התגלית מימי בית ראשון שמוכיחה: פערים כלכליים היו פה תמיד

סוגיית העוני, הבדלי המעמדות והפערים הכלכליים בישראל עדיין לא הפכו לשחקן מרכזי במערכת הבחירות הנוכחית (למעט אולי בטיקטוק של הדר מוכתר). ייתכן שזה יקרה בקרוב, אבל בינתיים התגלית הארכיאולוגית שנחשפה השבוע בחניון גבעתי שבעיר דוד, מלמדת שעושר ראוותני מעורר קנאה ורגשות קיפוח אינו המצאה של העת החדשה.

15 שנה ויותר לפני החורבן הבבלי של ירושלים (586 לפנה"ס) כיכב סולם הערכים המעוות של יהויקים מלך יהודה בנבואות ירמיהו ("נביא החורבן"), שתקף אותו בחמת זעם: "הוי בונה ביתו בלא צדק... הָאֹמֵר אֶבְנֶה... בֵּית מִדּוֹת וַעֲלִיּוֹת... וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי וְסָפוּן בָּאָרֶז וּמָשׁוֹחַ בַּשָּׁשַׁר... כִּי אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ כִּי אִם־עַל־בִּצְעֶךָ". במרכז התוכחה ניצב באותם ימים ארמון המלוכה המפואר ומנקר העיניים של יהויקים, שירמיהו ראה בו הפרה של עקרונות הצדק והמוסר הבסיסיים ביותר.

עכשיו נחשף באזור עיר דוד אוסף נדיר ויוקרתי של שנהבים מעוטרים, שממחיש כנראה את הנהנתנות והעושר מנקר העיניים של עשירי ירושלים; זה שיצר את הבדלי המעמדות שעליהם זעק ירמיהו ערב חורבן בית המקדש הראשון. לנהנתנות ולהבדלי מעמדות מאותו סוג כיוון גם הנביא עמוס, שנים קודם לכן, כשתיאר את עשירי שומרון שוכבים על מיטות שן "סְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם".

השנהבים, שיוצגו ביום שלישי הקרוב בכנס מחקרי עיר דוד ה־23, נחשבו בעולם העתיק לאחד מחומרי הגלם היקרים ביותר - אף יותר מזהב. הם נמצאו בין הריסות "מבנה 100", שמאז החלה החפירה בחניון גבעתי ב־2017, אינו חדל לספק הפתעות וגילויים חדשים. מבנה 100 הוא על פי ההשערה מבנה ציבורי־שלטוני גדול ("לשכה" כלשון המקרא), שפעל בתקופה שבה הגיעה ירושלים לשיא כוחה, המאות ה־8 וה־7 לפני הספירה. להערכת החוקרים, השנהבים המעוטרים שובצו ברהיטי עץ ששימשו את יושבי המבנה; דמויות בעלות אמצעים, השפעה וכוח, ייתכן ששרים או כוהנים.

לדברי מנהלי החפירה, פרופ' יובל גדות, ראש החוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת ת"א, וד"ר יפתח שלו מרשות העתיקות, "עד היום הוכרו שנהבים מעוטרים רק מבירות הממלכות הגדולות בימי בית ראשון, כגון נמרוד בירת אשור; זו שאנשי דאעש בעיראק פגעו בה לפני שבע שנים, או שומרון, שהיתה בירת ממלכת ישראל. כעת, לראשונה, מצטרפת גם ירושלים לבירות הללו: ידענו אמנם עד כמה חשובה ומרכזית היתה ירושלים במרחב בימי הבית הראשון, אבל הממצא החדש (בחפירות שנערכות במימון עמותת אלע"ד, אל עיר דוד) ממצב אותה בשורה אחת עם בירות אשור וישראל".

"הופתענו", מודה שלו, "העושר הרב הזה מעיד על עוצמה, כוח וקשרי מסחר חובקי עולם, שמשתרעים הרבה מעבר לגבולות ממלכת יהודה. זו הבנה חדשה יחסית, שמתעצמת עם הגילויים האחרונים. הופתענו גם מהטכנולוגיה המתקדמת שנחשפנו אליה בחפירה הזאת: לרצפת הטרצו, שנחשפה במבנה הציבור הגדול, אין מקבילה בחפירות מאותה תקופה בשום מקום אחר בארץ".

נשפים ציבוריים ויין וניל

פרופ' יובל גדות מעריך כי "לא מן הנמנע ש'מבנה 100' תפקד כמרחב לאליטה שאירחה טקסי שתייה, קבלות פנים ונשפים ציבוריים. בתחומי המבנה הזה", הוא מספר, "גילינו בעבר גם קנקני יין שתוארכו לימי המלך צדקיהו; יין שתובל בווניל. הממצא של הווניל מלמד על סחר עם מקומות רחוקים מאוד כמו הודו או אפריקה המשוונית, באמצעות נתיב סחר בינלאומי, שכנראה חצה את הנגב במהלך המאה ה־7 לפנה"ס. תחילה בחסות האימפריה האשורית ובהמשך, כנראה, בחסות יורשיהם - המצרים, ואולי אף הבבלים".

האם זהו ארמון מלוכה?
גדות משיב בשלילה. הוא מניח שמדובר ב"מבנה לוויין לארמון המלוכה". שלו מעיר כי סביר יותר שארמון המלך שכן בראש הגבעה, "או בראש המדרון הצפוני של עיר דוד, שם זיהתה הארכיאולוגית אילת מזר מבנה אדיר ממדים כשרידי הארמון שבנה המלך דוד בעזרת חירם מלך צור, או במקום נישא אחר, אך לא במקום נמוך יחסית כמו המורד (חניון גבעתי) שאנו חופרים עכשיו".

כיצד נחשפו השנהבים?
גדות: "השנהבים התגלו כשהם מרוסקים לפיסות זעירות ושרופות. העברנו אותם תהליך של סינון רטוב בגן הלאומי עמק צורים, ואחרי שנה הם חזרו אלינו. מנינו שם לא פחות מ־1,500 רסיסים, שבעבודת נמלים ורפאות - שאותה הובילה המשמרת אורנה כהן, יחד עם אילן נאור מרשות העתיקות - הורכבו מחדש בתהליך של צירוף ואיחוי. האוסף הזה כולל שרידים של לפחות 12 לוחיות רבועות וקטנות, שבמקור היו משובצות כנראה בתוך רהיטי עץ".

איך בכלל הגיע השנהב מחט הפילים לירושלים? גדות ושלו סבורים שמדובר באוסף מיובא, שיוצר על ידי אומנים באשור. ייתכן שהשנהבים הגיעו לירושלים כמתנה שנשלחה מאשור לאצולת ירושלים. "ייתכן", אומרים השניים, "שהשנהבים הללו הם חלק מאותו עושר גדול מדי ופזרנות וגנדרנות שנביאים כמו ירמיהו ועמוס מתחו עליהם ביקורת חריפה כל כך. עמוס מדבר על 'השאננים בציון', 'השוכבים על מיטות שן', 'השותים במזרקי יין'... (עמוס ו', א'-ז'), אם כי איננו יודעים לבטח".

"קיימת אפשרות", מעריך גדות, "שהשנהבים הללו הם חלק מסיפור המתח הגדול בין הרצון של חלק מהאליטה להתמזג לתוך המארג האימפריאלי; לוותר על הזהות התרבותית, לאמץ את מנהגי העולם ואת תרבות אשור, לבין קבוצות יותר בדלניות, שמנסות לשמור על הייחוד של החברה בירושלים וביהודה ולחסום השפעות חוץ זרות לרוח היהודאית שמוכרת לנו מהספרות המקראית. המתח הזה שעולה מתוך המקרא, נוגע גם לשאלה אם אתה שוכב במיטה עם שנהבים שמגיעים מאשור ושותה יין איכותי או צנוע יותר".

האם יש משהו שמבדיל את אוסף השנהבים הזה מאוספים דומים אחרים, למשל מזה שנמצא בשומרון?
גדות ושלו: "מה שמאפיין את האוסף מחניון גבעתי הוא האחידות שלו. הוא מאוד בררני בעיטורים שיש עליו. בשומרון, באוסף השנהבים שמתוארך לתקופת ירבעם השני (750 לפנה"ס), נמצאו שנהבים שעליהם חריטות של חיות מכונפות וחיות מיתולוגיות אחרות. הפעם האוסף הוא כולו עם מוטיבים צמחיים, ללא כל ביטוי של פנים או חיות. ייתכן שיש כאן בחירה תרבותית. מצד אחד האליטה רוצה להשתלב במזרח הקדום, ומצד שני - מטעמים תרבותיים־דתיים היא מגבילה עצמה".

עבד המלך

"מבנה 100", שבו התגלה אוסף השנהבים המעוטרים, חרב במצור הבבלי על ירושלים בשנת 586 לפנה"ס. חודש לאחר נפילת העיר החריבו הבבלים את חומות העיר וחלק מבתיה ושרפו את המקדש ואת הארמון. כלי הפולחן במקדש ואוצרות בית המלך הושחתו או נלקחו שלל. בחפירות הארכיאולוגיות, הן בעיר העליונה והן במדרון המזרחי של גבעת העופל שלמרגלות הר הבית, התגלה ההרס הרב של מבני העיר, מעשה ידי הבבלים.

נבוזראדן הגלה לבבל את האוכלוסייה ששרדה בעיר, ועימה את אלו שהסגירו את עצמם בעת המצור לידי הבבלים, וכן את תושבי ערי יהודה האמידים יותר. ביהודה השאיר נבוזראדן רק "מִן־הָעָם הַדַּלִּים אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם מְאוּמָה". עד שנרצח, עמד גדליהו בן אחיקם בראש האוכלוסייה היהודית הענייה שנותרה ביהודה, אך עם הירצחו הקהילה התפוררה לחלוטין. אירוע זה, כידוע, מצוין עד היום בצום גדליה, למחרת ראש השנה.

"מבנה 100", במדרון המערבי של גבעת עיר דוד, היה מבנה ציבורי כלשהו, שמן הסתם שירת את ארמון המלך והיה סמל לעוצמתן של יהודה וירושלים. זו גם ככל הנראה הסיבה שהבבלים הרסו אותו, במה שנראה כחורבן מכוון ופגיעה בסמלי העיר. הוא השתייך לאזור מבני הציבור הגדולים של העיר, כולל המקדש, ואולי גם ארמונות.

בהריסות "מבנה 100" כבר נחשפו, עוד קודם לגילוי אוסף השנהבים, חותם אבן וטביעת חותם (בולה) המתוארכים שניהם לסוף ימי ממלכת יהודה (ימי בית ראשון). על החותם והבולה חרוטים שמות בכתב עברי קדום. שניהם פוענחו על ידי ד"ר ענת מנדל־גברוביץ' מהאוניברסיטה העברית בירושלים. על טביעת החותם - פיסת טין קטנה ששימשה בתקופות קדומות לחתימת מכתבים ושנועדה לשמור על המכתבים סגורים בדרך ליעדם - מופיעות המילים "לנתנמלך עבד המלך".

השם "נתן־מלך" מופיע במקרא רק פעם אחת, בספר מלכים ב' (כ"ג, י"א), כסריס בחצר המלכות של יאשיהו, שנטל חלק ברפורמה הדתית שחולל המלך: "וַיַּשְׁבֵּת אֶת־הַסּוּסִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה לַשֶּׁמֶשׁ... אֶל־לִשְׁכַּת נְתַן־מֶלֶךְ הַסָּרִיס אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים וְאֶת־מַרְכְּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ שָׂרַף בָּאֵֽשׁ".

התואר "עבד המלך" מוכר היטב מהמקרא. הוא מתאר פקיד בעל מעמד גבוה המקורב למלך. תואר זה מופיע על חותמות ועל טביעות נוספות שנמצאו בעבר. לעומת זאת, השם "נתנמלך", מציינת ד"ר מנדל גברוביץ', נחשב נדיר גם במקרא וגם בממצא הארכיאולוגי. בשניהם התואר מתייחס לאדם המקורב למלך (עבד המלך וסריס), ושניהם מתוארכים לאותה תקופת זמן: אמצע המאה השביעית לפנה"ס, ימיו של יאשיהו המלך.

על החותם שהתגלה, העשוי אבן אגת כחלחלה, חרות השם "לאכר בן מתניהו". "השם מתניהו", אומרת מנדל־גברוביץ', "מוכר הן מהמקרא והן מחותמות ומבולות נוספות, אך זהו האזכור הראשון לשם 'אכר', שלא היה מוכר עד היום". היא מעריכה שהשם אכר אינו מתייחס לעבודת אדמה, אלא לשם פרטי שמקורו לא ברור.

מחורבן ישראל לחורבן יהודה

תקופת הממלכה המאוחדת הגיעה לסיומה לאחר מלכות שלמה (928 לפנה"ס בקירוב). רחבעם, בנו של המלך שלמה, היה הראשון למלכי יהודה אחרי התפלגות המלוכה, שבירתה היתה העיר שומרון. לאחר שמרדה באשור, הוחרבה ממלכת ישראל בידי סרגון השני, מלך אשור (שנת 720 לפנה"ס). תושבי ישראל, הלוא הם עשרת השבטים, הוגלו (גלות אשור) לפי המסורת המקראית, ועקבותיהם אבדו.

ממלכת יהודה, הממלכה הדרומית (796 לפנה"ס - 422 לפנה"ס) שרדה יותר מ־130 שנה לאחר חורבן ממלכת ישראל. בתקופה זו קרסה האימפריה האשורית, וממלכת בבל תפסה את מקומה כמעצמה האזורית.

בשנת 597 לפנה"ס נבוכדנצר השני מלך בבל ערך מצור על יהודה והגלה את יהויכין ועוד 10,000 אנשים מהעם. אחר כך המליך נבוכדנצאר את צדקיהו, דוד יהויכין, כמלך על יהודה, אבל אחרי שצדקיהו כרת ברית עם המצרים ומרד בבבל, החריב נבוכדנצר את ירושלים ואת בית המקדש (586 לפנה"ס) והגלה את מרבית העם לבבל. כך הגיעו אל סיומם ימי בית ראשון, ששרידים אחרונים מתקופתו נחשפים בימים אלה בחניון גבעתי, שלמרגלות הר הבית, ובהם אוסף השנהבים המיוחד.