אם מצמצמים את תיאוריית הקשר להנחת יסוד אחת, הרי היא אומרת כך: משה דיין היה בעצם איש של שלום, ולמען השלום היה מוכן גם להקריב מאות חיילים, וגם לחסל בכך את המוניטין שלו כאיש ביטחון ומצביא מלחמתי. וכל זה - ערב בחירות. עולם הפוך. הוא מתכנן, על פי מסמך גלילי, להרחיב את ההתיישבות בסיני, כולל בניית העיר ימית ונמל מים עמוקים, ובמקביל לכך זומם "לתת" ניצחון למצרים ולמסור את כל שטחי סיני עד הסנטימטר האחרון, למרות אמירתו הידועה: "עדיף שארם א־שייח' בלי שלום משלום בלי שארם א־שייח'".
במבט לאחור מפתיע לראות שישראל, הארץ שטופת השמש, צברה לא מעט פרשות באפלה. פרשות כאלה הולידו תיאוריות קונספירציה: רצח ארלוזורוב, "עסק הביש", המחתרות של ראשית קום המדינה, רצח קסטנר, רצח ראש הממשלה רבין.
אבל מעניין לציין שגם רוב המלחמות מלוות בצל של תיאוריות קונספירציה. למשל, מלחמת סיני ב־1956: לאורך השנים תפחה (והתפוגגה) עלילה שלפיה מותו של מפקד פיקוד הדרום, אסף שמחוני, בתאונת מטוס קל, היה בעצם חיסול מטעמו של הרמטכ"ל, משה דיין. דיין מצית את דמיון משוגעי הכפר והוא הכוכב של כמה תיאוריות קונספירציה, החל מ"העסק הביש" של 1954. את מלחמת ששת הימים מלווה תיאוריה כפולה: דיין התמנה לשר הביטחון במהלך של "פוטש", והמלחמה עצמה פרצה בעקבות מעין הפיכה צבאית של "הגנרלים" התוקפנים במטה הכללי.
מעשה בשלושה נבלים
מלחמת יום הכיפורים, שפרצה באוקטובר 1973, הפכה בשנים האחרונות לשדה הקונספירציה הפופולרי ביותר. נוצרה קהילה לא גדולה, אך גם לא זניחה, של מאמינים לתיאוריה הזאת, שמעניקה הסבר סגור הרמטית ל"מחדל" ובעיקר להפתעת 6 באוקטובר. אבירם ברקאי, בספרו החדש "מעשה שלא היה", מנסה לשים סוף לקונספירציה. אבל עיקר השאלה היא לגבינו: מה זה אומר על הישראלים של שנת 2017, שהפכו בחלקם לפתאים של תיאוריות קשר ומזימות אפלות? באנלוגיה לכלכלה - במדינה שבה המטבע המקומי לא יציב ולאיש אין אמון בערכו, גובר מאוד השימוש במטבע מזויף. השקל יציב, ערכו גבוה והאמון בו עמוק; אבל בכל הקשור להיסטוריוגרפיה של מדינת ישראל, נראה שהרבה כסף מזויף מסתובב בשוק.
אבירם ברקאי, למה עלה פתאום הצורך לפרסם ספר נגד תיאוריית הקונספירציה לגבי 1973, שהתחילה להתפשט בשנים האחרונות?
"מבחינתי, הצורך הוא למנוע גל גדל והולך של עיוות היסטורי. אפילו שאין לי השכלה פורמלית של היסטוריון, אני מרגיש כמישהו שמנסה לחשוף את ההיסטוריה של מדינת ישראל ב־50-40 השנים האחרונות סביב מלחמותיה. ולפתע פתאום, בתוך כל העבודה הסיזיפית - לבנה ועוד לבנה - אני מגלה שיש ברקע איזה צונאמי עכור, שמנסה לעוות את כל מה שאני ואחרים גילינו בדרך הארכאית והגמלונית שלנו. לפתע בא מישהו ואומר, 'ממש לא. כל מה שאתם אומרים זה קשקוש מקושקש. אתם חלק מהממסד. כל מה שאתם מביאים הוא בגלל שאתם חלק מהממסד. אתם לא יודעים לחשוב באופן פתוח'".
ברקאי (64) התפרסם בשבע השנים האחרונות בזכות ספריו רבי המכר על מלחמת יום הכיפורים, "על בלימה" ו"בשם שמים". הראשון תיאר לראשונה בפירוט את קרבות חטיבה 188 ברמת הגולן; השני תיאר את המערכה האווירית של יום הכיפורים דרך עיניהם של אנשי טייסת 201. הכרנו בשנים האחרונות, לאחר שגם אני הצטרפתי למועדון חוקרי המלחמה. ריבוי הכתיבה עליה מעיד על שני דברים: ראשית, בני "הדור האבוד" של 1973 יודעים לכתוב; ושנית, קיים חלל ריק גדול בכתיבה על ההיסטוריה של מלחמת יום הכיפורים, בעיקר בתחום הבנת ההתפתחויות שגרמו לפריצתה.
אתה אומר שההיסטוריונים השאירו פערים רבים, והתיאוריה הזו מנסה לסתום את החורים?
"אני לא יודע. אני חושב שחדירתן של דעות מעוותות לא נובעת מכך שהיסטוריונים השאירו פרצות, אלא מכך שאנשים צריכים ומחפשים ריגושים; בהכללה - בעיקר אנשים משכילים פחות. קל יותר להפעיל אותם, זה סוג של עדר גדול. לעניין הריגושים תוסיף את העובדה שיש המון אנשים נרגנים, מתוסכלים ומתוסבכים, שמרגישים שדפקו אותם בחיים. אגב, אלה יכולים להיות גם אנשים משכילים. קח את שני הדברים האלה יחד, ואז פתאום בא מישהו ואומר, 'חבר'ה, יש לי בשבילכם אחלה סיפור'. והסיפור מתאים להם. הוא מרגש מאוד".
בוא תגדיר מהו הסיפור. האם הכל מתחיל ברצח של ג'ו אלון (ששירת בתפקיד נספח חיל האוויר בארה"ב ונורה למוות בפתח ביתו - פעולה שארגון ספטמבר השחור קיבל אחריות לביצועה; א"ל) בתחילת יולי 73'?
"לא. תיאוריית הקונספירציה שאני דן בה בספר היא זו שמוביל אותה ד"ר אורי מילשטיין. הוא לא המציא אותה, אבל הוא המוביל היום, והמסר שלו לצרכנים הוא: 'הממסד השנוא והנכלולי שוב עבד עלינו, שחס וחלילה וחס לא ניחשף לאמת הנוראית. ובשביל זה יש לכם אותי'. מילשטיין כאילו אומר, 'אני נציגכם האותנטי. אני האיש שיודע להטיל ספק'. הוא בא ואומר שהקונספירציה היא 'השערה'. עכשיו תוכיחו שההשערה שגויה".
מי המציא את תיאוריית הקונספירציה?
"לא יודע. לא הצלחתי להתחקות אחרי זה. מילשטיין אמר באחד הראיונות איתו שזה הופיע זמן קצר מאוד אחרי מלחמת יום הכיפורים. התיאוריה הזו היתה רדומה, היא לא היתה בתודעה, ובעשר השנים האחרונות היא קיבלה פתאום כנפיים. מישהו לפתע גילה אותה, אולי נחשף אליה שנים רבות קודם לכן, אבל אמר: זה הזמן. למה? אולי כי נדחק לקרן זווית בתודעה הציבורית. אנשים מנסים בכוח להיכנס חזרה לזירה".
מה אומר הבסיס של התיאוריה?
"שיש שלושה נבלים שישבו יחד. אחד מהם הוא הנבל הישראלי, שהוא למעשה העוגן והדבר החשוב ביותר בקונספירציה: משה דיין, שר הביטחון באותם ימים. בעיקר אליו אני מתייחס. נוסף עליו היו אנואר סאדאת, שהיה נשיא מצרים, והנרי קיסינג'ר, שהיה מזכיר המדינה. הם ישבו ואמרו, 'אנחנו צריכים לשנות את הזירה. אנחנו צריכים לגרום לכך שארה"ב תהיה הכוח הדומיננטי המשפיע מול מצרים'. מצרים התחילה לפזול לעבר ארה"ב, הרוסים אכזבו אותם מאוד בעסקאות נשק".
במוסד היתה הערכה בנוגע ל"גירוש" הסובייטים ממצרים ביולי 1972. הצעד, סברו, נבע מכך שהמצרים דרשו מבריה"מ יכולת הרתעה או הכרעה גרעינית, ונענו בשלילה. בעקבות כך חזו שמצרים תחפש שותפים אסטרטגיים חלופיים לבריה"מ.
"אבל לפי הקונספירציה", מסביר ברקאי, "המצרים אמרו: אנחנו רוצים להחזיר את האדמות שלנו. זו השפלה, פגיעה בכבוד, חרפה - אבל אנחנו מכירים את מגבלות הכוח. אנחנו רוצים להחזיר את סיני כי אנחנו מצרים וערבים, והכבוד משחק אצלנו. דרוש לכך ניצחון צבאי. חייבים משהו. גם אם יהיה ניצחון קטן, כך נשקם את הכבוד שלנו מול העולם הערבי והעם. אנחנו לא מסכימים לקבל את השטחים סתם ככה. עובדה, הכרזנו על שלושת הלאווים של חרטום באוגוסט 67' - לא למו"מ ישיר, לא להכרה בישראל ולא לשלום. הולכים במלחמה, ובמלחמה נמחק את החרפה ואת ההשפלה. אחרי שיצלמו את החיילים שלנו על מעוזי קו בר־לב, מטוסים שהופלו וטנקים שנפגעו, כולם ימחאו כפיים. ואז נוכל ללכת לתהליך מדיני, שיחזיר לנו את כל אדמת סיני.
"הבעיה היא: איך נעשה אפילו את הניצחון הקטן? הרי הישראלים יותר חזקים - וכאן תפקידו של משה דיין בקשר".
כמו גושי פלסטלינה
אנשים חושבים לשכנע שמשה דיין, גולדה ודדו החליטו להציג את צה"ל כחלש, גם אם רצו למסור את סיני תמורת שלום? זה לא מתקבל על הדעת.
"התיאוריה הזאת היא כמו גושי פלסטלינה. היא שינתה את עצמה לאורך השנים, כשאנשים שונים הוכיחו שהטענות לא עומדות במבחן העובדות ולא עובדות במבחן האמת. בבסיס התיאוריה יש רק בוגד אחד: משה דיין. ככה התיאוריה בנויה. גולדה לא הוזכרה, דדו (הרמטכ"ל דוד אלעזר; א"ל) לא הוזכר, זעירא (ראש אגף המודיעין; א"ל) לא הוזכר וגם אחרים. אבל איך אפשר לגרום לצבא שלם לפתוח רווחים, ללחום חלש?"
משה דיין דרש תגבורת בצפון. כוחות צה"ל ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים // צילום: אי.אף.פי
בקונספירציה כה מקיפה ומורכבת, מישהו היה צריך לפלוט משהו לאורך השנים.
"נכון. בעקבות 40 שנה למלחמה או סתם בצע כסף, מישהו היה מפרסם בסוף. איך אלה שנטלו חלק במזימה מבפנים לא אמרו שום דבר על זה כל השנים?"
ובכל זאת, אתה שומע אנשים רציניים מאוד - אנשי הערכה מהדרג העליון של המוסד - משמיעים תיאוריה פומפוזית ולא רצינית.
"איך זה קורה? צריך לשאול אותם. אני לא פסיכולוג. אני מסוגל להבין את הרציונל שהתניע סוג של סימן שאלה על פרוץ המלחמה. אני בעצמי התנעתי סימן שאלה כזה בספרי 'על בלימה'. שהרי מה היה שם? לנו, הכוחות הסדירים, לא נאמרה המילה המפורשת 'מלחמה'. ואין ספק שיש כאן שאלה: איך קרה שלסדיר, שהלך לגבולות, לא נאמר בריש גלי 'היכון למלחמה'?"
השאלה הזו באמת לא קיבלה תשובה משכנעת עד היום. כל אחד בא עם תיאוריה משלו, וביניהן מופיעה גם תיאוריית הקונספירציה.
"נכון. אז אני בספרי בא לתת תשובה עיקרית לקונספירציית מילשטיין. אני אומר שוב: הוא לא המציא אותה, אבל הוא נושא הדגל, הוא דחף אותה למדיה ומדבר עליה בסרט על ג'ו אלון (הכוונה לסרט התיעודי 'מי רצח את אבא?' ששודר בערוץ 1 ב־2011; א"ל). הוא ואחרים חיברו גם את הרצח לקונספירציה. בקיצור, אם מישהו הפריח את הקונספירציה זמן קצר אחרי המלחמה, היא התרוממה לגובה דשא ונותרה שם הרבה שנים, עד שבא מילשטיין והביא אותה לשיח הציבורי. הוא נתן לה רוח גבית והביא לכך שאלפים, אם לא עשרות אלפים, עברו לשבת על הגדר - והם אומרים, 'רגע, אולי היו דברים מעולם'. וזה מה שגרם לי לכתוב את הספר".
הדור שלא מרפה
גם אחרי 44 שנים, המלחמה עדיין רוחשת בתודעה הישראלית. איך אתה מתחבר אל המלחמה?
"חיבור ישיר. הייתי קצין צעיר, מפקד מחלקת טנקים במלחמת יום הכיפורים. הדרכתי מילואימניקים בצאלים, וביום שישי הקימו מאיתנו את גדוד 71, שהיה מורכב מצוערי בה"ד 1 ומחלק ממדריכי בית הספר לשריון ומדריכי צאלים. סופחנו כבר ביום שישי לחטיבה 7. ביום ראשון, היום השני למלחמה, נפצעתי על החרמונית ברמת הגולן. עברתי תהליך של ריפוי ושיקום, ובארבעת הימים האחרונים של המלחמה עזבתי את בית ההבראה שהייתי בו. הגעתי לג'וליס, הקמתי לעצמי שני צוותים. ירדתי לכיוון טסה. חציתי את התעלה. הצטרפתי לכוחות שלחמו בצד השני".
אתה אחד הבודדים שלחמו בשתי החזיתות.
"נכון, עד העיר סואץ. שם הסתיימה המלחמה מבחינתי. יכול מאוד להיות שחלק מהדרייב שלי בעשר השנים האחרונות לעסוק בצורה אינטנסיבית במלחמות, וביום הכיפורים בפרט, קשור גם למעורבות האישית שלי. 44 שנים הדור הזה שלנו, שהיה שם ולחם, לא מרפה. אתה צריך לראות מה קורה בסיורים שאני מוביל בעקבות הספר הראשון שלי. זאת חידה בעיניי. מה קורה כאן?"
מי "הקליינטים" שאתה לוקח לאזורי הקרבות?
"הבסיס, הגרעין, הוא לוחמי 73'. אין ספק".
יום הכיפורים עדיין לא הפך לאתר תיירות של הזיכרון. זו מדורה עם גחלים חיות. לא עד כדי שריפה, אבל הגחלים עוד לוחשות.
"הפצע לא נסגר. זה מה שאני רואה בסיורים שלי: אנשים מתפרקים. גברים בוכים וצורחים מול העיניים שלי. לחלקם חוזרת פוסט טראומה בכל מיני תחנות. אני מסוגל להבין למה המלחמה הזו חיה".
גם אני. אחרי שסיימתי את הספר ("הדור האבוד - סיפורה של מלחמת יום הכיפורים"; א"ל), 40 שנה למלחמה, התייצב אצלי שליח של עורך דין עם איום בתביעה. לאן שלא תלך,
בשבילים שנבדקו עשרות פעמים במשך עשרות שנים, עדיין יכול להתפוצץ מוקש.
"לא צריך להיות פסיכולוג. בין 67' ל־73' אנחנו מעצמה, אימפריה. העולם כולו מוחא לנו כפיים ומשתחווה מול העוצמות. אבל אנחנו מאמינים לזה, ולכן כמעט שבע שנים הלוחם הערבי לא נספר ממטר. לו חקרו לעומק מלחמות אחרות, היו מבינים שחלק מניצחונות 67' קרו כי היינו ביתרון אדיר, או שהשמיים היו מכוסים במטוסים שלנו. איך אמר משה דיין? 'הערבים הם כמו להקה של ציפורים על גג של פח. אבן אחת, וכולם בורחים'. ואיך אמר בר־לב? 'חבר'ה, אל תהלכו עלי אימים. מדובר בערבושים'. כשאתה הבריון ואתה מופתע, זה הופך לטראומה שלא מרפה. חלק מהבנים של הדור הזה צרובים במה שעבר על האבות. זו טראומה גדולה".
יש מי שמסבירים את זה לעצמם במחשבה שמישהו מלמעלה תקע סכין בגב החיילים.
"נכון".
לעצור את עיוות ההיסטוריה. ברקאי בעת סיור בגולן // צילום: אייל מרגולין - ג'יני
מעין אגדה אפלה, שלקוחה מגרמניה שאחרי מלחמת העולם הראשונה.
"הרי אנחנו החיל הבלתי מנוצח. איך אמר אריק שרון? אין יעד בין חרטום לבגדד שצה"ל לא יכול להגיע אליו. ומה קרה? התקפת פתע, וב־24 השעות הראשונות נהרגים קרוב ל־500 חיילים. אני לא יודע אם צה"ל מסוגל לעשות מבצע צליחה כמו שהמצרים - הפלאחים, הנבערים מדעת - עשו. ב־24 בספטמבר סאדאת נותן פקודה להתכונן למבצע צליחה, שמתי מעט הצבאות שהיו מסוגלים לבצע".
חזרנו לתיאוריית הקונספירציה, שמספקת הסבר נוח לסיטואציה לא נוחה מבחינה תודעתית.
"להלם. מישהו קשר נגדנו. כי אם לא היו קושרים, הכל היה בסדר. ומה שמדהים: יש אלפי אנשים שאני לא יודע אם מאמינים בקונספירציה, אבל לא פוסלים אותה".
שוב אציג את הדעה הנגדית: נושא גיוס המילואים. ידוע שכבר בלילה שבין 4 ל־5 באוקטובר המערכת מתחילה להתארגן למלחמה. ועדיין, מבחינת האדם הפשוט אי הגיוס לא מתקבל על הדעת.
"זאת הבעיה. מפריחי התיאוריה יגידו: למה לא גייסו מילואים? למה מנעו מכה מקדימה של חיל האוויר? אחר כך ישאלו גם למה פינו מוקשים לאורך התעלה. נמצאו עשרות סיפורים של אנשים, חלקם העידו על עצמם שהם הלומי קרב, והיה הסיפור של נעמי פרנקל (שטענה כי שמעה את דיין דוחה בקשה לבצע מכת מנע, כדי "לתת לערבים סרטיפיקציה של ניצחון"; א"ל), ורצח אל"מ ג'ו אלון בארה"ב. אם משה דיין הוא קונספירטור גדול, אז אולי ג'ו אלון קלט משהו באמריקה. אבל למה לחסל אותו? הרי אפשר להביא אותו לארץ, לדבר איתו".
עמודים מושחרים
ובכל זאת, ג'ו אלון, אל"מ בחיל האוויר, נרצח! על סף ביתו במרילנד, ליד וושינגטון. אבל מי שחושב קצת על הפוליטיקה הישראלית, מפיל את תיאוריית הקונספירציה על עובדה פשוטה: הבחירות לכנסת היו אמורות להתקיים בסוף אוקטובר. אין שום סיכוי שפוליטיקאי ישראלי יסתכן במלחמה, שלא לדבר על מלחמה שתציג את צה"ל מוכה, שלושה שבועות לפני הבחירות. מבחינה אלקטורלית פוליטית, לא מתקבל על הדעת שדיין, הפייטר הגדול, ירצה להופיע כמצביא כושל. אין אפשרות כזו.
"דיין תמיד עמד על דעתו ושם אותה בגלוי על השולחן", אומר ברקאי, "דיין היה אלארמיסט. הוא האיש שבכל המהלכים בשבוע שלפני המלחמה - ובוודאי שבתוכה - היה הרבה יותר מודאג מדדו. הוא זה שדורש שיתגברו את רמת הגולן. 'לא נראה לי', הוא אומר על המערך הדליל".
זה מתחבר לתיאוריות לגבי אי הפעלת האמצעים המיוחדים (אמצעי איסוף מודיעין בעומק מצרים; א"ל) - עוד דבר שאדם נורמלי לא מבין. גם אני מתקשה להבין את זה.
"אני אענה לך. היו לי הרבה מאוד שעות עם אלי זעירא (שהובאו בחוברת "משק כנפי הטעות"; א"ל). הוא לא ענה לחלוטין על הסוגיה, אבל יש לי תיאוריה. זה דבר שמותר לי לדבר עליו: באפריל 73' נחשף אמצעי דומה, וזה מסביר בעיניי את הכל. ברגע שמבינים בישראל שנחשף מכשיר כזה, אומרים: רגע, יש לנו עוד אחד, הרבה יותר חשוב ממנו. ואם נפעיל אותו שלא לצורך, יקרו דברים.
"וכאן השאלה היא איך ראש אמ"ן זעירא לוקח על עצמו את ההחלטות, ואולי לא מסביר את עצמו לגמרי לאחרים. היו שני אמצעים. הקשיבו רק לאחד מהם, המשמעותי פחות. למה לא פתחו את השני? לא יודע. אומר זעירא בחצי פה כי מבחינת צה"ל, מצרים לא מוכנה למלחמה. סוריה לא תצא למלחמה בלי מצרים - ראה קונספציה - ולכן מה שרואים כרגע זה תרגיל. לא נפתח את האמצעים, כי אם נפתח הם יגלו אותם. ואז, כשבאמת יצאו למלחמה..."
יש לך הכי הרבה שעות זעירא, בהסתייגות אחת: חקרת אותו 40 שנה אחרי. יש הבדלים עצומים בין לחקור מייד אחרי המלחמה לבין עדות 40 שנה אחרי, כשעבודת הפחחות התודעתית בוצעה בשלמותה. מה ההתרשמות שלך מזעירא?
"העדויות שניתנו שבוע אחרי המלחמה לאו דווקא אמינות יותר מעדויות שניתנו 40 שנה אחרי. בהכללה, אם אתה שייך למיליה הצבאי וחשוב לך הקידום, אתה עלול להיזהר מאוד במילותיך כשמגיעים אליך שבוע אחרי ממחלקת היסטוריה - אף שראית את המפקד שלך לא מבצע דברים כמו שצריך. זעירא, כמו שאני כותב, הרגיש מוכה ונרדף, בצדק או לא בצדק. הוא מגיב כמו חיה פצועה, במובן שהוא יהיה חשדן מאוד למי שמתקרב אליו, אם בכלל ייפתח כדי לדבר. ממילא כבר עשו לו משפט, תלו אותו בכיכרות העיר. אז אם כבר עשיתם משפט, אני לא מתכוון להשתתף בחגיגה ולספק עוד שמן למדורה. אני אתכנס בתוך עצמי".
אתה מאמין שהוא מכר את כל החנות? או שיש עדיין מדפים מלאים שהוא לא רוקן?
"אני חושב שבעניין אמירת האמת בנושאים שחשובים לנו, הדברים נאמרו. עם זאת, אני לא סגור לגבי מה הוא חושב באמת בסוגיה שבינו לבין זמיר (ראש המוסד דאז; א"ל) בעניין אשרף מרואן: סוכן כפול או לא. אולי הוא חושב שעשה טעות שגרמה בעקיפין להפללת מרואן. יכול להיות שזו תחושתו, ואז הוא חייב להתבצר בעמדה שמרואן סוכן כפול".
ב־15 השנים האחרונות אשרף מרואן נוכח בתודעה ושינה את התפיסה לגבי תמונת המודיעין של 73'. אולי יש עוד חומרים מהסוג הזה?
"בעניין של מקורות, ידוע שיש מקור נוסף, רציני מאוד, שגרם לזמיר לצאת מהישיבה ב־12 בחודש. זה מקור שהידיעות שלו לא פחותות. אולי לא ידיעות משולחנו של סאדאת, אבל מדובר בכוחות ותנועת כוחות, עד לרמה של ארמיות. הוא היה הרבה יותר מקושר. דברים כאלה יכולים להתגלות".
בשנים האחרונות נחשפו עדויות חשובות מוועדת אגרנט - גולדה, זעירא, זמיר ועוד. רואים עשרות עמודים מושחרים. על מה הם מדברים שם?
"לדעתי, הם מדברים על דברים שעליהם אנחנו מדברים היום: על האמצעים, על מקורות אחרים כמו המקור שעכשיו הזכרתי, על חוסיין. התחושה שקיבלתי מזעירא ב־1,200 דקות איתו היתה שהוא כבר לא שומר בבטן. הוא חיכה להזדמנות הזאת, לומר בעזרת מישהו את מה שהוא יודע, גם כשהוא יודע שלאורך הדרך צריך להודות בלא מעט טעויות".
אנואר סאדאת רצה להשיב את הכבוד? צנחנים על כביש קהיר-סואץ ב-1973 // צילום: רון אילן / לע"מ
שיחה בשלוש עיניים
בשנים האחרונות אנחנו מסתמכים יותר מדי על פרוטוקולים ועל מסמכים כתובים. ההרגשה שלי היא שדיין וזעירא, כשהם מדברים ביותר משלוש עיניים, כבר לא מדברים בגלוי.
"האם בשלוש עיניים הם סגרו ביניהם דברים שאחרים לא יודעים? לא נראה לי. אני חושב שדיין היה יותר מדי מלא בעצמו, יהיר ושחצן, ושהוא לא היה צריך לעשות 'סגירות' עם זעירא. עובדה שדיין ביקש, 'תנו לי את כל החומרים הגולמיים, ואני כבר אעשה את ההערכות לבד'. אני מראה שהוא האחרון שהיה עושה דבר כזה (משתתף בקונספירציה; א"ל). בשביל לעשות דבר כזה, צריך להיות משכונע שזה המוצא הנכון, או היחיד, לפתרון. דיין, עם ממשלת ישראל, אמר, 'אנחנו מוכנים להחזיר את כל סיני, למעט עזה, תמורת שלום'. הערבים החזירו בשלושת הלאווים. מאז אותו זמן (יוני 67'; א"ל) דיין מנסה להגיע להסדרים חלקיים, ובדרך כלל המצרים מגיבים בלאו. האם אלה דברים שיניעו את דיין לתאם עם סאדאת מלחמה קטנה ולהרוג 500 חיילים, העיקר שבאמצעות המלחמה יהיה שלום? למה?"
הכל נשמע טיפשי מאוד.
"ישראל לא צריכה דבר כזה. לראשונה היא יושבת בגבולות בני הגנה ויש לה עומק אסטרטגי, עמדת חוזק. היא נמצאת שלושה שבועות לפני בחירות. אמר שלמה הלל: 'אני רוצה לראות מישהו אחר בסיטואציה הזאת שהיה מחזיר שטחים בקלות כזאת'. העם לא היה קונה את זה. תמורת שלום מלא? אף אחד לא הציע שלום מלא. תחשוב על עובדות. אם אתה רוצה להתניע דבר כזה, המג"ד שלמה כהן יצטרך לדעת. מי יגיד לו? המח"ט יוסי לוי. מי יגיד ליוסי לוי? זה שמעליו. כל הצבא צריך לשתף פעולה".
לכבות את האש
אתה לא חושש שעצם הניסיון להפרכת תיאוריית הקונספירציה רק מלבה אותה? "אם הדו־שיח על מלחמת יום הכיפורים היה רק ביני ובינך, או ביני ובין עוד 40 חוקרים, אתה צודק. אבל מה עם האלפים הרבים שעוסקים ביומיום ב־1,000 דברים אחרים? מפעם לפעם הם נחשפים דרך הטלוויזיה והעיתונות למשהו: 'כל הזמן היתה שם איזו מפלצת שחורה שרבצה בשקט־בשקט, ועכשיו אני חושף את העובדות. סידרו אתכם'.
"כשאני עושה בדיקה ראשונית, אני שם בצד את הרגשנות. אני רואה שהנדבכים שמנסים לתמוך בתיאוריה פשוט לא מחזיקים מים. העובדות לא נכונות. אלו לא עובדות: לוקחים השערה ועושים ממנה עובדה. אני אומר לעצמי: למה אתה לוקח נושא כזה ונותן לו עוד זרקור?
"אז זהו, שאני לא מאמין שהתיאוריה תשקע מעצמה. כי מילשטיין, לא יעזור שום דבר, הוא דוקטור. הוא רהוט, יש לו אצטלה אינטלקטואלית, הוא חוקר מלחמות ישראל. שים את זה בחבילה אחת, וזה מדבר מאוד להדיוטות. מהרגע שהבנתי את זה, ראיתי את הנזק המטורף שנעשה כאן בצריבת התודעה. לא שהמדינה תמיד עושה דברים טובים, אבל לא צריך להדביק לה רפש בדברים שלא מגיעים לה. וזו, מבחינתי, נבזות בלתי רגילה. לו אני בן משפחת דיין, הייתי תובע את מחרחרי הקונספירציה למשפט דיבה. פשוט בלתי מתקבל על הדעת להפריח האשמות כאלה באמצעות אגדות מינכהאוזן".
בתיאוריות יש בולטות לקצינים בכירים בחיל האוויר. זה יושב להם בראש - בגלל רצח ג'ו אלון.
"רן פקר נתן הסבר טוב מאוד. הוא דיבר עם החוקר הכי גדול שחקר את הרצח. יש סיבות אפשריות מהתחום האישי, אבל הסיבה, לטענתו, היא אכן ארגון טרור. אבל אצל אבות הקונספירציה זה לא רק ג'ו אלון. לפי מה שמאמינים בכת הזאת, גם דום הלב שקיבל דדו בבריכה היה חיסול, וגם ישראל ליאור, שהיה המזכיר הצבאי של גולדה מאיר, חוסל".
הספר שלך יכול לכבות את האש הזאת?
"שאלה מצוינת. עשרות או מאות החסידים השוטים לא ישתכנעו. אם ישתכנעו, ביום אחד יאבדו את כל עולמם, את כל הבניין שבנו לתפארת. ולאנשים קשה לאבד את האמונה. אין הרצאה שבה אני לא נתקל בשאלות על אפשרות של קונספירציה. הרי מה שהתניע את הספר זו בכלל הרצאה על מלחמת לבנון. מסתיימת ההרצאה, מייד מורמת יד באוויר. השאלה הראשונה: 'אני מתנצל שזה לא קשור בלבנון. אתה יודע על מלחמת יום הכיפורים, אולי אתה יודע על הקונספירציה?' אחד כזה ששואל, ועוד מאות אחרים, מראים שיש אלפים רבים. אם הספר הזה - אם הם יטרחו לקרוא אותו מכריכה לכריכה - יבהיר להם את הנושא, אז כן. הרווחתי בענק". ¬
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו