סיכון מחושב

"אנחנו מכריזים על מצב חירום", הודיע ראש ממשלת ישראל בנאום לאומה, "מי שלא חייב להתחבר לאינטרנט, שלא יעשה זאת". "נתב"ג נסגר לנוסעים עד להודעה חדשה", הוסיפה שרת החוץ, "והאזרחים מתבקשים לא לעשות שימוש ברכבים הפרטיים, להישאר בבית ולתפוס מחסה". 

"אתם לא מגזימים?" תהה אחד מחברי הקבינט בדיון הפנימי שנערך זמן קצר לפני כן, "לשתק את מדינת ישראל בגלל מתקפת סייבר?" אבל ראש הממשלה הרעים בקולו: "תקשיב, הייתי בצבא בעמדה בכירה יחסית במלחמת יום הכיפורים. גם אז אמרו שזה בסך הכל תרגיל. מה נגיד לוועדת החקירה שתקום אחרי שמטוס יתפוצץ בנתב"ג? אני חייב לנקוט צעדי זהירות". 

אפשר כמובן להירגע. חילופי הדברים האלו לא נשמעו השבוע במשרד ראש הממשלה בירושלים, אלא באודיטוריום צנוע באוניברסיטת תל אביב, שבו נערכה סימולציה של מתקפת סייבר עולמית של דאעש על מדינות שונות במערב. הדובר לא היה ראש הממשלה בנימין נתניהו, אלא מפקד חיל האוויר לשעבר, האלוף (מיל') איתן בן־אליהו, שגילם אותו במסגרת התרגיל; ושרת החוץ, שניסתה להדריך את האזרחים המבוהלים, היתה למעשה הח"כית לשעבר ממפלגת העצמאות - ד"ר עינת וילף. 

מטרת התרגיל, שדומה לו התקיים בוועידת הגרעין בוושינגטון לפני כשבוע, היתה לדמות שיתוף פעולה בינלאומי בתחום הסייבר. השתתפו בו נציגים מכתריסר מדינות, בעלי ניסיון צבאי או דיפלומטי רב, שעל כל אחד מהם הוטלה משימה: לשחק את תפקיד ראש הממשלה או הנשיא של מדינתו, תוך כדי התייעצות עם "שרי קבינט" שהתלוו אליהם. בדילוג מהיר בין השולחנות היה אפשר לקרוץ לקנצלר גרמניה, ללחוץ יד לנשיא רוסיה או לפטפט על מזג האוויר עם ראש ממשלת בריטניה. עם זאת, בחלק לא קטן מהמקרים השיחה היתה מתקיימת בעברית: כמה מהמשתתפים שמייצגים את ראשי המדינות הזרות הם בכלל ישראלים שהתמחו בתרבותן במשך שנים. 

כבוד הקנצלר, למשל, הוא בעצם שגריר ישראל לשעבר בגרמניה, שמעון שטיין; וגם איראן וטורקיה היו מתפלאות (ומתפלצות) שחמינאי וארדואן גולמו, בהתאמה, על ידי שני חוקרים מאוניברסיטת תל אביב - פרופ' אייל זיסר וחי איתן כהן ינרוג'ק. מנגד, את ראש ממשלת בריטניה גילמה מומחית סייבר מהממלכה המאוחדת, וגם סין, צרפת וארה"ב (ש"הנשיא" שלה השתתף במשחק מוושינגטון באמצעות סקייפ) יוצגו על ידי אנשי מקצוע רלוונטיים מאותן מדינות.

 את כל המבצע המורכב הזה עורך המרכז למחקר סייבר בינתחומי ע"ש בלווטניק באוניברסיטת ת"א, שבראשו עומד אלוף (מיל') פרופ' יצחק בן־ישראל. שותפים נוספים לכך היו אנשי מעבדת simlab מבית סדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון בראשות ד"ר חיים אסא, והמרכז לביטחון, מדע וטכנולוגיה בטכניון. סימולציה דומה, שבמרכזה יעמוד תרחיש שונה, צפויה להתקיים ביוני הקרוב בכנס הסייבר הבינלאומי השנתי של המרכז למחקר סייבר בינתחומי באוניברסיטת ת"א, המטה הקיברנטי הלאומי במשרד רה"מ ומשרד החוץ.

 

מועצת הביטחון (ברשת)

אז איך קרה שישראל התנתקה מהאינטרנט וסגרה את נתב"ג בלי שנורה אליו אפילו טיל אחד? כדי להבין צריך לחזור כמה שעות אחורה. ליתר דיוק, כמה דקות אחורה, שכן עשר דקות במשחק מדמות ארבע שעות ביממה האמיתית - עיקרון שמזכיר את סידרת האקשן "24". והדמיון, כמו שתראו, לא מסתיים שם.

הכל מתחיל בשעת צהריים. צלילי מבזק החדשות המיוחד, המוכרים כל כך לכל ישראלי, מהדהדים מכיוון מסך ענק באודיטוריום. כשהם משתתקים, הקריינית מודיעה על שורת תאונות דרכים מסתוריות שאירעו בשעה האחרונה באזור פאריס. "19 בני אדם לפחות נהרגו כתוצאה מהתהפכות משאיות לאחר שמערכת הבלמים שלהם שובשה", היא מדווחת בקול מבשר רעות, "רשות הסייבר הצרפתית מאשרת כי התקלה נגרמה באמצעות פריצה למחשבים של כלי הרכב". 

לתקוף או לא לתקוף? המשתתפים ב"משחק המלחמה", השבוע באונ' ת"א // צילום: זיו קורן

יותר מזה לא צריך. ראשי המדינות בכל העולם (כלומר, בכל האולם) מבינים שדאעש מימש את האיום. עוד קודם לכן מבשרים להם כי לפני שבועיים הפיצו אנשי ארגון הטרור הרצחני הודעות ברשתות החברתיות ואיימו כי היום, חמישה באפריל, יהיה "יום הכופרים". "נראה לעולם את כוחנו", התרברבו הג'יהאדיסטים בסרטון ופנו ישירות לפעילים הרדומים שלהם ברחבי הגלובוס: "הראו לעולם את אמונתכם באמצעות הסכין, האקדח או המחשב. אנחנו נכה בצלבנים בתוך המדינות שלהם, בערים שלהם, בבתים שלהם. כך יחל עידן הח'ליפות". 

מייד לאחר מבזק החדשות המיוחד, נפרדים ראשי המדינות השונים והולכים איש איש ללשכתו ולקבינט שלו. כל לשכה מאולתרת מורכבת מכמה כיסאות שהיו באולם, מחשב נייד ושולחן קטן. כדי לדעת היכן בדיוק תקף דאעש, על כל ראש מדינה להביט בתוכנת מסרים מיידיים במחשב, שאליה מזרימים מנהלי התרגיל את התרחישים השונים. מלבד ראש הממשלה בן־אליהו ושרת החוץ וילף, בשולחן הישראלי יושבים שלושה אנשים נוספים: שר הביטחון - בגילומו של האלוף (מיל') גרשון הכהן, בחור צעיר שגילם את ראש מטה הסייבר הלאומי וכן סמב"צית שניהלה את תכתובת המחשבים.

עד מהרה מתברר כי לאיש לא חסרה עבודה. כבר בתחילת התרגיל מגיעה ההודעה שמקפיצה את ראש הממשלה וגורמת לו "לסגור את האינטרנט": "100 משאיות נעצרו לפתע באמצע כביש מהיר בישראל, לאחר שמחשביהן נפרצו. לפחות 12 איש נהרגו", יורה הסמב"צית. בן־אליהו שב ומנמק את הצעדים החריגים שנקט. "העולם כולו תחת מתקפה", הוא אומר, "ואי אפשר לשבת בשקט".

 והוא יודע לא מעט על התנהגות בשדה הקרב. במלחמת יום הכיפורים הוא שימש ממלא מקום מפקד הטייסת "האחת", לאחר שזה נפצע ולא היה יכול להמשיך עוד בתפקידו. "למי שלא חווה מלחמה קשה לדמיין את זה", מסביר בן־אליהו, "אבל בשעת מלחמה הצעד הזה לא דרסטי. תחשוב איזו התרגשות יש במדינה מפיגוע אחד עם סכין - אז במקרה של מכוניות שמתפוצצות פתאום בכבישים, כשכל העולם תחת מתקפת סייבר, האווירה הציבורית היא אחרת לגמרי והצעד הזה הוא ניהול סיכונים נכון". 

אם התגובה של בן־אליהו נראית לכם מוגזמת, חכו שתשמעו איך מגיב פוטין למתקפת סייבר של דאעש. התרחיש שעימו מתמודדת הפדרציה הרוסית כולל הפלה של שרתי חברת הנפט "גזפרום", ובמקביל לכך פריצה למחשבי הרכבות, שגורמת לתאונה שבה נהרגים כתריסר בני אדם. כמו כן, נאלצת רוסיה להתמודד עם מתקפת טרור קונבנציונלית, שבה מחבל מתאבד מתפוצץ בפתח מלון ליד הכיכר האדומה במוסקבה ורוצח עשרות.

התגובה של הנשיא הרוסי - שאותו שיחק צבי מגן, לשעבר שגריר ישראל ברוסיה וראש "נתיב" - היא לא פחות מאיום בשימוש בנשק גרעיני טקטי נגד דאעש. "נבטיח את היציבות שלנו, לא משנה איך", אומרת נציגת רוסיה באחד מדיוני הערכת המצב הגלובלית. מדובר בדיונים 

שמתקיימים בסיומו של כל יום - משמע, בכל שעה של התרגיל - שבהם משתתפות כל המדינות. במהלך הדיון עולים כולם לבמה אחת, קצת כמו לשולחן מועצת הביטחון של האו"ם: כל נציג יושב כשדגל הלאום לפניו ושוטח את השקפותיו באשר למצב. 

יריבתה של רוסיה, טורקיה, מגיבה באופן חריף לא פחות. היא איבדה 32 חיילים בפיגוע קונבנציונלי של דאעש, והנציג הטורקי, חי איתן כהן ינרוג'ק־טאיפ־ארדואן, זועם. "אנחנו יודעים איך להגיב כשגבולותינו נפרצים ומדינתנו מותקפת", הוא רושף, "הטנקים והארטילריה שלנו כבר על הגבול הסורי. אנחנו רציניים: אם נאט"ו לא יקבל החלטה, אנחנו ניכנס לסוריה לנקות את השטח מדאעש". בהמשך הוא עומד במילתו. 

 

כשטורקיה ובריטניה התלוצצו

בתרגיל היו לא מעט הזדמנויות להתרשם איך הדברים מתנהלים, אולי, בזירה הדיפלומטית הבינלאומית, ועד כמה היחסים האישיים בין המנהיגים עשויים להשפיע על שיתוף הפעולה ביניהם. לשם המחשה, הקהל המועט באולם שותה בצמא כל מילה של הנציגה הבריטית קיראן בגוטרה, שגונבת את ההצגה עם נאום רהוט במיוחד וקסם אישי יוצא דופן. נציג ארה"ב, לעומת זאת, נשמע אנמי למדי ולא מצליח לפרוץ את גבולות המסך. אפילו פרט שולי לכאורה, כמו העובדה שנציגת בריטניה יושבת בכיסא סמוך לזה של נציג טורקיה, גורם לכך שהשניים מחליפים הלצות כל הזמן, למרות עמדתם המנוגדת בנוגע לתגובה הנכונה. אפשר לשער שלו היה כאן מצב חירום אמיתי, הקשר ביניהם היה יכול לשחק תפקיד בהרגעת הרוחות. אגב, כדי לקבל תגובה מציאותית ככל האפשר, המארגנים סיפקו למשתתפים באירוע הנחיה ברורה: תגיבו בהתאם למדיניות של המנהיגים שאתם מגלמים, ולא לפי הדעה האישית שלכם בנושא. 

כשהלחשושים והנאומים נפסקים, המלחמה מתחדשת. במערב, בהנהגת ארה"ב, נחרדים כמובן מהאמירה הכוחנית של פוטין. הנשיא האמריקני ממהר להבהיר כי כל שימוש בנשק גרעיני הוא בגדר הפרה של החוק הבינלאומי, ובריטניה מחרה־

מחזיקה אחריו. העובדה שדאעש תוקפים בכל החזיתות, היא מציעה, יכולה להוות יתרון מסוים - שכן כעת אפשר לנצל את ההזדמנות כדי להשיב מלחמה שערה ולחסל אחת ולתמיד את הארגון. "אם זהו ה־D-Day, נוכל להפוך אותו לסיוט הנורא ביותר שלהם ולחסל את הבעיה הזו", היא מכריזה, אך מייד מוסיפה: "לא נוכל לעשות זאת לבד. העולם כולו צריך לשתף פעולה כדי להביא לקיצו המוחלט והקבוע של דאעש".

בשלב הזה מתערב קנצלר גרמניה ומעיר כי "מרענן לשמוע שבריטניה קוראת לשיתוף פעולה עם אירופה בשעה שהיא על סף פרידה מהאיחוד, ומקדמת משאל עם בנושא". לדבריו, "עד היום בריטניה תמיד פעלה לבד כשזה נגע לאינטרס הלאומי שלה. כך, למשל, במקרה של לוב, שבו לא חיכתה להחלטות של האו"ם או של האיחוד ותקפה את המדינה לצד צרפת".

אך עוד לפני השאלה אם לתקוף או לא לתקוף, הסוגיה הגדולה היא את מי לתקוף. נציגי כל המדינות מודים שטרם הצליחו לפענח מי בדיוק עומד מאחורי מתקפות הסייבר הרבות. דאעש הוא אמנם החשוד המיידי, אולם מומחי הסייבר אמרו כי כדי לספק הוכחה ממשית באשר למקור התקיפה, יש לחקור את הנושא במשך ארבעה־שישה שבועות לפחות.

את ישראל הנושא הזה מטריד במיוחד, מכיוון שבירושלים העריכו כי ייתכן שדווקא איראן עומדת מאחורי התקיפות הבלתי מזוהות הללו. בתום התרגיל, בכל מקרה, מעלה איתן בן־אליהו הצעה איך להתגבר על הנושא. "המסקנה העיקרית שלי היא שחייבים לפתח דרכים אלטרנטיביות לזיהוי מתקפות סייבר", הוא קובע, "לא באמצעות מחקר של הרשת, אלא באמצעים מודיעיניים אחרים. למשל באמצעות סוכנים שפועלים בתוך דאעש".

אט־אט מתברר כי השאלה של זיהוי מקור התקיפה היא המפתח ללגיטימציה בינלאומית לפעולה. התנאי שמציבה ראש ממשלת בריטניה הוא "ראיות ברמה של בית משפט" לכך שדאעש עומד מאחורי התקפות הסייבר. "אם נפעל מהר מדי, מיליונים ישאלו אותנו מה עשינו", היא מתעקשת, "לפי המודיעין שלנו, ההתקפות מגיעות לא רק מדאעש, אבל אין עדיין מדינה אחת שאנחנו יודעים שהיא עומדת מאחורי האירוע. האם אנחנו רוצים להידרדר למלחמת עולם שלישית בלי לדעת מה קרה?"

 

לשכוח כל מה שידענו

בינתיים בשולחן הישראלי מקבלים הודעה מדאיגה: תחנת הכוח הפרטית במישור רותם, סמוך לדימונה, נפלה קורבן למתקפת סייבר והוחשכה. האירוע הזה מחזק את קריאות חברי הקבינט, שנשמעו עוד קודם, להגיב בתקיפה. "כל רגע שנחכה, הם עלולים לפגוע בנו יותר", חורץ בן־אליהו, "חייבים להגיב ולתקוף".

בשלב הזה ראש ממשלת בריטניה מריחה צרות מרחוק ומגיעה בטיסה קצרה (חמישה צעדים לכל היותר) לביקור דיפלומטי. המטרה: למנוע תקיפה עצמאית של ישראל לפני שהתקבלה החלטה בינלאומית.

"אנחנו חייבים שיהיו לנו ראיות ברמה של בית משפט", היא מנסה לשכנע את בן־אליהו, "אנחנו גם צריכים להבין: למה התוקפים מאיצים את ההתקפות שלהם דווקא עכשיו? אולי מדובר בדיס־אינפורמציה ובניסיון לגרות את ישראל להגיב?" 

בן־אליהו לא משתכנע. "לא מעניין אותי למה ההתקפות שלהם מחמירות", הוא אומר בחדות, "אותי מעניין שנפגע לנו נכס ברמה הלאומית. נפגעה רשת החשמל. מה את רוצה שאעשה? שאחכה שיפילו לי עוד נכס לאומי? יש לנו בנק מטרות, ואני אפעל גם בלעדיכם". מאוחר יותר יאמר בעברית לחבריו בקבינט, בנימה ידענית, ש"זה ההבדל בין מדינה שחוותה התקפות בעבר הקרוב, ובהן גם מלחמה כוללת, למדינה אירופית שלא חוותה כאלו. אנחנו יודעים שאסור לחכות". 

בשלב הזה עובר במקום ד"ר חיים אסא ממינהלת התרגיל (משמע, מי שכתב את התרחישים השונים) ורומז על מה בעצם כל העניין: "אני רוצה לשמוע את המילים 'בוטס און דה גראונד' (מגפיים על הקרקע, כלומר פעולה צבאית קרקעית; ר"ש) - ואז אני מסיים את המשחק".

אבל עד שתגובש הסכמה בינלאומית, לעינת וילף דווקא יש מתווים אחרים לתגובה, שלא כוללים שום פעולה על הקרקע. "אין צורך במחקר מודיעיני או במחקר מחשב כדי לדעת מי תקף אותנו", היא מסכמת, "דאעש נטלו אחריות. עידן המדינות נגמר, וכל מה שאנחנו חושבים ויודעים שבאמצעותו צריך להגיב נגד מדינה הוא לא אפקטיבי ולא רלוונטי. דאעש מונעים על ידי רעיונות, וכך גם אנחנו צריכים לתקוף אותם - מבחינה רעיונית, אידיאולוגית". 

לפי וילף, "צריך לתקוף את הרעיונות והתעמולה שלהם בתעמולה שלנו. אם הם קוראים בווידאו לתומכים שלהם לתקוף, אז אנחנו צריכים לשחרר וידאו משלנו שבו נסביר מה העקרונות שלנו. נסביר שישראל תומכת ברעיונות דמוקרטיים וליברליים, ונקרא למי שמאמין ברעיונות האלו לספר לנו - ואם הוא מכיר מישהו שמתכנן להצטרף לדאעש, לנסות לעצור אותו.

"צריך לגייס מנהיגים מוסלמים מתונים, שיפיצו סרטוני וידאו ויספרו לצעירים על הפרשנות המתונה של האיסלאם. אנחנו משקיעים משאבים בשיתוף פעולה ובמודיעין, והכל נחמד - אבל את דאעש, בסופו של דבר, צריך להביס במלחמה אידיאולוגית".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו