בחודש הקרוב המוני בית ישראל ימלאו את בתי הכנסת בתפילות הימים הנוראים, ומתפללים רבים יתכנסו בבית הכנסת הגדול בירושלים לתפילות חג בהשתתפות חזנים בינלאומיים. אך רבים אינם מודעים לנעשה מאחורי הפרוכת הצחורה של ההיכל הגדול, ולאי הסדרים והבעיות שאפפו את המוסד תקופה ארוכה. המוסד אמנם החל הליך הבראה בקיץ 2016, אך בשטח נראה כי בעיות רבות עדיין קיימות.
בית הכנסת הגדול בירושלים נתפס בעיני רבים כמוסד ממלכתי נכבד, "בית הכנסת של המדינה". אלא שבית הכנסת הגדול בירושלים אינו אלא מוסד פרטי המנוהל בידי עמותה פרטית, המופעלת בפועל בידי כמה בני משפחה ומקורבים אחרים.
סדרה של סכסוכים והליכים משפטיים שבהם היה מעורב בית הכנסת בשנים האחרונות - שחלקם עדיין נמצאים בעיצומם - חושפת מידע על המתרחש מאחורי הקלעים. המוסד מצוי בקשיים כלכליים עצומים, בעל חוב בסך מיליוני שקלים, בין השאר בגין עיכובים בתשלומים למינהל מקרקעי ישראל, ובשל סכסוכים עם היכל שלמה הסמוך, וגם אולם השמחות שברשותו אינו מנוצל כראוי והוא עומד ריק כבר קרוב לעשר שנים.
אם לא די בכך, ביקורת חריפה שערך רשם העמותות בשנת 2015 במקום חשפה, למשל, אי סדרים כספיים רבים הכוללים תשלומי משכורות לבני המשפחה המנהלת את בית הכנסת. התמונה שהתקבלה מהדו"ח היתה עגומה, עד שרשם העמותות הורה באותה העת לשקול לפרק את העמותה המנהלת אותו. תחת איום הפירוק בית הכנסת הגדול נכנס בשנתיים האחרונות לתהליכי הבראה, ובחודשים האחרונים נודע כי חלק מהליקויים תוקנו.
בית הכנסת הגדול נוסד בשנת 1982 כיוזמה של היכל שלמה, במטרה להקים מרכז רוחני ותרבותי ליהודי ישראל והתפוצות. מי שעמד בראש המאמצים היה ד"ר משה אברהם יפה, עסקן ופעיל ירושלמי מוכר, שהיה יו"ר ועד הנהלת היכל שלמה. יפה וחבריו גייסו הון מיהודי התפוצות והקימו בסופו של דבר את הבניין המרשים, היכול להכיל 1,500 מתפללים, וכולל גם גלריות, אוספי יודאיקה ותצוגות אמנות.
ד"ר יפה נפטר ב־1986 ונדמה ששם החלו הצרות. לנעלי האב נכנסו הבנים - עו"ד זלי יפה שכיהן כנשיא העמותה והיה "האיש החזק" בה, זאב יפה, חבר ועד העמותה, ואלי יפה, מנהל המקהלה. כפי שתואר בדו"חות המיוחדים שחיבר רשם העמותות על העמותה, מאז פטירתו של יפה האב החלה העמותה לשלם מעין "פנסיה" לאם האלמנה, אלה יפה, המגיעה לסך של כ־250 אלף שקלים מדי שנה. בשל שכר זה כיכבה יפה עד לשנת 2015, ברשימת חמשת מקבלי השכר הגבוה ביותר שמשלמת העמותה, למרות שהיא אינה עובדת בעמותה.
אלה יפה אינה בת המשפחה היחידה שמקבלת שכר מהעמותה. אלי יפה, מנהל המקהלה, מקבל 260 אלף שקלים בשנה, כאשר על פי תנאי העסקתו עליו להתייצב בבית הכנסת רק כ־30 שבתות בלבד במשך השנה, כשעל כל שבת נוספת הוא מקבל תוספת תשלום.
בביקורת שערך רשם העמותות התברר כי אף שאלי יפה מועסק בבית הכנסת מאז הקמתו, הרי לא נערך עימו חוזה מסודר עד לשנת 2011.
חלקם היחסי של בני המשפחה מסך המשכורות שמשלמת העמותה עלה במשך תקופה ארוכה על 30 אחוזים, הרבה יותר מהרף של 10 אחוזים שנקבע על ידי רשם העמותות. רק לאחר הביקורת הקשה, תוקן המצב.
אופן קבלת ההחלטות בעמותה עד לשנת 2016 היה נתון גם הוא לביקורת. נראה כי האיש הדומיננטי בהנהלת העמותה הוא זלי יפה, עורך דין בעל עסקים מגוונים וחובקי עולם, ומחזיק בין השאר חשבון בנק במקלט המס בפנמה, דבר שנחשף עם הדליפה הגדולה של מסמכי פנמה.
רבות מישיבות הוועד התנהלו על ידי ייפויי כוח שמסרו לו חברי הוועד, והתוצאה היא שרבות מההחלטות התקבלו למעשה בהרכב מצומצם.
בשנים הראשונות פעלו בית הכנסת הגדול והיכל שלמה בשותפות מלאה בהוצאות ובניהול, דבר שסייע לטשטש חלק מהבעיות, אך החל משנת 2000 הוחלט על הפרדה מוחלטת ביניהם, והבעיות החלו לצוף.
שורה של ביקורות חריפות נגד העמותה שהוא מוביל. עו"ד זלי יפה
התנהלות העמותה בניצוחו של יפה הביאה לשורה של ביקורות חריפות נגדה - מרשם העמותות ומרשויות המדינה. העמותה צברה חובות וגירעונות, והתנהלה ללא נורמות של כללי מינהל תקין במשך תקופה ארוכה. בשנת 2015 העמותה ניהלה גירעון על סך 11.7 מיליון שקלים, כשהמחזור שלה לא עלה על 3.2 מיליון שקלים.
רשם העמותות פנה במכתבים חוזרים ונשנים לעמותה בנושאים השונים. עד כדי כך הגיעו הדברים - שהרשם נמנע מלתת לעמותה אישור ניהול תקין במשך שנים רבות. רק לאחרונה ניתן להם אישור ניהול תקין המותנה בעמידה בדרישות ההבראה של הרשם.
הפטנט האמריקני
כבר בשנת 2003 הורה רשם העמותות על ביצוע דו"ח מעמיק לעמותה. הדו"ח שחיבר רואה החשבון אפרים סיני ופורסם בשנת 2005, חשף כשלים רבים מעבר לאלו שכבר פורטו.
סקירת פנקסי הקבלות, למשל, העלתה כי רבות מהתרומות נרשמות על שמו של זלי יפה עצמו. הדבר העלה חשש כי "אי רישום שם התורם" נעשה שלא בהתאם לתקנות חוק העמותות. יותר מזה, היות שזלי יפה שירת גם כגבאי בית הכנסת, עלה "חשש לניגוד אינטרסים לאור העובדה כי חלק מהתורמים... הינם לקוחות משרדו של זלי יפה... ומאידך הינו גם הגבאי הראשי בתוקף תפקידו קובע בין היתר את רשימת העולים לתורה".
במקרה אחר התברר כי בשל עיקול שהטיל בעבר מינהל מקרקעי ישראל על העמותה, שמנע ממנה ליהנות מרווחים על השכרת אולם השמחות, מצאו זלי יפה וחבריו פטנט: "תשלומי השכירות יינתנו על ידי אזרח אמריקני לאגודת ידידי בית הכנסת הגדול בחו"ל - כניסיון לעקוף את העיקול המוטל על כספי בית הכנסת הגדול", כפי שהסביר זאת יועמ"ש העמותה באותה תקופה.
הדו"ח קבע שמדובר לכאורה "בניסיון לרישום כוזב במסמכי תאגיד" וניסיון לקבל "הקלות מס במרמה". כפי שעולה מהדו"ח, לאחר כמה חודשים ולאור הביקורת - הפסיקה העמותה בפרקטיקה זו, והרישום תוקן.
במשך תקופה ארוכה מאז - רשם העמותות העיר לעמותה, עד שהצטברות הבעיות הובילו את רשם העמותות לערוך ב־2015 ביקורת נוספת בעמותה.
"הממצאים המפורטים מעלים חשש לפעולה בניגוד לחוק העמותות, ובכלל זה חשש לחלוקת רווחים אסורה וחשש לשימוש שלא כדין בכספי העמותה", כתבה רו"ח אסתר שרעבי שערכה את הביקורת מטעם רשות התאגידים. עוד נכתב כי אם העמותה לא תתגייס למהלך הבראה מעמיק, "מומלץ לפעול לפירוק העמותה".
במסגרת הליכי ההבראה המליצה שרעבי על "הפסקת התשלומים לגב' יפה לאלתר", ומינוי עו"ד שיגיש תביעה "נגד הגב' יפה, ו/או נגד חברי ההנהלה שהסכימו לשלם את הפנסיה והפיצויים". לסיכום כתבה שרעבי: "ככל שהעמותה לא תעמוד בתנאי מתנאי התוכנית, יועבר תיק העמותה להליכי פירוק".
הסעיף הממזרי
כדי להבין את צורת ההתנהלות של יפה והנהלת העמותה באותה תקופה, כדאי להתבונן בפרשייה אחת המתגלגלת בבתי המשפט בשנים האחרונות. אך ראשית מעט רקע: בית הכנסת הגדול צמוד למוסד היכל שלמה, ובעבר היו שותפים מלאים. מבחינה תכנונית, הם חולקים את אותה "משבצת" קרקע שהקצה מינהל מקרקעי ישראל, ועליהם לחלוק בדמי החכירה המשולמים למינהל ובתשלומים אחרים. אלא שמסיבות כלשהן העמותות לא שילמו במשך תקופה ארוכה את החוב למינהל עד שכבר בשנת 1987 ניתן פסק דין נגד העמותות ונפתח נגדן תיק הוצאה לפועל. אלא שגם אז הנושא לא הוסדר והחוב הלך ותפח; בשנת 2013 הוא הגיע לסכום האסטרונומי של 19.5 מיליון שקלים, המתחלק בין שתי העמותות.
בשנים 2014-2013 העמותות נכנסו למו"מ אינטנסיבי עם מינהל מקרקעי ישראל ובסיומו הוסכם על הנחה, כך שהחוב יעמוד על סכום של 11 מיליון שקלים.
עמותת היכל שלמה היתה מוכנה לשלם את חלקה מיידית, אך אנשי בית הכנסת הגדול - שיוצגו על ידי זלי יפה מיודענו - התמהמהו. הם צריכים לגייס תורמים, אמרו. בסופו של דבר, נחתם הסכם בין היכל שלמה למינהל מקרקעי ישראל, שבמסגרתו שולם חלק מהחוב והיתר נפרס לתשלומים. היכל שלמה פנתה מאז להליכים משפטיים נגד בית הכנסת הגדול, המתנהלים עד היום.
במסגרת הניסיונות של היכל שלמה לגרום לבית הכנסת הגדול לשלם את חלקו, היכל שלמה תבעה בשנת 2007 את בית הכנסת הגדול. התביעה עברה לגישור בפני השופט בדימוס צבי טל, שבסיומו הוחלט כי ישתמשו בהכנסות משני הנכסים המניבים לטובת כיסוי החוב: חניון שבחצר הבניין ואולם השמחות הצמוד.
אולם השמחות היה מושכר באותה עת בסכום של כ־25 אלף דולר בחודש למפעיל בשם ישראל ארלנגר; ואילו החניון הושכר תחילה לסוכנות היהודית ולאחר מכן לחברת ימית בסכום של כ־28 אלף שקלים. סך כל ההכנסה משני הנכסים היה מניב סכום שנתי נאה המגיע לקרוב ל־1.4 מיליון שקלים בשנה, שממנו נראה שהיה אפשר בקלות לשלם את החוב בתוך שנים ספורות.
לכאורה, הספינה עלתה על דרך הישר. אלא שאז, בשל סכסוך משפטי, ארלינגר פונה מהאולם ביולי 2011 בהתאם לצו בית משפט, וזלי יפה והנהלת בית הכנסת ערכו מכרז והכניסו מפעיל חדש בתנאים אחרים. על פי החוזה, שנחתם ב־15.8.2012, אולם האירועים יושכר תמורת 10,000 דולר לחודש בלבד לאיש העסקים הירושלמי משה הבא, שנעצר במאי האחרון במסגרת חקירת פרשת שחיתות בעירייה. בתמורה, הבא התחייב לשפץ את האולם בסכום של 6 מיליון שקלים.
מעניין במיוחד סעיף בחוזה שגרם בפועל להשבתת אולם השמחות במשך שנים ארוכות. הסעיף זה קובע כי משה הבא יחל להשתמש באולם רק לאחר שיושכר לו גם החניון הסמוך. אלא מה? החניון, כידוע, הושכר כבר לחברת ימית, שהחוזה עימה פג רק ב־2021.
ובמילים אחרות - על פי התנאים החדשים, לא רק שבית הכנסת משכיר את הנכס בסכום נמוך משמעותית, אלא שהוא למעשה מוותר על כל הכנסות כלשהן למשך תקופה ארוכה עד שיסתיים חוזה החניון עם חברת ימית. הנהלת בית הכנסת הגדול ניסתה להוציא את חברת ימית מהחניון לפני תום המועד באמצעות תביעה שהגישה. באוקטובר האחרון דחה בית המשפט את התביעה.
החוב להיכל שלמה טרם שולם. בית הכנסת הגדול // צילום ארכיון: ליאור מזרחי
התוצאה היא שאולם השמחות עומד מוזנח כבר כעשר שנים, כאשר החלל הפנימי שלו הרוס לחלוטין בשל תחילתו של שיפוץ שמעולם לא הסתיים. ההפסד המצטבר של בית הכנסת יכול להגיע לממדים אסטרונומיים: כ־4 מיליון דולר במשך עשר שנים, סכום שיכול לכסות בקלות על החוב למינהל ולהכניס את בית הכנסת לאיזון תקציבי. מדוע נהג כך בית הכנסת? איש אינו יודע.
באוגוסט 2016, תחת לחצים שהפעיל רשם העמותות וכשחרב הפירוק היתה מונחת על צווארם, הסכימו אנשי בית הכנסת הגדול להיכנס להליכי הבראה. זלי וזאב יפה פרשו מהנהלת העמותה; אמם אלה יפה נדרשה להחזיר חלק מהכספים ששולמו לה כ"פנסיה", ונערכו שינויים נוספים בנהלים ובתקנות העמותה. נכון לעתה, החוב להיכל שלמה טרם שולם והתביעות עדיין מתנהלות.
תגובות
עו"ד אייל אייכל, המייצג את בית הכנסת הגדול: "מדובר במחזור טענות שנטחנו עד דק מספר פעמים בעבר, ואשר גורמים אינטרסנטיים מקדמים אותם שוב ושוב מתוך מטרה לפגוע בבית הכנסת הגדול, מוסד ללא כוונת רווח וכמעט ללא הכנסות. בית הכנסת הגדול עובד בשיתוף פעולה מלא מול רשם העמותות וקיבל אישור על ניהול תקין בסוף שנת 2017 ומקווה לקבל אישור דומה בגין שנת 2018 בשבועות הקרובים.
"בנוגע לדו"חות רשם העמותות: החוקר שערך את הבדיקה ב־2005 הודה בשיחת וידאו כי קיבל טובות הנאה בגין הבדיקה. מר אלי יפה מקבל שכר כמנצח מקהלת בית הכנסת הגדול ואין בכך כל פסול. הפנסיה ששולמה לגברת יפה אושרה פעמיים ובכתב על ידי רשם העמותות. לפנים משורת הדין הסכימה הגב' יפה, לבקשת רשם העמותות, להפסיק את תשלום הפנסיה.
"לא היה רישום כוזב בספרי העמותה. עו"ד יפה מעולם לא רושם דבר בספרי בית הכנסת, כי אין לו זכות חתימה. עו"ד יפה נתן לעיתים ייעוץ משפטי בחינם לחברים בבית הכנסת הגדול. קיימת היתה מחלוקת בין היכל שלמה ובין בית הכנסת לעניין חוב כספי וזו יושבה.
"בנוגע להשכרת אולם השמחות: הסכם השכירות הקודם לא כובד והשוכר פונה על פי צו. מר הבא זכה במכרז, וכחלק מהתחייבויותיו הוא אמור לשפץ את האולם כולו בהיקף של 6 מיליון שקלים, מה שהשפיע על מחיר השכירות. בנוסף, קיים הסכם נוסף המעניק לבית הכנסת אחוזים מרווחיו של הבא. אין קשר משפטי בין עניין מגרש החניה ובין ההסכם עם מר הבא".
בעניין החברה הרשומה בפנמה: "החברה נמחקה כבר ב־1985". כשהצגנו מסמכי רישום שמהם עולה שהחברה עדיין פעילה, נמסר: "בבדיקה נוספת, לא מדובר בחברה שנסגרה, החברה שנסגרה היא עם שם דומה ונרשמה בפנמה באותו יום. החברה שאתה מתייחס אליה איננה רשומה על שם זלי יפה, אלא הוא ושותפו רשומים כמנהלים. אין לחברה כל קשר לבית הכנסת הגדול".
רשם העמותות: "לאחר התנהלות משפטית, העמותה חתמה על התחייבות לתיקון הליקויים. בדו"ח הסיום עלה כי חלק ניכר מהליקויים תוקנו, אולם נותרו מספר ליקויים. בעקבות שיתוף הפעולה של העמותה במסגרת ההליך, רשם העמותות העניק לה הזדמנות נוספת לתיקון הליקויים הבודדים שנותרו, בתנאי שבתום התקופה לתיקון הליקויים ימונה לעמותה רו"ח בודק מטעם הרשם, שיקיים מעקב אחר תיקון הליקויים, על חשבון העמותה".
באשר לטענות על טובות הנאה לכאורה, נמסר כי "העמותה טענה בעבר כי קיים קשר בין החוקר מטעם רשם העמותות לבין יו"ר העמותה לשעבר. לא הועלו בפני הרשם טענות כלשהן ביחס לטובות הנאה לכאורה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו