פסק דין מעורר מחלוקת שניתן לפני ימים ספורים בבית המשפט העליון, גרם לסערה סביב הרעיון שאישה נושלה מרכושה לאחר שבגדה בבעלה. הסוגייה הנפיצה, העלתה לסדר היום הציבורי את השאלה: האם ראוי שבית הדין הרבני יערב שיקולים הלכתיים ואינטימיים כאשר הוא דן בחלוקת רכוש?
הסיפור בתמצות רב, עוסק בבני זוג שהיו נשואים במשך 30 שנה ולהם שלושה ילדים בגירים. המשפחה התגוררה במשך 20 שנה בבית מגורים על מגרש שקיבל הבעל בירושה לפני הנישואין. במסגרת תביעת גירושין שהגיש הבעל, בית הדין הרבני האזורי בחיפה קבע כי האישה הצליחה להוכיח כוונת שיתוף בבית המגורים ולפיכך מגיע לה חלק בנכס.
הבעל ערער לבית הדין הרבני הגדול בירושלים שם נקבע כי לא הוכחה כוונת שיתוף בנכס, בין היתר לאור העובדה שהאשה בגדה בבעלה ומשכך הנכס כולו שייך לבעל. המקרה הגיע לפתחו של בג"צ, שם נקבע בדעת רוב של שני שופטים, כנגד אחד, כי אין להתערב בפסיקת בית הדין הרבני.
מצד אחד, הטוענים נגד פסק הדין, גרסו כי הוא מעביר מסר שמרני ושגוי על פיו ניתן להעניש נשים על בגידה באמצעות שלילת רכושן. מצד שני, המצדדים בהכרעה, טענו כי בית הדין ביסס את פסיקתו על סמך מכלול שיקולים עובדתיים ולא על בסיס הבגידה.
כך או כך, במציאות המשפטית המסועפת של דיני המשפחה בישראל, ברור כי שיקולים הנוגעים למערכת היחסים האישית והאינטימית, הם קריטיים בניהול תיק גירושין.
"מעביר מסר שמרני ושגוי על פיו ניתן להעניש נשים על בגידה" // צילום: Getty Images
כידוע, בשיטת המשפט שלנו, יש סמכות מקבילה לבתי המשפט האזרחיים ולבתי הדין הדתיים לדון בסוגיות הקשורות לפרידה, כולל אופן חלוקת הרכוש. יחד עם זאת, על פי הלכה ותיקה של בית המשפט העליון, בסוגיה זו, גם בתי המשפט וגם בתי הדין כפופים לדין האזרחי. כלומר, דייני בית הדין הרבני לא אמורים לשקול במסגרת חלוקת הרכוש, שיקולים הנוגעים לאשם של מי מהצדדים בפירוק התא המשפחתי או בפרידה.
עם זאת, בסוגיות הקשורות למזונות האשה, לכתובה ולגירושין, הדין החל הינו הדין העברי, בו יש רלוונטיות רבה להתנהגות של כל אחד מבני הזוג ולשאלה מי מהם הביא לפרידה. לדוגמא, אחת מעילות הגירושין היא "זנתה תחתיו" – כלומר, אם הבעל יוכיח כי אשתו בגדה בו, מעבר לעובדה שבית הדין יחייב את האשה להתגרש, תהא לכך גם השלכה כלכלית משמעותית בדמות שלילת כתובה ומזונות. העילה המקבילה לגבי גברים, הינה "רועה זונות" אשר הוכחתה עלולה לגרור תשלום כתובה ומזונות לאשה.
כפועל יוצא, עורכי דין בתחום המשפחה, עוסקים כעניין שבשגרה בשאלות כמו איך האשה התנהגה לבעלה במהלך הנישואים ולהיפך, בחדר המיטות או מחוצה לו.
"לא אמורים לשקול במסגרת חלוקת הרכוש" // צילום: Getty Images
אפילו בבתי המשפט, שם לכאורה השאלות הללו אינן רלוונטיות, אנו נתקלים לעיתים תכופות בכתבי טענות מפורטים ועמוסים המתארים את מחדלי הצד השני ואופן התנהלותו במהלך חיי הנישואין. לא פעם ניתן למצוא תיאורים גרפיים ופלסטיים המעידים על בגידה, גם בכתבי טענות המוגשים לבתי המשפט למשפחה.
מעבר לאותן טענות "אווירה", נעשים בשנים האחרונות ניסיונות להדביק "תג מחיר" לבגידה – כלומר, הצד הנבגד מבקש פיצוי כספי בגין העוול שנגרם לו לדעתו. עד כה, עמדו בתי המשפט האזרחיים בפרץ. כך למשל, במקרה שנדון בפני בית המשפט לענייני משפחה בנצרת, תבע בעל מאשתו סך של מיליון שקלים, מאחר שלדבריו היא הסתירה ממנו קשר שהיה לה עם מאהב מבוגר ממנה, עוד מתקופת האירוסין. בית המשפט קבע משיקולים של מדיניות משפטית ראויה, כי לא קיימת עילת תביעה נזיקית בגין ניאוף או בגידה בנישואין.
השופט התבסס על פסק דין מעניין מאוד של בית המשפט העליון, שדן במקרה אחר של בעל נבגד אשר הגיש תביעה כנגד בן הזוג של אשתו - השותף שלה לבגידה. באותו מקרה, דובר על שני חברים, אשר נישאו לשתי אחיות. לשני הזוגות נולדו ילדים, שתי המשפחות נהגו לבלות יחד, והכל התנהל על מי מנוחות עד לרגע אשר התפתח רומן בין אחת הנשים לבין הבעל של אחותה.
בתביעה טען הבעל כי אותו חבר ניצל מינית את אשתו וגרם לה להתאהב בו. הוא הוסיף כי עקב הרומן בין השניים, הוא עצמו לקה בדיכאון חמור שהוביל לנכות נפשית. על אף שנפתחו הליכי גירושין בין הבעל הנבגד לאשתו, בסופו של דבר, השניים הגיעו לשלום בית, ויותר מזה, כל אחד מהזוגות שיקם את מערכת היחסים שלו.
"עקב הרומן בין השניים, הוא לקה בדיכאון חמור" // צילום: Getty Images
כל זה לא מנע מהבעל הנבגד להגיש כאמור תביעה נזיקית כנגד חברו. השופט יצחק עמית (אותו שופט שכתב את דעת המיעוט בבג"צ האחרון), קבע כי טעמים חזקים של מדיניות משפטית שוללים הכרה בניאוף כעילה נזיקית או חוזית בין בני זוג. הוא הוסיף עוד, כי ראוי לציבור להפנים כי הליך משפטי "אינו תרופה לכל מכאוב". כלומר, בית המשפט מסרב להיכנס לתחום המרחב הפרטי והאינטימי של בני זוג (כל עוד אין בכך צורך ענייני, כמו בתחומים של מסוגלות הורית), ומסרב לתת פיצוי על נזק הנגרם מבגידה.
למרות כל זאת, במשרדנו, אנו נתקלים מעת לעת בניסיונות של בעלי דין, לקבל תשלום או פיצוי כלשהו על בגידה. במקרים כאלה, מוגשות תביעות בהן המניע האמיתי אינו ענייני, אלא נקמה בבן או בת הזוג או ניסיון להטיל אימה ולהתיש את הצד השני. התוצאה היא ניהול הליכים ארוכים, מיותרים ויקרים.
לסיכום, גם אם בגידה אינה מגיעה לכדי ביטוי בתביעות נזיקיות, יש לה כאמור לעיתים משמעות כלכלית בבתי הדין הרבניים. לאור הבג"צ האחרון, עולה החשש כי לבגידה עלול להיות גם מחיר עקיף במסגרת תביעות רכושיות בגיבוי בג"צ.
הכותבים הינם בעלי משרד לדיני משפחה, ירושה וגישור. לפרטים לחצו כאן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו