"לישראל יש תפיסה ביטחונית בראייה צבאית צרה. אך ישראל פגיעה מאוד למה שנקרא 'אסטרטגיית הונאה רחבת היקף'", כך כתב ידידי ד"ר יואל פישמן במלאות עשור להסכמי אוסלו. מסקנתו: "הקברניטים הישראלים צריכים לבחון את הנחות היסוד שלהם".
בארה"ב, בעקבות ההרשעות של 13 רוסים בהפעלת אמצעים במדיה החברתית ובכלל באינטרנט, רוב הפרשנים מאוחדים כי ארצם היתה ועדיין נתונה במתקפה קשה. לא של טילים. לא של כלי מלחמה. אחדים כינו את המתקפה הפוליטית הרוסית, שהושקעו בה עשרות מיליוני דולרים, "המתקפה הקשה ביותר".
השבוע האחרון בישראל מוכיח, למי שעוד היה ספק, שישראל נתונה תחת מתקפה דומה. כאשר המערכות השונות מתומרנות במטרה להפיל את המנהיג המוכשר ביותר שיש כרגע למדינה, זהו הישג אסטרטגי של מישהו. יש תחושה שמתנהלת מערכה, וזו אינה מערכה פנימית על ערכים או על הדמוקרטיה. יאיר לפיד כבר אמר כי אין צורך בבחירות, אפשר למנות ראש ממשלה זמני מהליכוד. אפשר לעשות את זה עוד יותר פשוט: בשביל מה בחירות? הרי יש משטרה. יש בג"ץ.
השבוע, כאשר מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך הוזמן לכנסת, היה אפשר לראות מחזה משפיל: חברי הכנסת אינם מסוגלים להציב בפני המפכ"ל שאלות נוקבות ענייניות ולדרוש הסברים להתנהלותו. את התשובות הוא שומר לאילנה דיין. אליה הוא מתייחס ברצינות, כי היא נתפסת בתור גורם חזק ובכיר ממנו.
קדמו לתהליך הזה סימנים רבים. בתקופה הקשה של העברת מתווה הגז היה אפשר לראות שלושה מקבלי החלטות בכירים ביותר נמוגים מפחד ומזיזים עצמם מזירת ההכרעות: שר האוצר כחלון, שר הכלכלה דרעי והממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' גילה. ממה הם פחדו כל כך? הם פחדו מגורל פילבר. פרשת בזק אומרת שאי אפשר להעביר רפורמות, משום שבאיזשהו צומת ביורוקרטי תיקלע למארב רגולטורי מפליל.
השמאל חוגג הצלחה מלאה. אבל גם השמאל הוא רק כלי באסטרטגיה של מי שמנהל נגד ישראל מלחמה פוליטית, אסטרטגיה של הונאה, לפחות מאז הסכם אוסלו. השמאל הצליח להעביר את כל המחלוקות לזירה הפלילית. הוא נחלץ מהזירה המדינית הקשה בשבילו, שחרר את עצמו מהזירה הביטחונית ומהזירה הכלכלית. כל המערך הדמוקרטי בישראל הוצא ממרחב הדיון הפרלמנטרי והאלקטורלי אל הזירה הפלילית. שם הכוח הפוליטי נפגש עם כוחות רבי עוצמה ששואפים זה זמן רב לחסל את בנימין נתניהו, ונוצר החיבור עם משטרה חלשה ומוכה שערוריות. הסימביוזה בין תקשורת קניבלית לבין משטרה ללא פיקוח אזרחי היא הצלחה הרשומה על שמו של ליאור חורב.
מכל ניסיונותיו של נתניהו לשנות את מערך התקשורת בישראל, התוצאה היא שכלי תקשורת כמו "וואלה" מתפקד היום כמעין תחנת משטרה. לפני כמה שבועות פרסם האתר את ההקלטה ההיא של שרה נתניהו. היתה הסכמה שהמקליט היה שעיה סגל ז"ל, אבל מקור ההקלטה, הגורם שהעביר אותה ל"וואלה", נשאר עלום. כאילו לא היה עניין לעסוק בכך. במקרה הזה יש עניין. כחצי שנה לפני מותו נחקר שעיה סגל במשטרה. אפשר להניח שבין שאר הדברים הקשורים לחקירה, ההקלטה הזאת הגיעה לידי המשטרה. לאחר שנפטר ביוני 2017, אמר אדם שהכיר אותו: "כששעיה עזב את משפחת נתניהו, היה מי שיעץ לו לכתוב ספר... הוא התחיל, להבנתי, לכתוב אותו. החוקרים צריכים רק לקרוא את הכתוב. זה ייתן להם את הכל".
עכשיו מתברר שבכירים באתר "וואלה" נחקרו במסגרת פרשת בזק. יש עבירה חדשה בספר החוקים: סיקור חיובי של בני הזוג נתניהו. המשטרה חקרה עיתונאים על מניעיהם בסיקור נושא מסוים, במקרה זה ראש הממשלה ומשפחתו. לא ידוע לי על מקרה בארץ או בעולם שמישהו הואשם בשוחד על מתן סיקור חיובי בכלי תקשורת. קשה לראות כיצד שלמה פילבר יוכל, כעד מדינה, להפוך את הנושא הזה לעסקת שוחד. אפשר לקבוע כי התערבות המשטרה על ידי חקירה בשיקולים מערכתיים היא פגיעה קשה בחופש העיתונות בישראל.
אתר "וואלה", אם להשתמש בז'רגון הפלילי, הוא עכשיו שפוט של המשטרה. בהמשך לפרסום ההקלטה של רעיית ראש הממשלה, פרסם הפרשן המשטרתי אמיר אורן עוד מסמכים כתובים, תמלילי חקירות של שרה נתניהו בידי חוקרי משטרה. נראה שרק למשטרה היה עניין לפרסם את קטעי התמלילים.
במקרה הזה המושג "משטרת המחשבות" מקבל משמעות מוחשית. אם עד עכשיו הזרם הכללי בתקשורת הישראלית דאג ליישר קו בשורותיו נגד ראש הממשלה; הרי בחקירות של בכירי "ידיעות אחרונות" וביתר שאת עכשיו בחקירות "וואלה", שוטרים לובשי מדים דואגים ש"סיקור חיובי" יקבל טיפול פלילי.
למדו מהטובים ביותר: לקומוניסטים היו שיטות ליצור סכסוכים במחנה האויב. הפללת נתניהו תוכיח שהן עדיין עובדות
על פי סטפן פוסוני בספרו "מאה של סכסוכים" (1953), קיימת האסטרטגיה המזרחית האסיאתית, שאותה למדו הקומוניסטים הרוסים מהסינים. ועל פי האסטרטגיה הזו, "יוזמה התקפית מתבצעת כאשר נוצרות מחלוקות עמוקות במחנה האויב". הפלשתינים למדו את התורה מכל מי שלמד מהרוסים ומהסינים. אלו שיטות בדוקות שבאמצעותן אפשר ליצור סכסוכים פנימיים בקרב האויב בתחומים הבאים: "לזרוע בלבול ארגוני בוקה ומבולקה בכל מה שטוב בארץ האויב. נסה לסבך את אנשי הצמרת הגבוהה בפלילים. הכנס אותם למצבי לחץ וסחיטה ואז תדאג לפרסם את העבירות שלהם. עליך ליצור קשר עם האנשים השפלים והמגונים ביותר בחברת האויב... יש לפרק את המנהגים והמסורות הישנות. היה נדיב בהצעות שלך, במתנות שאתה נותן, בכל הזדמנות שנקרית לאסוף מידע על המתרחש במדינה. אל תחסוך בכסף. ככל שתוציא יותר כסף כך תקבל בחזרה יותר רווח. רק מי שיש בידיו הכלים הללו, שיודע איך להשתמש בשיטות האלה ואיך להפיץ התפוררות ומחלוקות קשות, זכאי לשלוט..."
האסטרטגיה, כפי שהיא מצוטטת אצל סטפן פוסוני, משאירה תחושה שמשהו דומה מאוד אנחנו חווים בימים אלה; ממש כפי שיחידות צבא יודעות שהן נתונות במלחמה בגלל האש הניתכת עליהן והאש שהן צריכות להשיב, כך חלקים גדולים בציבור הישראלי חשים שהם נתונים תחת מתקפה. הם מבולבלים. הם בהלם פסיכולוגי ושואלים: מה לעשות?
מערכת ההפללה נגד בנימין נתניהו היא עליית מדרגה בסולם הלוחמה הפוליטית והמלחמה העממית שישראל נתונה בה מאז 1993. טרור, עיתונות ככלי אסטרטגי, מחלוקות עמוקות ולוהטות, רצח רבין; לאחר מכן, עלייתו הזמנית של בנימין נתניהו והמאבק האדיר של הממסדים השונים להדיחו; משאים ומתנים עם ויתורים מדיניים גדולים, ללא תמורה; עליית מדרגה במערכת הטרור באינתיפאדה השנייה, ואז ויתורים טריטוריאליים - שוב, ללא תמורה; שיא בפיצול בין המחנות במהלך ההתנתקות; ועלייתו השנייה של נתניהו ב־2009.
הפללת נתניהו פירושה שהמנהיג היחיד שהפעיל בהצלחה אסטרטגיה משולבת של מדיניות חוץ, ביטחון וכלכלה, בלי ויתורים ובלי להיכנע למעצמות, יפנה את מקומו למנהיג כלשהו, מהימין או מהשמאל, שיהיה חלש ומשותק. המדיניות הלאומית בכל התחומים תתנהל בידי הממסדים הביורוקרטיים, והביטחון יחזור לראיית החרך הצבאית. הישג אדיר לאסטרטג האויב.
מחשבים את קיצנו לאחור: אם נשאל מה חשים בליכוד ובימין בשל ההתפתחויות בחקירות, התשובה היא הלם בואכה תבוסתנות
בימין היה אפשר לראות השבוע פעילות קדחתנית ברחבי הארץ לטובת החלת הריבונות ביהודה ושומרון. זה מעיד יותר מכל על ניתוק מהמציאות. גם מהמציאות המדינית והאינטרס הלאומי, וגם מהמציאות שבה עם ישראל מאבד את הריבונות במתקפת החקירות. בעוד המשטרה עובדת על גיוס פילבר כעד מדינה, נכח השר יריב לוין באחד מכנסי "הריבונות" שנערך באריאל, וציין את הצורך במתן גיבוי מלא לראש הממשלה.
אם צריך להעריך מה חושבים בליכוד ובימין בעקבות ההתפתחויות בפרשת בזק, התיאור הנכון יהיה הלם פסיכולוגי. לא הלם מהשחיתות שכביכול התגלתה. מלבד הדרמה התקשורתית־משטרתית, לא התגלו עובדות שמשנות בקרב תומכי נתניהו את היחס אליו. לכן ההלם הוא ברמה של חוסר אונים, בתחושה שהובקעו הקווים. גם במעגל השני, הקרוב לראש הממשלה, ניכרים פה ושם גילויי תבוסתנות. משהו בנוסח "מחשבים את קיצנו לאחור".
אבל כמו במערכה צבאית, צריכה לבוא התאוששות, וכנראה לא יתקבלו החלטות בתזזית הנוכחית. התזזית הזאת משפיעה על הפרקליטות ועל היועץ המשפטי לממשלה, בייחוד בעקבות הפרסום המביך על השופטת הילה גרסטל והנשיאה אסתר חיות. מי שדאג לפרסם את ההצעה לגרסטל, רצה להפוך את מערכת המשפט לשפוטה של המשטרה.
המלחמה בסוריה החזירה את רמת הגולן לשיח הבינלאומי. ד"ר דורי גולד // צילום: מרים אלסטר/פלאש 90
דין הבקעה כדין הרמה: ישראל יכולה להגן על עמדתה בנוגע לריבונות ברמת הגולן, ויש מי שיקשיב לה.
הנושא של רמת הגולן לא ירד מהפרק. זה מה שמדווח ד"ר דורי גולד, שחזר השבוע ממוסקבה. אבל החדשות הטובות הן שישראל יכולה להגן על עמדתה, להשאיר את רמת הגולן בריבונותה - ושמקשיבים לה.
גולד השתתף במוסקבה בפורום ולדאי, שם הזהיר שר החוץ הרוסי לברוב את ארה"ב לא לשחק באש. האיש שמאחורי הפורום הוא נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. נושא הכנס היה רוסיה במזרח התיכון, והשתתפו בו נציגים בכירים מאיראן ומסוריה. גולד השתתף כראש המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, אך קיבל יחס כמי שנחשב לנציגו של ראש הממשלה נתניהו. הוא שובץ לדיון בנושא הכורדים. כדי להבין את משמעות נוכחותו של נציג ישראלי בכיר, כדאי לרשום שפתחו את הכנס לברוב, שר החוץ האיראני מוחמד זריף והיועצת והדוברת של הנשיא בשאר אסד, בות'ינה שעבאן.
גולד השתתף במושב שדן בנושא הכורדים, על מלוא מורכבותו בסוריה, בעיראק ובטורקיה. "טיפלתי בזה ברגישות דיפלומטית, אני חושב", הוא סיפר, "אבל בשלב מסוים הגבתי על עמדת סוריה. אמרתי: ראשית, אנחנו פוסלים את הרעיון שסוריה תהיה מדינת לוויין של האיראנים, שחותרים להציב כוחות קרקע, להקים שדות תעופה ונמלים ימיים שם. שנית, אמרתי, בכל הסדר עתידי ישראל תישאר ריבון ברמת הגולן". זו העמדה שביטא לאחרונה ראש הממשלה נתניהו בפומבי.
"אחרי שאמרתי את הדברים האלה, קם בכיר רוסי בשם ויטלי נאומקין ושאל: 'איך אתה יכול לנקוט עמדה כזו, שהיא בניגוד למשפט הבינלאומי?'"
ויטלי נאומקין הוא היום אישיות מפתח בממשל הרוסי. הוא נשיא המכון ללימודי המזרח, ולאחרונה מונה לרכז עבור פוטין את כל הנושא הסורי. גולד השיב לנאומקין כי הישארות ישראל ברמת הגולן היא דווקא לא בניגוד למשפט הבינלאומי. "המשפט הבינלאומי מבחין בין מצב שבו מדינה תוקפת מדינה שכנה, ומספחת שטח כחלק מהתוקפנות - לבין המצב של ישראל, שנכנסה לרמת הגולן במלחמת מגן". מאז כיבוש וסיפוח קרים מדובר בנושא רגיש מבחינת רוסיה, והם בוודאי לא היו רוצים לדבר בזירה הבינלאומית על סיפוחים.
דורי גולד אף הציע לנאומקין שאם הוא רוצה להתעמק בנושא, "'תקרא את סטיבן שוואבל, שפרסם מאמר על כך בכתב העת האמריקני למשפט בינלאומי. תוכל למצוא את זה במהדורה של 1970. אף שזה כתב עת אמריקני, עמדתו חשובה מאוד; שוואבל אף נבחר לנשיא בית הדין הבינלאומי בהאג'. אחרי שהסתיים הוויכוח במושב הזה, ניגש אלי בכיר רוסי ואמר לי: ניצחת".
כך שנראה שנושא הגולן צפוי לעלות בהמשך, ככל שהגורמים המעורבים בשלל המלחמות בסוריה יתקרבו להסדר כולל. שאלתי את גולד אם יכול להיות שבשלב מסוים איראן וסוריה יפתחו במלחמה נגד ישראל, במטרה להגיע למו"מ שבסופו תיאלץ ישראל לסגת מרמת הגולן - אולי עם הסדר שלום ביד. "המטרה של האיראנים והסורים היא להחליש אותנו, ולא ללכת לפי האסטרטגיה של אנואר סאדאת, שראה במלחמה חלק מתהליך מדיני", הוא אומר.
מאותה סיבה, גם לישראל אין עניין שהתקריות בסוריה יתפתחו למלחמה. העמדה שגולד הציב במוסקבה ניתנת להגנה, ודין בקעת הירדן כדין רמת הגולן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו