הסיפור הבא הוא שיעור בהיסטוריה רחוקה, שמלמד משהו גם על הדרך שבה הפלשתינים, בימינו אנו, מתייחסים אל שרידי העבר. הוא נוגע בפרק של כ־200 שנות ריבונות יהודית בארץ ישראל, שראשיתו במרד של מתתיהו ובניו ביוונים (167 לפנה"ס) וסופו בימי הורדוס: 40 שנה אחרי שמתתיהו החשמונאי ובניו הדליקו מחדש את מנורת המקדש, בנו צאצאיהם ארמונות חורף מפוארים בפתחו של נחל פרת, בואכה יריחו. הורדוס, שהצטיין בבנייה, אבל גם בהרג ובהרס, הקים בסמוך להם שלושה ארמונות נוספים משלו. ארמונות החשמונאים נמצאים בשטח C, שבשליטה ישראלית מלאה. הגישה אליהם מחייבת מעבר בשטח A.
"הארמון השלישי" של הורדוס, המפואר מבין השלושה, שוכן ברובו בשטח A, שם יש לפלשתינים שליטה מלאה. אנשי בית ספר שדה כפר עציון ביקרו שם לאחרונה ונחרדו: סביב הארמון, שנמסר לפלשתינים בהסכמי אוסלו, כשהוא חפור ומסודר, נבנים עתה בתי מגורים, חלקם בתחום האתר ממש. שרידי הארמון נהרסים בשיטתיות לטובת כביש גישה ומחצבת אבן, ועמודי תמך וקשתות במבנה הארמון ההיסטורי - מושחתים.
לא הרחק משם, בשטחי C, שוכנים ארמונות החשמונאים, האתר החשמונאי השמור הכי חשוב בארץ. הארמונות הללו, כמו גם ארמונות הורדוס, נחפרו על ידי פרופ' אהוד נצר, מבכירי הארכיאולוגים בישראל. נצר נהרג בתאונה בהרודיון, שאף אותו חפר, לפני כשבע שנים. שבוע לפני מותו ביקר נצר אצל זאב אלקין, אז חבר כנסת. הוא הניח על שולחנו את "תיק" ארמונות החשמונאים, וביקש ממנו להצילם. באותם ימים החלה הזרימה בנחל לחתור תחת יסודות אחד הארמונות, הפלשתינים החלו בבנייה לא חוקית בקרבת האתר, ובביזה שלו. על אחד מהם אף צויר צלב קרס, גם הבלאי הטבעי עשה את שלו.
לאלקין יש "חולשה" להיסטוריה יהודית. בעיסוקו הוא פוליטיקאי. במקצועו הוא היסטוריון. כשנצר נהרג, אלקין ראה בבקשתו סוג של "צוואה", והחל לפעול. צה"ל והמינהל האזרחי, ששולטים בשטחי C, הפסיקו את התנכלות הפלשתינים לאתר, ואלקין כשר לענייני מורשת השקיע מיליונים בעבודות שימור. לארמונות החשמונאים - שלום.
שטח A, לעומת זאת, הוא טריטוריה בלעדית של הרש"פ. שימור עתיקות והגנה עליהן אינם בדיוק בראש מעייניה. כשאנשי המינהל האזרחי - נעדרי סמכות בשטח A - דווחו על דבר ההרס, הם ניסו להפעיל קשרים. נעשתה פנייה למוכתרים באזור, אבל הבנייה הפלשתינית באזור "הארמון השלישי" לא פסקה.
ההיסטוריה של הארמון השלישי מלאה תככים ועקובה מדם, ולמרות זאת היא חלק מההיסטוריה שלנו. הורדוס, שהדיח ממלכותו את אחרון מלכי בית חשמונאי - אנטיגונוס השני, השתלט על ממלכת יהודה ונשא לאישה את מרים החשמונאית. אחיה של מרים היה אריסטובולוס השלישי, הכהן הגדול האחרון מבית חשמונאי. הורדוס, שהיה נחוש לחסל כל פוטנציאל לחידוש בית חשמונאי, זימן אותו בעורמה לארמון ליד יריחו (כנראה "הארמון השלישי") ושם הטביעו באחת הבריכות, תוך שהוא מסווה את הפשע כתאונה. אחר כך הוציא להורג גם את סבה של מרים - הורקנוס השני, את אמה - אלכסנדרה, ולבסוף את מרים עצמה, אחרונת החשמונאים שלא נתערב בהם דמו של הורדוס.
"עד כאן"
לצד קיסריה, סבסטיה, ההרודיון ובית המקדש - ארמונות החורף שהורדוס (בעקבות החשמונאים) בנה לעצמו ביריחו - הם מהמפוארים שבמפעליו בארץ. הארכיאולוג הבריטי צ'רלס וורן, שניסה לאתר את מקומה של יריחו התנ"כית, היה הראשון שחפר שם. אחריו באו ארכיאולוגים גרמנים ואמריקנים, ולבסוף המשלחת של נצר.
על פי המשוער, החשמונאים הקימו את ארמונותיהם בימיו של יוחנן הורקנוס הראשון - הכהן הגדול ונשיא יהודה, או בימיו של המלך אלכסנדר ינאי, ששימש גם כהן גדול. שניהם קדמו להורדוס בכמה דורות. בשנת 31 לפנה"ס נהרסו ארמונות החשמונאים ברעידת אדמה חזקה. הורדוס כיסה את ההריסות בעפר ועל גביו בנה את הארמון השני שלו. כך היטיבו להשתמר חלקים מארמונות החשמונאים. הם מתאפיינים בעיטורי סטוקו בדמות אבני בניין, בפרסקאות צבע דמויי שיש שעיטרו חדרים בארמון החשמונאים המקורי, באמות מים שהשקו גינות ובוסתנים, ובשרידי בריכות שחייה קטנות וגם לא מעט מקוואות טהרה.
נצר, שכאמור חפר גם את "הארמון השלישי" - זה שהורדוס בנה ושעתה הפלשתינים פוגעים בו - מצא במחקריו כי הוקם משני צידי נחל פרת, וכי ניתן היה לצפות ממנו במימי הנחל השוצפים. "הארמון השלישי" כלל אגף צפוני, גן שקוע, תל דרומי ובריכה גדולה. בנאי הארמון השתמשו בשיטות בנייה שהיו מקובלות בארצם. הם בנו אותו בהידור רב בשיטות בנייה שכיום מוכרות כ"אופוס רטיקולאטום" ו"אופוס קוודרוס". הראשונה היא דגם בנייה רומאי של אבנים קטנות, 10 על 10 ס"מ, שמונחות בשורות אלכסוניות. השנייה היא דגם בנייה רומאי של אבנים מלבניות.
עכשיו, כבר לא ברור מה נשאר מכל היופי הזה. ירון רוזנטל, מנהל בית ספר שדה כפר עציון, שלעיתים משתף פעולה עם פלשתינים במאבקים למען שימור טבע וסביבה, מתקשה להסתיר את כעסו: "מדינת ישראל רואה כיצד הורסים את אחד הארמונות הכי מפוארים שנבנו בארץ ישראל והיא ניצבת חסרת ישע, מכיוון שבהסכמי אוסלו האתר, שנמצא 30 מטרים משטח C, נמסר לאחריות הפלשתינים. הגיע הזמן שמדינת ישראל תגיד: 'עד כאן'. הסכמי אוסלו - כבודם במקומם, אבל אנחנו לא מסכימים שתהרסו שרידים כל כך חשובים שקשורים לתולדות עם ישראל בארצו; שרידים שמהווים חלק מהמרקם התרבותי של הארץ הזאת".
"אצלנו", מזכיר רוזנטל, "מזדעזעים כשממזרח ומצפון לנו דאעש הורס שכיות חמדה ארכיאולוגיות, או כשבאירופה מחללים בית קברות יהודי, אבל כשזה קורה עשרות מטרים מהשטח שלנו, אנו חסרי אונים. הפלשתינים פוגעים, בונים שכונה על גבי האתר הייחודי הזה, הורסים אותו באופן מסודר עם טרקטורים, וגורמים לנזק בלתי הפיך, שחייבים להפסיק אותו".
ברש"פ סירבו להתייחס לסוגיה. השר אלקין, שמשרדו הציל את ארמונות החשמונאים הסמוכים בשטח C, מנסה לחבר לאתר שבשטח A משלחת בינלאומית שתחפור שם. אולי משם תבוא הישועה גם ל"ארמון השלישי" של הורדוס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו