבתוכניות חיצוניות יש פוטנציאל חיובי מאוד. תוכניות רבות, שהתפתחו תחת כנפי היצירתיות והמעוף של כוחות השוק החופשי, הציעו אלטרנטיבות מוצלחות ומושכות הרבה יותר מהתוכניות הרגילות של משרד החינוך.

רק המנהל מחליט

בעקבות כך, ב־2013 הוקמה במינהל הפדגוגי היחידה לתוכניות חיצוניות ולקידום שותפויות, שבראשה עמדה מיכל עוז־ארי. "היחידה אחראית לפיתוח ולהובלה של תהליכי שיח בין־מגזרי ביחידות משרד החינוך, תוך הקניית מיומנויות של תהליכי שיתוף ויצירת תרבות של משילות משתפת", כך נכתב באתר משרד החינוך. "היחידה פועלת להשבחת העשייה החינוכית באמצעות שילוב מושכל ומקצועי של תוכניות חינוכיות התומכות ומעצימות את התפיסה החינוכית[...] היחידה פועלת לחיזוק החוסן החברתי־חינוכי על ידי פעילות מתואמת ומשולבת של הממשלה, השלטון המקומי וארגוני החברה האזרחית".

היחידה יזמה דיונים ממושכים סביב "שולחן עגול בין־מגזרי" על הסוגיה. אחרי הרבה מילים יפות כמו הכלה, מעורבות, שקיפות ושיתוף, הוחלט בין השאר על הקמת מאגר התוכניות של משרד החינוך, שיהיה פתוח לציבור הרחב, ובו יירשמו כל התוכניות הפועלות בשטח. הוחלט שמנהלי בתי הספר יוכלו לרכוש אך ורק תוכניות שרשומות במאגר. המאגר חולק לשני מסלולים: המסלול הירוק שבו נרשמו תוכניות שמשרד החינוך בדק את תוכנן, והמסלול הכחול שכלל רק הליך רישום מנהלי לתוכניות שלא נבדקו, אבל פועלות בשטח. תנאי הסף להיכנס למאגר היו ניהול תקין של עמותה, שמירה על החוק ועמידה במטרות החינוך כפי שהן מופיעות ב־11 סעיפים בחוק החינוך הממלכתי. בפועל המשיכו לפעול במערכת החינוך אלפי תוכניות (במסלול הכחול) בלא שום בקרה או פיקוח, אלא רק עם רישום מנהלי.

הממשלה היוצאת אימצה באוגוסט 2021 את תוכנית גפ"ן (גמישות פדגוגית ניהולית) החל משנת הלימודים הנוכחית תשפ"ג (החלטה מס' 226). המטרה של גפ"ן היא להרחיב את האוטונומיה הניהולית של בתי הספר ולאפשר למנהלים להתאים את תוכן הלימוד לקהילה. בית הספר מקבל תקציב בהתאם לגודלו ולמצב הסוציו־אקונומי של הרשות המקומית שבה הוא פועל. ברשויות העניות יותר משרד החינוך מעניק 97% מהתקציב, וברשויות האמידות רק 65% מהתקציב, והיתר מוטל על הרשות המקומית.

בתקציב הזה יכול המנהל לרכוש תוכניות לימוד, הפעלות והכשרות מורים מתוך מאגר התוכניות או צרכים אחרים של בית הספר, כמו ציוד למעבדה. כדי להגביר את הפיקוח ולהסיר מהמנהלים מעמסה ביורוקרטית של מכרזים, ערך משרד החינוך שני מכרזי מאגר עצומים וערך בדיקה מנהלית ופדגוגית לעשרות אלפי התוכניות שניגשו למכרז. בסך הכל עברו את המכרז ונכנסו למאגר במסלול הירוק 10,592 תוכניות. במסלול הכחול נותרו עוד 12,096 תוכניות שלא עברו את המכרז, או לא ניגשו למכרז, או לא נבדקו, ושבאפשרותן לגשת למכרזים הבאים. בתקציב משרד החינוך שהופנה לגפ"ן וחולק לבתי הספר - בסך כולל של כ־2 מיליארד שקלים - רשאים המנהלים לרכוש רק תוכניות שנמצאות במסלול הירוק. המנהלים עדיין יכולים לרכוש באמצעות כספים של הרשות המקומית, תשלומי הורים או תרומות גם תוכניות מהמסלול הכחול.

להגביר את השקיפות

בשבוע האחרון קמה מהומת אלוהים של ראשי רשויות ומנהלי בתי ספר, שהבהירו כי לא יאפשרו לאבי מעוז להחדיר תכנים גזעניים והומופוביים למערכת החינוך. אבל כל מי שלא רק התלהם אלא טרח לבדוק כיצד פועלת היחידה לתוכניות חיצוניות, יודע שכל מהותה היא בחירה של המנהלים בתיאום עם הרשות המקומית, מתוך ים כמעט אינסופי של תוכניות.

המקסימום שאבי מעוז יוכל אולי לעשות הוא להעביר חלק מהתוכניות מהמסלול הירוק לכחול או להפך. מנהלים יוכלו להמשיך לרכוש תוכניות במסלול הכחול, לא מכספי משרד החינוך, בדיוק כמו שהיה לפני תוכנית גפ"ן. גם אם אבי מעוז יחליט, נניח, להכניס למאגר תוכנית שרחמנא לצלן מדברת על אבא ואמא, ולא על אמא ואמא, לא תהיה לו שום דרך לכפות על מנהלי בתי הספר לרכוש אותה. אף אחד גם לא הפקיד בידיו של סגן השר אבי מעוז שני מיליארד שקלים, כפי שנטען.

כי שני המיליארד האלה לא נמצאים במטה היחידה, אלא מחולקים למנהלים של בתי הספר, שרק הם בוחרים מה לעשות בהם. לכן ה"מרד" מגוחך. נכון יותר יהיה להגדיר אותו "קמפיין". באותה מידה גם ההחלטה לעקור מתוך משרד החינוך יחידה אחת ולהעבירה לסמכות של חבר כנסת מסיעת יחיד, שמייצג עמדות קצה במגוון נושאים, גם לדעת רבים בימין ובציונות הדתית, היא מגוחכת, שלא לומר מקוממת.

מה שאבי מעוז חייב לעשות, וזה מה שהוא טוען שהוא הולך לעשות, הוא להוביל תהליך של הגברת השקיפות של מאגר התוכניות. עצם הקמתו של המאגר כבר היתה צעד אדיר קדימה שעשה משרד החינוך לקראת שקיפות, אבל המצב כיום עדיין רחוק מלהשביע רצון.

יותר מעשר שעות חפרתי בתוך המאגר הזה של התוכניות שבמסלול הירוק ובמסלול הכחול. יש בו הכל בכל מכל כל, הרבה תוכניות העשרה בתחום המדעים והמתמטיקה, אך גם הרבה תוכניות בנושאים שנויים במחלוקת, שרק אחרי חפירה עמוקה אפשר להבין מי עומד מאחוריהן ומי מממן אותן.

כך, למשל, יש עשר תוכניות שמציע גוף הנקרא "מעיינותיך - לב לדעת". שש מתוכן במסלול הירוק, כלומר עברו בקרה של משרד החינוך, וארבע במסלול הכחול. התוכן של התוכניות כולל פרויקט על שמחה ועל פיתוח מנהיגות. אין שם שום מילה מפורשת על יהדות, אבל בחיפושים מחוץ למאגר עצמו מגלים שמדובר בתוכניות מבית היוצר של חב"ד. חלק מהתוכניות מיועדות למגזר הדתי והממלכתי ולא רק לחרדי. אין שום פסול בחב"ד, אבל מן הראוי שהכנסת תוכנית של חב"ד למסגרת (ובוודאי מסגרת שאיננה דתית או חרדית) תהיה תוך יידוע הורי התלמידים וקבלת הסכמתם.

באותו אופן, המאגר מכיל שלוש תוכניות הכשרה לצוות החינוכי של מרכז רוסניג לחינוך ולדיאלוג, ארגון בין־דתי המקדם חברה מכילה לכל הדתות. רק בדיקה מעמיקה יותר מגלה כי בין שותפי התוכנית ומממניה יש גם גורמים נוצריים של כנסיות שונות בשבדיה ובגרמניה. האם לא מתבקש, לפני שתוכנית כזו נכנסת לבית הספר, שההורים יידעו מי הם כל הגורמים שעומדים מאחוריה ומה התכנים שיוגשו לילדיהם?

"עגבניות ירוקות מטוגנות"

המאגר מכיל תוכניות של התנועה המסורתית והתנועה הרפורמית, לצד תוכניות של הקרן למורשת הר הבית והמקדש. כל זמן שהתוכניות פועלות בתוך מסגרת החוק לא נכון וגם אי אפשר להוציאן מהמאגר. מאחר שלא לכל ההורים נתונה האפשרות לחפור כמוני במשך שעות במאגר, ולהבין איזו תורה מרביצים בילד שלהם, צריך להפוך את הקערה על פיה.

ההורים לא צריכים לגלות בדרך מקרה באיזו תוכנית הבנים והבנות שלהם השתתפו. חובת המנהלים היא לעדכן את ההורים על כל תוכנית חיצונית שרכשו או קיבלו בחינם, לתאר מה מהות התוכנית ומי הגורמים המממנים אותה. תלמיד יוכל להיכנס ולהשתתף בפעילות של התוכנית רק אחרי שהוריו הביעו הסכמה בכתב לכך.

כדי להבין מדוע נדרשת הסכמה הורית מראש, נתעמק בדוגמה אחת - תוכנית דיאלוג של "פורום המשפחות השכולות הישראלי־פלשתיני". התוכנית, שנמצאת במסלול הירוק, פועלת ב־200 בתי ספר ומיועדת למגזר הממלכתי והממלכתי־דתי. על פי מה שנכתב במאגר משרד החינוך מטרת התוכנית היא להפגיש את התלמידים באופן ישיר ואנושי עם ה"אחר" הפלשתיני ולקיים דיון כדרך לפיוס בין העמים. במפגש דיאלוג, בהנחיית שני חברי פורום ישראלי/ת ופלשתיני/ת, נחשפים התלמידים למודל של פיוס: "חברי הפורום, שאיבדו את היקר להם מכל, מהווים בעצם עמידתם המשותפת הוכחה חיה לכך שניתן להמיר רגשות של כעס ונקם ולפעול יחד למען הידברות ותקווה".

התוכנית מציעה גם הכשרה לצוות למפגשי הכנה לפני המפגש ולעיבוד אחריו. התוכנית מוצעת חינם אין כסף, אולי מפני שמי שמממן אותה במאות אלפי שקלים בשנה היא ממשלת ארה"ב (באמצעות USAID) והאיחוד האירופי.

בדקנו את תוכנית ההכנה כפי שהיא מוצגת באתר של הפורום. שם מעלים שאלות שונות שתלמידים יכולים לשאול, ומציעים כמה תשובות. "אצל הפלשתינים מחנכים את הילדים לשנוא. אנחנו רואים בטלוויזיה ילדים מתאמנים איך להרוג אותנו. אצלנו עושים פעילויות חינוכיות כמו זאת. האם עושים פעילות חינוכית כזו גם בצד הפלשתיני?", מובאת בתוכנית הכתובה שאלה שתלמיד עשוי לשאול.

וזו התשובה: "אין תוכנית 'חינוכית' לשנאה, אבל בגלל המלחמות והפגיעות שהתרחשו לאורך שנים רבות, ואשר עדיין נמשכות, השנאה קיימת בשני הצדדים", מציעים לענות שם, וגם "יש הרבה מאוד משפחות פלשתיניות שמלמדות את ילדיהן ערכים של אהבת אדם, כבוד לזולת[...] עם זאת, הם עם השואף לחירותו - וגם זה ערך חשוב שהם מנחילים לילדיהם, ממש כמו אצלנו. אנחנו יכולים לקוות שלא מחנכים אותם לשנוא, אבל המציאות מפגישה אותם עם תסכול רב שגורם לחלקם, בגילים מסוימים ומתוך ייאוש, לבחור בדרך של התנגדות אלימה". כך משרד החינוך הישראלי מאפשר לממשלות זרות להיכנס לבתי הספר ולהביע הבנה לאלימות פלשתינית.

בחדשות 12 פורסם השבוע כי ב"תיכון בית החינוך המשותף חוף השרון" הסתירו מההורים את קיומו של מפגש עם פורום המשפחות הישראלי־פלשתיני. ביומן השכבתי נשמר מועד האירוע תחת הכותרת "עגבניות ירוקות מטוגנות". רק לאחר תלונות של ההורים על השם המסתורי נשלחה הודעה להורים כי מדובר במפגש עם הפורום. נכון להיום, משרד החינוך לא פוסל תוכניות בגלל שהן ממומנות על ידי ממשלות זרות, כך שתבשיל העגבניות ממשיך לבעבע במחבת.

זהירות, בומרנג

במשרד החינוך, אגב, מעולם עד היום לא הוצאה שום תוכנית מחוץ למאגר, אבל בכל מקרה של תלונה או פרסום בתקשורת התוכנית נבדקת. נראה שיהיה זה קשה עד בלתי אפשרי להוכיח כי תוכניות מסוימות פועלות בניגוד לחוק. במקביל, חשוב לשמור כמובן על חופש הביטוי והחירות הניהולית־חינוכית לבתי הספר ולהורים. מה גם שכל התערבות ופסילה של תוכנית מצד גורמים פוליטיים ממחנה אחד תגרור פסילה עתידית של תוכנית אחרת, כאשר המחנה הנגדי יחזיק בהגה השלטון. מוטב להשאיר את השוק חופשי ופתוח, אבל חובה לדאוג שהוא יהיה הרבה יותר שקוף.

אם הורים רוצים שהילד שלהם ייפגש במסגרת הגן או בית הספר היסודי עם טרנסג'נדרית, כפי שמציעה תוכנית "מעברים", שנמצאת במסלול הכחול במאגר של משרד החינוך, אין לאף אחד אפשרות למנוע את זה, גם לא לכבוד סגן השר המיועד אבי מעוז. באותה המידה, הכנסת תוכנית כזו לבית הספר או לגן בלי לעשות זאת בשקיפות מלאה ובהסכמת הורים מראש, כפי שקורה כעת, גם היא בלתי מתקבלת על הדעת.

בסופו של דבר, יש לקוות שרוב המנהלים מגלים אחריות ובוחרים תוכניות באופן שמתאים לרוח הקהילה של הורי בית הספר, ותוך חשיפת התלמידים למגוון הקולות בחברה הישראלית באופן מאוזן. ועדיין, לכל הרוחות, תהיו שקופים ואל תאפשרו לארגונים מקדמי אג'נדה, מכל הקצוות הפוליטיים והדתיים, להסתתר תחת שמות מטעים. כדאי גם לשקול לאסור על מדינות זרות להחדיר תוכניות חינוך לילדי ישראל. יש לנו מספיק משלנו. והלוואי שנצליח לגדל את הדור הבא עם פחות התלהמות, ועם תודעה פוליטית מפותחת לצד מעורבות ותרומה לחברה. במצב הנוכחי של מפלס ההתלהמות זה נראה כמו משימה בלתי אפשרית.