הכותרת של המדור הזה עושה חסד עם חמשת שופטי העליון היושבים בדין בערעורים השונים בפרשיות אולמרט: יו"ר ההרכב סלים ג'ובראן, ניל הנדל, עוזי פוגלמן, יצחק עמית וצבי זילברטל.
חסד, אני מדגיש, כי בערעורים האלה לא רואים את הסוף; חסד כי הציבור הרחב נושא את עיניו אל כבודם ואלו מתעלמים ממנו.
חסד כי מאחורי המילים המכובסות "תקועים בעליון" מסתתרת בעצם התנהגות בלתי נסבלת ובלתי נתפסת של חמשת השופטים; התנהגות שקשה להבין אותה, קשה לחיות איתה, קשה להשלים איתה; התנהגות המכרסמת באמינות הרשות השופטת ובערך המקודש שלה: השוויון בפני החוק.
אין בדברים האלה משום הגזמה. להפך.
מדובר בהתנהגות שמשמעותה אחת: מעילה של שופטים עליונים בתפקידם, זלזול בציבור, פגיעה קשה ביכולת ההרתעה של מערכת האכיפה. במחילה מכבודכם, הגזמתם הפעם, אתם יורים לעצמכם ולמוסד שאתם מייצגים ברגליים. אין לכם סיבה אמיתית להתנהג כך בתיקים כל כך חמורים, כל כך עקרוניים, כל כך חשובים.
לא מדובר בכסף קטן, בסיפור זניח או בנאשם מליגה ג'. מדובר בליבת השחיתות השלטונית בישראל. לא היה כדבר הזה, ובמימדים האלה, מאז הקמת המדינה.
אני לא רוצה לחשוב מה הייתם כותבים על שופטי הערכאות הנמוכות יותר במשפטים בעלי חשיבות ציבורית עליונה, אם היושבים בדין בהם היו כך גוררים רגליים: הייתם נוזפים בהם קשות; הייתם כותבים שאין להם סיבה למשוך הכרעת דין לנצח - בוודאי לא תיקי ערעורים. הייתם מזכירים להם את המשפטים: "הגנה מן הצדק" ו"עינוי דין".
בצדק הייתם מלבינים את פניהם ברבים.
לוקחים דוגמה מהעליון
כדי להבין את גודל השערורייה - אציג כאן נתונים פשוטים: משפט אולמרט ושולה זקן בפרשיות ראשונטורס, טלנסקי ומרכז ההשקעות נפתח לפני שבע שנים, והכרעת הדין הראשונה בו, המשתרעת על פני כ־750 עמודים, ניתנה ביולי 2012.
הכרעת הדין השנייה (אחרי קבלת הקלטות שולה זקן כראיה והחזרת התיק למחוזי לפסק דין משלים) ניתנה במארס 2015, וגזר הדין של שופטי המחוזי ניתן כעבור שלושה חודשים. ההליך כולו הסתיים אצלם בתוך שמונה חודשים!
צילומים: אורן בן חקון, דודי ועקנין
לכבודם בעליון, לעומת זאת, היה ועדיין יש הרבה זמן: מועד שמיעת הערעורים בתיק נקבע רק לראשית ינואר השנה, ומאז הדיון חלפו עוד שמונה חודשים - והכרעה אין. איזו סיבה יש לסחבת הנוראה בתיק ערעור, שבו לא שומעים עדים וכל החומר הוגש לכבודם על ידי הצדדים כשהוא לעוס ומבושל?
צר לי, אבל אין סיבה. לא מצאתי שום הסבר הגיוני להתנהלות הזאת. קשה להגן על המחדל הזה ועל אופן הטיפול בתיק הנחשב בצדק לרגיש במדינה מהבחינה הציבורית.
נכון לעכשיו כבודם אפילו אינם מסוגלים לומר לציבור אם ההכרעה תינתן לפני או אחרי החגים ובאיזו שנה... אפילו זה לא.
כבוד השופט רפי כרמל
הדוגמה הזאת של שופטי העליון מקרינה כמובן על שופטי הערכאות האחרות ומזכירה לנו את משפט הנצח התלמודי: אם בארזים נפלה השלהבת, מה יגידו אזובי הקיר. היא ראויה לשמש פרומו לסיפורים מביכים אחרים, שלמרבה הצער הולכים ונאספים בידי עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת.
ברשימה הלא מפוארת הזאת מזדקר שמו של השופט המחוזי בירושלים, רפי כרמל. על כרמל הוטל כבר לפני שבע שנים לשבת בדין במשפטה של רחל רז־ריסבי, לשעבר עובדת בכירה בלשכת אהוד אולמרט, ולקבוע אם אכן היתה מעורבת במעשי המירמה בפרשת ראשונטורס, כטענת המשטרה והפרקליטות.
כתב האישום נגדה הוגש על ידי מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות מחוז ירושלים, עו"ד אורי קורב, כבר ב־16.07.09, וחודשיים לאחר מכן הגישה הפרקליטות בקשה להחשת הדיון בתיק.
הגישה ולא מצאה אוזן קשבת. למעט שמיעת טענות מקדמיות בכתב ובעל פה, לא קבע מאז השופט כרמל מועד לפתיחת המשפט ולא התקיימה אפילו ישיבת הוכחות אחת. התירוץ הראשון היה - "בעיות של כוח אדם"; התירוץ השני, כעבור חודשים רבים: "המשך ההליכים בתיק יתקיים לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט העליון בערעור בעניינו של אולמרט".
איך זה קשור? לכבודו פתרונים.
בספטמבר 2014 חזר עו"ד קורב וביקש מהשופט כרמל לקבוע מועד לפתיחת משפט רז־ריסבי, כשבין היתר הוא מביא לידיעתו כי שולה זקן הורשעה ביולי 2012 במעשי מירמה; כי ערעורה לעליון על הרשעתה נמחק במסגרת עיסקת טיעון איתה; כי היא צפויה להעיד במשפט של רז־ריסבי מטעם התביעה.
רוצה לומר לכבודו: אפילו לכאורה אין סיבה לדחות עוד את פתיחת המשפט.
השופט כרמל בחר שוב בסחבת ולא נענה לבקשה בנימוק הבא: ההכרעה במחוזי בסבב השני שלו לא התקבלה עדיין...
השופט כרמל. שבע שנים חלפו מאז הוגש כתב האישום נגד רחל רז־ריסבי בפרשת ראשונטורס ולא קרה מאז דבר // צילום: אתר בתי המשפט
עו"ד קורב ביקש מכבודו, באוקטובר 2014, לעיין מחדש בהחלטתו כשהוא מביע פליאה על כך שההחלטה על דחיית המשפט התקבלה ביוזמת השופט - "ולא במענה לבקשת בעל דין ובלי שעמדתם ותגובתם תישמע".
ועוד כתב: "גם כיום, לאחר בחינת תגובת הנאשמת לבקשת המאשימה, לא ניתן למצוא בה כל בקשה לדחיית הדיון, או אפילו הבעת התנגדות לבקשת המאשימה לקביעת מועד להמשך הדיון בתיק... המאשימה מבקשת לשקול שנית את המשך הקפאת ההליכים... משפטים מקבילים בפרשיות שלובות מתנהלים באורח תדיר בפני בתי המשפט ומותב נכבד זה".
מאז הבקשה החוזרת חלפו עוד כמעט שנתיים ועדיין לא התקיימה אפילו ישיבת הוכחות אחת. שבע שנים מלאו לכתב האישום, והסחבת של השופט כרמל נמשכת. יש לו מורים טובים בעליון.
עבריין בנייה כשופט
קורא אכפתניק, שהבטן שלו מתפוצצת כלשונו מאובדן הערכים הבסיסיים במדינה, כתב השבוע בין היתר למיכל שבת: "ביד אחת נלחמת שרת המשפטים איילת שקד בעברייני בנייה, וביד שנייה ממנה עבריין בנייה לשופט בישראל. נדמה לי שהדברים החמורים, המעוגנים בעובדות שאינן שנויות במחלוקת, מדברים בעד עצמם".
ועוד כתב: "חבל שאינכם מפרסמים את הנושא השערורייתי הזה של מינוי עו"ד אילן צור לשופט שלום - שהרי זו בדיחה עצובה שעבריין בנייה ישפוט עברייני בנייה או מפירי חוק אחרים. מינוי עבריין בנייה לשופט הוא מעשה חמור ביותר - בוודאי כאשר מדובר במי שלא כיבד וקיים צו הריסה במשך ארבע שנים לפחות, אף שהוזהר והבטיח לעשות זאת".
השופט צור. איך ייתכן שאדם שלא ציית לחוק ולצו הריסה במשך שנים, נבחר לשופט שלום וישפוט אחרים?// צילום: נעם ריבקין פנטון
מיכל שבת בדקה ומצאה שהמתלונן לא חלם חלומות. עו"ד צור אכן רכש לפני כשמונה שנים בית ברחוב אבן עזרא בראש העין - ואכן בבית הזה בוצעו עוד קודם הרכישה עבירות בנייה חמורות. בין היתר נבנה על מגרש החניה חדר ללא היתר בנייה, ממש על קו המדרכה, והדירה פוצלה לשניים לצורך השכרתה.
אף שעו"ד צור נדרש כמה פעמים להחזיר את המצב לקדמותו; אף שהוצא צו להריסת חדר בחצר האחורית של ביתו בשטח של 20 מ"ר - הוא לא כיבד את הצו ואת הוראות החוק.
יותר מזאת: כשהחליט צור להגיש מועמדות לוועדה לבחירת שופטים, לא חשף בפני חבריה את העובדה שהוא עבריין בנייה.
רק אחרי בחירתו לשופט, רק אחרי שגורם זה או אחר הביא לידיעת הוועדה למינוי שופטים את הרקורד המפוקפק שלו - מיהר השופט החדש להסיר את מפגעי הבנייה בביתו ולהשיב את המצב לקדמותו. על העלמת המידע מהוועדה לבחירת שופטים - העדיף מי שהעדיף לפסוח.
האם בחירתו בוטלה לנוכח העובדות האלה? נכון לאתמול לא. על פי דוברת הנהלת בתי המשפט, הפניות בנושא הגיעו בחלוף המועד להגשת הסתייגויות, הובאו לידיעת נשיאת בית המשפט העליון ושרת המשפטים, ונמצא שאין מקום לבחון שנית את המינוי.
על איילת שקד אין להתפלא. המלחמה בטוהר המידות אינה הדגל שלה. אבל על הנשיאה מרים נאור, לעומת זאת - שופטת מנוסה, רצינית ואחראית - אפשר להשתומם.
מה פירוש המידע הגיע בחלוף הזמן? איזו מין טענה זאת, כשיש מסמכים המדברים בעד עצמם? אני זוכר מקרים בתקופת נשיאים קודמים שהובא לידיעתם מידע חמור על שופטים בעייתיים חדשים, ומינוים בוטל. אז ברכו על החשיפה ולא ברחו ממנה.
מאיר שמגר למשל קרא אליו שופט שלום בחיפה, שהעלים הכנסות, שילם כופר ולא דיווח על כך לוועדה לבחירת שופטים, והסביר לו שעליו להיפרד מכיסאו. זה קרה בעקבות חשיפה עיתונאית, שבועות ספורים אחרי כניסת השופט החדש לתפקידו, והמינוי אכן בוטל. השופט הנגוע נבעט הביתה.
כך צריך לקרות גם הפעם. התקדים הזה מסוכן וחייבים לבטלו. עבריין הבנייה שציפצף שנים על החוק אינו ראוי לשפוט אחרים. יש גבול לכל תעלול.
אסור לדבר עם עיתונאים
חם בחוץ, לח, בוער ממש ואני לתומי חשבתי שאיש החינוך הכי מושחת בישראל, מזכ"ל הסתדרות המורים, יוסף וסרמן, ישעה את עצמו מכל פעילות בארגונו.
חשבתי שהוא לא יעז יותר לשלוח יד בכספי המורים; שאת הוצאות המשפט בגובה 10,000 השקלים, שהוטלו עליו על ידי שופטי העליון (כאשר נדחתה בקשת רשות ערעור שלו על ההחלטה למסור לגילה קליין יריבתו את מאגר המידע של המורים), הוא ישלם מכיסו.
חשבתי שהוא למד את הלקח ויסיק בעצמו את המסקנות המתבקשות מהחלטת הפרקליטות להעמידו לדין בכפוף לשימוע בעבירות שוחד, סחיטה והפרת אמונים. שהוא ירכין ראש, יחזיר את המפתחות, יסתתר בבית מחמת הבושה.
חשבתי וטעיתי: הדיקטטור לא למד כלום. הוא לא מתבייש כמו שלא התבייש לפני 15 שנה כשהיה מעורב במכרז הפיקטיבי לאספקת ערכות קפה במיליון שקלים לחדרי המורים. היה לו אז מזל: התיק נגדו עמוס הראיות נסגר ב־2007 במשמרת של רות דוד פרקליטת המחוז.
וסרמן. עכשיו, כשקיבל את הראיות נגדו והוא יודע מי מהעובדים העיד נגדו - הוא עלול להטרידם ויש להשעותו מייד // צילום: אורן בן חקון
רגע לפני שקורא תמים או פחות תמים ישאל אותי מדוע על וסרמן לפנות את כיסאו קודם שהוגש נגדו כתב אישום, והאם אני מכיר את חזקת החפות - אני ממהר להשיב: וסרמן ושותפו למעשי הפשע יוסי אפרת קיבלו באחרונה לידיהם לצורך השימוע את חומרי החקירה בתיקם ואת העדויות של עובדים הכפופים להם. שניהם נחשפו לראיות המוצקות והמביכות נגדם.
שניהם מבינים עכשיו שעובדים בארגון סיפרו מה ראו ומה שמעו, שניהם עלולים לנסות להלך אימים על העדים האלה: לרדוף אותם, לאיים עליהם, להפחידם - לנסות לשבש את הליכי המשפט הצפוי. לא אתפלא אם זה יקרה, או שכבר קרה.
הסכנה של פגיעה בעובדים האמיצים האלה, כשמדובר בשני אנשי הסוד הנגועים עד צוואר בשחיתות, היא ממשית. וסרמן מסוגל הרי לַכּל. הוא כבר הוביל לפני שבועיים להחלטה בסיעה שלו האוסרת על "חייליו" לדבר עם עיתונאים, ולהחלטה הזויה נוספת: אסור לשלוח מכתבים בדואר אלקטרוני עם עותקים לפעילים אחרים...
וסרמן הוא הכל חוץ מאיש חינוך המגן על שלטון החוק. על הרקע הזה הסבו חדי עין את תשומת ליבי לכך שהבריון הזה ממשיך לעסוק בחינוך, כאילו יש לו מה לחפש במגרש הזה: ביום שלישי השבוע הוא היה בישיבה בוועדת החינוך של הכנסת, ומחרתיים בבוקר הוא יישא נאום למורים, בעיקר לאנשי הגמלאידה שלו, ששכחו כבר מזמן איך נראים חדרי המורים ובתי הספר מבפנים.
מדוע בחר לקיים את הוועידה במלון מפואר בתל אביב עם כיבוד קל בבוקר וארוחת צהריים נדיבה בהמשך ל־400 צירים, בעלות הנוגעת ב־100 אלף שקלים? אפשר לנחש: הוא חושש מהפגנת מורים נגדו בכניסה לבית הסתדרות המורים, שם היתה אמורה להתקיים הוועידה.
רגע לפני הורדת החומר לדפוס הגיעה בשורה משמחת: אף שווסרמן הוזמן לכנס החינוך של מפעל הפיס ביום שני הקרוב בחולון; אף שהוא היה אמור להיראות על הבמה ולשאת דברים לאומה - התעשתו יו"ר מפעל הפיס עוזי דיין ואנשיו, הבינו את גודל האבסורד ונעלו בפניו את הדלת בעדינות.
החשוד בשוחד לא ינאם ולא יגיע לכנס הזה. הוא ישלח אליו את אחד מנאמניו, יורם אביזוב, שעליו הוא מאוד סומך. אביזוב הוא כוס התה שלו.
בחצר של שר החינוך
שנת הלימודים בפתח ואנחנו חוזרים אל פרשת מנהלת התיכון באחת מערי הדרום שהיתה מעורבת, על פי החשד, במתן דיווחים כוזבים למשרד החינוך.
היא דיווחה דיווחים שקריים ופיקטיביים באופן שיטתי ולאורך שנים על מספר תלמידים שלמדו במגמה הביוטכנולוגית בבית ספרה; היא דיווחה שהיו תלמידים במגמה הזאת גם כאשר היא לא היתה קיימת... היא נתפסה בקלקלתה ובכל זאת לא נשלחה הביתה. מישהו מגונן עליה.
התירוץ להשארתה: בדיקה של הרשות המקומית העלתה ממצאים אחרים... יש פער בין ביקורת א' לביקורת ב'... אנחנו בודקים שוב את החשדות בעזרת גוף חדש במשרד: מינהל בקרה ואכיפה.
התשובה הזאת ניתנה למיכל שבת לפני כארבעה חודשים, ומאז לא קרה דבר. אף שהיה אפשר לסיים את הבדיקה במהירות - היא תקועה. מנכ"לית המשרד, מיכל כהן, או אולי בכירים אחרים בחצר של השר בנט, לא רוצים כנראה לרדת לחקר האמת...
השבוע, רגע לפני סיום חופשת הקיץ, שאלה מיכל שבת את דובר המשרד מה העלתה הבדיקה - ונענתה: "היא עדיין נמשכת..."
שבת: מתי תסתיים?
תשובה: "לא ידוע".
כלומר, בגיבוי צמרת משרד החינוך, המנהלת החשודה תעסוק גם השנה בחינוך. החיפוי עליה נמשך.
צפירת הרגעה
מחמת קוצר היריעה אני דוחה פרסום חומרים חדשים בפרשיות עיריית חיפה ועיריית נשר ("הכרמל ירוק מבושה"). החומרים שהגיעו אל עוזי דיין מעניינים, חשובים ושופכים אור נוסף על השחיתות המתמשכת בעיריות האלה. לא נניח להם כי הם מזמינים קטעי חשיפה ומעקב נוספים.
ליצמן. ההחלטה שלו לפתוח מחדש את כל הביתנים במרכז הגריאטרי בראשל"צ שרירה וקיימת ותצא לדרך // צילום: דודי ועקנין
הנה צפירת הרגעה נוספת - הפעם בפרשת המרכז הגריאטרי של ניצולי השואה בראשון לציון: "החלטת השר ליצמן לפתוח מחדש את כל מחלקות המוסד", כתב לי עוזר השר יעקב איזק, "שרירה וקיימת. יצאה כבר הוראה רשמית של השר והעיכוב הוא טכני. זה יסודר בשבועיים הקרובים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו