שערורייה באה ושערורייה הולכת. הנה אחת שחלפה כאן להרף עין: בחדשות 2 פורסמה הקלטה ובה חילופי דברים בלתי מנומסים בין ד"ר משה הלינגר, מרצה באוניברסיטת בר־אילן, לבין אחד מתלמידיו שטען בשיעור כי נפגע מהעמדות הרדיקליות שהציג המרצה בנושא הגבלת ילודה. הלינגר הגיב לתלמיד במילים קשות ומשפילות, שמוטב שלא היו נאמרות. ב"אם תרצו" דרשו לפטר את הלינגר, שהתנצל מאז בפומבי.
היה קל יותר - גם לי - אם הלינגר, חוקר ומרצה בכיר למדעי המדינה, היה נכנס למשבצת השמאל הרדיקלי באקדמיה, זו ש"אם תרצו" פועלים להפחית את השפעותיה. אבל האיש צבעוני ורב־פנים, וקשה לדחוק את ידיו ורגליו למשבצת יחידה. "לאי בודד אקח איתי ש"ס, תנ"ך, רמב"ם, ביטלס, היצ'קוק, דוסטויבסקי, בטהובן ושייקספיר", הוא אומר כשמאחוריו ספריית ביתו הכוללת ספרי קודש, שירה עברית ופילוסופיה.
גישת ההוראה שלו ייחודית. כדי לעורר למחשבה הוא זורק את הסטודנטים לקצה פאתיה של עמדה מסוימת ("כשאני מנפץ לסטודנטים את העולם הפנימי שלהם - זו אקדמיה אמיתית"). בקרוב ייצא לאור בהוצאת מגנס ספרו "מדינת ישראל - לאן", העוסק באתגרים הפנימיים של זהות המדינה.
הלינגר (57), תושב פתח תקווה ואב לארבעה, גדל בתל אביב בבית "חרדי מודרני, בבניין חילוני, עם טלוויזיה בבית". הוריו היו ניצולי שואה, אנשי אגודת ישראל. הוא למד בישיבות היוקרתיות "היישוב", "חברון" וכולל מיר. כשבנו הבכור היה בן שנה, התגייס לצה"ל והמשיך בשירות מילואים בגדוד תותחנים. הוא חובש כיפה שחורה. ילדיו התחנכו במוסדות הציונות הדתית. אחד מבניו הוא בעלים של פאב. בתו מירב היא זמרת ומלחינה, בוגרת "רימון".
בעברו שימש הלינגר ראש מכון שוורץ ליהדות, אתיקה ומדינה בבית מורשה בירושלים, וגם כעמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה. היום הוא מוגדר הראש האקדמי של תוכנית "הידברות" בבר־אילן. עמדותיו הפוליטיות קרובות לתנועת העבודה ("אני בטח לא ימין").
"הרקע שלי מעמיד אותי כציפור מוזרה באקדמיה", הוא אומר. "רוב האקדמאים הם טכנוקרטים, לא אינטלקטואלים. הם מומחים בתת־תחום. תבקשי מהם לתת 50 הרצאות בתחומים שונים, הם לא יצליחו. אני שוחה בשדות של קולנוע, ספורט, מוזיקה מהעולם. במשך שלושים שנה קראתי ספר אחד בכל יום".
הוא מלמד סטודנטים לתואר ראשון ושני. את "מבוא לממשל ופוליטיקה", הקורס שבו הוקלט מתפרץ על סטודנט, מלמד הלינגר כבר 23 שנים. בהרצאות הפרונטליות הגדולות שיעור שלו נראה כמו שואו. מול כיתה קטנה זה נראה כמו בית מדרש רוחש.
"לעולם לא אצא מרצה מצטיין. סטודנטים לא יבחרו בי. אני מלמד קורסי חובה כי לא יבואו לקורסים שלי מרצון. יש לי דרישות גבוהות. לפני כל שיעור יש חובת קריאה ובוחן. קורס שלי דורש השקעה כמו שלושה קורסים ממוצעים. אין מבחן אמריקני. יש מרצים שסטודנטים מסיימים אצלם קורס בלי לקרוא מאמר אחד באנגלית, בעיקר במכללות. זו הזניה של האקדמיה".
בסקרי סטודנטים בולטת התנודתיות מולו: קבוצה גדולה מדרגת אותו בציונים 2-1 מתוך 5, וקבוצה גדולה בציונים 5-4. "שלוש לא ייתנו לי. או ששונאים אותי או שמתים עלי. אי אפשר להיות פרווה".
למה?
"אני עובד קשה בלהרגיז את הסטודנטים. אגיד אמירות מתסיסות כדי לשבור קונבנציות מחשבתיות, לערער אותם. לבקר אחרים זה קל. קודם כל תבקר את הדברים הכי מקודשים בעולמך. אם כולם מתפוצצים עלי ואין אחד שנשאר אדיש, עשיתי את שלי. הם ייצאו מהכיתה וימשיכו להחזיק באותן אמונות, אבל באופן יותר מורכב ופחות מדוקלם.
"אביא עמדות של חמאס בצורה מעמיקה. נאציזם וג'נוסייד - לא. זה קו אדום. אבל כן אביא את המשנה הפשיסטית ואראה לתלמידים כמה יופי ועומק יש בה. אתן הרצאה מתלהבת למען מרקסיזם, ושבוע אחר כך הרצאה פרו־קפיטליסטית. אביא את נקודת המבט של ה־BDS. אלמד עמדות פונדמנטליסטיות מוסלמיות, כך שהתלמידים ייצאו משוכנעים שהמערב, ארה"ב וישראל הן מדינות מדכאות, והיציאה נגדן היא צו מוסרי. אלה לא עמדות שאני מביא מהבית. את העמדות האישיות שלי אפשר לקרוא בעמוד הפייסבוק שלי, שהשבוע סגרתי לחברים בלבד בגלל המתקפות שהיו עלי".
לפגוע בקודש הקודשים
הלינגר הולך על חבל דק. המחיר הוא רלטיביזם, כשכל עמדה היא לגיטימית. "אני לא פוסט־מודרניסט", הוא עונה. "יש אמיתות מוחלטות. יש אמירות ערכיות מינימליסטיות כמו כבוד האדם, דמוקרטיה, צו מוסרי בסיסי. מעבר לזה הכל מותר. אצלי לא ייצא סטודנט שיגיד שמי שעושה אקטיביזם שיפוטי הוא לא דמוקרט, או ההפך. גם שוברים שתיקה הם לגיטימיים, אף שאני אישית ציוני מובהק ומתנגד לשוברים שתיקה. היו אנשי שמאל שיצאו משיעורים שלי מזועזעים כי פגעתי בקודשי הקודשים שלהם, או דתיים שיצאו נחרדים כי דיברתי על האבולוציה וערערתי להם יסודות באמונה".
"כששואלים אותי מה המקצוע שלי אני עונה שאני מלמד (הברה יידישאית, במלעיל; א"ע), וכששואלים באיזה חיידר אני עונה 'בבר־אילן'. לפעמים אני מרגיש כמו סוכן מכירות. סוכן של ידע, ביקורת, סקרנות. מדעי הרוח והחברה הולכים ונחלשים כי הצעירים רוצים כסף גדול, וגם כי האקדמיה זנחה את היומרה של 'בילדונג', מונח בגרמנית שפירושו חינוך ותרבות גבוהה, פיתוח אדם למדן, מעמיק.
"בר־אילן מדורגת בין 500 האוניברסיטאות הטובות בעולם. המחלקה למדעי המדינה אצלנו ניצבת בין 150 הטובות בעולם. אני מלמד כאילו שאנחנו ב־20 הטובים, כאילו שאני אוניברסיטת עילית בארה"ב. האוניברסיטאות היום מכשירות בעיקר למקצוע. אני רוצה שאדם יהיה רחב אופקים גם אם יעבוד בבנק. אם עשרה אחוזים מהסטודנטים יתחילו לקרוא בעצמם באופן אובססיבי - הצלחתי".
הסגנון האימפולסיבי והאנרגטי שלך עמד לרעתך בהתפרצות על אותו סטודנט.
"עשיתי טעות. אסור היה לדבר ככה. אני מתנצל בפני הסטודנט, בפני הכיתה. אם היה אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, הייתי יוצא מהכיתה. אין לי כוונות להשפיל סטודנטים. אני יורה לכל הכיוונים, ואם פגעתי במישהו אני מתנצל. אבל היה הסכם לא כתוב עם התלמידים שדברים לא יוצאים החוצה. מהיום לא אוכל לדבר חופשי. זה ישפיע על שיטות ההוראה שלי. אתחיל להקליט את השיעורים כדי שהיה לי גיבוי של ההקשר? אתחיל להקריא מתוך נייר? אצטרך לפחד? חוויית הלימוד תיפגע, הפתיחות המחשבתית תיפגע. האמון מול הסטודנטים כבר נפגע.
"המציאות שבה כולם מקליטים את כולם מחייבת חשיבה מחדש. שמעתי את ההקלטה של שרה נתניהו, דברי כעס שנאמרו בהקשר פרטי, וחשבתי שהרדיפה כלפיה הגיעה לממדים מפלצתיים".
"רבותיי, אתם שטייטעל"
"אם תרצו" טעו לגביך? המאמץ שלהם הוא להצביע על הטיה פוליטית בקמפוסים.
"'אם תרצו' לא הבינו מי אני. אני לא מנצל את הבמה האקדמית כדי לסתום פיות לימין. בדו"ח שהוציאו לאחרונה הזכירו פרופסור משמאל שהוציא מהכיתה שלו סטודנטים במדי צה"ל. אצלי זה לא יקרה.
"בכל העולם המערבי האקדמיה מוטה לשמאל הליברלי. באירופה ובארה"ב אם תצא נגד התקינות הפוליטית הקיצונית של פוליטיקת הזהויות, או תביע מחשבה שמרנית, מייד תתויג כפשיסט. נוצר עולם אקדמי לא פלורליסטי, לא תוסס. אצלי מותר לדבר בעד זכויות הומואים ונגד זכויות הומואים.
"בכנס של המכון הישראלי לדמוקרטיה ועמותת 'בשער' בנושא שילוב חרדים באקדמיה, אמרתי שאני מוכן לשלם את המחיר של לימודים נפרדים מגדרית כדי שחרדים יגיעו לאוניברסיטה - אף שזה פוגע בעקרון השוויון, כי נשים לא יוכלו ללמד את הגברים. האווירה בקהל היתה עוינת. אמרתי להם: 'אני הגעתי משטייטעל. רבותיי, אתם שטייטעל'. קהילה סגורה של אשכנזים חילונים עם אפס יכולת להכיל מורכבות".
את התזה בתואר השני כתב על אודות דוסטויבסקי. הוא תכנן ללמוד רוסית ולהמשיך לדוקטורט בספרות רוסית, ואז נרצח רבין. "יגאל עמיר אמר במשפט שלו שמדינת ישראל חייבת לבחור בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית. הטקסט הזה גרם לי לנטוש את הספרות וללכת לחקור את המתח שבין יהדות ודמוקרטיה, כי בכל מקום אמרו לי שזה לא יכול ללכת יחד".
שנים הסתובב ברחבי ישראל, מנהל דיאלוגים. "כשהגעתי לקיבוצי שמאל והרגשתי התנגדות עזה השלכתי את הכיפה השחורה לרצפה, ואז הקשיבו לי. זה השתיק אותם".
את החברה הישראלית מספידים ללא הרף. יש לנו סיכוי?
"ישראל היא הסיפור הכי מוצלח בהיסטוריה היהודית. בכל פרמטר. מעולם לא היינו במקום כל כך טוב. לא בבית ראשון ושני, לא בגלות, לא לאורך שנות המדינה. כלכלית אנחנו בתוך אגדת הצלחה מטורפת. חלק גדול מזה צריך לזקוף לזכות נתניהו, שלא הצבעתי לו ולא אצביע לו. צבאית אין היום צבא קונבנציונלי שמאיים עלינו. הפחד של צבאות ערב שיפלשו וימחצו אותנו - נגמר. לאיראן, כרגע, אין יכולות גרעיניות. אם המגזר החרדי והערבי ימשיכו בתהליכי המודרניזציה ויהפכו יותר יצרניים, השמיים הם הגבול.
"אנחנו בדרך ל־10 מיליון ישראלים, 75% מתוכם יהודים. רוב יהדות העולם תחיה כאן. הרצל חלם על זה? יש פה הישגים תרבותיים. אנחנו אימפריה ספרותית. בדרך להיות אימפריה בתחום היצירה הטלוויזיונית והקולנועית. כל זה לא נתפס למי שאבא שלו היה באושוויץ ב־1945".
"האתגר הגדול הוא האם ישראל יכולה להיות דמוקרטית ויהודית. בנט ושקד מדברים בדרך שמחלישה את הזהות הדמוקרטית. במרצ מדברים בדרך שמחלישה את הזהות היהודית. זהות יהודית זה לא ריטואלים וטקסים אלא שאלות מוסריות כמו היחס לאחר, כבוד האדם, צדק חברתי. אם אתה אוכל שרימפס אתה חילוני, אבל אם אנסת את הבת שלך אתה חרדי? ארץ ישראל השלמה נמצאת בתנ"ך כהבטחה, לא כערך שהנביאים נלחמים עליו. הימין טועה כשהוא לוקח את הזהות היהודית למחוזות אתנו־צנטריים".
"עשרת הדיברות הם היהדות האמיתית. הפרשה שבה הן מופיעות, יתרו, נקראת על שם גוי. מה מקדים את עשרת הדברות? הסדרים ממשליים של גוי, שלימד את משה איך לא ליצור שלטון צנטרליסטי. רק אחרי סדרי ממשל תקינים מגיעים לקבלת התורה. זו תפיסת עולם שאומרת שיש מה ללמוד גם ממקורות לא יהודיים. חלק גדול מעולמי, הפמיניזם למשל, מגיע ממקור חוץ־יהודי".
"אין מפלגה שמייצגת אותי"
אתה עוסק, גם בספר שלך שעתיד לצאת לאור, בהגדרה של קבוצות בישראל. אותך, עם זאת, לא פשוט להגדיר.
"אם היינו במקום הספרדי של פעם, כל הבעיות של חילונים־דתיים היו נפתרות. אנשים הם לא דתיים או חילונים. רוב הישראלים הם גם וגם. גם אני ואת. כשאני רואה קולנוע ולא שואל על כל סצנה מה השולחן ערוך היה אומר עליה, אני חילוני. כשאני לומד גמרא אני חרדי. הערצתי את הרב יהודה עמיטל ז"ל, מייסד מפלגת מימד. היום אין מפלגה בפוליטיקה שאני יכול להגיד שמייצגת אותי".
מה לגבי הפרדת דת ומדינה?
"אני מתנגד לכפייה דתית. הייתי מפרק היום את הרבנות הראשית. אני תומך בנישואים אזרחיים. אבל אי אפשר להפריד בין דת ומדינה כשמדובר ביהדות. דתות, בדרך כלל, הן עניין אינדיבידואלי, אבל היהדות היא גם פרטית וגם ציבורית. הפרדה בין דת למדינה היא מסר נוצרי־פרוטסטנטי. בישראל אני לא רוצה הפרדה.
"אני רוצה שהשיח על סחר בנשים, למשל, יהיה מתוך זיקה בין דת ומדינה. שיהיו הפגנות של רבנים בעד חוק הפללת לקוחות זנות; שנדבר מתוך שפה יהודית על שוחד, שחיתות בשלטון המקומי, קשר בין הון ושלטון; שניקח את ערכי כבוד האדם מהמורשת שלנו ונעצים דרכם את הזהות הדמוקרטית".
אבל בשמאל אומרים שישראל הולכת והופכת למדינה לא דמוקרטית.
"זו תחושה אותנטית אצלם שאינה תואמת מציאות. השמאל מנפח דברים מעבר לכל פרופורציה. שקד רוצה בית משפט שמרני יותר, וזה לגיטימי גם אם אני לא מסכים איתה. זה לא קץ הדמוקרטיה, אף שכמה פרופסורים חושבים שכן. יש לנו מורשת יהודית ענפה שבה כל חמישה אנשים מחזיקים בחמש דעות. המשילות קשה כאן כי צמחנו על תרבות של ויכוח ודמוקרטיה. אין שום סכנה שיקום לנו דיקטטור".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו