האירועים שהתרחשו השבוע בכנסת המחישו כמה עמוקה הסימביוזה בין התקשורת לאופוזיציה.
במשך עשרות שעות עסקו חברי הכנסת מהשמאל בחוק ההמלצות, בדיון ארוך באופן כמעט חסר תקדים, משל גורל האומה תלוי בכך שמזימת הקואליציה לחוקק אותו לא תצלח. לא רק אורך הדיון אלא גם תוכן הנאומים, והפאתוס שליווה אותם, שיוו את התחושה שעוד רגע קט החוק יאושר, ואבדנו.
פיליבסטר הוא כלי אופוזיציוני חשוב. באין כלים רבים אמיתיים לשכנע את הממשלה או חלקים ממנה להפיל הצעת חוק, הימשכות ארוכה של הדיון כמוה כהפגנה או הבעת מחאה. סביר להניח שהיא לא תעזור, אבל לפעמים חייבים לצעוק. בנושאים אידיאולוגיים או חברתיים, מצופה מהאופוזיציה שלא תאפשר לממשלה להעביר חוקים כראות עיניה ללא קרב. אבל זו לא הדרך הנכונה לתאר את מה שהתרחש השבוע.
תעיד על כך התנהלותה של האופוזיציה עצמה ביחס לאותו חוק אפוקליפטי, לפני חודש בלבד. רק 37 ח"כים התייצבו במליאה כדי להצביע נגד בקריאה הראשונה. מעט פחות ממספר חברי הכנסת שהגיעו להצביע נגדו בקריאה הטרומית (42). לא היה גיוס, לא היה פיליבסטר, לא היו נאומים חוצבי להבות.
ואז באה התקשורת. בקמפיין המאסיבי המתנהל בשבועות האחרונים, מתוך מטרה להפיל את שלטון הימין באמצעות הדחת נתניהו, חוק ההמלצות נפל לידיהם כפרי בשל; הזדמנות נוספת להוכיח כי מדובר בשלטון מושחת שיש להחליפו. אבל הח"כים באופוזיציה לא סיפקו את הסחורה. למען האמת, הם נרדמו בשמירה. החוק עבר בקריאה טרומית ובקריאה ראשונה ללא קרב. 46 ח"כים בלבד מהקואליציה נדרשו כדי להעבירו בקריאה הראשונה בקלילות.
בזה אחר זה החלו חלק מהערוצים, אתרי האינטרנט והעיתונים לפרסם "רשימה שחורה", שמנתה את חברי האופוזיציה שבגדו בבוחריהם כשנעדרו מההצבעה הגורלית. די היה בזה כדי להעיר את חברי המחנה הציוני, מרצ ויש עתיד מרבצם, ולצאת לקרב שבו חזינו השבוע.
אבל האמת נשארה. חוק ההמלצות הוא לא חוק חשוב. בוודאי לא גורלי במידה שתצדיק דיון שיימשך יותר מיומיים ברצף. בניגוד למשתמע מהנאומים הדרמטיים, החוק לא נגע בציפור נפשו של שום פוליטיקאי ולא הדיר שינה מעיני איש לאחר שאושר בקריאה סופית. זאת, אגב, בניגוד לחוקים שהעבירה הכנסת בעבר, שעסקו בענייני חיים ומוות וציערו המונים - למשל חוק ההתנתקות, שעבר בפברואר 2005.
אין בעיה בהתנגדות לחוק. למען ההגינות, יש לומר כי העברת חוק כזה, בעיתוי כזה, ממניעים כאלה, היא אכן בעייתית. אמנם הבעיה נפתרה ברובה כשנתניהו הודיע כי החוק לא יחול עליו ועל חקירותיו, ובכל זאת לאופוזיציה מותר, כמובן, להביע התנגדות. העניין הוא בהגזמה. התחושה שהכל מתמוטט, שאין דמוקרטיה ושהכל מושחת עד היסוד, היא מופרזת. שקרית. חלק מקמפיין.
והשקרים נפוצים לכל עבר. בדיוק כפי שבמערכת הבחירות האחרונה הסבירו הפרשנים שנתניהו מפסיד, שלבוז'י הרצוג יש קואליציה וששרה נתניהו גנבה בקבוקים למיחזור, כך הם מתעקשים עכשיו לפמפם מדי יום ביומו שהקואליציה מתפרקת, ששלטון הליכוד מסואב באופן חסר תקנה, ושלמרות מה שקבעו בפרקליטות, פרשת הצוללות קשורה לנתניהו ועוד איך.
אלא שבסופו של דבר, מדובר בלא יותר מהתפתלויות והתחמקויות מעיסוק בדבר האמיתי. בהבדל המהותי בין המפלגות השונות, בקרב המסורתי בין הימין לשמאל. מבחינתם, זה קרב אבוד. הציבור בימין, הם סבורים, ולכן הדרך היחידה להחליף את הימין היא לעבוד על המצביעים. לשים על סדר היום אג'נדות אחרות, שוליות בהרבה. פעם זו המחאה החברתית, פעם זה השוויון בנטל, עכשיו זו השחיתות.
במובן הזה, בשמאל מנסים פשוט לשחזר את ההצלחה ההיסטורית מ־92'. הקמפיין "מושחתים, נמאסתם"
קלע אז בול לתחושת המיאוס משלטון הליכוד רב־
השנים, והביא לעלייתו של יצחק רבין. זאת חרף העובדה שראש הממשלה יצחק שמיר ושרי מפלגתו לא נחקרו בשום פרשה פלילית.
אגב, אותה סיסמה הביאה לנפילתו של שמיר ולהתפטרותו מהממשלה, מה שהביא את נתניהו לתפקיד יו"ר הליכוד ומאוחר יותר לראשות הממשלה. זה יהיה אירוני אם אותה סיסמה בדיוק תסיים את דרכו הפוליטית. מזכיר ולו במעט את הגיליוטינה שהוצבה בכיכר הקונקורד כדי להתיז את ראשיהם של אנשי השלטון והאצולה, בידי אלה שלימים הותזו ראשיהם שלהם.
אולם דרכה של האופוזיציה להצלחת המהלך עוד ארוכה. ראשית, כי כרגע אין בחירות באופק; ושנית, כי מצבה של ישראל בתקופת נתניהו טוב מכדי שתחושת המיאוס תחלחל ותביא לרצון להחליפו. בכל הסקרים נתניהו עדיין מוביל בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה. העובדה כי אנשי שמאל צריכים להתחפש לימין, ולהעלות על נס זוטות כדי להתבלט, מדברת אף היא בעד עצמה.
כמו שאז צחקנו
השבוע הומחש היטב כמה עסוקה האופוזיציה, ולצידה התקשורת, בפעלולים ובפירוטכניקה יותר מאשר במהות ובאידיאולוגיה. בסך הכל, שבוע קשה עבר עליהם, אחרי שברמאללה הודיעו שארה"ב אינה מתווך הוגן, ולכן יש לפסול כל תוכנית מדינית שתונח על השולחן.
בשמאל מתקשים לשאת את המחשבה שבבית הלבן יושב אוהד ישראל מושבע, שכפיית תוכנית מדינית או גינוי בנייה יהודית ביו"ש לא נמצאים אצלו בלקסיקון. כמה הם התמוגגו בימים ההם, כשאובאמה דחק לפינה את ראש הממשלה. כמה תקפו את נתניהו שהעז לא ליישר קו עם המדיניות הפרו־ערבית שהובילו הבית הלבן ומחלקת המדינה. עכשיו התהפכו היוצרות לגמרי. אם בעבר, בעת ישיבתם בממשלה,
נהגו יאיר לפיד וציפי לבני למתוח ביקורת על נתניהו בגין בנייה בירושלים, וזעקו שזה לא העיתוי והמהלך רק מחמם את השטח, הרי עכשיו מי שמחמם את הגזרה הוא נשיא ארה"ב. ואותו, כידוע, הם לא יכולים לתקוף.
ההצבעה בכנסת על אישור חוק ההמלצות. צילום: נעם ריבקין פנטון
גם מציג הגיליוטינה בכיכר הבימה טרף אצלם את הקלפים. מצד אחד, ניסו לגמד את האירוע ככל האפשר, ומצד אחר הבינו שאין ברירה אלא לגנות ולהתנער. מעת לעת, ניסיונם המרשים בהכתמת מחנה שלם במעשיו של אדם בודד חוזר אליהם כבומרנג. אחרי שלטי "די לציונות", "נתניהו אשם עד שתוכח חפותו", יאיר גרבוז, עודד קוטלר ואחרים, קשה לשמאל לטעון שמדובר בקומץ חסר חשיבות. ההסתה כבר כאן.
בתחילת השבוע יתכנס מרכז הליכוד לדיון אידיאולוגי, שיעסוק בשאלת סיפוח שטחי יהודה ושומרון לישראל. הדיון יתקיים לאחר שהושגו 900 חתימות של חברי מרכז שדרשו לכנסו. בעבר היה ראש הממשלה מתנגד להצבעות כאלה, שנועדו לחשק אותו מימין. לא הפעם. המצב המדיני שונה בתכלית, וכמוהו גם יחסו של נתניהו ליוזמות שכאלה. בהיעדר לחץ אמריקני, חש ראש הממשלה משוחרר יותר ונינוח יותר בתחום המדיני. ראשי מדינות משחרים לפתחו, ועוד מדינות מכריזות או עומדות להכריז על פתיחת שגרירות בירושלים. המשוואה הישנה, שלפיה מצב מדיני טוב תלוי אך ורק בתהליך מדיני מופקר, עברה לחלוטין מהעולם.
לעמוד בפרץ
בשבועות האחרונים מתנהלת הכנסת בדיסוננס מובנה. דיבור בלתי פוסק על בחירות קרובות ופירוק מסגרות, ומנגד, שום סימן מעשי בשטח שלשם מועדים פני הדברים. הקואליציה מתפקדת היטב, וכמעט לא נרשמות תופעות של מרד או חוסר שליטה של הממשלה בכנסת. גם ניתוח פוליטי קר מראה שלשום שותפה קואליציונית אין אינטרס למוטט את העסק.
כל העיניים נשואות למשה כחלון. אחרי הגיבוי המוחלט שהעניק נפתלי בנט לנתניהו בעניין החקירות, ואחרי שליברמן הכריז שראש הממשלה לא צריך להתפטר גם אם יוגש נגדו כתב אישום, יש מי שמניח שעליהם אי אפשר לבנות. גם על החרדים, שתוקפים כל העת את אבי גבאי ויאיר לפיד, אי אפשר לסמוך. נותר שר האוצר. החוליה החלשה, או אבן הראשה, תלוי בנקודת המבט. אם הוא נופל, הכל קורס. לכן עיקר הלחץ מופנה כלפיו - כמו גם הספינים על פרישה קרובה או הליכה משותפת עם לפיד.
מבחינת כחלון, המשימה הבאה היא תקציב המדינה. העברת תקציב מהיר עשויה להביא ליציבות שאליה הוא שואף. גם הוא רואה בפרשות נתניהו תסבוכת, והיה מעדיף שלא לעסוק בהן. הוא מודע היטב לכך שמרגע שתגיש המשטרה את המלצותיה, יופנה מכבש הלחצים רק כלפיו. וגם אם יעמוד בפרץ, הכל יחזור פעם נוספת אם יוחלט להגיש כתב אישום.
מנגד, החלופות האחרות לא מלהיבות במיוחד, וכנראה אפילו גרועות יותר. הוא לא רוצה ללכת עם לפיד, ובוודאי לא עם אבי גבאי. מבחינתו, בחירות הן סיכון, וכל אלה שמטיפים לו לפרוש כרגע, לא עושים זאת כי הם רוצים בטובתו. מטרה אחרת עומדת לנגד עיניהם.
מקורבי כחלון דחו השבוע את כל התרחישים הפוליטיים הכוללים פרישה מהממשלה. מי שעומד לפרוש, הם אומרים, לא מקדיש שעות כה רבות להכנת התקציב. לדבריהם, כחלון נמצא כעת במקום שבו רצה להיות יותר מכל; מדוע לו לעזוב ולקחת סיכון מיותר? מי יודע מה יהיה אחרי הבחירות, ומה בעצם הטעם ללכת לבחירות אם אחריהן אתה שואף למלא אותו תפקיד בדיוק? בכלל, הם אומרים, לאחרונה הוא ונתניהו מרבים להתרועע. הם דנים בתקציב, ונראה ששניהם מחויבים להעבירו. אם לא יתברר שנתניהו מכין מגה־תרגיל, ובכוונתו ללכת לבחירות, מבחינת כחלון אפשר להמשיך.
אולם גם הם לא יכולים להתחייב מה יקרה ביום שבו יוגשו המלצות המשטרה. כמובן, התנהלות כזו רק תגביר את הלחץ על כחלון, בעוד ליברמן, בנט והאחרים יזכו לשקט יחסי.
בליכוד מקווים שכחלון יישאר לצד נתניהו גם אחרי ההמלצות, בלי לגרור את המערכת לבחירות, אולם לא מוציאים מכלל אפשרות תרחישים אחרים. גורם בכיר בליכוד הביע השבוע חשש כי כחלון ולפיד, שכנראה לא ילכו יחד לפני הבחירות, יעדיפו לשתף פעולה אחריהן - וכך יגזלו קולות מהימין לממשלת שמאל. במקרה כזה, בדרך כלל, תוקף הליכוד את המפלגה שיש חשש שתעשה זאת, ומצמיד אותה למחנה השמאל על מנת לא לפגוע בגוש הימין. אבל במקרה של כחלון, בליכוד נמנעים מלתקוף. אחרי הכל, גורלם כרגע בידיו.
הדלת פתוחה
אורח מפתיע למדי יפקוד השנה את אירוע הליכודיאדה באילת: יו"ר יחד, אלי ישי. בפעם הקודמת התברג ישי בצמרת רשימת הליכוד לכנסת בהדמיית הפריימריז המתקיימת באירוע, אולם השנה החליט ישי גם לבוא בעצמו ולנאום בפני הפעילים.
זה לא שישי בדרך לליכוד, אבל הדלת בפני אופציה כזו אינה נעולה. ישי אהוד במפלגת השלטון, ונתניהו לא היה מתנגד כלל אם היה מצטרף לרשימה. ישי, מצידו, היה כמובן מעדיף לחזור להנהגת ש"ס, אולם כל עוד אריה דרעי מכהן בתפקיד הסיכויים לכך אפסיים. קשה לומר שאופציית הליכוד קרובה לביצוע, אבל היא קיימת. כשישי הסכים לבוא לליכודיאדה לנאום, הוא הביא בחשבון מה יגידו ואיך יפרשו את הצעד, ובחר לעשות זאת למרות הכל.
לפני כמה שבועות פגש אחד משרי הליכוד את פטרונו הפוליטי של ישי, הרב מאיר מאזוז, ראש ישיבת כיסא רחמים. במהלך השיחה העלה השר את האפשרות שישי ישתלב במפלגת השלטון. לדבריו, הרב לא שלל על הסף. ההערכה היא שאם המהלך יבשיל, יקבל ישי אפשרות להכניס שלושה אנשים מטעמו לרשימת הליכוד, עד למקום ה־30 ברשימה. כמו כן, ישי לא יקבל היתר רוחני לעשות זאת, אלמלא יובהר כי הסכם איחוד כזה יפטור אותו מכל משמעת קואליציונית סיעתית בנושאי דת ומדינה שיסוכמו מראש.
לא מעלה ולא מוריד
ביום רביעי הורשע המחבל שרצח את בני משפחת סלומון בחלמיש. זו היתה הזדמנות לשר הביטחון, שהבטיח עונש מוות למחבלים, להטיל את כל כובד משקלו ולדרוש את העונש הכבד ביותר שמאפשרים החוק הישראלי והמשפט הבינלאומי: גזר דין מוות. אבל הפרקליטות הצבאית, שבסופו של דבר נמצאת תחת אחריותו, תדרוש ארבעה מאסרי עולם. ליברמן אמנם קרא לעונש מוות גם השבוע, אך לא השתמש בסמכותו הפיקודית לעשות מעשה. את כל יהבו הוא משליך על החוק שיזמה סיעתו להטלת עונש מוות למחבלים, אולם גם החוק החדש לא יהיה שווה את הנייר שעליו ייכתב אם הפרקליטות תמשיך לדרוש מאסר במקום מוות.
ארגון נפגעי הטרור אלמגור מתח השבוע ביקורת חריפה על ליברמן, ואמר כי עונש מוות למחבלים שיזם הוא הצגת בחירות ותו לא. ממסמך שהכין עבור הארגון עו"ד מוריס הירש, סא"ל (מיל') ופרקליט איו"ש לשעבר בפרקליטות הצבאית, עולה כי חוק עונש מוות למחבלים של ליברמן לא יעלה ולא יוריד, מאחר שהחוק הקיים כבר מאפשר מתן עונש כזה. על פי חוות הדעת המשפטית, עונש מוות עולה בקנה אחד עם החוק הבינלאומי והחוק הפלילי הישראלי.
בחוות הדעת נאמר כי אם נקודת המוצא של הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה היא שעונש מוות אינו חוקתי, ולכן לא משתמשים בו עד כה, הרי הנחה זו לא תשתנה גם לאחר חקיקת החוק החדש. מנגד, אם הסיבה היחידה לאי שימוש בעונש זה היא שהפרקליטות, מסיבות שונות, אינה דורשת אותו, הרי היא תוכל להמשיך לא לדרוש אותו גם אחרי החוק החדש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו